נושא
הציונות הדתית
ראשי הימין המאוחד לאחר חתימת ההסכם: רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ׳, נפתלי בנט, איילת שקד

הימין המאוחד לעת עתה

ההסכם שנחתם אתמול בין ראשי הימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי מערבב את הקלפים במערכת הבחירות הלא-צפויה גם ככה ● ראשי הימין המאוחד הסכימו לנהל מו״מ עם נתניהו אבל לא התחייבו בהכרח להמליץ עליו ● ואף אחד לא ערב שיום אחרי הבחירות, הצדדים לא יתפרקו בחזרה למפלגות נפרדות ● נתניהו מביט על המצב בדאגה, ובמפלגות היריבות מזהים הזדמנות ● פרשנות

עוד 1,094 מילים

האגו חזק מכל סקר

השלם קטן מסך חלקיו? הסקרים מראים בבירור כי איחוד כל המפלגות הקטנות, גם בשמאל וגם בימין, דווקא גורע מסך המנדטים בכל גוש ● זה לא מפריע לאנשי ברק להפעיל לחץ על פרץ להתאחד עם ״המחנה הדמוקרטי״, או לשקד וסמוטריץ׳ להילחם על איחוד מימין ● פרשנות

אהוד ברק (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90

השלם קטן מסך חלקיו? הסקרים מראים בבירור כי איחוד כל המפלגות הקטנות, גם בשמאל וגם בימין, דווקא גורע מסך המנדטים בכל גוש ● זה לא מפריע לאנשי ברק להפעיל לחץ על פרץ להתאחד עם ״המחנה הדמוקרטי״, או לשקד וסמוטריץ׳ להילחם על איחוד מימין ● פרשנות

מעט מוקדם להיכנס לאופוריה על החיבור בשמאל, כשזוכרים שלפי מכון Pew, רק 8% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם כאנשי שמאל מובהק. אלה הם עשרה המנדטים שקיבלו העבודה ומרצ בבחירות האחרונות.

נראה שהתגובות הנלהבות והחיוכים הגדולים נובעים בעיקר מהצטרפות סתיו שפיר למהלך – באמצעות מפלגת "התנועה הירוקה" – ומהעונג שבתקיעת אצבע בעין לעמיר פרץ.

במפלגת העבודה ניסו הבוקר למסגר את המפץ באופן שימזער נזקים: ״אנו שמחים על הצטרפותו של אהוד ברק לרשימת מרצ. המהלך ימנע אבדן קולות במחנה". אלא שרשימת השמאל החדשה, שעל הפתק שלה בקלפי אכן ייכתב "מרצ", עשויה לקחת מנדטים מרשימת העבודה-גשר, ולהביא אותה אל אזור גבול החסימה. אם יש כאן אחדות, היא בעוינות של ברק, הורוביץ ושפיר לפרץ. ספק אם האחדות הזאת מקדמת את טובת הגוש.

ניצן הורוביץ, אהוד ברק וסתיו שפיר בעת ההחלטה על איחוד ביניהם (צילום: דוברות מרצ)
ניצן הורוביץ, אהוד ברק וסתיו שפיר בעת ההחלטה על איחוד ביניהם (צילום: דוברות מרצ)

כבר בסקר "כאן 11" מיום שלישי השבוע, הסתמן שרשימת מרצ-ברק מקבלת 9 מנדטים לעומת 7 לעבודה-גשר. הצטרפות שפיר עשויה לשנות את המאזן עוד יותר לכיוון מרצ ושותפיה החדשים, ולגרום לפרץ ולוי להזיע. במקרה כזה הם יעמדו בפני אתגר לא פשוט של מיתוג הרשימה. לא בטוח שהפיכתה לרשימת נישה חברתית תספיק.

