מיליון מצביעים בישראל ממשיכים (לפי הסקרים) לתת את קולם לבנימין נתניהו. שום דבר מאירועי השנה החולפת לא משפיע על עמדתם לכאורה. לא מספר המתים מקורונה, לא כתבי האישום בשוחד מרמה והפרת אמונים, לא פרשות הצוללות והמניות, לא ההתקפות על מוסדות שלטון החוק ושומרי הסף. כלום. ברזל.

האנשים הללו יצביעו לנתניהו אישית גם אם בהרכב המועמדים לכנסת יהיו 120 מירי רגב או 120 אסנת מארק, שלמה קרעי ומיקי זוהר. שום מינוי לא פחות ערך בעיניהם, שום שקר של הרה"מ הנאשם לא מזיז אותם מעמדתם, שום אירוע, מחדל, כישלון או חורבן מובהק וברור שנתניהו ממיט על מדינת ישראל כולה ועליהם באופן אישי, לא משנה כהוא זה את עמדתם הפוליטית.

האנשים הללו יצביעו לנתניהו אישית גם אם בהרכב המועמדים לכנסת יהיו 120 מירי רגב, אסנת מארק, שלמה קרעי ומיקי זוהר. שום מינוי לא פחות ערך בעיניהם, שום שקר של הרה"מ הנאשם לא מזיז אותם מעמדתם

המצביעים האלה – מובטלים אולי בחלקם, עסקיהם אולי התרסקו, בני משפחתם נפגעו בבריאותם או פרנסתם, אבל הם נאמנים לנתניהו ולא חושבים בכלל לתת את קולם למישהו אחר.

המספר הזה חשוב. צריך לנסות להבין אותו. מאות אלפי מצביעי ימין אחרים כבר עברו למשל למפלגתו החדשה של גדעון סער, שהצהיר כי לא יישב עם נתניהו וכי מי שרוצה בהמשך שלטון נתניהו שלא יצביע עבורו.

מאות אלפי מצביעי ימין מסורתיים דתיים תומכים בגוש נתניהו למרות כל הרעות החולות שהוא אישית אחראי להם, אף שהם מצביעים למפלגות לוויין של הליכוד. ש"ס, יהדות התורה, ציונות דתית ויתכן גם ימינה.

אבל לאלה יש אלטרנטיבה. למצביעי הליכוד – 28 מנדטים – פחות או יותר, אין שום אלטרנטיבה. זה או נתניהו או נתניהו. הם לא חושבים ולא מתכוונים להצביע למישהו אחר. בוודאי לא למפלגה אחרת.

נשאלת השאלה מדוע?

התשובה אולי מורכבת ממכלול שיקולים של מסורת הצבעה, נאמנות פוליטית או כעס על תוקפי נתניהו, ואי אמון בכתבי האישום או בעובדות שמצביעות על מחדליו בניהול המאבק בקורונה.

אבל הנה אולי הסבר פשוט יותר, מכאיב אבל אמיתי – מיליון מצביעי הליכוד הקשוחים – הם שבויים של השלטון.

28 מנדטים אלו, לפחות בחלקם, הם פשוט מצביעים התלויים בשלטון. נתניהו יכול מחר להחזיר את כל שטחי יו"ש ולפנות את כל ההתנחלויות והם יצביעו לנתניהו. הוא יכול לספח את השטחים והם יצביעו לו. הוא יכול להתחבר לפתע לרשימה הערבית של מנסור עבאס שעד אתמול כינה אותה "תומכי מחבלים" והם ימשיכו להצביע לנתניהו.

אבל לאלה יש אלטרנטיבה. למצביעי הליכוד – 28 מנדטים, פחות או יותר, אין שום אלטרנטיבה. זה או נתניהו או נתניהו. הם לא חושבים ולא מתכוונים להצביע למישהו אחר. או למפלגה אחרת. נשאלת השאלה מדוע?

28 מנדטים שבויים. אזוקים בכלא חייהם, קשורים בשלשלאות לנתניהו. זה כוחו של השלטון. "האם באנו לשלטון כדי לחלק ג'ובים?" שאלה לימור לבנת בבחירות לפני 25 שנה. והקהל נהם "כן" (דקה 10:40).

