מימון בחירות. אילוסטרציה (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90, iStock, עיבוד מחשב)
אוליבייה פיטוסי/פלאש90, iStock, עיבוד מחשב

החוק מטומטם ולכן הציבור ישלם

בחירות זה עסק יקר, וחוק מימון מפלגות מ-1973 לא מתאים למציאות שבה מתקיימות בחירות כל שני וחמישי ● הבנקים כבר לא ששים לתת הלוואות למפלגות שאולי לא יצליחו להחזיר את הכסף, וכך הפכה הכנסת לבנק מממן בתנאים נוחים ● לא פלא שהמפלגות החדשות מעדיפות ערבויות מטייקונים על פני תרומות קטנות מהציבור ● כך או אחרת, זו יוצא מהכיס שלנו - וכרגע חייבים לנו 196 מיליון שקל

ברשימת נותני הערבויות של גדעון סער יש כמה אנשים שמאוד מאמינים בתקווה החדשה שהוא מציע לקמפיין הבחירות הנוכחי. כך, למשל, יונתן קולבר, שהעמיד לו ערבות של 4 מיליון שקל; או אלפרד אקירוב, שערב לסער בסכום של 2.5 מיליון שקל, לאחר שבבחירות סבב א' תמך בסכום קרוב לזה בבני גנץ.

בסך הכול סער גייס ערבויות של 13.5 מיליון שקל ועם זה הוא יכול לקבל מהכנסת מקדמה למימון קמפיין הבחירות בסכום של כ-10 מיליון שקל. אנשי העסקים שערבים לו מהמרים על כך שלסקרים יש אחיזה במציאות ולכן כספם מובטח. אם התחזיות יתממשו ותקווה חדשה תזכה ב-13 מנדטים, הוא יזכה למימון מפלגות בכ-20 מיליון שקל. במקרה שמספר המנדטים יהיה נמוך מדי, הכסף של הערבים יחולט.

במקביל, סער גייס רק פחות מחצי מיליון שקל בתרומות. כך, למשל, המשורר מירון איזקסון תרם 10,000 שקל וסכום זהה תרמה גם תמר גרונר, אשתו של אלי גרונר, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

לצד הערבויות והתרומות, סער קיבל גם נדוניה של 6.5 מיליון שקל מצבי האוזר ויועז הנדל, שאת רוב הכסף הם עצמם לקחו כהלוואה מהכנסת עבור סיעת דרך ארץ. במלים אחרות, התקווה החדשה כנראה לא תאכזב את מי שהאמינו בה, לפחות בהקשר של כיסוי ההתחייבויות לערבים.

גדעון סער במטה המרכזי של מפלגתו "תקווה חדשה" בתל אביב, 14 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)
גדעון סער במטה המרכזי של מפלגתו "תקווה חדשה" בתל אביב, 14 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)

אלא שהפער בין המיליונים שאנשי העסקים מסכנים בסכומי הערבות לבין התרומות האפסיות שגויסו מהציבור, עלול ליצור תלות בעייתית במספר מצומצם מדי של אנשים. הבעיה מתחדדת במקרה של רון חולדאי. אמנם ראש עיריית תל אביב חתך את ההפסד מוקדם יחסית ופרש מהמרוץ, אך במקרה שלו נותני הערבויות עלולים לשאת בעלות הקמפיין, שכן מפלגת הישראלים כבר לא תזכה למימון מפלגות.

רשימת הערבויות של חולדאי עדיין לא פורסמה, אך לפי הערכות מדובר בסדר גודל של כ-3 מיליון שקל, חלקם גם מכספו האישי. מבקר המדינה עלול לסווג את הערבויות כתרומה אסורה – או שחולדאי יצטרך לשאת בעלות הזו בעצמו.

מעבר לכך, עלולה להיווצר מחויבות מטרידה של ראש עיריית תל אביב לאותם אנשים שסיכנו את כספם עבורו. במרוץ האחרון לראשות העיר תומכיו כללו שמות רבים ומוכרים מהעולם העסקי, כמו יגאל אהובי, אקירוב, שלמה אליהו, צבי לבנת ועוד.

