צגה היא מבקשת מקלט מאריתריאה, בת 28 ואם לילדה בת 5. לפני כשנה אובחן כי היא סובלת מלימפומה במעי. היא טופלה בבית חולים, אבל מצבה לא השתפר. היא שוחררה מאישפוז עם המלצה לעבור בדחיפות השתלת מח עצם על מנת להציל את חייה, אלא שבהיעדר ביטוח רפואי סירב בית החולים להעניק לה את הטיפול. במשך 6 חודשים היא נותרה ללא מעקב וללא טיפול רפואי, חרף מחלתה הקשה.

האגוס, מבקש מקלט מאריתריאה בן 39, עבד באופן סדיר במשך 8 שנים, אך המעסיק האחרון שלו לא טרח להסדיר עבורו ביטוח רפואי כקבוע בחוק. האגוס סבל מכאבים מספר חודשים והמשיך לעבוד עד שהמצב הפך לבלתי נסבל.

האגוס הגיע למיון שם התברר כי הוא סובל מגידול בריאה עם התפשטות ללבלב ולמוח. הוא נזקק לטיפולי הקרנות וכימותרפיה דחופים, אבל בהיעדר ביטוח לא ניתן היה להתחיל בטיפול. כשנמצא בית החולים שהסכים להעניק לו טיפול היה כבר מאוחר מדי. האגוס נפטר בתחילת השנה.

הפגנת מבקשי מקלט, ביניהם מאריתראה וסודן, מול שגרירויות ארה"ב ואירופה בתל אביב, ינואר 2014. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

בכל חודש מתקבלות במחלקת חסרי מעמד של עמותת רופאים לזכויות אדם כ-15 פניות לגבי חולי סרטן שאינם תושבי המדינה. מדובר באנשים שחיים בישראל שנים ארוכות, רובם באופן חוקי, אך אינם זכאים למעמד תושב ולכן אינם זכאים לשירותי הבריאות הציבוריים.

לפי הערכות רשות האוכלוסין וההגירה, חיים בישראל יותר מ-200 אלף מבקשי מקלט, מהגרי עבודה שנכנסו לישראל כדין, ופלסטינים השוהים בארץ בין אם מכוח איחוד משפחות ובין אם בשל חשש לשלומם בשטחי הרשות הפלסטינית. לפי עמותת רופאים לזכויות אדם, כמחצית מהם שוהים בישראל כדין.

כישלון השיטה

דוח חדש של העמותה, שכותרתו היא "במלכודת ההדרה: חולי סרטן חסרי מעמד בישראל", מתפרסם כאן לראשונה, ומציג את המצב הטראגי ואת הפגיעה האנושה באנשים שהמדינה נמנעת לגבש מדיניות בריאות ורווחה מקיפה עבורם.

"המדינה מאפשרת להם לחיות כאן באופן חוקי, היא נותנת היתרים ורישיונות עבודה לעובדים שמטפלים בקשישים. היא מגנה על מבקשי המקלט מפני גירוש ועל הפלסטינים שמסייעים למערכות הביטחון, אבל לא באמת מאפשרת להם לחיות כאן כי היא לא נותנת להם זכויות סוציאליות ורפואיות בסיסיות שמאפשרות להם להתקיים.

"חולי סרטן חסרי מעמד שמשלמים על כך בחייהם, הם הדוגמה הטראגית ביותר לכישלון הנחרץ של השיטה הזו", אומרת מחברת הדוח, ד"ר זואי גוטצייט, מנהלת מחלקת מהגרים והמרפאה הפתוחה לחסרי מעמד בעמותת רופאים לזכויות אדם.