זה הסיפור. כמיליון משפחות, יותר או פחות, שפרנסתן והג'ובים שלהם קשורים לשלטון הליכוד. ניתנו להם על ידי השלטון באופן ישיר. הם יודעים שמי שנתן יכול ועלול לקחת. מינויים בעיריות, בוועדי עובדים חזקים, במקומות עבודה עם משכורות גבוהות, במכרזי בנייה, בעסקי ייצוא וייבוא, בתפקידי פקחים או שרלטנים. זה לא משנה. הם וחייהם שייכים לשלטון.

"נסחטים" לכאורה בחייהם האזרחיים, שכן ללא הצבעה לליכוד הם יאבדו את מטה לחמם. יאבדו משכורות עתק ותפקידים. יאבדו את ירושת התפקידים והג'ובים הללו גם לילדיהם וקרוביהם באותם מקומות.

נהוג לדבר על שומרי הסף החוששים למשרתם. נהוג לדבר על בעלי תפקידים בכירים כמו ראש המוסד או ראש שב"כ שנדרשו לתת את נאמנותם לנתניהו ורעייתו אישית.

אבל זהו כנראה הסיפור הקטן של תפיסת השלטון כיום בישראל. תפישה ותפיסה.
נהוג להציג את החרדים כגוש מצביעים הנאמנים לרבניהם ומצייתים לכל הוראה להצבעה קבוצתית. גם הם רק סיפור קטן. החרדים עדין לא גדולים מספיק לתפוס בעצמם את השלטון, אלא לתת את קולם לליכוד כדי שזה יתפוס את השלטון.

אם זה נכון, אז גרעין קשה של כמיליון בוחרים הוא כמו (להבדיל) משמרות המהפכה. ארגון שכל תפקידו לשמור על השלטון בשלטון. בסיס כוח. עליו יצורפו בבוא היום מפלגות לוויין קטנות כדי לקבע את השלטון באמצעות הצבעה בכנסת ומינוי ראש ממשלה וממשלה מטעמם.

בסיס קטן יותר שמתרסק מבחירות לבחירות, משתנה בהתאם למציאות הישראלית והעולמית ומנהל ויכוחים דמוקרטיים על דרך ועל חוקים ועל דמוקרטיה ושאר בעיות המדינה, לא יכול להבטיח שלטון רצוף. אבל מיליון בוחרים קשיחים שיתנו את קולם באופן אוטומטי בכל מערכת בחירות לליכוד, הם תעודת הביטוח של שלטון הליכוד.

לכן כל נבחר ציבור מטעמם שלא מבין זאת או מנסה ללכת בדרך עצמאית, או להוביל קו שמסכן את בסיס המצביעים הזה, נזרק מיד מהמפלגה או נבעט לתפקיד שולי ומוצא את עצמו מחוץ למעגל הנבחרים.

האיום על השלטון ועל היכולת לתפוס את השלטון בכל מערכת בחירות מחדש, הוא בעצם המטרה העליונה לקיומה של מפלגת הליכוד כיום. לא אג'נדה אידאולוגית, לא ארץ ישראל השלמה, לא סיפוח ולא פינוי, לא שלום ולא מלחמה, לא חוק ולא סדר. כלום. רק שלטון.

השלטון נותן פרנסה. ומקבל שליטה.

28 מנדטים שבויים. אזוקים בכלא חייהם, קשורים בשלשלאות לנתניהו. זה כוחו של השלטון. "האם באנו לשלטון כדי לחלק ג'ובים?" שאלה לימור לבנת בבחירות לפני 25 שנה. והקהל נהם "כן"

את המעגל הזה יכולים לשבור רק אנשים מתוך השלטון עצמו (כמו שמנסה כיום גדעון סער ומפלגתו החדשה) או הצבעה מסיבית של מתנגדי השלטון. אותם מיליון מצביעים חילונים שמתעצלים להגיע לקלפיות ביום הבוחר ומשאירים את הקלפי לכמיליון המצביעים הקשיחים הקבועים של הליכוד בתוספת של מפלגות הלוויין שלו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.