אתמול הגיע הקרב בין אהוד ברק לעמיר פרץ לשיא שלילי חדש. בשעות שקדמו להדלפות הראשונות על הסיכום העקרוני להקמת "המחנה הדמוקרטי", הופצו סמסים המפנים לחשבון יוטיוב עלום בשם "חברים מספרים על אהוד ברק". לחשבון הועלו כמה סרטונים קצרצרים, שבכל אחד מהם ציטוט של עיתונאי נגד ברק, מלווה בשפה הגרפית של ישראל דמוקרטית. לא ברור מי אחראי לחשבון, אך לפחות חלק ממקבלי המסרים מנויים על הודעות מפלגת העבודה.

אחד הסרטונים מציג ציטוט עדכני של גיא לרר: "אהוד, חזור הביתה לאקירוב ושחרר אותנו מתעתועים של פוליטיקה רעננה". בן כספית צוטט מתוך ספרו "חמקן": "בכל אשר פנה הביא איתו ברק רק חידלון והרס. אהוד ברק הוא הסמל המובהק לקלקול שחל בצמרת הישראלית, לבלבול היוצרות בין הטובה האישית ללאומית".

בערב ביצע ברק פעולה בעורף האויב, ולאחריה רץ לספר לחבר'ה בטוויטר, תוך שהוא משגר האשמות לעבר פרץ. ברק סיפר כי שב ממפגש עם מאות מחברי "החברים של תלמה", חוג רעיוני מהגדולים במפלגת העבודה, המונה אלפי חברי מפלגה, ותומך באיחוד המשולש: העבודה-מרצ-ברק.

ברק צירף תמונה בה נראה קהל גדול בביתה בסביון של תלמה אליגון-רוז, והוסיף: "עמיר פרץ בלחץ. שלח אנשים לקרוא קריאות גנאי מחוץ לאירוע. מפיץ סרטוני השמצה מכוערים, במקום להתאחד כפי שרוצים 85% מבוחריו, ומסרב להתחייב להסרת משטר נתניהו. עיוור מי שלא רואה שהוא הולך לנתניהו. עצוב".

הבוקר הביעה אליגון שמחה על האיחוד בשמאל, אך גם דאגה למפלגת העבודה. "צריך לשמור עליה", אמרה, והביעה תקווה שפרץ יתרצה ויצטרף לאיחוד הגדול. על מה שהתרחש אמש אמרה: "עמיר הבקיע גול עצמי. 450 האנשים שהיו כאן הם סלעים בעבודה, לא חלוקי נחל, אבל האנשים של פרץ עשו רעש והפריעו, ולכלכו את כל הרחוב בשטרות כסף של מונופול, עם תמונות של ברק ושל ג'פרי אפשטיין".

השלם קטן מסך חלקיו

לנוכח האריתמטיקה הפוליטית, המהומה שחולל ברק בשבוע האחרון היא במידה לא מבוטלת מהומה רבה על לא דבר – מלבד על מעמדו. הוא לא מוותר על חזונו להוביל כמה שיותר ח"כים בכנסת הבאה, ומבחינתו הוא בעמדת הנהגה גם מהמקום ה-10.

אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)
אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)

"אין לנו זמן לבזבז על משחקי אגו ועל פנטזיות אלקטורליות", כתב ברק אתמול. "אנחנו חייבים להתאחד. השאלה היא לא מי מאיתנו יעמוד בראש הרשימה, אלא האם נתניהו ימשיך לעמוד בראש המדינה".

חברי רשימתו העבירו בימים האחרונים את אותו מסר כאילו מדובר באקסיומה, בתוספת לא מעט פאתוס. יאיא פינק דיבר על "הזדמנות היסטורית להקים מחדש את השמאל הציוני, שייתן אלטרנטיבה אידיאולוגית – אחרי עשרות שנים שאין – למחנה הימין".

מהי אותה חלופה אידיאולוגית חדשה? ובכן, בצמרת ישראל דמוקרטית מתקשים להסביר. אומרים שם רק שמדובר ב"רענון בהרבה מובנים, או הגשה שונה של רעיונות שנכון שהגרעין שלהם דומה".

