1

ובא לציון מנסור עבאס

אזרחי ישראל כבר חשבו שהם ראו הכול בשנתיים המטורפות הללו, שבמהלכן נערכו ארבעה סבבי בחירות לכנסת: הם ראו ניסיונות לפגוע בדמוקרטיה, הליכה לבחירות למען שרידות פוליטית, בגידה בבוחרים וריבים מטופשים. אך כל הדברים הללו כבר לא מרגשים את המצביע המצוי שכאב, בכה, התרגש והתאכזב מפוליטיקאים כל כך הרבה פעמים.

הפעם הזאת שונה – לראשונה עלולה בישראל לקום ממשלה שתשען, בצורה כזו או אחרת, על רשימה ערבית-אסלמיסטית. חבריה מאמינים שחמאס איננו ארגון טרור ודוגלים באידאולוגיה הקרובה לזאת של מפלגות ותנועות אסלאמיסטיות אחרות במזרח התיכון, כמו האחים המוסלמים לדוגמה. בחודשים האחרונים ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה בכל מאודו להכשיר את מנסור עבאס ולהכין את הקרקע לכניסתו האפשרית לממשלה או לתמיכתו מבחוץ בקואליציה.

נתניהו בתראבין שבנגב, החודש (צילום: לשכת ראש הממשלה)

השמיים, כידוע, לא נפלו, אבל לא כל הליכודניקים מרוצים מההתפתחות הזאת, אך נראה שרובם מבינים שהם יצטרכו לבלוע את הצפרדע הזו על מנת לשמור על המנהיג שלהם ולשמר את השלטון בידי מפלגתם.

זאת, בעוד שהשמאל והמרכז נרתעו לאורך השנים משיתוף פעולה עם מפלגות הערביות, שבשנת 2015 הקימו את הרשימה המשותפת. האם מי ממנהיגי המחנה הנגדי בכלל העלה על דעתו להתחבר לנבחרי הציבור הערבים ולשלב אותם בממשלתו? חלקים גדולים מהמרכז ומהשמאל קנו את הלוקשים של נתניהו על "הערבים הבוגדים והמסוכנים", וכדי להימנע מחיצי הביקורת הרעילים ניסו להתעלם מהערבים בכל כוחם. חבר הכנסת זוהיר בהלול נחשב לקיצוני מדי בעיני רבים בעבודה ואף ספג ביקורת חריפה ועלבונות.

האם מה שמותר לנתניהו אסור לאחרים? האם הוא יכול לאמץ אל ליבו את יושב ראש רע"ם מנסור עבאס, לבקש תמיכה פוליטית ממחמוד עבאס ועדיין לזכות בקולות הימין, בעוד שמתנגדיו ימתינו לנצח לנס שלא מגיע? רק אם הם משתפים פעולה עם הסתה, שנאה ומשחקי התודעה בהם ראש הממשלה מצטיין כל כך. מחנה ה"אנטי-ביבי" יכול היה מזמן להקים ממשלה ולמעשה הוא יכול להקים ממשלה גם היום, אם ישבור את כללי המשחק של נתניהו וימציא משחק אחר לגמרי, בו יוכלו להוביל.

מנסור עבאס, השבוע (צילום: פלאש 90)

לא ברור היום אם לנתניהו יש ממשלה. מה שבוודאות יש לו – אלה התעוזה, הרעב והביטחון המוחלט בדרכו, בעוד מתנגדיו ממשיכים לעמוד במקום ולפקפק בעצמם וביכולתם.

2

מדוע טורקיה נסוגה מאמנה נגד אלימות כלפי נשים?

אשתו ובתו של רג'פ טאיפ ארדואן אמנם התנגדו – לפי הדיווחים בתקשורת המקומית – אך ללא הועיל: נשיא טורקיה החליט לסגת מהאמנה למניעה ולמאבק באלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה.

בשנים האחרונות חוגים אסלאמיים במדינה הרבו לתקוף את האמנה, כיוון שהם מאמינים שהיא באה להגן גם על קהילת הלהט"ב בטורקיה. עבד אל-רחמן דיליפק, פובליציסט בעיתון הפרו-ממשלתי Yeni Akit כתב לאחרונה שאמנת איסטנבול היא "פצצה מתקתקת נגד המשפחה הטורקית המסורתית". הוא הוסיף ששום פרויקט ענק או הישג צבאי לא יוכל להאפיל על הבעיות שייווצרו כתוצאה מדבקות באמנה.

נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן (צילום: Fateh Guidoum, AP)

ארדואן אמר על האמנה הבינלאומית של מועצת אירופה ש"טורקיה צריכה לקדם אמנות כאלה בעצמה ולא להשתמש בטקסטים מתורגמים של אחרים". להחלטה הזאת מתווספים גם הדברים של מחמט בוינוקלין, האמאם של מסגד איה סופיה, שאמר שאזכורים לאלימות נגד נשים ורציחות של נשים הם לא יותר מ"פרופגנדה שמטרתה – דמוניזציה של הגברים בעיני הנשים".

