מתישהו בעתיד הלא כל כך רחוק, חוזים מדענים, הטמפרטורות העולמיות עלולות לעלות ב-4 מעלות צלזיוס, או אף יותר, בממוצע. עד שנת 2100, מפלס הים צפוי לעלות ב-20 סנטימטרים במקרה הטוב ועד 2.5 מטרים במקרה הגרוע, תלוי במאמצים לריסון הפליטות.

אולם על פי אחת ההערכות, די בעלייה של חצי מטר בלבד כדי להציף את הערים המצריות פורט סעיד ואלכסנדריה. עלייה של מטר תכסה רבע מאזור הדלתא של הנילוס, הבסיס החקלאי של המדינה.

האסון המתגלגל לאיטו עלול להביא לעקירתם של 6 מיליון מצרים מבתיהם, נוסף על מיליונים נוספים שיהגרו מאזורי הסאהל. שם, דלדול הקרקע גובה את מחירו, והחום הבלתי נסבל נעשה דבר שבשגרה, מה שהפך רצועה רחבה באפריקה, היבשת בעלת קצב גידול האוכלוסייה הגבוה ביותר בעולם, לבלתי אפשרית למחיה.

במצרים, מאבק על המשאבים המידלדלים עלול לערער את היציבות במדינה ולהכניס אותה למערבולת מוות, בזמן שהעימותים בין הצדדים הלוחמים יכו גלים בכל האזור ויביאו לזרם של פליטים לעבר לוב, לעבר הים ולעבר ישראל.

פליטים מסוריה במחנה פליטים בדרום טורקיה, אפריל 2016 (צילום: AP Photo/Lefteris Pitarakis)

"נראה שאי אפשר להתכחש לכך שבעיות סביבתיות חמורות עשויות להסלים לכדי סכסוך עולמי", כותבים פיטר שוורץ ודאג רנדל בדוח מצוטט לרוב שהוכן עבור הפנטגון ב-2003 ומציג את ההשלכות האפשריות של שינוי האקלים על הביטחון הלאומי. הדוח מציג תרחיש קיצון שבו "יכו רעב, מחלות ואסונות הקשורים במזג האוויר בעקבות שינוי אקלים פתאומי. דבר זה ייצור תחושת ייאוש, שעשויה להוביל לתוקפנות התקפית לצורך השבת האיזון".

"תידרש עשייה דיפלומטית כדי למזער את הסתברות העימותים באזורים המושפעים ביותר… יהיה חיוני ללמוד כיצד לנהל אוכלוסיות [נודדות], מתיחויות שיתעוררו בגבולות בעקבות הפליטים. יידרשו גם צורות חדשות של הסכמים ביטחוניים שיעסקו בעיקר באנרגיה, במזון ובמים", הם כותבים.

כ-17 שנים מאוחר יותר, אוסף של מומחים לביטחון לאומי מזהירים כי הקהילה הצבאית והביטחונית של ישראל אפילו לא התחילה לחשוב ברצינות על השלכותיה של אי-יציבות אזורית בעקבות שינוי האקלים, שעלולות להיות הרות אסון.

אף על פי שהיכולות הטכנולוגיות של ישראל עשויות לעזור לה להסתגל למציאות האקלימית החדשה, המדינה לא תוכל להגן על עצמה מפני לחצים חיצוניים או לשרוד באמצעות חומות הפרדה, הם אומרים.

חייל משתתף בתרגיל צה"ל במדבר יהודה, יוני 2012 (צילום: משה שי/פלאש90)

ומזג אוויר קיצוני שיכול להמס כבישים או לנטרל מטוסי קרב ישפיע על היכולות המבצעיות וישנה את אורחות המלחמה.

הטענה שבכירי הביטחון של המדינה מתעלמים מהסכנות המתרקמות של שינוי האקלים מוצגת בקובץ מאמרים שפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב ב-23 בפברואר, עם הקדמה מאת שר הביטחון בני גנץ.

