הסדרה "סופרמן ולויס" שעלתה באחרונה בערוץ CW האמריקאי, היא הזדמנות טובה להיזכר בשורשים היהודיים של גיבור העל.
סופרמן נברא בשנת 1938 בדמיונם של יוצריו היהודים, ג'רי סיגל וג'ו שוסטר. הטענה המקובלת היא שההשראה לדמות בה מהרקע היהודי שלהם, מהרצון ליצור גיבור על שיגן על אוכלוסיות חלשות מפני אויביהן.
אך ייתכן מאוד שמפגש ספציפי יותר הוא שהעניק להם את ההשראה לדמות.
בשנים 1923 ו-1924 ערך זיגמונד ברייטבארט, הנודע כ"איש-העל היהודי", או "סופרמן היהודי", סבב הופעות ברחבי צפון אמריקה. בין היתר, הופיע ברייטבארט גם בקליבלנד ובטורונטו, ערי הולדתם של סיגל ושוסטר בהתאמה.
אמנם כמעט ולא ניתן להוכיח זאת – אין עדויות לכך שסיגל ושוסטר הזכירו את שמו של ברייטבארט – אך יש מקום להניח שהשרירן היהודי שימש עבורם מקור השראה. הוא לבש גלימה ונטען שביכולתו לעצור קטר נוסע.
מי היה ברייטבארט, שבימי חייו כונה האיש החזק בעולם, מלך הברזל, הרקולס היהודי ושמשון המודרני?
זיגמונד "זישע" ברייטבארט נולד ב-1983 למשפחת מנעולנים בלודז' (כיום בפולין, אז ברוסיה). באוטוביוגרפיה שלו הוא מספר שמשפחתו גילתה את סוד כוחו כשבגיל שלוש הצליח לחלץ את עצמו לאחר שנפל עליו מוט ברזל בחנות של אביו. בגיל ארבע הוא כבר יצק ברזל בחנות המשפחתית.
שנות חייו הראשונות היו קשות. ברייטבארט סולק מכמה בתי ספר דתיים לאחר שהשתמש בכוח נגד חבריו לכיתה. במלחמת העולם הראשונה הוא שירת בצבא הרוסי ונפל בשבי הגרמני ולאחר המלחמה נשאר בגרמניה והתקיים מהכסף שהרוויח ממפגני ראווה של כוחו בשווקים המקומיים.
באחת מהופעותיו בשנת 1919, קרקס "בוש" הגרמני, שהופיעו בו הארי הודיני ואמנים נוספים מהשורה הראשונה, גילה את ברייטבארט וגייס אותו למופע הפתיחה שלו.
הופעותיו כשרירן, שבו היה לבוש בתלבושות היפר-גבריות כגון חייל רומאי, זכו לפופולריות עצומה, ובמהרה קודם ברייטבארט למופע המרכזי.
למרות האנטישמיות הגואה באירופה, ברייטבארט, שנהג לשאת על גופו מגן דוד כשנכנס לזירת הקרקס, זכה לפופולריות עצומה בקרב יהודים ולא-יהודים בברלין, וינה, ורשה ופראג.
המופע של ברייטבארט התבסס על ניסיונו המוקדם בעבודה עם ברזל. הוא כופף מוטות לצורת פרסה, נשך שרשראות ברזל והכה במסמרים באגרופו כמו פטיש. הוא גם משך כרכרות בשיניו.
התדמית שלו חתרה תחת הסטריאוטיפים הגזעניים על יהודים. כיוון ששרירנים נתפסו כמי שמייצגים את הגבר הגרמני החזק והגאה בעשורים הראשונים של המאה ה-20, ברייבארט גילם למעשה את הדימויים הקלאסיים של הגבריות הגרמנית.
ככל שהאגדה על ברייטבארט הלכה והתעצמה, הוא הפך לשיחת היום בכל עיירה שאליה הגיע. כתב אחד ציין כי "לא רק תלמידי גימנסיה ותלמידות תיכון מדברים עליו; אפילו תלמידי כיתה א' יודעים כמה חזק ברייטבארט".
ככל שהאגדה על ברייטבארט הלכה והתעצמה, הוא הפך לשיחת היום בכל עיירה שאליה הגיע. כתב אחד ציין כי "לא רק תלמידי גימנסיה ותלמידות תיכון מדברים עליו; אפילו תלמידי כיתה א' יודעים כמה חזק ברייטבארט"
בעל פונדק התלונן, "השולחנות שלי מלאים חורים כי הלקוחות בוחנים את כוחם בנעיצת מסמרים לתוכם בכפות ידיהם. כל הנשים בווינה מאוהבות בשמשון החדש הזה. שנאה גזענית, גאווה והתחסדות – לכל אלה אין כאן כל משמעות".