לזכותו של ברק ייאמר שהוא אינטלקטואל מבריק, היודע להבחין בין עיקר לטפל ולנסח מסרים חדים כתער. סדרת ההבטחות שלו, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר. קציבתן של ההתחייבויות בזמן, כפי שעשה בעניין הנסיגה מלבנון, הופכת אותן למעניינות עוד יותר.

סדרת ההבטחות של אהוד ברק, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר

אלא שאלה התחייבויות של מועמד לראשות ממשלה, וברק רחוק משם. זה מעט חבל, משום שלברק יש עוד תכונה יקרת ערך ונדירה למדי – הוא בעל אומץ ציבורי ולהט לחולל שינויים. בכהונתו הקודמת האומץ הזה הביא ליציאה המבורכת מלבנון, אך היתרגם גם לחוסר זהירות בזירות אחרות, בעיקר מול הפלסטינים.

כך או אחרת, אפשר להאמין לברק שאם היה חוזר לעמדת הכוח הנכונה, הוא לא היה מהסס לשלוח את ידיו אל האש כדי לגעת בנושאים הלוהטים ביותר. אלא שהמציאות, כאמור, שונה. רשימה משותפת של שלוש מפלגות השמאל לא רק שלא תגדיל את הגוש, אלא תשפר את סיכוייו של נתניהו להמשיך ולשלוט.

סקר ״חדשות 12״ מיום שלישי, שבו נבחנה הריצה המשותפת של כל מפלגות השמאל, הניב להן 15 מנדטים לצד 28 של כחול לבן, ובסך הכל 43 מנדטים – שניים פחות ממה שקיבל המרכז-שמאל היהודי בבחירות האחרונות.

הריצה בשני ראשים בשמאל, כפי שהראה סקר ״כאן 11״, מניבה תוצאה טובה יותר, ומביאה לגוש 45 מנדטים. אם פרץ ולוי-אבקסיס ינהלו קמפיין אפקטיבי ויצליחו למשוך מנדט או יותר מהמרכז-ימין, גוש השמאל-מרכז יגדל עוד יותר. הבחירות האחרונות הוכיחו כמה גורלי כל מנדט.

מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור. אז מהו הרציונל בכך? התשובות לכך במחנה ברק, הורוביץ ושפיר, הן החזרת הלגיטימציה למותג שמאל, יצירת התלהבות במחנה, והעלאת אחוזי ההצבעה.

מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור

הנימוקים האלה חזקים וראויים, אבל ספק אם יביאו לשינוי משמעותי במפת הגושים. וכך, אחרי שהרעש וההתלהבות הראשוניים יחלפו, ניזכר שמי שיקבע בסופו של דבר את זהות ראש הממשלה הבא יהיה ככל הנראה אביגדור ליברמן, שהתחייב להמליץ על ראש המפלגה הגדולה יותר.

אם אכן ינהג כך, ברק ושפיר עשויים להיות אלה שישאירו את נתניהו על כסאו, משום שהרשימה החדשה, דווקא בגלל חוזקותיה, עשויה להרחיק במספר המנדטים את כחול-לבן מהליכוד, ואת בני גנץ מכס ראש הממשלה.

בימין הפילוג לא יותר נוח

למזלם של אנשי המרכז-שמאל, בימין עושים את אותה טעות בדיוק. רשימה משותפת לימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי משרתת בעיקר את איילת שקד באופן אישי – היא הופכת אותה למנהיגת מפלגה גדולה, ומגדילה את סיכוייה לקבל שוב את תיק המשפטים, או אולי תיק בכיר אף יותר.

איילת שקד השבוע, מקיימת מסיבת עיתונאים באפרת (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)
איילת שקד השבוע, מקיימת מסיבת עיתונאים באפרת (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

המניע המיוחס לניסיונות נתניהו להשפיע על רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' להימנע מהאיחוד הוא התיעוב בביתו לשקד, וחוסר הרצון לבנות אותה כיריבה בכירה בקואליציה האפשרית הבאה.

