בסתיו 1973 היה גדוד הטנקים שלנו, גדוד 9, בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. מחנה צ'רצ'יל היה מחנה מבודד בלב הישימון, והוא היה המחנה של הפלוגה שלי, פלוגה מ'. חיילי הפלוגה היו חיילים מבצעיים. לחלקם זה היה הקו השני, ולחלקם היתה זו תקופת הקו השלישי. כולנו, כל חיילי וקציני הגדוד והפלוגה, הכרנו היטב את הגזרה ואת שגרתה.

ראש השנה חל ביום חמישי בשבוע, וסוף השבוע של החג היה סוף שבוע ארוך. והנה באחד מלילות סוף השבוע של החג – התרעה. מערכת ניטור שטח (כמו התצפיתניות בימינו) שהייתה מוצבת בגזרה מתריעה על אנשים שמסתובבים בקרבת המחנה שלנו. מעולם לא היה כדבר הזה.

הפלוגה הוקפצה לכוננות (ללא הטנקים). חיילי הפלוגה סיירו עם נשקם ברחבי המחנה ובשוליו. קצינים מהגדוד הגיעו עם חימושם למחנה שלנו. המג"ד, יום-טוב תמיר, אישית, ניהל את האירוע. הוא היה בקשר ישיר עם אנשי מערכת ההתרעה שזיהו את האיום, ואלה כיוונו אותו לכיוון בו נראו הדמויות.

לאחר כשעה או שעתיים בהן הוכוונו ותוזזנו על-ידי מערכת התרעה לכל מקום בקרבת מבני הבסיס וסביבותיו, סגרנו את האירוע כהתרעת שווא, למיטב זכרוני, בהסכמה של כל הנוגעים בדבר.

לאחר כשעה או שעתיים בהן הוכוונו ותוזזנו על-ידי מערכת התרעה לכל מקום בקרבת מבני הבסיס וסביבותיו, סגרנו את האירוע כהתרעת שווא, למיטב זכרוני בהסכמת כל הנוגעים בדבר

על-אף זאת, למחרת עם שחר התייצבה חוליית שטח (אני חושב שמהפיקוד), ויחד איתנו חיילי הפלוגה, סרקה את כל השטח בסביבות המחנה. לא נמצאו עקבות ועדויות אחרות שיכלו להצביע על נוכחות של אנשים בלילה הקודם בסביבות המחנה.

האירוע נסגר.

שבוע לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים.

*  *  *

אני נזכר באירוע זה מחג ראש השנה תשל"ד (1973). בימים אלה צה"ל מספר לציבור (ולעצמו?) סיפור שלם סביב אירוע החדירה לבסיס חיל האוויר בנבטים.

מצוד נרחב בבסיס חיל האוויר "נבטים" אחרי חשוד שחדר לבסיס. מצוד נרחב מתנהל אחריו בתוך הבסיס שבו בין היתר טייסות ה-F35. מדובר ככל הנראה בשודד מהפזורה הבדואית https://t.co/95WqDCe3zz

— צחי דבוש (@TsahiDaboush) February 8, 2021

בדברור סיפור החדירה לבסיס חיל האוויר אין הפרדה בין עובדות להשערות. כל סיפור החדירה עד שהחודר נטש את המכונית בריצה הוא עובדות.

עובדות זה גם שכל הסיורים והמאמץ התצפיתי והמירדפי לא יצרו מגע עם החודר, ואיש לא ראה אותו. אפשר לצרף לעובדות, אם אכן נושא זה באמת נבדק כראוי, שהחודר יצא החוצה, ואולי גם את הזמן בו יצא.

כל יתר הסיפור שמדוברר בתקשורת הוא השערות, שאסור למפקדי צה"ל לתת להן משקל: לא לכך שהחדירה היתה הסתבכות של אירוע פלילי, לא שהחודר הוא בדואי מהפזורה, ולא לכך שלא היתה זו חדירה מתוכננת.

