שלוש התבטאויות של הרב רפי פרץ, בתוך שלושת השבועות הראשונים לכהונתו כשר החינוך, הצליחו להפוך אותו מטירון פוליטי, חבר כנסת שהציבור הרחב בקושי הכיר, לשיחת היום הסוערת של ישראל.

לפני כשבועיים השתתף פרץ בתפילת מחאה בכותל מול המתפללים ברחבה המעורבת; בשבוע שעבר הצהיר כי "ההתבוללות בארצות הברית היא כמו שואה שנייה"; ושלשום התבטא בעד טיפולי המרה ללהט"בים ואף סיפר כי בעצמו ערך טיפולים כאלו בעבר.

הפגנה נגד רפי פרץ, השבוע בת"א (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

אם נדמה כי כל הסערות סביבו נובעות מחוסר נסיון, הרי שזו לא הפעם הראשונה שפרץ מעורר סביבו מחלוקת עזה, בעת שהוא מכהן בתפקיד ציבורי.  זה קרה גם בהיותו הרב הצבאי הראשי.

"יחידה מעורבת? על גופתי המתה"

פרופ' יגיל לוי, ראש תחום מדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה וחוקר יחסי צבא-חברה, טוען שפרץ קידם בצה"ל מדיניות של הדתה ו"החזרה סמויה בתשובה" של חיילים. הוא אינו סבור שפרץ יצר את המדיניות הזאת, אבל לטענתו הוא המשיך וקידם אותה.

"פרץ הוביל מדיניות של הדתה בצה"ל במאור פנים ובמתק שפתיים", אומר לוי, "הוא המשיך את המדיניות של קודמו בתפקיד הרבצ"ר, הרב אביחי רוצנקי. רונצקי אחראי לפריצת הדרך שהחלה את תהליך ההדתה, אבל רונצקי עורר מסביבו מחלוקות ומדון בתוך צה"ל ואילו פרץ הצליח להמשיך עם מעט סכסוכים פנים-צבאיים.

"רונצקי הפך את הרבנות הצבאית מגוף שעסק במתן שירותי דת לחיילים – לגוף שעוסק בחינוך חיילים. הוא חיזק מאוד את ענף 'תודעה יהודית' ברבנות הצבאית שעוסק בחינוך. ובכך נכנס למחלוקת עזה עם חיל החינוך, וגם ליבה אותה בשורת התבטאויות שנויות במחלוקת. פרץ המשיך את מדיניותו של רונצקי".

"ענף תודעה יהודית חילק לחיילים ערכות בנושא 'קדושת המשפחה' והסביר כמה חשוב להקים משפחה. אם צריך להסביר מה הבעיה עם זה, אז לא ברור מה עניינו של הצבא בנושא"

לוי מציין כי רונצקי ופרץ באו מאותו רקע, וכי הוא שונה מזה של הרבצ"רים שקדמו להם. "הרבצ"רים הקודמים צמחו מהרבנות הצבאית עצמה, וראו את עצמם כבעלי תפקיד טכני של שירות לחיילים.

"רונצקי ופרץ, לעומת זאת, הגיעו מרקע חרד"לי (חרדי-לאומי), וצמחו כקצינים קרביים, ואחר כך כמנהלים של מכינות קדם צבאיות, 'הוצנחו' לרבנות מבחוץ ומינו סביבם אנשים עם רקע קרבי. הם באו עם חזון לגבי צה"ל כולו, והפיחו רוח חיים ברבנות הצבאית שהייתה גוף עם מנטליות ביורוקרטית ו'נעבעכית' למדי".

במה באה לידי ביטוי מה שאתה קורא "הדתה" בתקופה של פרץ?
"המקרה המפורסם ביותר ושעורר את המחלוקת העזה ביותר היה סביב עניין שירת הנשים. כאשר צוערים בבה"ד 1 סירבו להיכנס להופעה של להקה צבאית שכללה שירת נשים, באישור המג"ד שלהם.

"אחרי שהתעוררה סערה ציבורית, פרץ אישר בדיעבד את התנהלות החיילים, בניגוד לעמדה של רבנים מתונים יותר, שאמרו שהחיילים הדתיים צריכים להישאר באירועים ורק להזיז את עיניהם. פרץ חייב את החיילים להישאר רק באירועים רשמיים והתיר להם לצאת מאירועי תרבות".