ברייטבארט ניצל את הפופולריות שלו באירופה ובילה חלק ניכר משנת 1923 בסיבוב הופעות בארצות הברית. שיגעון ברייטבארט הוביל לחסויות על מוצרים, לתפקיד ראשי בסרט "מלך הברזל" משנת 1923 ואף לקורס בריאות גופנית בהתכתבות, שבו המנויים קיבלו מדריכים המפרטים את הרגלי האכילה והאימונים של ברייטבארט.
אבל הקריירה שלו נקטעה במפתיע בשנת 1925 בעקבות תאונה על הבמה עם מסמר חלוד שגרם להרעלת דם אשר הובילה למותו. הוא נקבר בברלין.
למרבה הצער, עם השמדת יהדות פולין בידי הנאצים אבדו ברובן גם האגדות העשירות שבעל פה שהנציחו את זכרו של ברייטבארט, אך האגדה לא נעלמה לחלוטין. הסרט "ניצחון אמיתי" (2001) מספר גרסה בדיונית של חייו. ספר ילדים בשם Zishe the Strongman ("זישע השרירן") יצא לאור בשנת 2010.
כיצד הפך ברייטבארט לגיבור עממי של גבריות בתקופה שבה האנטישמיות גאתה וגברים יהודים הוצגו כחלשים ונשיים?
יש שסבורים שברייטבארט היה דוגמה חיה לרהב הגברי שהיה נפוץ באותן שנים וגרמניה ובאוסטריה. העובדה שהוא היה גם יהודי, נתפסה כביטוי יוצא דופן, שרק הפך אותו למסקרן יותר ופופולרי יותר.
אחרים ראו בברייטבארט מודל ליהדות השרירים הציונית החדשה. הייתה אז אמרה ביידיש, "אם אלף ברייטבארט יקומו מקרב היהודים, לא ירדפו עוד את העם היהודי".
ברייטבארט עצמו היה יהודי גאה ונהג להופיע עטוף בדגל הציוני. הוא סירב לחזור למסעדה בוורשה שסירבה לקבל את פניו בהשמעת "התקווה". הוא תמך ברעיון הצבא היהודי של זאב ז'בוטינסקי. האגדה מספרת שז'בוטינסקי וברייטבארט רקמו תוכנית שלפיה ברייטבארט יהיה הגנרל של הצבא היהודי העתידי בפלשתינה.
אולם זה רק חלק מסיפורו של ברייטבארט, שהיה יותר מסתם שרירן יהודי גאה. הוא העריך מאוד רבנים ואינטלקטואלים יהודים, ולפי אחד הסיפורים החזיק ספרייה אישית מרשימה שכללה 2,000 ספרים על ההיסטוריה של רומא.
הוא הופיע בפני קבוצה של הוגים ידיים וכתב עבורם מכתב תמיכה אישי. הוא נפגש עם האדמו"ר מראדזין והופיע עבורו. בעקבות הפגישה הוא אף תרם כ-14 ק"ג קמח מצה לחסידיו.
רבים תיארו את "זישע" ("מתוק" ביידיש) בהספדיהם כמתוק במיוחד, רגיש מאוד ומלא ב"איידלקייט" (מילה ביידיש המתארת אדם מתוק ואכפתי). כתב שפגש את ברייטבארט ציפה לפגוש אדם קשוח, אך הוא תיאר את מלך הברזל כ"התגלמות האיידלקייט".
באופן דומה, הרב הראשי של הקהילה האורתודוקסית היהודית (עדת ישראל) בברלין, ד"ר עזרא מונק, ראה בברייטבטארט "שמשון הגיבור המודרני" שהתנהגותו רכה.
"סמלי מאוד", הכריז מונק בהספד שלו בשנת 1925, "שלגבר שניפץ שלשלאות הספיקה מילה טובה אחת של אדם אחד כדי להמיס את ליבו כחמאה".
כמו קלארק קנט שהופך לסופרמן בעת הצורך, גם האישיות של ברייטבארט הייתה עשירה ועגולה הרבה יותר מכפי שהתירה דמותו על הבמה. הוא היה שילוב של שכל, שרירים, אופי עדין וגאווה יהודית חזקה. והוא עדיין מעורר השראה, כמעט מאה שנים לאחר מותו בטרם עת.
הרב צבי סיננסקי מכהן כראש ישיבה בתוכנית גור אריה ב"מיין ליין קלאסיקל אקדמי", מנהל ארכיון המורשת ע"ש לם ועורך The Lehrhaus. בימים אלה הוא כותב תזה על רבנות וגבריות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו