מי שעקב אחרי הדיונים הפתוחים של מושב בג"ץ על חוק הלאום, לא יכול היה שלא להבחין בהפצרה של השופטים מן הכנסת לחוקק סוף סוף חוקה לישראל. אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים.

אם קלטתי נכון את רוח הדברים, הרי ששופטי בג"ץ אמרו: חוק הלאום אינו תקין, אבל זה חוק יסוד, ואפשר לתקן אותו רק אם יכתבו חוקה, ובה יהיה פרק שיתקן את תקלת חוק הלאום שלא מכיר בשיוויון כל האזרחים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הדרישה לחוקה היא מן הדרישות העיקריות של ההפגנות בבלפור, ומה שמוזר הוא שאף פוליטיקאי לא הרים הכפפה של בג"ץ והפגנות בלפור, ועניין החוקה לא עולה כלל על סדר היום הציבורי.

במקום לומר דבר דבור על אופניו, כמה מן הפוליטיקאים דיברו על "אמנה חברתית", ניסוח שנתפס בצדק כבריחה מן האתגר האמיתי שעמו מתמודדת ישראל של היום.

הבעיה של החוקה היא, שלדעת החוגים הדתיים היא מתנגשת עם התורה, שהיא החוקה האמיתית של עם ישראל. כלומר חיקוק חוקה יבטל, על פי תפיסתם, את מהותה של ישראל כמדינה יהודית. עצם העובדה שבג"ץ מפציר במחוקקים להביא חוקה לישראל מעידה על כך שבג"ץ לא חושב כך, או שמבחינתו חוקה המבטאת את שיוויון האזרחים מגבירה את כף הדמוקרטיה על חשבון כף היהודית, ומבחינת בג"ץ טוב שכך.

הבעיה היא שבגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה שתבוא בשעה טובה אי פעם בעתיד, המצב כעת הוא שכבר גם אין חוקי יסוד.

חוקי יסוד הם התשתית המוצקה והמוסכמת של ערכי יסוד, הקובעים את כללי ההתנהגות הכללית והפוליטית, אבל הפוליטיקאים שלנו שינו חוקי יסוד כאוות נפשם על פי צרכים פוליטיים מיידיים, והדברים באו לידי ביטוי בוטה בשינוי חוקי יסוד לצורך הקמת ממשלת החילופים ההזויה. אחרי חוק ממשלת החלופים אי אפשר לומר שיש לישראל חוקי יסוד, וגם התשתית לחוקה לעתיד לבוא חלפה עם הרוח.

מה שיותר חמור – אף פוליטיקאי לא מצא לנכון להבהיר שזה מצב לא תקין שיש לשנותו.

בגלל רמת הפוליטיקה שלנו, לא רק שאין התקדמות לכיוון חוקה, אלא להפך, יש נסיגה. עד היום היה אפשר לומר שיש חוקי יסוד שהם הבסיס לחוקה עתידית כשתבוא בשעה טובה. המצב כעת הוא שכבר אין גם חוקי יסוד

ואני הייתי אומר שלא רק מדובר ב"מצב לא תקין", אלא בצורך דחוף, אולי הכי דחוף, על מנת להחזיר את ישראל למסילה, לפני שתיפול מתוכה בריסוק אברים.
בלי מערכת ערכים מוסכמת, שום חברה לא יכולה להתקיים, קל וחומר להתמודד מול אתגרים קיומיים כמו המלחמה בקורונה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

במשך שנים הכוחות המצרים בסיני העלימו עין מהברחות נשק לחמאס בעזה. הסכם השלום עם מצרים מגביל את הפעילות של ישראל נגד הפעולות או חוסר הפעולות של קהיר, אבל בזמן האחרון יש רבים שמצביעים על הצורך לפקוח עין על ההתפתחויות בתחום כוחה הצבאי של מצרים.

בימים אלה מצרים החלה לקבל מצרפת את ראשוני מטוסי הקרב מדגם ראפאל. היא גם משקיעה סכומי עתק בתוכנית להשבחת צי הטנקים האמריקאים מדגם אברמס שמפעיל צבאה.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

לאחר 15 חודשים של סכסוך אכזרי, נראה שהושג הסכם לסיום המלחמה בין ישראל וחמאס תמורת שחרור החטופים. אבל גם אם הכל – כלומר, השלב הראשון – נחתם וננעל, נותרו שאלות קשות, וייתכנו השלכות פוליטיות דרמטיות ביותר. ייתכן שאנו חוזים ברגע מפנה בתולדות ישראל.

להלן הסוגיות שתקבענה לאן פנינו, וגם לאן פניו של בנימין נתניהו – אם לשבט ואם לחסד (או שמא קללה) של המשך שלטונו האינסופי.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com