זה לא חדש. כך קרה שזאב אלקין נכשל בגיוס תרומות שיכסו את החובות עבור ההפסד שלו במרוץ לראשות עיריית ירושלים. מי שנאלצו לשאת בעלות הקמפיין, בסך 3.4 מיליון שקל, הם האוליגרכים שהעמידו לו ערבויות. הוא לא חייב להם כסף, אך לכל הפחות מוקיר להם תודה עד היום. גם במקרה של אלי ישי, הערבים נאלצו לשאת בעלות של מיליונים בגין ההפסד בקמפיין של 2015.

זאב אלקין (צילום: פלאש 90)
זאב אלקין (צילום: פלאש 90)

כדי להפחית את התלות במיליונרים נותני ערבויות, הפוליטיקאים יצטרכו לגייס יותר תרומות מהציבור, אך כיום הם ממעטים לעשות את זה. אחת הסיבות היא שהמחוקק הגביל את סכום התרומה ל-2,300 שקל פֵּר-תורם למפלגה עם סיעה בכנסת ולסכום גבוה יותר של 11.5 אלף למפלגה חדשה. הסכומים הנמוכים האלה מובילים לכך שאין למפלגות תמריץ לנסות לגייס את הציבור לממן את קמפיין הבחירות.

אבי בוסקילה, שהתמודד לפני שנתיים על ראשות מרצ, מתח השבוע ביקורת על מה שהוא ראה כקמפיין גיוס המונים של מרצ. הוא מצא טעם לפגם בכך שהמפלגה מנסה לרתום את הציבור למימון הקמפיין בשעה שיש לה די והותר לכך מהכנסת.

במהלך השנים האחרונות, מרצ גייסה פחות ממיליון שקל מתרומות ציבוריות – סכום זניח יחסית למספר הרב של מערכות הבחירות שהיו כאן. לשם השוואה, דווקא רשימת נעם, שממוקמת בשולי הימין ולא רצה באופן עצמאי, גייסה כ-1.5 שקל בשנתיים האחרונות בלבד.

מרצ גייסה פחות ממיליון שקל מתרומות ציבוריות – סכום זניח יחסית למספר הרב של מערכות הבחירות שהיו כאן. לשם השוואה, רשימת נעם גייסה כ-1.5 שקל בשנתיים האחרונות בלבד

הביקורת של בוסקילה על ניסיון הגיוס של מרצ אולי נכונה בהקשר של העיתוי – גיוס תרומות במהלך משבר הכלכלי נתפס כעיתוי אומלל – אבל היא מפספסת את המצב האמיתי: המפלגות בישראל נשענות על הבנק של הכנסת וכמעט שלא צריכות את הציבור הרחב. אם הן חדשות, הן נעזרות בכמה בעלי הון גדולים שאולי גם מצפים להוקרת תודה.

אבי בוסקילה (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
אבי בוסקילה (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

ישראל רחוקה מלאמץ את המודל של ברק אובמה, שבקמפיין של 2011 חצי מהתרומות שקיבל היו בסכומים של פחות מ-200 דולר, או זה של ברני סנדרס, שמאות אלפי תומכים תרמו לו עשרות דולרים בודדים כל אחד – ובסך הכול כ-10 מיליון דולר.

הגבלת התרומות היא רק תוצאה אחת של חוק מימון המפלגות שנחקק ב-1973 – ולמרות כמה תיקונים, נשאר ללא שינוי ומיושן. "החוק לא מותאם למצב הנוכחי ונשאר רלוונטי ללפני 30 שנה", אומר השר לשעבר אופיר פינס, שהיה במשך כמה שנים גם מזכ"ל העבודה וכיום מרצה בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. "צריך לתקן ולכתוב אותו מחדש, כי זה פשוט עולם אחר.

"המציאות היום היא ריבוי בחירות מטורף בקצב הסינדרום האיטלקי. זה מייצר אנדרלמוסיה שלמה בדמוקרטיה הישראלית, ומשליך על מימון מפלגות שצריכות לייצר כסף גדול לבחירות. לפני כמה עשרות שנים התרומות היו בסכומים גדולים. במסגרת דיל בין ראשי המפלגות והגזברים שלהם, הוסיפו סכומים גדולים למימון מפלגות והורידו את תקרת התרומות".