אלא שנתניהו מגובה גם במספרים: האיחוד הגדול בימין מבריח מצביעים ליברלים, חילונים ברובם, לזרועות ליברמן הלא צפוי. סקר ״כאן 11״ הראה השבוע שגם בימין, איחוד כל המפלגות דווקא מקטין את הגוש מ-57 מנדטים ל-55.

אבל כמו בשמאל, גם בימין, האגו חזק מכל סקר – בגלל שאיפות ההנהגה של שקד, או משאלת ההישרדות של סמוטריץ׳.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,075 מילים

"יצא גבר"

גם אם תשכך סערת התבטאויותיו של שר החינוך בעד טיפולי המרה ללהט״בים עד ספטמבר, הרב רפי פרץ הפך השבוע לדמות מרכזית במערכת הבחירות ● בזכות התגובות הזועמות נגדו, מעמדו בציונות הדתית רק התחזק ● פרשנות

רפי פרץ (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90

גם אם תשכך סערת התבטאויותיו של שר החינוך בעד טיפולי המרה ללהט״בים עד ספטמבר, הרב רפי פרץ הפך השבוע לדמות מרכזית במערכת הבחירות ● בזכות התגובות הזועמות נגדו, מעמדו בציונות הדתית רק התחזק ● פרשנות

הרוב המוחלט של הציבור במדינת ישראל לא יודע מה זה טיפולי המרה. המדובר בטיפולים קשים וחסרי תועלת, ובמקומות רבים בעולם הם גם אינם חוקיים. האמירות של שר החינוך רפי פרץ, כי הוא תומך בטיפולי המרה בלהט״בים ואף ביצע כאלה, הטילו זרקור ענק על נושא עלום, צנוע ולא ידוע, שמאיים לפתע על סדר היום של הבחירות לכנסת ה-22. מי היה מאמין.

וגם אם ישכחו את סערת טיפולי ההמרה עד ה-17 בספטמבר, הרב פרץ, גם הוא איש אלמוני יחסית, הפך עתה לדמות מרכזית בבחירות האלה, בגלל ההתבטאויות השנויות במחלוקת והערכים שלהם הוא מטיף.

הפגנה נגד שר החינוך רפי פרץ, בעקבות התבטאויותיו בעד טיפולי המרה ללהט״בים (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
הפגנה נגד שר החינוך רפי פרץ, בעקבות התבטאויותיו בעד טיפולי המרה ללהט״בים (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

בניגוד לרבים שקבעו אתמול כי פרץ הסתבך באמירה אומללה וערער את מעמדו ואת הסיכוי לעמוד בראש איחוד מפלגות הימין, הרושם שלי, אחרי שיחות עם אנשים חשובים ומשפיעים במגזר הציוני-דתי, הוא הפוך: פרץ רק הפך פופולרי וחזק יותר בקרב הציבור שלו. ולא מדובר רק בקרב הרבנים מן השורה והחרד"לים בשטח.

בציבור הדתי-לאומי חל שינוי גדול ביחס אל הקהילה הלהטב"ית בשנים האחרונות. אבל בקהילה הרחבה מסתייגים, חושדים, חוששים ובעיקר שונאים את הניסיון הנפוץ, לטעמם, לסתום את הפה למי שמדבר על משפחה נורמטיבית. "אנחנו מרגישים השתלטות אלימה על הרחוב, על השיח בנושא הזה. הרב פרץ נתן מלחמה בכיוון ההפוך וזה בסדר גמור", אמר לזמן ישראל פעיל בולט ומוכר.