"איפה ישראל תילחם ונגד מי? איך נתמודד עם האתגרים האלו ובעזרת איזה ציוד לחימה?", שואלת שירה עפרון, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי העומדת מאחורי היוזמה שהביאה לפרסומו של הקובץ "סביבה, אקלים וביטחון לאומי: חזית חדשה לישראל".

"שינוי האקלים הוא איום אסטרטגי על הביטחון הלאומי במובן הקלאסי של המילה, ואם לא נתחיל להתכונן לכך עכשיו, לא נהיה מוכנים כלל".

אדמה צחיחה מצפון לים המלח בתקופת בצורת (צילום: אביר סולטן/פלאש90)

היערכות למלחמה חמה

הנבואה אולי ניתנה לשוטים. בין התחזיות הרבות שהדוח של הפנטגון מ-2003 שגה בהן הייתה שב-2020 נראה "הגירה ממדינות צפוניות, כגון הולנד וגרמניה, לעבר ספרד ואיטליה", בשל התקררות ניכרת באירופה.

בה בעת, אי אפשר להתכחש לכך שהאזור חווה תנודות אקלים קיצוניות, שייתכן כי הן כבר מהוות גורם מניע לסכסוכים.

מחקר שנוי במחלוקת מ-2015 המנתח את מלחמת האזרחים בסוריה, שהחלה ב-2011, מצביע על "דרך מקשרת העוברת בין התערבות אנושית באקלים לבין בצורת, קריסה חקלאית והגירה המונית של בני אדם" (מחקרים מאוחרים יותר העמידו בספק את מידת השפעתה של הבצורת על פריצתה של מלחמת האזרחים).

הבצורת ששררה בלבנט במשך 15 שנה, מ-1998 ועד 2012, הייתה היבשה ביותר שתועדה בהיסטוריה – ככל הנראה יבשה יותר מכל תקופה אחרת בת השוואה ב-900 השנים האחרונות, כך על פי מחקר שערכו מדענים ממרכז גודרד לחקר החלל של נאס"א.

הכפר באשירה, במחוז אידליב בסוריה, אוקטובר 2019 (צילום: AP Photo/ Ghaith Alsayed)

סוריה ושכנותיה חוו חמש שנים רצופות של בצורת, בין 2006 ל-2011. בעוד שכמה מדינות, כמו ירדן, הצליחו להתמודד עם העקה, בסוריה נלוו לה ניהול לקוי של הממשלה וגורמים אחרים שאינם קשורים לשינוי האקלים.

בצורת וטמפרטורות גבוהות מ-50 מעלות צלזיוס כבר תועדו במקומות רבים במזרח התיכון, וימי שרב קיצוני, שנעשים שכיחים יותר באזור, מסכנים חיי אדם, פוגעים בגידולים ובחקלאות, בבעלי החיים, מחריפים את העוני ואת פערי ההכנסות ומניעים מיליוני בני אדם להגר בחיפוש אחר תנאי מחיה ראויים יותר, מזהירים מחברי המחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי.

החוקרים מזהירים כי ירדן ומצרים השכנות, כל שכן הרשות הפלסטינית וחמאס, עלולים לקרוס בשעה שהממשלות החלשות שלהם מנסות להתמודד עם השפעותיהן של הטמפרטורות הנוסקות ושל עליית פני הים.

וכשמדינות כושלות יתמוטטו, אסלאמיסטים קיצוניים וארגוני פשע ינצלו את מצב המצוקה וישתמשו במים ובמזון כנשק לשליטה וכתמריצי גיוס.

מיכאל הרצוג (צילום: באדיבות המצולם)

"האזור שלנו מתאפיין באי-יציבות גיאו-פוליטית חריפה, ואם מוסיפים לזה את העובדה שהוא מהווה מוקד אקלים פגיע, זה הופך למכפיל סכנה", אומר מיכאל הרצוג, עמית בינלאומי במכון וושינגטון ותת אלוף במיל' ששימש כראש האגף לתכנון אסטרטגי בצה"ל.