"המציאות היום היא ריבוי בחירות מטורף בקצב הסינדרום האיטלקי. זה מייצר אנדרלמוסיה שלמה בדמוקרטיה הישראלית, ומשליך על מימון מפלגות שצריכות לייצר כסף גדול לבחירות"

לדעתו של פינס, עדיף שכמה עשרות אנשים היו תורמים לסער עשרות אלפי שקלים, מאשר שאדם אחד יעניק לו ערבות של מיליונים. "בפריימריז מותר לתרום למועמד אחד כ-11 אלף שקל וכ-50 אלף שקל לראשות מפלגה. יש פה אבסורד, כי אם מדברים במונחים של טובות הנאה, אז קשה לשחד מפלגה באלפיים שקל – אבל לשחד מועמד ב-10,000 או ב-50,000 יותר נשמע סביר.

אופיר פינס (צילום: פלאש90)
אופיר פינס (צילום: פלאש90)

"צריך להגדיל את התרומות למפלגות באופן משמעותי ולהוריד את הערבויות לסכומים יותר נורמליים ולעבור למודל של הכנסות עצמיות למפלגות. אי אפשר שהכול יפול על משלם המסים, במיוחד כשיש בחירות כל זמן קצר.

"זה כסף ציבורי שקופת המדינה משלמת ולא גובה חזרה ומשחק של חובות אינסופיים.

"אם הפוליטיקאים יודעים שכל החובות זה 'על הפאטה' ואף אחד לא הולך לגבות אותם, אז מה אכפת להם?"

196 מיליון שקל חוב

מימון בחירות מחושב כך: עורכים ממוצע של מספר המנדטים בבחירות הקודמות והנוכחיות. למספר הזה מוסיפים אחד ומכפילים ב-1.4 מיליון שקל. כך, למשל, אם מפלגת חוסן לישראל רק תגרד את אחוז החסימה מלמעלה בסבב הנוכחי, היא תקבל כ-15 מיליון שקל (15 מנדטים בכנסת ה-23 פלוס 4 מנדטים בכנסת ה-24, חלקי שתיים – פלוס 1, כפול 1.4 מיליון).

לפיכך, מפלגתו של גנץ יכולה לקחת כבר עכשיו מקדמה מהכנסת בגובה הסכום הזה. אם המפלגה לא תיכנס לכנסת, רוב הכסף יהפוך לחוב שאין מאיפה להחזיר. כיום החוב של המפלגה הזו עומד על 25 מיליון שקל.

למעשה, החוב של כלל המפלגות לכנסת עומד על 195.5 מיליון שקל, נכון ל-16 בפברואר 2021, לפי הפירוט הזה:

מפלגה חוב (במיליונים)
הליכוד 64.417
חוסן ישראל 24.894
יש עתיד 21.241
ישראל ביתנו 11.298
תל"ם 9.000
העבודה 8.750
ש"ס 8.096
דגל התורה 8.058
צל"ש (הימין החדש) 7.165
מר"צ 7.144
אגודת ישראל 4.778
דרך ארץ 4.565
מפלגת העצמאות 3.986
התנועה הירוקה 3.874
הבית היהודי 3.416
האיחוד הלאומי-תקומה 2.699
בל"ד 1.354
רע"מ 0.796

כדי להחזיר את הכסף, אלה מהן שמכהנות בכנסת יכולות להשתמש בתקציב מימון שוטף שהכנסת מעמידה לכל מפלגה, ושהמחוקקים הגדילו לעצמם ב-20% לפני כארבע שנים.

מדובר בכ-83 אלף שקל לכל ח"כ בכל חודש, וסכום דומה עבור המפלגה עצמה. במקרה של מפלגה כמו תל"ם, למשל, המימון הסתכם בכמעט חצי מיליון שקל לחודש בכנסת האחרונה.

שלט חוצות בתל אביב בקמפיין הבחירות של משה יעלון, 10 בינואר 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
שלט חוצות בתל אביב בקמפיין הבחירות של משה יעלון, 10 בינואר 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

המחוקק רצה שהמימון השוטף הזה ישמש לקשר עם הבוחר, פעילות רעיונית, הליכים דמוקרטיים פנימיים וכו', אבל בפועל המפלגות מנסות להחזיר באמצעותו את ההלוואות שלקחו במהלך הקמפיינים. אלא שהכנסות מכהנות זמן קצר מדי, וגם מהסיבה הזו הן לא מספיקות להחזיר את הכסף.

פינס ממליץ לתת משקל נמוך בהרבה למימון השוטף ולשקול מחדש את הגדלת התרומות על חשבון הערבויות.