"אנחנו מרגישים השתלטות אלימה על הרחוב, על השיח בנושא הזה. הרב פרץ נתן מלחמה בכיוון ההפוך וזה בסדר גמור"

הנרטיב בקהילה היה ונשאר דתי ולאומי, ולא חשוב אם אתה תלמיד בישיבת הר המור הקיצונית, או מתפלל בבתי הכנסת הלייטים של גבעת שמואל פעם או פעמיים בשבוע. הלהטב"ים נחשבים חוטאים ברמה הדתית, ולכן הדברים של פרץ לא עוררו תרעומת גודלה מדי במגזר הזה ואולי אפילו סימפטיה.

גם הרעיונות שלו מקובלים בסך הכל. "מה רוצים ממנו", שאל אותי אחד המועמדים ברשימת הבית היהודי אתמול. "כל טיפול פסיכולוגי מותר, ודווקא זה אסור?"

המתקפה החילונית מקיר את קיר, מבנימין נתניהו ועד אביגדור ליברמן ויאיר לפיד, כמו גם ההפגנות אמש (ראשון) נגד הרב פרץ, גייסו לצידו תומכים דתיים שבאו להגן עליו. בבית היהודי נזכרו אתמול בקריאה השלומיאלית של השמאל נגד יישוב בית אל. "מי שהולך להתיישב בבית אל, מונע מדינה פלסטינית", נכתב פעם במודעות של ״שלום עכשיו״. התוצאה הייתה שרבים הלכו לבית אל בדיוק כדי למנוע את המדינה הפלסטינית.

"זהו יקום מקביל", מסביר לי פעיל בציונות הדתית. "שר החינוך יכול להפוך לבדיחה אצל המפגינים, אבל בקודים שלנו הוא יצא גבר".

"זהו יקום מקביל", מסביר לי פעיל בציונות הדתית. "שר החינוך יכול להפוך לבדיחה אצל המפגינים, אבל בקודים שלנו הוא יצא גבר"

זו הסיבה שלא נשמעו אתמול ברשימת איחוד מפלגות הימין קולות להדיח את הרב פרץ. מי שעלה לשידור, צייץ בטוויטר או הופיע בטלוויזיה, עשה זאת רק כדי הגן עליו. אפילו נפתלי בנט מהימין החדש, שבאמת מנסה לקרב את המצביעים הלהטבי"ם למפלגתו, פרסם פוסט נגד "המלחמה האובססיבית בהם", אבל נמנע מלהזכיר את פרץ בשמו. גם איילת שקד לא נשמעה בנושא, עד לרגע זה.

המגמה היא שכולם ירוצו ביחד בבלוק טכני שמח, יחד עם עוצמה יהודית, כדי שמאות אלפי קולות לא ילכו שם לאיבוד. בהמרה לסובלנות, הם יטפלו אחר כך – או לעולם לא.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 472 מילים
בצלאל סמוטריץ׳, איתמר בן-גביר, מיכאל בן ארי, נפתלי בנט, בנימין נתניהו, משה פייגלין, רפי פרץ, ברוך מרזל, איילת שקד (צילום: פלאש90)
פלאש90
הציונות הדתית

פסילות זה שם המשחק

בגוש הימין רעש מהומה ● רפי פרץ פוסל את איתמר בן-גביר ● הרב אבינר פוסל את איילת שקד ● ברוך מרזל מאיים בפירוק האיחוד ● בן-גביר מתנגד לצירוף בנט ושקד ● וכולם מחכים לבנימין נתניהו, שיעשה סדר בבלאגן ● ״אנחנו לבד לא נצליח. אבוד לנו" ● פרשנות

בעניין אחד ברוך מרזל צודק. הכהניסט האדוק שדיבר אמש (חמישי) בטקס ההשקה של עוצמה יהודית בירושלים אמר כי "רפי פרץ במשרד החינוך ובצלאל סמוטריץ' במשרד התחבורה צריכים להודות כל בוקר לעוצמה יהודית שבזכותם הם שם. אבל היהודים, במקום להגיד תודה, בכל בוקר מחפשים איך לפגוע באלה שעזרו להם".