"המדינה מאפשרת להם לחיות כאן באופן חוקי, היא נותנת היתרים ורישיונות עבודה, אבל לא באמת מאפשרת להם לחיות כאן כי היא לא נותנת להם זכויות סוציאליות ורפואיות בסיסיות שמאפשרות להם להתקיים"

על פי המתואר בדוח, החולים חסרי הזכויות אינם מקבלים את הטיפול הרפואי הנחוץ להם במקרה של סרטן. בהיעדר ביטוח רפואי פרטי, החולים זכאים אך ורק לטיפול רפואי מציל חיים דרך המיון וזאת מכוח חוק זכויות החולה.

"אנחנו רואים אנשים שלא פונים לטיפול רפואי בקהילה עד שהמצב הופך להיות ממש חמור. פעמים רבות הסרטן מתפשט מכיוון שלא אובחן ולא טופל בזמן", מספרת גוטצייט. "גם אחרי שהרופאים מצליחים לייצב את מצבם, והם עושים מעל ומעבר כדי להציל אותם, הם נאלצים לשחרר אותם כי אין מימון להמשך הטיפול ובמחלה כמו סרטן תמיד נדרשים טיפולי המשך".

חולי הסרטן חסרי המעמד בישראל במלכודת ההדרה (מתוך דוח רופאים למען זכויות אדם)

ההיגיון לא קובע

עבד הוא פלסטיני שחי בישראל 18 שנה עם היתר ייעודי שניתן לו לאחר שסייע לרשויות הביטחון בישראל. ההיתר לא הקנה לו רישיון עבודה וביטוח רפואי. ביולי 2019 הובהל לחדר המיון עקב אובדן הכרה והפסקת נשימה ושם אובחן כסובל מסרטן הגרון. הרופאים קבעו שעליו לעבור ניתוח לכריתת הגידול ובהמשך הקרנות וכימותרפיה. אלא שבהיעדר ביטוח רפואי נמנע בית החולים מלבצע את הניתוח.

רק לאחר התערבות העמותה, נמצא מוסד רפואי שהסכים לבצע את הניתוח. הרופאים שניתחו את עבד אמרו כי לא ראו מימיהם מקרה של גידול כה מפושט וברור שמדובר בתוצאה ישירה של הדרה משירותי בריאות. הניתוח אמנם הציל את חייו, אבל בהמשך היה זקוק לטיפולי הקרנה יקרים, שהוא לא הצליח לממן. עבד נפטר במאי 2020 .

חסרי המעמד המבוטחים במסגרת הביטוחים הפרטיים (פוליסות עובד זר) נמצאים ביתרון בתחילת המחלה, הליך ביצוע הבדיקות והאבחון, אבל מרגע גילוי הסרטן, מצליחות חברות הביטוח לנצל את החוק לטובתן, מתנערות מאחריות ומותירות את החולים ללא טיפול.

זואי גוטצייט (צילום: שירז גרינבאום)

"ברגע שמתברר כי העובדים בעלי הפוליסה חולים בסרטן ויש המלצה לטיפול רפואי, חברת הביטוח שולחת אותם לרופא תעסוקתי מטעמה", מסבירה גוטצייט. "הרופא לרוב קובע להם אובדן כושר עבודה, דבר שגם שולל מהם את הזכות לביטוח לטיפול רפואי".

צו עובדים זרים עליו חתום שר הבריאות, קובע כי במידה והעובד חלה ונמצא על ידי רופא תעסוקתי בלתי כשיר לבצע את העבודה שלשמה התקבל לעבוד אצל מעסיקו לתקופה של תשעים ימים ומעלה, "לא יהיה העובד זכאי אלא לשירותים רפואיים שהוא נזקק להם במצב חירום רפואי לשם ייצוב מצבו הרפואי, עד למצב המאפשר המשך הטיפול בו מחוץ לישראל".

ההיגיון העומד מאחורי סעיף זה מטריד במיוחד – זכותו של עובד לקבל טיפול נשמרת לו רק בזמן שהוא בריא וכשיר לעבודה. מרגע שאיבד את כושר עבודתו, נשללת זכאותו לטיפול רפואי. וכמו שנכתב בדוח: "מדיניות זו מייצרת תמריץ לחברות הביטוח לקבוע כמה שיותר קביעות אובדן כושר עבודה, שהרי הפסקת הביטוח והטסת המהגר מישראל זולה יותר מהמשך מימון הטיפול רפואי בו".