"צריך לשלב את זה בדוקטרינת הביטחון הלאומי של ישראל. שינוי האקלים הוא אויב חסר פנים שלא מכיר בגבולות, ולא יהיה די בבניית גדרות. אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה אזורי".

אקדמאים וקבוצת אינטרסים ממשיכים להתווכח על תפקידו המדויק של שינוי האקלים בתמהיל משתנה של סיבות שמציתות סכסוכים והגירה המונית.

אבל הן הפנטגון והן האיחוד האירופי משלבים את איומי שינוי האקלים יותר ויותר לעומקה של חשיבה הצבאית, בעוד שבישראל, טוענים החוקרים, התהליך כלל עוד לא החל.

"צריך לשלב את זה בדוקטרינת הביטחון הלאומי של ישראל. שינוי האקלים הוא אויב חסר פנים שלא מכיר בגבולות, ולא יהיה די בבניית גדרות. אנחנו זקוקים לשת"פ אזורי"

דובר של משרד הביטחון הפנה אותנו למשרד להגנת הסביבה, שאין לו כל תפקיד בתכנון ביטחוני. מדובר צה"ל נמסר כי "שינוי האקלים אינו נידון כרגע".

עפרון, בעלת תואר דוקטור בניתוח מדיניות, אומרת שרבים מהנושאים הרלוונטיים לפנטגון תקפים גם לצבא הישראלי, לא רק בנוגע לאיומים עתידיים, אלא גם בנוגע לשיקולים מבצעיים בחום קיצוני.

"חום קיצוני יכול לעקם בטון או להמס אספלט. אנחנו רואים את זה בחלקים אחרים של המזרח התיכון, כמו כוויית, קטאר ואיחוד האמירויות הערביות. כ-30% מהטיסות שם מתעכבות או מבוטלות באופן קבוע בגלל תנאי חום קיצוני", היא אומרת בשיחה עם זמן ישראל.

שירה עפרון (צילום: Diane Baldwin, RAND Corporation)

"טמפרטורות גבוהות משפיעות על צפיפות האוויר, מה שמקשה מאוד על מטוסים להמריא עם מטען, כך שצריך או להפחית את המטען או להמריא באמצע הלילה, כשפחות חם. מערכות מסוימות במטוס מפסיקות לפעול בחום גבוה", היא מוסיפה.

עפרון, שגם משמשת כיועצת מיוחדת בנושאי ישראל למכון ראנד וכעמיתה נספחת במכון למלחמה מודרנית באקדמיה הצבאית של ארצות הברית, הפכה את הקשר בין שינוי האקלים לביטחון לאומי לאחד מתחומי המומחיות שלה. היא הקימה תוכנית מחקר בנושא במכון למחקרי ביטחון לאומי, ובסוף השנה שעברה ארגנה את שני הכנסים הראשונים בנושא בישראל.

לגבי כוח האדם והסגל הצבאיים, היא אומרת: "אנחנו יודעים שחום עז ישפיע על הבריאות של כוח האדם והסגל בצה"ל, מה שיכול להביא לצמצום ימי האימון ולהשפיע בכך על רמת המוכנות. זה גם משפיע על היכולת לצאת למבצעים".

"חום עז ישפיע על הבריאות של כוח האדם והסגל בצה"ל, מה שיכול להביא לצמצום ימי האימון ולהשפיע בכך על רמת המוכנות. זה גם משפיע על היכולת לצאת למבצעים"

"אנחנו יכולים להגיד, 'נערוך יותר תמרונים בצפון, שם פחות חם'. אבל האם אנחנו מוכנים לתרחיש שבו מצרים תהפוך לסוריה הבאה? עשינו סימולציה שמראה שאם מצרים תמשיך במגמות הנוכחיות של שינוי האקלים ושל הממשל, היא יכולה להגיע למצב של סוריה כבר ב-2030 בגלל מחסור במזון ובמים.

"לדברים האלה יכולות להיות השלכות על הפעילות המבצעית", היא אומרת. "הטכנולוגיה יכולה להציע פתרונות, אבל צריך לדעת מה הבעיות כדי להתגבר עליהן".

