מי שטועה פעם אחת, בסדר – כולנו טועים. מי שטועה פעם שנייה, חבר טוב צריך להעיר לו, אבל מי שטועה פעם אחר פעם, גם אחרי שהטעות הכרונית גורמת נזק כבד לאיש ולסביבתו, הרי זאת בעיה מסדר גודל אחר.

במה הדברים אמורים? באובססיה של מערב אירופה וחוגים רחבים בארצות הברית לכך שהמזרח הערבי חייב להיות דמוקרטיה, וכי חייבים לקיים שם בחירות.

אי אפשר לכפות דמוקרטיה. או שאתה דמוקרטי או שאתה לא. דמוקרטיה הוא תהליך פנימי של כל חברה וחברה.

מערב אירופה וחוגים רחבים בארה"ב אובססיבים לכך שהמזרח הערבי חייב להיות דמוקרטיה, וכי חייבים לקיים שם בחירות. אבל אי אפשר לכפות דמוקרטיה. דמוקרטיה הוא תהליך פנימי של כל חברה וחברה

גם למערב אירופה ולארה"ב לקח דורות עד שהתפתחויות היסטוריות, שהתחילו במגנה קרטה באנגליה במסעי הצלב, עבור דרך המהפכה הצרפתית, אביב העמים באירופה במאה ה-19 והמהפכה האמריקאית – עד שהתגבשו הדמוקרטיות המערביות המוכרות לנו היום.

דמוקרטיה מתקיימת בחברות שרוצות אותה. בחברות שלא רוצות אותה – היא לא תתקיים. אי אפשר לכפות דמוקרטיה מבחוץ – חוץ מהיוצא מן הכלל של יפן אחרי הטראומה הגדולה של מלחמת העולם השנייה.

אם מערב אירופה לוחצת על אבו מאזן לערוך בחירות, היא חייבת לדעת שהיציבות היחסית שהושגה במשולש ישראל, אשף וחמאס עלולה להתערער.

ולא צריך לנחש – אחרי שקונדוליסה רייס האמריקנית הכריחה את הנשיא מובארכ לערוך בחירות אשר נתנו לגיטימציה לאחים המוסלמים, והבחירות לרשות הפלסטינית שהעלו את חמאס לשלטון, די ברור שהבחירות שמדובר בהם עכשיו לרשות הפלסטינית לא יסתיימו אחרת.

משבר לוב הגדול גרם לאירופה נזק בלתי הפיך. כאשר פרץ הסער הערבי הדיקטטור הגדול של לוב, מועמר קדאפי, היה משרת נאמן של מדינות מערב אירופה. הוא חיסל את תוכנית הגרעין הסודית שלו, עצר את ההגירה מאפריקה ליבשת הנוצרית, לחם באל-קאעידה, היה מקור יציב של אנרגיה והשקיע סכומי עתק בכלכלה האירופית.

כאשר ביקש לדכא את המרד נגדו וכמעט הצליח, אומנם בשיטות דיכוי האופייניות לדיקטטורים מסוגו, אירופה התערבה מפאת "זכויות האדם" והתלהבות מ"האביב הערבי" שלא היה ולא נברא.

אחרי שקונדוליסה רייס האמריקאית הכריחה את הנשיא מובארכ לערוך בחירות, שנתנו לגיטימציה לאחים המוסלמים, והבחירות לרש"פ העלו את חמאס לשלטון, די ברור שהבחירות עכשיו לרש"פ לא יסתיימו אחרת

ומי החליף את קדאפי? אנרכיה, שבה האיסלאם הרדיקלי משתתף בחגיגה הגדולה. את אירופה שטף, ועדיין, זרם פליטים מאפריקה, אספקת האנרגיה השתבשה לחלוטין, ולחלל הריק חדרה תורכיה תוך עימות עם ציי המלחמה של איטליה וצרפת.

האם מישהו במערב למד לקח? לא נראה. הרשות הפלסטינית זכתה לשנות יציבות ארוכות. אבל המערב חושב שהרשות היא בלגיה – והיא לא.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.