קשה לאמוד את מספר הקולות שהביאו אנשי עוצמה יהודית לבית היהודי, אבל המספרים שנעים בין 20 ל-70 אלף קולות מלמדים על הכוח של הימין האולטרא-קיצוני בשטח.

איתמר בן-גביר וחבריו לעוצמה יהודית בערב ההשקה בירושלים (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
איתמר בן-גביר וחבריו לעוצמה יהודית בערב ההשקה בירושלים (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

ובכל זאת, המספרים אמנם מרשימים, אבל הם לא שווים הרבה. אם עוצמה יהודית תתעקש לרוץ לבד היא תישאר לבד, מחוץ לכנסת. אולי זו הסיבה שאיתמר בן-גביר ומרזל מודיעים על פירוק איחוד מפלגות הימין ברעש גדול. הם רוצים שיקרה ההיפך, והאירוע אמש באולמי היכל דוד ברוממה נועד רק להלך אימים על  הרב רפי פרץ וחבריו להנהגה שמסתייגים מהחבר'ה האלה, ובצדק.

אם עוצמה יהודית תתעקש לרוץ לבד היא תישאר לבד, מחוץ לכנסת. אולי זו הסיבה שבן-גביר ומרזל מודיעים על פירוק איחוד מפלגות הימין ברעש גדול: הם רוצים שיקרה ההיפך

הפסילות זה שם המשחק היום בציונות הדתית. פרץ פוסל את בן-גביר. הרב אבינר פוסל את איילת שקד. הכול נעשה בפומבי. אורי אריאל, עד לאחרונה שר החקלאות, סיפר כי פעם הגיע אליו מרזל וביקש להצטרף לאיחוד הלאומי. "אני מוכן לקבל אתכם, בשמחה", ענה לו אריאל, "בתנאי שאתה תישאר מחוץ לכנסת. אתה רק מבריח קולות".

מרזל עזב את החדר בכעס, אבל בסוף שלח במקומו את מיכאל בן ארי, שכיהן בכנסת במשך ארבע שנים, בין 2013-2009. אז המריבה והפיוס נעשו מאחורי הקלעים. היום האחד גוזר את השני בחוצות העיר, או בישיבה. אגב, בן ארי עצמו נפסל מלהתמודד לכנסת על ידי בג"צ לפני הבחירות האחרונות, ובן-גביר, מקום שביעי ברשימת איחוד מפלגות הימין, תפס את מקומו בפרונט.

מיכאל בן ארי בארוע ההשקה של עוצמה יהודית בירושלים (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
מיכאל בן ארי בארוע ההשקה של עוצמה יהודית בירושלים (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

בן-גביר התחיל את תהליך ההיפרדות לכאורה לפני שבועיים. הרב פרץ סירב להתפטר עבורו מהממשלה, גם כי הדבר אינו אפשרי ברגע זה. בן-גביר הודיע על פירוק האיחוד וזכה לכותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות".

ההנחה הרווחת, גם כיום היא כזו: בן-גביר יודע שאם בנט ושקד יחזרו, הבית היהודי והימין החדש ירוצו ביחד והוא יתדרדר למקום ה-10 ברשימה המשותפת. הכול נעשה כדי לשפר עמדות לקראת סגירת הרשימות ב-1 באוגוסט. גם האירוע המיליטנטי בהיכל דוד.

המריבות בינתיים לא פוסקות לכל אורך הגזרה הדתית-לאומית, בעיקר על המקום הראשון המיוחל. הרב חיים אמסלם, מספר שתיים ברשימה של משה פייגלין, מסתובב בין כל הדמויות ומצטט להם מן התלמוד. המלך ירבעם בן נבט, כך מסופר, היה חוטא ומחטיא גדול. הקדוש-ברוך-הוא הפציר בו "חזור בך, ואז אני אתה ובן ישי נטייל בגן עדן".

