ביקורת על ספרו של תומס סואל: "מדוע הם שונאים בתי ספר פרטיים?               כך מכשילים אינטרסנטים את חינוך ילדינו" (ספרית שיבולת, הוצאת סלע מאיר, 2021,319 עמ').

עטיפת הספר: מדוע הם שונאים בתי ספר פרטיים

הכלכלן האפרו-אמריקאי תומס סואל הוא אינטלקטואל פורה שכתב כבר עשרות ספרים. מהם הופיעו כבר  שלושה בעברית. הטוב ביניהם הינו ספר פוליטי כלכלי הנקרא: "עימות בין השקפות". כתיבתו היא כתיבה אמפירית של הוגה שקדן, הבונה טיעונים בצורה ממוסמכת ובכובד ראש.

בתי הספר בזיכיון היא הסוגיה שהוא בוחן בספר זה, כשרק נתוני ההישגים הלימודיים המובאים כטבלאות תופסים יותר ממאה עמודים, מה שהופך ספר זה למקור מצוין למחקרים בתחום.

מוסד "בית הספר בזיכיון" הינו מוסד חינוכי ציבורי המשוחרר מהגבלות הקשוחות של בתי הספר הציבוריים הרגילים, והזכאי לתמיכה מתקציב המדינה בתנאי שהישגיהם הלימודיים של תלמידיו עומדים בדרישות מסוימות (עמ' 27).

מוסד "בית הספר בזיכיון" הינו מוסד חינוכי ציבורי המשוחרר מהגבלות הקשוחות של בתי הספר הציבוריים הרגילים, והזכאי לתמיכה מתקציב המדינה בתנאי שהישגיהם הלימודיים של תלמידיו עומדים בדרישות מסוימות

על מטרת המחקר ותוצאותיו העיקריות כותב סואל בפרק השני של הספר את הדברים הבאים:

"אף על פי שמטרתנו העיקרית היא לגלות את ההבדלים בהישגיהם הלימודיים בין התלמידים בבתי הספר הציבוריים בזיכיון  לאלה שבבתי הספר הציבוריים המסורתיים, הנתונים במדגם שלנו מגלים הבדלים בתוצאות המבחנים בין רשתות  שונות של בתי ספר בזיכיון ובין כיתות שונות באותו בית ספר (עמ' 37).

על בעיתיות ההשוואה בין תלמידי בתי ספר שונים הוא כותב את הדברים הבאים:

"בכל רחבי ארצות הברית, רוב התלמידים בבתי הספר הציבוריים המסורתיים הם לבנים ואסייתיים, ואילו רוב התלמידים בבתי הספר הציבוריים בזיכיון, שלרוב  ממוקמים בקהילות של מיעוטים מעוטי הכנסה, הם שחורים והיספנים. במשך שנים רבות, הישגיהם של כלל התלמידים הלבנים והאסייתיים, שנבדקו במגוון רחב של מבחנים לימודיים, היו גבוהים בהרבה מאלה של כלל התלמידים השחורים וההיספנים. לכן ההשוואה בין תוצאות המבחנים השונים בבתי הספר בזיכיון ובבתי הספר הציבוריים המסורתיים היא בעייתית, כי משך שנים רבות היו הבדלים בין ההישגים הלימודיים של שתי אוכלוסיות התלמידים. כמו כן, במשך שנים רבות היו הבדלים בין הישגיהם של תלמידים ממשפחות מעוטות הכנסה לאלה של תלמידים ממשפחות עתירות הכנסה. בנסיבות האלה קשה לברר עד כמה ההפרשים בין ההישגים הלימודיים של קבוצות שונות, למשל תלמידי בתי ספר בזיכיון לעומת תלמידי בתי ספר ציבוריים מסורתיים, נובעים מההבדלים בין בתי ספר עצמם, ועד כמה הם נובעים מההבדלים ברקע האתני והחברתי – כלכלי של התלמידים" (עמ' 31).

כדי להימנע מבחירה שרירותית של בתי ספר תוך בחירה על פי עקרון מסוים,  סואל מציין שהוחלט להתרכז ברשתות של בתי ספר בזיכיון, הפועלים במספר הבניינים הגדול ביותר בעיר ניו יורק, שבהם שוכן לפחות בית ספר ציבורי מסורתי אחד המלמד שכבות גיל דומות. נבחרו כל רשתות בתי הספר הפועלים בחמישה בנינים לפחות בעיר ניו יורק, שבהם פועלים גם בתי ספר ציבוריים מסורתיים לאותן שכבות גיל (עמ' 34).

על הצלחת בתי הספר הפועלים לפי זיכיונות תעיד העובדה שיש יותר מ-50 אלף תלמידים ברשימות ההמתנה להתקבל לבתי הספר האלו בעיר ניו יורק, שם ההוצאות על כל תלמיד נעות בממוצע סביב 20 אלף דולרים בשנה. מדובר בשווי של יותר ממיליארד דולרים בשנה, שמערכת החינוך הציבורית המסורתית יכולה להפסיד בעיר ניו יורק לבדה, אם כל התלמידים ברשימות ההמתנה אכן יצליחו להיכנס לבתי הספר בזיכיון (עמ' 87).

על הצלחת בתי הספר הפועלים לפי זיכיונות תעיד העובדה שיש יותר מ-50 אלף תלמידים ברשימות ההמתנה להתקבל לבתי הספר האלו בעיר ניו יורק, שם ההוצאות על כל תלמיד נעות בממוצע סביב 20 אלף דולרים בשנה

לעובדות אלו יש להוסיף את עובדת צמיחת בתי הספר בזיכיון לאורך חייהם הקצרים, שהחלו בשנות ה-90 של המאה ה-20, כצמיחה גבוהה בהרבה מקצב הצמיחה במגזר בתי הספר הציבוריים.

אמנם לא כל בתי הספר בזיכיון הם מוצלחים, אבל בתי ספר בזיכיון כושלים אינם מהווים איום אמיתי על בתי הספר הציבורים המסורתיים, והם אף עלולים לאבד את רישיונם (עמ' 88).

מכאן שבתי הספר בזיכיון המוצלחים הם אלה שמהווים איום אמיתי על בתי הספר הציבוריים המאוגדים המסורתיים.

שום רשת של בתי ספר בזיכיון לא הצליחה מבחינה חינוכית יותר מאשר בתי הספר בזיכיון של סאקסס ארלם, בבדפורד-סטויבסנט, בדרום ברונקס ובשכונות בני המיעוטים בעלי ההכנסה הנמוכה בעיר ניו יורק. בתי הספר בזיכיון פטורים מהחובות המוטלים על בתי הספר המסורתיים שעליהן מוטלות תנאים והסכמים.

כך למשל קוד החינוך של קליפורניה מכיל יותר מ-2,500 עמודים (!). הביורוקרטיה והסרבול הם סוגיה חשובה, וידוע למשל שבישראל קשה מאוד לפטר מורה טרם גיל הפנסיה.

לסיום אציין שהספר מכיל מידע אמפירי רב ומפורט היכול להעשיר את הסטודנטים לחינוך.

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.