טביתה היא מהגרת עבודה מהודו בת 37, שעבדה כמטפלת סיעודית בישראל 7 שנים. בנובמבר 2019 אובחנה כחולת סרטן השד. נקבעה לה תכנית טיפולים אינטנסיבית הכוללת כימותרפיה, ניתוח והקרנות.

אבל עוד לפני שהחלה בטיפולים, סוכנות כוח האדם דרכה היא מועסקת שלחה אותה אל רופא תעסוקתי אשר קבע לה אובדן כושר עבודה למשך שנה, וזאת על מנת למצוא לה מחליפה שתמשיך לסעוד את הקשיש בו טיפלה.

חברת הביטוח דרשה להפעיל את סעיף ההחרגה בפוליסה, ולכן הטיפולים הרפואיים להם היא נזקקה נעצרו. על מנת להיאבק על זכותה להשלמת הטיפולים האונקולוגיים הפנתה אותה העמותה לרופא תעסוקתי נוסף שהגיש חוות דעת נגדית, שפסקה שהיא יכולה להמשיך לעבוד.

מטפלת סיעודית עם קשישה בפארק הירקון. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: משה שי/פלאש90)

מהלך זה הצליח להאריך את הביטוח בשלושה חודשים בלבד, והיא החלה לקבל טיפולי כימותרפיה. חברת הביטוח עדיין ניסתה להתנער ולהיתלות באי יכולתה של טביתה לחזור לעבודתה הייעודית. קניית הזמן הזו איפשרה לה להשלים את הטיפולים וכעת היא בדרך להחלמה מלאה הודות לאי קטיעת הרצף הטיפולי, למרות ניסיונותיה של חברת הביטוח.

ואז באה הקורונה

"בכל רגע נתון אנחנו מטפלים בעשרות מקרים שוברי לב, מתרוצצים בין הנהלות בתי חולים וחברות התרופות, ומבקשים טיפולי חמלה", אומרת גוטצייט. "אבל בכל פעם שאני מצליחה להכניס מקרה לבית חולים אני שמחה ועצובה בו זמנית כי אני יודעת שאת האדם הבא שידפוק בדלת אני כבר לא אוכל להכניס. הם כבר עשו לי טובה החודש.

"כמות הפניות רק הולכת וגדלה כי אוכלוסיית חסרי המעמד שחיים פה תקופה ארוכה הולכת ומזדקנת. וישראל מאפשרת את זה. היא מאפשרת להם לחיות פה, היא מאפשרת לעובדים הסיעודיים לטפל בקשישים שלנו. אבל כשהעובדים הופכים נזקקים, היא פשוט מתנערת מהם.

"זו לא דרך להתנהג לאנשים שחיים פה איתנו. היום אנחנו מבינים יותר מתמיד שפשוט אי אפשר לטפל באוכלוסייה כל כך גדולה בלי פתרונות מערכתיים ולקיחת אחריות מצד המדינה".

"כמות הפניות רק הולכת וגדלה כי אוכלוסיית חסרי המעמד שחיים פה תקופה ארוכה הולכת ומזדקנת. ישראל מאפשרת מאפשרת להם לחיות פה, אבל כשהעובדים הופכים נזקקים, היא פשוט מתנערת מהם"

ייתכן שהמדינה חוששת מפני תיירות מרפא במסווה של הגירת עבודה, ושיגיעו לכאן אנשים שיסתירו את מחלתם רק על מנת לקבל טיפול רפואי יקר בישראל?
"לצערי הרב אנחנו נותנים עדיפות לפניות של חסרי מעמד שחיים כאן שנים ארוכות. כשפונים אלינו אנשים שחיים כאן חצי שנה-שנה, אני מסבירה להם שיש לי מחוייבות לאלה שבאו לכאן הרבה לפניהם. לפני שנת הקורונה הייתי מציעה להם לחזור למדינת המוצא, השנה הם במצב בלתי אפשרי כי הם לא יכולים בכלל לחזור הביתה.