"אחרי הסערה, פרץ אישר את התנהלות החיילים, בניגוד לעמדה של רבנים מתונים יותר שאמרו שהחיילים הדתיים צריכים להישאר באירועים ורק להזיז את עיניהם"

זה לא פתרון סביר למציאות שבה ההלכה אוסרת לשמוע שירת נשים?
"זה פתרון שמהווה שינוי בעמדת צה"ל והרבנות הצבאית בנושא הזה. נשים שרות בצה"ל מאז הקמתו, ואף אחד מהרבנים הצבאיים הקודמים, כולל שלמה גורן, לא התנגד לשירת נשים ולא חשב שלחיילים דתיים אסור לשמוע אותה.

"זאת תזוזה לכיוון החרד"לי, שמקשה על שילוב נשים בצה"ל דווקא בעידן שבו נשים משתלבות יותר ויותר בכל התפקידים. עצם זה שנשים לא יכולות להופיע בפני גברים, או שחלות מגבלות על כך, מקשה על השילוב".

ובכל זאת, כפי שציינת, נשים משתלבות בכל התפקידים בצה"ל, כולל המערך הלוחם, וזה תהליך שהתרחש והתעצם גם בתקופתו של פרץ.
"זהו תהליך שנוצר בגלל שינויים חברתיים עמוקים שנולדו מחוץ לצבא, ופרץ בוודאי שלא קידם אותו. הוא אפילו התגאה בכך שכאשר עלתה סוגיית גדודי הבט"ש המעורבים, כמו 'קרקל' למשל, הוא הלך לרמטכ"ל וניסה לשכנע אותו לא לכפות על חיילים דתיים לשרת בהם. הוא הנחה את תלמידיו בישיבה בגלוי: אתם תשרתו ביחידות מעורבות על גופתי המתה.

פרופ' יגיל לוי (צילום: גדעון מרקוביץ cc by)

"גם בתחום שנמצא תחת השפעתה הישירה של הרבנות הצבאית – גיוס בנות דתיות – פרץ ניסה להאט את התהליך הזה. הוא לא הסכים להשתתף בכנסים שצה"ל עורך למתגייסות דתיות, ולא הסכים לומר שום דבר שיעודד אותן להתגייס. הוא פשוט נעלם ולא עסק בנושא הזה. וזה בניגוד לרונצקי, שעסק באופן פעיל בעידוד בנות דתיות להתגייס".

אם הוא מתנגד לגיוס בנות דתיות לצה"ל, לשתוק ולא להתבטא בנושא זאת לא עמדה מתונה וסובלנית?
"זאת עמדה שמנוגדת לעמדת צה"ל. צה"ל, כגוף ממלכתי, מעוניין שכולם יתגייסו. אי אפשר לחייב את הנשים להתגייס, אבל העמדה הרשמית של הצבא היא שצריך לעודד אותן לכך, וזאת הייתה צריכה להיות גם עמדת הרבצ"ר".

במה עוד באה לידי ביטוי ה"הדתה" בתקופתו של פרץ?
"למשל, בערכות שענף תודעה יהודית חילק לחיילים בנושא 'קדושת המשפחה' והסבירו כמה חשוב להקים משפחה. אם צריך בכלל להסביר מה הבעיה עם זה, אז בכלל לא ברור מה עניינו של הצבא בנושא, ולמה בכלל נכון לחנך מישהו שהקמת משפחה היא דווקא הדבר הנכון, וברור ושהכוונה לתא משפחתי, שבנוי על כך שיש בו גבר ואישה, ולא תאים משפחתיים מסוגים אחרים.

טקס ההשבעה בכותל היה חילוני בעיקרו עם נוכחות צנועה של הרבנים. בתקופת פרץ, מספר ההשבעות בכותל גדל והלך וטקס ההשבעה עצמו הלך ולבש אופי דתי

"דוגמה נוספת הייתה מצגת שהפיצה הרבנות למפקדי צה"ל, שבה נראתה רחבת הר הבית בלא כיפת הסלע ומסגד אל אקצה מעליה . בדוגמה הזאת אני לא חושב שצריך להסביר את הבעייתיות, ואכן, התמונות הללו נגנזו אחרי שהעניין פורסם.

"צה"ל התקשר בתקופה הזאת יותר ויותר עם גופים חיצוניים שונים שהעבירו פעילויות לחיילים, שרובם, אם לא כולם, הם ארגונים דתיים שעוסקים בהחדרת 'זהות יהודית' ו'תודעה יהודית', מלים מכובסות לתהליך סמוי של החזרה בתשובה.