ישראל חוותה טעימה קטנה מהמחיר של חוסר מוכנות בינואר 2020, כאשר הצפה בבסיס חצור בדרום הארץ גרמה לנזק של עשרות מיליוני שקלים למטוסי F-16. היות שממטרים אלימים נעשים שכיחים יותר, ניתן לצפות לנזק הולך וגדל מסוג זה בעקבות הצפות, אלא אם יינקטו אמצעי הגנה.

מטוס קרב מסוג F-16 בהאנגר שהוצף במי גשמים בבסיס חיל האוויר חצור

ג'ון קונגר, שמנהל את המרכז לאקלים וביטחון בארצות הברית ומייעץ למועצה הצבאית הבינלאומית בנושא אקלים וביטחון, אמר בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי בנושא שינוי האקלים וביטחון לאומי בנובמבר כי עליית גובה פני הים, נדי סופה ומזג אוויר קיצוני הקשורים בשינוי האקלים כבר הסבו נזק של מיליוני דולרים לבסיסים של חיל הים, ואילו הוריקן בפלורידה השבית בסיס של חיל האוויר למשך חודש.

הרצוג כתב את הפרק בקובץ שעוסק בהשלכות שינוי האקלים על הביטחון הלאומי האזורי, יחד עם המשפטנית ד"ר דבורה סנדלר וע'יית' אל-עמרי, לשעבר חבר בצוות המשא ומתן הפלסטיני וכיום עמית בכיר במכון וושינגטון.

לדברי הרצוג, הוא סקר את כל הספרים והמאמרים המרכזיים על דוקטרינה צבאית שנכתבו בארץ במהלך שני העשורים האחרונים, ומצא בהם אזכור מועט בלבד לגורמים אקלימיים.

תחת זאת, גישת הביטחון הלאומי של ישראל עדיין ממוקדת בהתמודדות עם איומים חיצוניים מצד מדינות אויב או שחקנים לא מדינתיים, כגון ארגוני טרור, בעזרת אמצעים צבאיים ופוליטיים, אומרת סנדלר.

משאית צבאית מפנה אזרחים ברחובות המוצפים של נהריה, ינואר 2020 (צילום: מאיר וקנין/פלאש90)

גישה זו כוללת בניית צבא חזק, שירותי מודיעין ויכולת הרתעה, וכן דוקטרינה שהביאה להקמת עוד ועוד גדרות גבול ומחסומי בטון, בכלל זאת לאורך הגבולות עם מצרים ועזה וחלקים מהגדה המערבית.

אולם היערכות לשינוי האקלים, שאינו נסוג בפני גבולות ובריתות מסורתיות, דורשת מערכת כלים שונה לגמרי מהיערכות להתמודדות עם אויבים קונבנציונליים או אפילו עם ארגוני טרור.

כל הטכנולוגיה שישראל יכולה להפעיל כדי להבטיח שלאזרחיה יהיו מספיק מים ושהם יוכלו לגדל מספיק מזון לא תגן עליה אם מדינות שכנות לא יוכלו לעשות את אותו הדבר ויתמוטטו, כותבים החוקרים.

כל הטכנולוגיה שישראל יכולה להפעיל כדי להבטיח שלאזרחיה יהיו מספיק מים ושהם יוכלו לגדל מספיק מזון לא תגן עליה אם מדינות שכנות לא יוכלו לעשות את אותו הדבר ויתמוטטו, כותבים החוקרים

הרצוג ועמיתיו מתכננים לקיים בחודשיים הקרובים שולחן עגול שיכנס יחד דמויות בכירות מתחומי הסביבה והביטחון, כהקדמה ליצירת קבוצות עבודה שיתחילו בתהליך לקראת השגת שאר העולם.