3

נוואל סעדאווי, הסמל של הפמיניזם המצרי, הלכה לעולמה

קשה להאמין שנוואל סעדאווי איננה. היא נולדה בכפר מצרי קטן ועברה מילת נשים בגיל שש. בגיל עשר אביה, איש משכיל שנאבק נגד השלטון הבריטי בארצה, ניסה לחתן אותה, ורק בזכות אמה הנישואין לא יצאו אל הפועל.

מאוחר יותר למדה רפואה, הפכה לרופאת נשים וחזרה לכפרה על מנת לטפל בנשים המקומיות ולעזור להן. המראות שראתה בכפר היו מזעזעים וסעדאווי שטחה את רשמיה בספרים על נשים, מין ופטריארכיה, שהפכו לקריאת חובה לפמיניסטיות בעולם הערבי ומחוצה לו.

היו לה שכל חריף, שפה מדויקת ואומץ ללא גבולות. סעדאווי פוטרה מעבודתה, נעצרה בגלל הפעילות הפמיניסטית שלה, ובשנת 1993 אף נאלצה לעזוב את ארצה בגלל האיומים של האסלאמיסטים כלפיה. אך בכל מקום בו הייתה, המשיכה להגן על נשים ולהיאבק נגד מילת נשים, נישואין מוקדמים ואלימות במשפחה. היא עשתה זאת בכל דרך שיכלה – על ידי ארגונים שהקימה, דרך רופאים שהדריכה ודרך עיתונים ומגזינים שהוציאה לאור.

השבוע היא הלכה לעולמה בגיל 90. סעדאווי העמידה דורות על גבי דורות של פמיניסטיות במצרים ובמדינות ערביות אחרות, ועכשיו הלפיד הזה שהיא נשאה בגאווה כל חייה, עובר אליהן. המצב של נשים במצרים משתפר בהדרגה, אך מילת נשים עדיין נפוצה, הטרדות מיניות ופגיעות מיניות עדיין נפוצות ואלימות אורבת לנשים בצמתים רבים.

4

אזרחי סוריה נאלצים להתחמש כדי להגן על עצמם

המצב בצפון-מזרח סוריה הולך ומחריף. אנשיו של משטר אסד, המורדים הנתמכים על ידי טורקיה והצבא הרוסי שוב מחליפים מהלומות, והאזרחים מוצאים את עצמם כרגיל בין פטיש לסדן, בין הפצצות לפיגועים וקרבות ירי.

חיילים טורקים במחוז אידליב במאי האחרון (צילום: Ghaith Alsayed, AP)

לאחרונה נפוצה בחבל אידליב, המובלעת היחידה שבה שולטים המורדים, חלקם אסלמיסטים, תופעה חדשה – אזרחים מן השורה רוכשים נשק, לרבות רימונים ורובים על מנת להפחיד את החמושים ואת המחבלים. אתרים סוריים מדווחים כי מכירות הנשק באידליב הולכות וגדלות, כי רבים מרגישים שאינם מוגנים דיים. לעיתים קרובות לפני תחילת הנסיעה הנהגים מניחים רימון הלם או נשק אחר על הדשבורד, בתקווה שמראה הנשק ירחיק מהם את האלימות.

תעשיית הנשק המוברח מזינה את החמושים ואת משטר אסד, וקיים ספק רב שהצעד הנואש יקטין את האלימות הגואה במחוז.

5

19 שנים לאישור יוזמת השלום הערבית

הנשיא הפלסטיני יאסר ערפאת נעדר מהפסגה של הליגה הערבית בביירות שהתקיימה ב-27 במרץ 2002. הוא היה שקוע בלחימה מול ישראל, ספינת הנשק קארין איי, שנשאה נשק רב שהיה מיועד לפלסטינים, נלכדה בינואר ואינתיפאדת אל אקצא הייתה בעיצומה. ערפאת ידע שאם יצא לביירות, ייתכן שלא יוכל לחזור לרמאללה.

מזכ"ל האו"ם קופי אנאן, ראש ממשלת ספרד חוסה מריה אסנאר ושר החוץ של האיחוד האירופי חאבייר סולאנה בפסגה של הליגה הערבית בביירות, שבה הוצגה תוכנית השלום הסעודית, 27 במרץ 2002 (צילום: Santiago Lyon, AP)

גם ישראל לא עקבה בדריכות רבה מדי אחר ההתפתחויות בביירות. ב-27 במרץ ישראלים חגגו סדר פסח, כשמחבל פלסטיני פוצץ את עצמו במלון פארק בנתניה וגבה את חייהם של 30 בני אדם. באותו זמן בביירות יורש העצר הסעודי, הנסיך עבדאללה בן עבד אל-עזיז הציג יוזמת שלום חדשה, שהציעה לישראל נורמליזציה ושלום עם כל המדינות הערביות בתמורה להסכם שלום עם הפלסטינים המבוסס על הרעיון של שתי מדינות לשני עמים.

היוזמה אומצה על ידי כל מדינות ערב וקיבלה את השם יוזמת השלום הערבית. למרות משובים חיוביים בודדים, ישראל לא הגיבה רשמית ליוזמת הנסיך הסעודי ולא אימצה אותה בשום אופן. במהלך השנים הליגה הערבית אשררה את היוזמה מספר פעמים וגם החברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי הביעו את תמיכתם בתוכנית.