"היו מהלכי הדתה גם בפעילות ענף תורה ברבנות הצבאית, שאחראי על הפסיקות ההלכתיות בנושאים הפנים-צה"ליים. השבעות החיילים בכותל, למשל.

רפי פרץ הפוליטיקאי (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

"בעבר הכותל היה רק אחד ממקומות רבים שבהם הושבעו חיילים, וטקס ההשבעה בכותל היה חילוני בעיקרו עם נוכחות צנועה של הרבנים. בתקופת פרץ מספר ההשבעות בכותל גדל והלך וטקס ההשבעה עצמו הלך ולבש אופי דתי.

"דוגמה נוספת: קביעת מזוזות בצבא. זה נושא שנמצא במחלוקת הלכתית, השאלה באיזה מתקנים צבאיים צריך להתקין מזוזה ובאיזה לא היא שאלה פתוחה וסבוכה. עד לתקופת פרץ, הטיעונים והדיונים בעניין קביעת מזוזות בצה"ל היו טכניים. אבל פרץ התעקש להכניס לאחת הפסיקות בנושא המזוזה נימוק שאמר שאין תוקף הלכתי לאמונה בשוויון בין יהודים ולא-יהודים".

מה זה קשור למזוזה ולמה היה צריך להכניס את הנימוק הזה?
"הקשר הוא שהלכות מזוזה חלות על מגורים שבהם חיים יהודים וצה"ל, בהגדרה, הוא גוף של המדינה שמשרתים בו גם בני דתות אחרות וחסרי דת, ולכן, כביכול, היה צריך להתייחס אליהם בפסיקה. אבל ברור שזה נימוק בעייתי שעורר מחלוקת הרבה מעבר לסוגיה ההלכתית שנועד לענות לה".

רפי פרץ עם מינויו לרב הצבאי הראשי, עם קודמו בתפקיד הרב אביחי רונצקי (משמאל)

בני גנץ לא הציב מכשולים

איך צמרת צה"ל הגיבה למהלכים הללו?
"רוב המהלכים בתקופתו של פרץ, לפחות כל עוד בני גנץ היה הרמטכ"ל, עברו בתוך הצבא כמעט בלי עימותים פנימיים, וזאת, בניגוד למהלכים דומים שרונצקי קידם, כנראה בגלל האופי הנוח, ויחסי האנוש הטובים של פרץ, ולמרות העימות הטבעי בין הרבנות לחיל החינוך, שהיא שברה לו את המונופול.

"גם שירת הנשים, גם ערכות החינוך למשפחה וגם המצגת עם התמונה המעוותת של הר הבית עוררו סערה ומחלוקות מחוץ לצבא, כמו מחאות של הורים ועצומות, כשפורסמו בתקשורת, והמחלוקת לגביהם הגיעה לתוך הצבא מבחוץ.

"פרשת ההשבעות בכותל עוררה מחלוקת חזקה בתוך צה"ל כשקצין חינוך ראשי ביקש לצמצם את בולטות הרבנים בהשבעות. בכלל, הכוח העיקרי שעמד מול ההדתה היה הקצח"ר, בגלל ניגוד האינטרסים המובנה שנוצר בינו לבין הרבנות".

"בצה"ל יש התנגדות פנימית חזקה, גם בתוך הרבנות, לכל סממן של החזרה בתשובה. כך שזה שפרץ לא העז לבצע החזרה בתשובה גלויה בתוך צה"ל, אלא 'רק' באופן סמוי"

מה הייתה עמדת הרמטכ"לים בני גנץ ואחר כך גדי אייזנקוט?
"גנץ לא ביטא עמדה של ממש וכמעט שלא התערב במחלוקות. אייזנקוט החליט די מהר לעצור את תהליך ההדתה, ולכן העביר את ענף תודעה יהודית מחוץ לרבנות. זה לא עצר את ההדתה אבל בלם אותה בצורה רצינית".

עד כמה מה שאתה מתאר אומר משהו על תפקודו העתידי של פרץ כשר חינוך?
"קשה לדעת, אבל צריך להביא בחשבון שבצה"ל יש התנגדות פנימית חזקה, גם בתוך הרבנות, לכל סממן של החזרה בתשובה. כך שהעובדה שפרץ לא העז לבצע החזרה בתשובה גלויה בתוך צה"ל, אלא 'רק' באופן סמוי לא אומרת שהוא לא יילך הרבה יותר רחוק עם הכיוון הזה במסגרת אזרחית".

רפי פרץ לא מסר כל תגובה לכתבה זו.