גדר ההפרדה בצפון הגבול בין ישראל-מצרים (צילום: Idobi, CC BY-SA 3.0, Wikimedia Commons)

החוקרים מצביעים על חוסר המוכנות של הממשלה להתמודדות עם מגפת הקורונה, שגם לה היו השלכות אפשריות על הביטחון הלאומי, ומתארים זאת כקדימון להשלכותיו של שינוי האקלים, שעלולות להיות הרסניות הרבה יותר.

"האקלים חייב להיות נוכח בסימולציות ובמשחקי מלחמה, וחובה להביא אותו בחשבון בתכנון תשתיות, כוח אדם ופיתוח ציוד ביטחוני ונשק", אומרת עפרון. היא מציינת שהעיתוי אינו אידיאלי בשל המחיר הגבוה של ההתמודדות עם נגיף הקורונה, אבל "המחיר של חוסר פעולה הוא גבוה מדי", לדבריה.

"האקלים חייב להיות נוכח בסימולציות ובמשחקי מלחמה, וחובה להביא אותו בחשבון בתכנון תשתיות, כוח אדם ופיתוח ציוד ביטחוני ונשק. המחיר של חוסר פעולה הוא גבוה מדי"

חם יותר, יבש יותר וצפוף יותר

שינוי האקלים הוא מה שמומחים כמו הרצוג מכנים מכפיל סכנה. הוא מחריף עוד יותר את השילוב הרעיל של גידול באוכלוסייה, קווי שבר חברתיים, אתניים ודתיים, עוני ופערים חברתיים-כלכליים מתרחבים, אבטלה חמורה וממשלות חלשות ופעמים רבות מושחתות.

במזרח התיכון ובצפון אפריקה, המהווים חבית נפץ עולמית ממילא, מדענים חוזים כי החיים ייעשו חמים ויבשים יותר, וכי יותר אנשים יתחרו על פחות משאבים בתנאים קשים יותר ויותר.

בעל ואישה בודקים את אדמותיהם הצחיחות בגלל הבצורת דרומית לבגדד, עיראק, ביולי 2009 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)

האם אנחנו נערכים לתרחיש שבו מצרים תהפוך לסוריה הבאה?

הטמפרטורות הממוצעות באזור עולות בקצב מהיר יותר פי 1.5 עד 2 מאשר בשאר העולם, עם התפשטות מדבר הסהרה.

הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים חוזה כי הטמפרטורות הממוצעות באזור יעלו בעד 4 מעלות צלזיוס מעל רמתן הנוכחית עד סוף המאה, וכי כמות הממטרים תפחת ב-25% בחלקים מצפון המזרח התיכון, שבו חיים יותר אנשים והחקלאות מפותחת יותר.

האזור צפוי להיות אחד הראשונים בעולם להתייבש, ואספקת המים צפויה להידלדל בחצי במהלך שלושת העשורים הבאים.

המחסור במים מוחרף על ידי פעילות אנושית, כגון שאיבת יתר, חפירת בארות בלתי חוקית וניהול ממשלתי לקוי.

בירדן – אחת המדינות שמיעוט מקורות המים בה הוא מהחמורים בעולם – האספקה של מים מתוקים מתחדשים עונה על דרישות צריכת המים של כמחצית מהאוכלוסייה, ומי תהום נשאבים בקצב גבוה פי שניים מקצב התחדשותם. שיעור ילודה גבוה וגל הפליטים מסוריה ומאזורי עימות אחרים רק מוסיפים עוד לחץ למערכת. לבעיית מיעוט המים נלווה גם ניהול גרוע. המדינה מאבדת עד מחצית מכמות המים שלה בגלל צינורות דולפים, גניבות וגביית חסר, כך על פי הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי.

פליטים סורים במחנה זעתרי – הגדול ביותר בירדן, פברואר 2019 (צילום: AP Photo/Raad Adayleh)

ניהול קרקע שאינו בר קיימא, כגון רעיית יתר ובירוא יערות, מחמיר את המצב עוד יותר, שכן הוא מאיץ את תהליכי המדבור והידלדלות הקרקע החקלאית, בעוד אירועי מזג אוויר קיצוני גורמים לרעב, התפשטות מזיקים ומחלות מידבקות ומייקרים את מחירי המזון.