"לרוב המפלגות אין היום פעילות שוטפת. מה שהיה פעם סניפים וצמתים ואירועים, כל הדבר הזה כמעט לא קיים – למעט אולי קצת בליכוד. אבל רוב המפלגות הן שלד שלא מקיים חיים פנימיים וכל תכליתו לייצר פלטפורמה לבחירות. לכן מודל המימון לא מתאים.

"לרוב המפלגות אין היום פעילות שוטפת. מה שהיה פעם סניפים וצמתים ואירועים, כל הדבר הזה כמעט לא קיים. רוב המפלגות הן שלד שכל תכליתו לייצר פלטפורמה לבחירות. לכן מודל המימון לא מתאים"

"90% מהכסף הולך לבחירות ואולי עשרה אחוז לפעילות שוטפת, בעוד שפעם זה היה 30/70 לטובת הפעילות השוטפת, והשתנה בהדרגה לקצה השני. זה שינוי תרבותי באופי המפלגות, שהתרוקנו מתוכן ואידאולוגיה. הכול פרסונלי, היו"ר הוא המפלגה והמפלגה היא היו"ר. זה מודל אחר לגמרי".

שלט חוצות של רון חולדאי בתל אביב, 17 בינואר 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
שלט חוצות של רון חולדאי בתל אביב, 17 בינואר 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

למי שיחוקק את הגרסה הבאה לחוק מימון מפלגות, כדאי לקחת בחשבון שהח"כים מוצאים דרך לעקוף גם את הגרסה הנוכחית והמיושנת. כך, למשל, הנדל והאוזר הצליחו להעביר את המימון השוטף מתל"ם לכחול-לבן בחקיקה חד-פעמית.

"המקרה שלהם חריג ושערורייתי", אומר ד"ר אסף שפירא מהמכון לדמוקרטיה. "הרציונל של החוק הוא למנוע התפלגויות בתחילת ימי הכנסת כדי להצטרף לממשלה. זכותם להתפלג, אבל הם לא היו זכאים למימון שוטף.

"בממשלת החילופים הסתתרה הוראת שעה שאומרת שהם יהיו זכאים למימון. זה ממש ח"כ שעבר ברמזור אדום ואחרי שקיבל את הקנס, אמר 'וואלה אני אחוקק חוק שמי שעבר בזמן ומקום מסוים לא יוטל עליו קנס. חוק רטרואקטיבי ופרסונלי".

החוק מעודד מפלגות קיקיוניות

ההתפוררות של המערכת הפוליטית והמעבר ממפלגות גדולות שיש להן סניפים ונכסי נדל"ן ומקבלות דמי חבר חודשיים, למצב של מפלגות קטנות שמוקמות אד-הוק, מייצר לכנסת חובות אבודים שקשה לגבות אותם בחזרה.

כל זה קורה בגלל שחוק מימון המפלגות מעודד מפלגות קיקיוניות לנצל את הבנק של הכנסת, ואת חבריהן להתפצל עד אינסוף ולעבור לתחנה הבאה יחד עם יחידות המימון לבחירות. נראה שבשנים האחרונות המצב הזה יצא משליטה.

שלט של מפלגת נעם במערכת הבחירות של ספטמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
שלט של מפלגת נעם במערכת הבחירות של ספטמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

כך קרה שמפלגת "עצמאות", שהתפלגה מהעבודה לפני כעשור, חייבת לכנסת 4 מיליון שקל. האחרון שרץ במסגרת השלד של המפלגה הזו הוא ח"כ יאיר גולן. הוא מסר בתגובה לזמן ישראל כי מי שאחראי לחוב הוא אהוד ברק. ראש הממשלה לשעבר לא הגיב לשאלה האם יש בכוונתו להחזיר את הכסף. לברק, כמובן, לא חסרים אמצעים כספיים, אך אם אינו ערב אישית להלוואה, ספק רב אם הציבור יראה את הכסף בחזרה.