"למדינה יש הרבה דרכים אנושיות למנוע תיירות מרפא. העובדים עוברים בדיקות לפני שהם נכנסים לפה. משרד הבריאות יכול להנגיש את הטיפול רק למי שחלה בישראל. בכל מקרה, לא יכול להיות שמניעת טיפול רפואי תהיה הכלי של מדינת ישראל למניעת הגירה. גם אם אדם נמצא פה באופן לא חוקי לא מגיע לו למות מסרטן".

המצב הבלתי אפשרי של חולי סרטן חסרי מעמד, שמתואר בדוח הוחמר אף יותר בשל משבר הקורונה.

"רבים מהעובדים פוטרו ואיבדו את פוליסות הביטוח הרפואי שלהם. בנוסף, אם פעם יכולנו להגיד לחולים – אנחנו נתחנן לבתי החולים לעשות את הטיפול במחיר מופחת ואתם תאספו תרומות מהקהילה שלכם, וזה היה עובד, היום לחולים ולבני הקהילה שלהם אין מה לאכול בגלל המשבר הכלכלי. אני מפנה אנשים לבדיקות דם והם מתקשים לאסוף 300 שקל, אז איך ישיגו כסף לטיפולים שעולים עשרות ומאות אלפי שקלים?", ממשיכה גוטצייט.

"אם פעם יכולנו להגיד לחולים – אנחנו נתחנן לבתי החולים לעשות את הטיפול במחיר מופחת ואתם תאספו תרומות מהקהילה שלכם, וזה היה עובד, היום לחולים ולבני קהילתם אין מה לאכול בגלל המשבר הכלכלי"

"כשאנחנו פונים למשרד הבריאות אנחנו מקבלים את אותן התשובות – שיעשו ביטוח בריאות פרטי, שיפנו לשירותי החירום במיון. אבל אי אפשר לקבל כימו בחדר מיון! זה פשוט לא עובד! האוכלוסייה הזו שקופה בפני משרד הבריאות, וזה חייב להיפסק. המדינה צריכה לדאוג לביטוח ממלכתי או הסדר ציבורי גם לחסרי המעמד, ולקחת אחריות על מצבם".

תגובת משרד הבריאות

במענה לשאלות זמן ישראל, משרד הבריאות מסר בתגובה:

"משרד הבריאות מספק מענים שונים לאנשים השוהים בישראל והם חסרי ביטוח רפואי בתוקף.

"בהתאם להוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, במצב חירום רפואי יינתן טיפול רפואי ללא התניה.

"בנוסף, המשרד מפעיל מתקציבו מרפאות ראשוניות, טיפות חלב, טיפול ב HIV ושחפת, ומענים מסוימים בבריאות הנפש לאוכלוסיות שאינן מבוטחות.

"יחד עם זאת, מטבע הדברים, ובהיעדר תקציב ייעודי, יכולת מתן המענים – מוגבלת. אין זה מחובתו של המשרד וגם אין באפשרותו, לממן את כל הטיפולים הרפואיים לכל אדם השוהה בישראל ואינו מבוטח.

"יצויין כי קיימים בשוק מוצרי ביטוח פרטיים וכי אנשים שאינם זכאים לביטוח בריאות ציבורי יכולים לרכוש אותם על מנת להבטיח כי יוכלו לקבל שירותי בריאות אם יזדקקו להם. הסדרים אלה בדרך כלל מחריגים מצב רפואי קודם ולכן מומלץ לאנשים המעוניינים בכך, לרכוש אותם עוד בזמן שהם אינם זקוקים לטיפול רפואי".