מדינות מסוימות כבר נוקטות צעדים חד-צדדיים לאגירת המים המתמעטים. טורקיה מתכננת לבנות 22 סכרים לאורך נהרות הפרת והחידקל, דבר שיהיו לו השלכות חמורות על סוריה ועיראק מדרום. בניית סכרים באיראן השפיעה על זרימת המים לעיראק.

בינתיים, אתיופיה מתקדמת בבניית סכר הרנסנס הגדול שלה בנילוס הכחול, מה שהכניס אותה לחיכוכים עם סודאן ומצרים.

וכדי לסבך את העניינים עוד יותר, בעוד משאבי הטבע הולכים ואוזלים, אוכלוסיית צפון אפריקה והמזרח התיכון צפויה לחצות את ה-750 מיליון עד שנת 2050 ולהגיע לכמיליארד בני אדם ב-2100, לעומת 525 מיליון כיום, כך על פי תחזיות האו"ם.

גידול אורז בדלתא של הנילוס, 300 ק"מ צפונית לקהיר, מצרים, ב-2015 (צילום: AP Photo/Mosa'ab Elshamy)

אויב שאיננו אנושי

הגירה מוּנעת אקלים, בין אם באופן ישיר בגלל ההתחממות הפלנטרית ובין אם באופן עקיף בשל עימותים שפרצו בעקבות שינוי האקלים, נתפסת כאחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני מדינות, שאולי יצטרכו להתמודד עם זרם של פליטים או עם משבר הומניטרי על גבולותיהן.      

רצועת עזה, אחד המקומות בעלי צפיפות האוכלוסין הגדולה ביותר על כדור הארץ, כבר סובלת מאבטלה גבוהה ומממשלה לא מתפקדת.

דוקטרינת הביטחון של ישראל עבור הרצועה כבר מביאה בחשבון את הצורך להקל את הלחץ על תושבי עזה – ישראל מאפשרת העברת סיוע לרצועה וכן עירויי מזומנים קטאריים – אבל אין סימנים להיערכות לקראת משבר הומניטרי ממושך בעקבות עליית גובה פני הים והתמלחות מי התהום.

"בעזה, 98% מהמים אינם בטוחים לשתייה", אומרת סנדלר, שהיא גם יושבת ראש הפורום האזרחי לדיפלומטיה סביבתית במכון הערבה ללימודי הסביבה בדרום הארץ. "בתי חולים לא יכולים לבצע ניתוחים כשיש הפסקות חשמל. הביוב עולה על גדותיו. מה יקרה בעוד חמש שנים כשאימהות ואבות לא יוכלו להאכיל את הילדים שלהם?"

דברה סנדלר (צילום: באדיבות המצולמת)

הגם שלא ברור איזה תפקיד מילא שינוי האקלים במלחמת האזרחים בסוריה, הסכסוך שם נתפס כקדימון למה שעלול לטמון בחובו העתיד. המלחמה הבריחה כ-5 מיליון סורים מבתיהם, אל מחנות פליטים בטורקיה, בלבנון, בירדן ובמצרים, דבר שהביא להחרפת הבעיות בכל אותן מדינות ופעמים רבות הוביל למתיחות בין המקומיים.

ישראל הצליחה להימנע מרוב הבעיות הללו על ידי כך שפשוט לא קיבלה אליה פליטים, אם כי היא סיפקה סיוע הומניטרי מסוים וטיפלה בפצועים, אבל גישה כזאת לא תמיד תהיה אפשרית.

"הפעם, כשהסורים הגיעו אל גבול ישראל, צה"ל מיהר להקים בית חולים שדה, העניק להם טיפול ושלח אותם הביתה", אומרת סנדלר. "אבל ראינו את הבהלה אל חופי אירופה. מה יקרה אם התשתיות יתחילו לקרוס בירדן, המדינה השלישית הכי יבשה בעולם, ובלבנון, שאין לה תשתיות ראויות בכלל?"