מפלגת "עצמאות", שהתפלגה מהעבודה לפני כעשור, חייבת לכנסת 4 מיליון שקל. האחרון שרץ במסגרת השלד של המפלגה הזו הוא ח"כ יאיר גולן. הוא מסר בתגובה לזמן ישראל כי מי שאחראי לחוב הוא אהוד ברק

כך גם התנועה הירוקה, שגם היא חייבת לציבור 4 מיליון שקל. המפלגה התמודדה לכנסת ה-22 (ברשימה אחת עם מרצ והעצמאות) והכניסה למשכן את סתיו שפיר. יעל כהן פארן, שכיהנה מטעם המפלגה הזו לפני כמה שנים, אומרת לזמן ישראל כי המפלגה "נמצאת במשא ומתן ארוך מדי, ולא בגללנו, מול חשב הכנסת כדי לראות כיצד ניתן לפרוס את החוב.

"המפלגה תחזיר את חובה בסופו של דבר, ואנחנו לקראת הסכם. החוב נוצר בגלל הבחירות השלישיות והפירוק של המחנה הדמוקרטי על ידי מרצ. אנחנו שוקלים לתבוע את החזר החוב הזה ממרצ".

מפלגה נוספת שאינה מתמודדת בבחירות ונותרה עם חוב של 9 מיליון שקל לכנסת היא תל"ם של משה יעלון.  מנכ"ל המפלגה מוטי שוקרון אומר כי הם מתכוונים לפרוע את ההלוואה שלקחו מהכנסת "ולא נישאר חייבים כספים כלשהם". מאחר שהם לא מתמודדים, סביר להניח שחלק גדול מהכסף לא נוצל לקמפיין, כך שיש מאיפה להחזיר.

סתיו שפיר בוועדת הבחירות לכנסת, אוגוסט 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
סתיו שפיר בוועדת הבחירות לכנסת, אוגוסט 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

גם הבית היהודי חייבת כ-3.5 מיליון שקל, אך המפלגה פרשה מהמרוץ, כך שאין סיכוי שהם יוכלו להזדכות על החוב הזה באמצעות מימון בחירות או שוטף. חגית משה, יו"ר המפלגה, לא השיבה לשאלה האם ואיך בכוונתה להחזיר את הכסף.

ויש כמובן את מפלגת "זהות" של משה פייגלין, שלא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בבחירות אפריל 2019 ובסופו של דבר פרשה במהלך בחירות ספטמבר 2019. פייגלין, שצבר חובות במיליונים, השכיל לחתום עם הליכוד על הסכם כי בתמורה לפרישתו, מפלגת השלטון תכסה את החובות האבודים של "זהות".

בכנסת אומרים שהם פועלים לגבות את כל החובות הקיימים באמצעים משפטיים, ולראיה מזכירים שבימים האחרונים הם הצליחו לגבות כמה מיליוני שקלים ממפלגות "כולנו" ו"גשר".

האיש השווה מיליונים

רשימת הפורשים ממערכת הבחירות הנוכחית היא כמעט חסרת תקדים. "תנופה" בראשות עופר שלח, "הישראלים" בראשות רון חולדאי, תל"ם של משה יעלון, הבית היהודי בראשות חגית משה ומפלגת הגמלאים של דני יתום – כולן נפלו בסקרים מתחת לאחוז החסימם, והן פרשו מהמרוץ כדי לא לבזבז קולות למחנה שלהם.

חגית משה (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
חגית משה (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

מי שמתעקש להמשיך לרוץ, נכון לעכשיו, הוא ירון זליכה, מייסד המפלגה הכלכלית החדשה. סקר שפורסם השבוע מעניק לו קצת מעל 2% תמיכה. לפי החוק, מספיק שיקבל מעל 1% מהקולות כדי שיזכה ליחידה מימון אחת ויפסיד קצת פחות כסף. במלים אחרות, לזליכה יש 1.4 מיליון סיבות ללכת עד הסוף, ולו מהסיבה הכלכלית.

לפי החוק, מספיק שזליכה יקבל מעל 1% מהקולות כדי שיזכה ליחידה מימון אחת ויפסיד קצת פחות כסף. במלים אחרות, לזליכה יש 1.4 מיליון סיבות ללכת עד הסוף, ולו מהסיבה הכלכלית

אותו דבר תקף גם לגבי מנסור עבאס ורע"מ, שמקבלת רק 2% מהקולות בסקרים – תוצאה שתספיק כדי להזדכות על יחידת מימון בודדת.