כל יתר הסיפור שמדוברר בתקשורת הוא השערות, שאסור למפקדי צה"ל לתת להן משקל: לא לכך שהחדירה היתה הסתבכות של אירוע פלילי, לא שהחודר הוא בדואי מהפזורה, ולא לכך שלא היתה זו חדירה מתוכננת

ואם זו חדירה מתוכננת, כמובן שאסור שלא לעסוק בשאלה – מה היתה מטרת החדירה?

רק לאחר שימצא החודר וייחקר, ויהיה סימוכין לסיפור העלילה כולה, אפשר להניח להשערות של המקרה הרע.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.

אני קצת מקנאה באנשים שנולדו בתאריך מיוחד, וכולם זוכרים ומציינים. למשל חברה הגיחה לאוויר העולם באחד בינואר, והרי סיבה למסיבה. או קרוב שהחל את חייו ביום כיפור ולא חוגג בו ביום, אך זוכה לשפע התייחסויות, כי אי אפשר לשכוח.

לכשעצמי, יום הולדתי חסר ייחוד, אם כי יש לו חשיבות משפחתית – באותו תאריך ב-1948 עלתה ארצה אמי, שורדת אושוויץ. היא יצאה מהונגריה בקבוצה האחרונה של "עליית הנוער", ממש לפני ירידת מסך הברזל. נישואין ולידה ראשונה במדינה יהודית עצמאית היו ביטוי עוצמתי לשיקום אישי ולתקומה לאומית.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תודעה. מכהנת כאן ממשלה לגיטימית שכשלה כמעט בכל אחת מהחלטותיה בכלל ובכל הנוגע לשבעה באוקטובר בפרט. ממשלה שהבטיחה ביטחון למדינה ולאזרחיה, אך נתפסה לא מוכנה למתקפת חמאס. מתקפה שהתנהלה באין מפריע מול חסרי ישע וקומץ אנשי ביטחון אשר שילמו בחייהם בניסיון לעצור פלישה רצחנית. מתקפה שהייתה נמנעת אילו העיניים והשכל היו פתוחים לרווחה.

כמובן שלא ניתן לדבר על היעדר הביטחון ללא הפניית מבט אל מה שקרה לצבא, שהיה מקור גאווה לכולנו. המלחמה הזאת החלה ממכה שקשה לקלוט, בגלל המחיר הכבד מנשוא בנרצחים ובגלל העובדה שחמאס חטף לעזה מספר בלתי נתפש של אזרחים וחיילים, נשים וגברים, ילדים וילדות ואפילו תינוקות. אך ככל שחולף הזמן נראה שהאסון הולך ונשכח, והמסר העולה ממנו עבר טרנספורמציות. היום רבים חושבים שה-7.10.23 זו תקלה חמורה וכי הממשלה והעומד בראשה הצליחו להפוך את המשוואה וישראל כעת במצב טוב הרבה יותר מזה שהיה לפני כן.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

לאחרונה  משה בוגי יעלון, שר ביטחון לשעבר, העז  לומר שישראל מבצעת טיהור אתני בעזה. בתגובה הוא ספג תגובות קשות. היו שרצו לשלוח אותו לכלא או לבית חולים פסיכיאטרי עם אבחנה של שגעון. היו מי שאמרו שבזקנתו הוא מבייש את נעוריו. אולי דווקא ההפך הוא הנכון.

לפי המתרחש בפוליטיקה של ימינו ברור כי לו יעלון היה אזרח פשוט, הוא היה כבר מקבל הזמנה לחקירה. העם מזועזע מהדברים ולא מבין איך אפשר לומר דברים כאלה על הצבא המוסרי שלו.

אנה גלמן היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית לאקאנינית. היא מדריכה ומנחה סמינרים ומרצה על פסיכואנליזה ועל פוליטיקה של הפסיכואנליזה בזמננו.