מודל אחד, של פרויקט המים הירדניים של אוניברסיטת סטנפורד, חוזה שעד סוף המאה, אם לא יינקטו צעדים קיצוניים לעצירת ההתחממות העולמית, כמות הממטרים בממלכה ההאשמית תקטן ב-30%, הטמפרטורות יעלו ב-6 מעלות צלזיוס ומספר ומשך תקופות הבצורת יוכפלו. הזרם של נהר הירמוך, מקור מים חשוב לירדן, שזורם מסוריה, יפחת בעד 75%, על פי המודל.

"אף אחד לא דואג בנוגע להשפעה על ביטחונה של ישראל אם השכנים שלנו יתחילו לקרוס", אומרת סנדלר. "אנחנו לא עושים שום ניהול חוצה גבולות, ואין מספיק משאבי טבע לכולם. אנחנו מתמודדים עם אויב אזורי שאיננו אנושי, ושהוא לא ימין או שמאל. זה נוגע להישרדות שלנו".

"אנחנו לא עושים שום ניהול חוצה גבולות, ואין מספיק משאבי טבע לכולם. אנחנו מתמודדים עם אויב אזורי שאיננו אנושי, ושהוא לא ימין או שמאל. זה נוגע להישרדות שלנו"

יותר לאחרונה, פליטים סודאנים בלבנון ניסו לחצות את הגבול לישראל כדי לברוח מהמשבר הכלכלי שם.

הצפות ברפיח, ברצועת עזה, ינואר 2013 (צילום: AP Photo/Eyad Baba)

גדעון בכר, השליח המיוחד של משרד החוץ לשינויי אקלים וקיימות וראש חטיבת אפריקה במשרד לשעבר, עוקב מקרוב אחר אזור הסאהל באפריקה, חבל ארץ העובר ממזרח למערב באזור הביניים שבין מדבר הסהרה לסוואנה. באזור זה, מדבר הסהרה מתפשט דרומה בקצב של כקילומטר וחצי לשנה.

על פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, אזור הסאהל חווה את השפעתו המלאה של שינוי האקלים, במעגל קסמים של בצורות הולכות ומחריפות וממטרים כבדים בסוף עונת המונסון, שהאדמה יבשה מכדי לספוג, מה שגורם לשיטפונות ופוגע במחייתם של חקלאיים בעלי קיום דל.

"אני חושב ששינוי האקלים יהפוך בהדרגה לגורם הראשי שיעצב את היחסים באזור שלנו", אומר בכר, שתרם גם הוא פרק לקובץ המאמרים, בשיחה עם זמן ישראל.

גדעון בכר (צילום: באדיבות המצולם)

במאמר שפורסם בשנה שעברה, בכר וחיים קורן, לשעבר שגריר ישראל בסודאן ובמצרים, מתארים את האופן שבו בוקו חראם ואל-קאעידה במגרב ניצלו שילוב של גורמים – כגון עוני קיצוני, אבטלה רחבה, גידול מהיר באוכלוסייה וגישה פוחתת למקורות בעקבות שינוי האקלים – כדי להשתלט על משאבי טבע ולהשתמש בהם לגיוס אנשים נואשים למטרותיהם.

עפרון מציינת שאף על פי שהסאהל אינו גובל בישראל, מה שמתרחש בו עדיין יכול להשפיע עלינו.

"תמיד קיים אפקט דומינו", היא אומרת. "תסתכלי על האביב הערבי, שהתחיל כשרוכל הצית את עצמו בטוניסיה. הסאהל לא כזה רחוק מכאן. הוא בצד השני של מצרים. כל האזור מאוד לא יציב, ולא נמצא במרכז תשומת הלב העולמית.

המבט של ארצות הברית מופנה כלפי סין ורוסיה. לאירופאים יש את העניינים שלהם. מה שקורה בסאהל כבר משפיע על אירופה, ואם ישראל נמצאת באמצע, זה מאוד רלוונטי".