ירבעם לא הסתפק בהבטחה האלוהית הזו.

"מי בראש", הוא שאל.

"אני, אתה ובן ישי", חזר הקב"ה.

אבל ירבעם סירב, ונשלח למקום שראוי לו, הרחק מגן העדן המובטח.

ואולי מי שיכול לעשות סדר בכל הבלאגן הוא אחד, בנימין נתניהו. לפני הבחירות באפריל, נתניהו הקים את איחוד מפלגות הימין במאמץ רב. גם היום הוא חושש מאיבוד קולות המוני בימין.

"נתניהו יבוא בסוף ויפתה את כולנו", בטוח חבר ברשימת האיחוד. "הוא יחלק לנו תפקידים בנמלי הים, בקק"ל, ברשות הטבע והגנים. אם יהיו לנו בעיות ברשימה, הוא ייקח מישהו וישריין אותו בליכוד, כמו את הרב אלי בן דהן.  אנחנו לבד לא נצליח. אבוד לנו".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 482 מילים
יום ירושליים 2019, למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
יונתן סינדל פלאש 90
רב נגד הזרם

"איך מייצרים זהות יהודית מובחנת שאינה גזענית? זה האתגר הגדול"

"מטומטם", "מביך", "אתה ליצן ולא רב", ו"כנראה שהשתן של סבא עלה לך לראש", היו רק חלק מהתגובות לפוסט של הרב אילעאי עופרן (נכדו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'), שגינה את ההתלהמות סביב פרשת אונס הילדה בבנימין ● עכשיו הוא מדבר על מלחמתו בגזענות, הפוליטיקה במגזר, והסיבה שהדתיים לא מובילים את המאבק הציבורי בשחיתות

עוד 1,727 מילים

דעה הציונות הדתית לא צריכה ימין חדש - היא צריכה יהדות חדשה

הבחירות הקודמות חשפו את קיומו של קרע עמוק בציבור הדתי בישראל, בין הזרמים השמרניים ואלו המתונים ● נפתלי בנט הקים את ״הימין החדש״ על בסיס ההבנה שיש מקום למתינות ● עכשיו עומדת בפני בנט הזדמנות היסטורית להקים זרם יהדות חדש, כמו-קונסרבטיבי, כאלטרנטיבה לשמרנות האורתודוקסית ההולכת ומקצינה

חרד״לים בחגיגות שמחת תורה (צילום: Aharon Krohn/Flash90)
Aharon Krohn/Flash90
חרד״לים בחגיגות שמחת תורה

באחד היישובים הדתיים-לאומיים בארץ סערו הרוחות בשמחת תורה האחרון. גבר תושב היישוב פרץ אל תוך מניין של נשים תושבות המקום, וניסה למנוע מהן בגופו לעלות לבמה, לקריאת פרשת "וזאת הברכה", האחרונה בחמשת חומשי תורה.

בדיונים שהתקיימו לאחר מעשה לא הושגה הסכמה. חלק מחברי הקהילה חשבו שמדובר באירוע אלים ובלתי ניתן להצדקה. אחרים חשבו שפעל נכון ומנע חילול השם. רב היישוב שיחרר באיחור גינוי רפה בלבד, שממנו משתמע גיבוי למעשה, ועורר זעם שקט בקרב תומכות ותומכי מניין הנשים. בכל זאת, כבודה של תורה.

האירוע הזה משקף קרע עמוק בציבור הדתי בישראל, המורכב מזרמים שמרניים יותר ופחות. במבחן המעשה, השמרנים מנצחים פעם אחר פעם, וכופים את השארת הסטטוס-קוו על כנו.

