נראה שתוצאות הסקרים בזמן האחרון גורמות לאנשים לצבור ביטחון בנוגע ליכולת של כחול לבן לעבור את אחוז החסימה (למרות החשש לזיופים), ויש עוד מי שמתכננים להצביע לגנץ למרות כל מה שקרה בשנה האחרונה.

בשבילם, ובשביל מי מכם שמכירים כאלה והיו רוצים לשכנע אותם לא לעשות זאת, ריכזתי כאן את העובדות והטיעונים המרכזיים נגד הצבעה לגנץ, שכדאי להיזכר בהם שוב לפני שמצביעים. בדוגמאות האלה אני בכוונה (כמעט) לא נכנס לדיון על ההחלטה עצמה להיכנס לממשלת נתניהו מלכתחילה, אלא רק במה שקרה מאז או שנראה שהולך לקרות.

עמרי לביא הוא מנהל מוצר בסטארט-אפ בישראל, ובעל תואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב. רס״ן במילואים.

קידום קצינים במשטרה ובמערך הכליאה הלאומי בהתאם לחנופה ונכונות לפעול בניגוד לשלטון החוק ולפגוע בזכויות אדם למען שר פשיסט, אינו המצאה ישראלית. מדובר בדפוס מוכר מהפיכות משטרים לדיקטטורות – ומהדיקטטורות עצמן.

התוצאה היא כמובן דחיקת קצינים מקצועיים, הגונים, ישרים ומחויבים לשלטון החוק, פריחת פשע מאורגן, השתלטות עבריינית על שלטון מקומי, התפרצות אלימות חמורה וגיהינום חברתי-כלכלי בעיקר למוחלשים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

מדוע בלבנון נראה שהמכות הצבאיות הביאו את חזבאללה להסכים להפסקת אש ואילו ברצועת עזה, שחטפה מכה הרבה יותר קשה, חמאס כמעט שלא זז מעמדותיו?

יש לכך הרבה סיבות, אך המעניינת שבהן היא הצורך של ארגוני טרור, כמו חזבאללה וחמאס, לשמור על מינימום לגיטימציה ציבורית שמתחתיה לא יוכל עוד הארגון להתקיים, ולא משנה עד כמה דכאני ומפחיד הוא. הלגיטימציה הציבורית של ארגוני טרור תלויה בין היתר בברירות העומדות בפני האוכלוסייה שבקרבה הם פועלים ובאופן בו נתפס הצד השני – כמרושע או רק קשוח.

ד"ר יריב מוהר הינו סוציולוג שעוסק בפעולה קולקטיבית, אלימות פוליטית וטרור, ומשמש כמנהל היוזמה לביטחון וזכויות האדם.

הנשיא יצחק הרצוג אמנם נבחר בתמיכת בנימין נתניהו, אך אין בכך חובה פוליטית או מוסרית לכסות על מעשיו. הנשיא, המייצג את טובה הציבור כולו, חייב לפעול ולגשר בין רבדי האוכלוסייה השונים.

עם תחילת המחאה נגד ההפיכה המשפטית של הקואליציה הקיצונית ביותר שקמה אי פעם בישראל, הנשיא הרצוג נרתם למשימה העליונה מכל, אחדות העם ושמירה על אופייה הדמוקרטי של המדינה וערכי מגילת העצמאות. אך מאז הוא נרדם ומסתפק בהכרזות חסרות נחישות.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.