תישארו רגועים ותקראו לקרי

אף על פי שישראל חתמה על הסכם פריז ב-2015, היא מפגרת אחרי מדינות מפותחות אחרות בהיערכות לשינוי האקלים מעבר לאסטרטגיות בסיסיות מאוד לצמצום פחמן.

דוח נרחב של המשרד להגנת הסביבה מ-2018, המתאר כיצד משרדי ממשלה שונים צריכים להיערך בנושא, לא תוקצב או יושם. לא צה"ל, לא משרד הביטחון ולא המועצה לביטחון לאומי מעסיקים מומחי אקלים, ונושא האקלים אינו משולב בצורה משמעותית בהערכות אסטרטגיות, בתכנון תרחישים או בתקצוב.

גורם במשרד ראש הממשלה אמר לזמן ישראל כי המועצה לביטחון לאומי מעורבת ב"מגוון פעילויות הקשורות לשינוי האקלים", כגון היערכות לשריפות ולאירועי מזג אוויר קיצוניים בישראל. לשאלה אם מל"ל נערכת גם לחוסר יציבות שעלול להיווצר באזור בעקבות שינוי האקלים ולהשלכות הגיאופוליטיות האפשריות, לא הייתה לו תשובה.

בארצות הברית, סדרת דוחות של צוות חשיבה על שינוי האקלים וביטחון לאומי ב-2006 וב-2007 הניעה את קהילת הביטחון הלאומי האמריקאית להתחיל לכלול את שינוי האקלים בתכנון האסטרטגי שלה.

ג'ו ביידן וג'ון קרי בבית הלבן, 27 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

הנשיא ג'ו ביידן הבטיח להקנות לנושא שינוי האקלים חשיבות עליונה, והנחה את הממשלה הפדרלית לשלב אותו במדיניות החוץ והביטחון הלאומי. הוא גם מינה את שר החוץ לשעבר ג'ון קרי, שסייע בניהול המשא ומתן על הסכם פריז מ-2015, לשמש כשליח המיוחד הראשון לענייני שינוי האקלים, והעניק לו מושב במועצה לביטחון לאומי, דבר חסר תקדים.

מדינות ובריתות אחרות גם הן מתחילות להבין את החשיבות שבשילוב תחזיות שינוי האקלים בדוקטרינות הביטחון שלהן.

מזכ"ל נאט"ו וראש ממשלת נורווגיה לשעבר ינס סטולטנברג, שלדבריו נושא שינוי האקלים היה קרוב ללבו כל חייו, קרא לארגון "להבין במלואו את נושא שינוי האקלים ולשלב אותו בכל ההיבטים של עבודתנו, מההיערכות הצבאית שלנו ועד לאופן שבו אנו מאמנים ומכשירים את הכוחות המזוינים שלנו".

גם באירופה, שהכירה בהשלכות הביטחוניות של שינוי האקלים באסטרטגיית הביטחון האירופית שלה כבר ב-2003, ראשי מדינות מונעים לפעולה בעקבות גלי הפליטים מהמזרח התיכון, מאפריקה ומאסיה, שסיכנו את חייהם כדי להגיע ליבשת.

פליטים מאפריקה מחכים לעזרה בלב ים, כ-200 ק"מ צפונית לחוף לוב, 21 בפברואר 2021 (צילום: AP Photo/Bruno Thevenin)

בנובמבר, שירות פעילות החוץ האירופי הציג בפני נציגי מועצת האיחוד האירופי מפת דרכים לשינוי אקלים וביטחון.

"ממשלת ישראל חייבת למנות מתאם לאומי, בעל שיעור קומה, שגם ישרת במועצה לביטחון לאומי, כמו שביידן מינה את ג'ון קרי", אומר הרצוג. "האדם הזה חייב להיות בעל סמכות כמו של שר, ותפקידו יהיה לתאם פעילות בין-משרדית בנושא שינוי האקלים, עם תקציב ראוי, כחלק מתוכנית לאומית. היום, לא קיים שום דבר כזה".