ישנו קרע עמוק בציבור הדתי בישראל, המורכב מזרמים שמרניים יותר ופחות. במבחן המעשה, השמרנים מנצחים פעם אחר פעם, וכופים את השארת הסטטוס-קוו על כנו

את הזרם השמרני, החרד"לי (חרדי-לאומי), מייצגת רשימת איחוד מפלגות הימין, שלה מצביעים כשליש מהדתיים הלאומיים. הזרם המתון, שאיתו מזדהים כשני שלישים מהציבור הסרוג, נותר ללא ייצוג פוליטי מובהק לאחר עזיבת נפתלי בנט ואיילת שקד את הבית היהודי, אך גם קודם לעזיבתם הכתיבו רבנים חרד"לים את גבולות הגיזרה של המפלגה.

כפועל יוצא, הזרם החרד"לי שולט במינהל החינוך הממלכתי דתי במשרד החינוך (חמ"ד), מכתיב את מינוי הרבנים הראשיים ואת מינוי הדיינים, וכן את עמדות הציונות הדתית בסוגיות כמו גיור, כשרות, הכרה בזרמים הלא אורתודוקסים, זכויות להט"ב, תחבורה ציבורית בשבת ותפילת נשים.

השליטה של החרד"לים בחמ"ד גרמה בין השאר לכך שמורות בחינוך הדתי מחויבות להופיע בבתי הספר בחצאיות, למרות שאמהות דתיות רבות לובשות מכנסיים. משמעות נוספת היא שליטה חזקה על התכנים, המתרחקים עוד ועוד מפלורליזם והומניזם.

ייתכן מאוד כי אלמלא הקונפורמיזם והשמרנות המובנים בציונות הדתית, היה מתגבש כבר לפני עשור זרם דתי-לאומי חדש ומתון. מבחינה דתית מדובר בציבור שקרוב יותר לאגף ההלכתי של התנועה הקונסרבטיבית בארצות הברית מאשר לחרד"לים, אם כי פוליטית מדובר בציבור ימני בהרבה.

לציבור הליברלי בישראל צריך להיות עניין עמוק בהתארגנות פוליטית ובהגדרה מחודשת של הציבור הדתי לאומי המתון, משום שאחד ההבדלים החשובים ביותר בינו לבין הציבור החרד"לי הוא המחויבות לדמוקרטיה ליברלית. התארגנות כזאת תהיה נקודת פתיחה למהלך ארוך טווח של שידוד ערכים.

גלגולה החדש של מפלגת הימין החדש, כמפלגה המקדמת יהדות מכילה, הוא הזדמנות להתחיל מהלך עמוק יותר. מחויבות לקו של רבני צוהר אינה מספיקה. הציבור הדתי המתון, המשכיל והחזק כלכלית, צריך לבצע אתחול מחדש, לנער את האבק שדבק בו בעשרות שנים של התמסרות לגאולת הארץ, ולנסח מחדש השקפת עולם עדכנית.

צריך לבצע אתחול מחדש, לנער את האבק שדבק בציבור הדתי המתון בעשרות שנים של התמסרות לגאולת הארץ, ולנסח מחדש השקפת עולם עדכנית

בדרך לשם הכרחי לשאול את השאלות הקשות באמת, על המתח בין יהדותה של המדינה לדמוקרטיה, על העוני והפערים הכלכליים, על חשיבות ניקיון הכפיים בפוליטיקה, על המשמעויות המוסריות של הכיבוש, על המחויבות לשמירת הסביבה, ועל סוגיות רבות נוספות שכיום הציבור הדתי בוחר להדחיק.

על הציבור הזה להפנים שהובלה אינה רק קרייריזם ותפיסת עמדות בכירות בצה"ל, בשירות הציבורי ובתקשורת, אלא גם הובלה רעיונית ומוסרית.

הבשלות לניהול מהלך כזה גבוהה בהרבה מכפי שנדמה, וצריך רק מי שיפרוץ את הסכר. לכן, במונחי עולם השיווק, בנט יכול להיכנס ל"אוקיינוס כחול", אזור ללא תחרות הנהנה מביקושים גדולים, ולחולל שינוי בעל ערך.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 488 מילים
סגירה