בסופו של דבר, כל זה כסף קטן ביחס לתמונה הגדולה. כל מערכת בחירות עולה כחצי מיליארד שקל: כ-180 מיליון שקל עבור מימון הקמפיינים למפלגות ועוד 300 מיליון שקל לוועדת הבחירות, שבעידן הקורונה ודאי תצטרך הרבה יותר.

אך למרות העיוותים בחוק, המקרה של בני גנץ מוכיח שהכסף לא בהכרח מהווה שיקול בזירה הפוליטית.

שר הביטחון וראש הממשלה החליפי מגיע לבחירות הנוכחיות עם מימון נדיב על סמך 15 המנדטים של חוסן לישראל בכנסת הנוכחית. מספיק שגנץ היה דואג לשריון במפלגה אחרת רק לו עצמו, ואותה מפלגה הייתה זוכה מיידית בנדוניה של כמעט 13 מיליון שקל. אולם, למרות הסכום המרשים, ראשי מפלגות המרכז-שמאל לא רצו לחבור אל גנץ.

שלטי בחירות של כחול לבן בתל אביב, 1 בפברואר 2021 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
שלטי בחירות של כחול לבן בתל אביב, 1 בפברואר 2021 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

"הטענה המקובלת אומרת שדרוש מינימום של כסף כדי להשפיע על תוצאות הבחירות ומשלב מסוים יש תפוקה שולית פוחתת", אומר שפירא. "מה גם שמרב מיכאלי בטראומה מהמקרה של גשר ויאיר לפיד מההצטרפות של גנץ לממשלה, אז אפשר להבין את עקומת הלמידה שלהם בהקשר של רשימות משותפות. גם כאשר מיכאלי שקלה לצרף את שלח או חולדאי, היא התעקשה שלא יצטרפו עם מפלגות משלהם מחשש שיפרשו אחר כך".

גם פינס מעריך שהחוק הנוכחי מעוות ביחס לאופציה שהוא העניק לגנץ לחבור למפלגה אחרת יחד עם חבילת מימון נדיבה מדי. בהקשר הזה הוא ממחיש את הכוח של הסקרים גם ביחס לאפשרויות המימון המסחרי, עד שמגיע הכסף מהכנסת.

"זה הזוי שאפשר לעשות תרגילים כאלה ולקנות מקומות באמצעות כספים, וזו פרצה שצריך לסגור", הוא אומר.

בעבר המפלגות נהגו לקחת הלוואות מבנקים מסחריים, בעיקר בנק הפועלים. אלא שבגלל שחלק מהמפלגות נקלעו לקשיים והתנהלו באופן פזרני, כמו במקרה של קדימה למשל, הבנקים התחילו להערים קשיים והפוליטיקאים נותרו ללא מימון.

שלט חוצות של ישראל ביתנו בתל אביב (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
שלט חוצות של ישראל ביתנו בתל אביב (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

פינס נזכר בתקופה שבה הוא היה מזכ"ל העבודה, ואז הסקרים שיחקו תפקיד עוד יותר משמעותי מהיום, שכן הם סייעו לקבל את המימון מהבנק.

"ברגע שיש לסער 13 מנדטים בסקרים, הוא מראה אותם למנהלי הבנקים. אתה צריך להראות מה תחזית ההכנסות שלך. כשמנהל הבנק נותן לסער הלוואה הוא נוקט בזהירות מונעת אבל כבר יש לו על מה להתבסס והוא יודע שיהיה לו מאיפה לשלם. גם נותני הערבויות לא מטומטמים, אדם רוצה לדעת שהוא יקבל את הכסף שלו בחזרה. מצד אחד יש את אלה ששמו לסער ומצד שני את אלה ששמו לחולדאי, ואצלם הלך הכסף.

"אני הייתי שם כמזכ"ל העבודה. עבדנו אז עם בנק הפועלים וזה לא היה פשוט אבל היו לנו נכסים. הבנקים ידעו שהם לא יכולים לסגור מפלגה על רקע חובות וגם המפלגות ידעו שהם יודעים וקצת מנצלים את זה. היו זמנים שבאנו בגאווה והיו זמנים שבאנו בראש מורכן".

הפתרון שנהגה בשנים האחרונות היה שהכנסת תחליף את הבנק. כך קרה שב-2016 הכנסת הקימה קרן הלוואות למפלגות בריבית אפסית. מאז המפלגות התחילו להלוות את הכסף ישירות מהכנסת, שהפכה למעשה לבנק.

לאחר הבחירות לכנסת ה-21, רוב המפלגות מיהרו לקחת הלוואות וקיוו להחזיר אותן מהמימון השוטף בפריסה ל-54 תשלומים, אלא שהכנסת התפזרה אחרי חודש אחד בלבד והמפלגות כבר נזקקו למימון סבבי הבחירות הבאים, בשעה שהגירעון שלהן גדל. כדי לסגור את הפער, הח"כים הגדילו באופן חד פעמי את מימון הבחירות במעל 60 מיליון שקל. יש מעט מאוד בקרה ושקיפות לגבי התחנה הסופית של כספי מימון הבחירות האלה, שמהווים חגיגה לספקים שונים, בהם יועצים, פרסומאים וסוקרים.

ד"ר אסף שפירא (צילום: יח"צ)
ד"ר אסף שפירא (צילום: יח"צ)

בשורה התחתונה, ד"ר שפירא חושב שבגרסה הנוכחית "החוק מעודד את המפלגות להתנהלות לא אחראית בבחירות ולאחר מכן להיקלע לגירעונות ולשנות את החוק כדי להגדיל את המימון או לגרור חובות לתקופה ארוכה. הם משעבדים את המימון השוטף לצרכי בחירות. בנוסף, החוק מקל על פיצולים פוליטיים. המערכת הקיימת לא מעודדת יצירת מפלגות גדולות ויציבות.

"דרושה רפורמה משמעותית שתאפשר למפלגות להתנהל בבחירות ולשמור על איזון תקציבי. להגביל את סכום הערבויות ולעודד גיוס תרומות שהסכום המותר שלהן כיום נמוך מדי.

"החוק מעודד את המפלגות להתנהלות לא אחראית בבחירות ולאחר מכן להיקלע לגירעונות ולשנות את החוק כדי להגדיל את המימון או לגרור חובות לתקופה ארוכה. הם משעבדים את המימון השוטף לצרכי בחירות"

"אני לא בעד לעודד את השיטה האמריקאית שבה אדם כמו שלדון אדלסון השקיע סכומים מטורפים (אדלסון השקיע מאות מיליוני דולר במהלך השנים בקמפיינים של מועדמים רפובליקאים, כולל דונלד טראמפ; ע"ש) אבל עידוד תרומות בסכומים נמוכים הוא חיובי.

"אדם שתורם כמה אלפי שקלים לא חושב שירכוש השפעה על הפוליטיקאי אבל זה מעודד פעילות פוליטית ואת המפלגות לשמור על קשר עם הציבור. זה לא קיים כמעט בישראל".

הבעיה היא שהמחוקקים לא מעוניינים בשינוי הזה וכדי לקדם אותו אפשר לנסח רפורמה באמצעות ועדה חוץ-פרלמנטרית שתמונה על ידי הנשיא, כפי שמציע פינס:

"זה שאין להם אינטרס לא אומר שלא צריכים לעשות את זה. היום הם עושים כבתוך שלהם בכסף ציבורי וכל המפלגות עושות יד אחת כדי להגיע לנוסחה מוסכמת. יש דברים שמחייבים תיקון יסודי ולא טלאי על טלאי אלא לקחת את כל החוק ולהתאים אותו למציאות העכשווית, לסתום פרצות, לטפל בעיוותים ולכתוב את החוק מחדש".

בנימין נתניהו נתניהו מצביע בירושלים במהלך הבחירות לכנסת, ב-2 במרץ 2020 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)
בנימין נתניהו נתניהו מצביע בירושלים במהלך הבחירות לכנסת, ב-2 במרץ 2020 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

הוא מזכיר בהקשר הזה ועדה בראשות דורית ביניש, שבה היה חבר: הוועדה מונתה על ידי נשיא המדינה ויו"ר הכנסת וניסחה חוק חדש לדרכי תעמולה.

"הכנסת לא רצתה לחוקק אותו, בעיקר ראש הממשלה נתניהו שנתן הוראה לקואליציה לא לתמוך בו. ולמרות זאת, חלק מהסעיפים שלו נכנסו באמצעות הוראה של יו"ר ועדת הבחירות אז חנן מלצר.

"לפי אותו מודל, אפשר להכין חוק חדש למימון מפלגות".

עוד 2,655 מילים
סגירה