מובנה של המילה SPOILING הוא לקלקל, אבל בחידוד מאוד מיוחד, ולחידוד הזה אין מקבילה, לא בערבית ולא בעברית. המובן המדוייק הוא – שאם אתה מצליח במשהו, אני עושה משהו כדי לקלקל לך.

הדוגמה הבולטת ביותר הם הסכמי אוסלו. כאשר אש"ף חתם על ההסכמים, והתקדם בהם, חמאס הגביר את הטרור כדי להכשיל את ההסכמים. עוד לפני כן, כאשר המפקדה הלאומית המאוחדת של האינתיפאדה הראשונה הצליחה לארגן את הציבור הפלסטיני לתנועת מרי אזרחי, האחים המוסלמים של עזה התארגנו לזרוע צבאית, ויחד עם אש"ף/חוץ הרסו את המרי האזרחי והחליפו אותו בטרור קשה, שחיסל גם את הנהגת הפנים לטובת אש"ף חוץ וחמאס.

המובן המדוייק של SPOILING הוא: אם אתה מצליח במשהו, אני עושה משהו כדי לקלקל לך. הדוגמה הבולטת ביותר הם הסכמי אוסלו. כשאש"ף חתם על ההסכמים, והתקדם בהם, חמאס הגביר את הטרור כדי להכשילם

ההתפרצות בעזה על רקע הבעיות בירושלים היא תופעת SPOILING קלסית, ומזכירה את צעדות השיבה ממש כאשר אבו מאזן תכנן אינתיפאדה עממית לסכל את מעבר השגרירות האמריקנית לירושלים.

כעת, כאשר ירושלים עומדת על סדר היום, חמאס מזכיר שלא ירושלים ולא הגדה הם העיקר, אלא הוא בעזה, הוא העיקר.

אבל זה לא ה-SPOILING היחיד. מכל ערביי ישראל, רק אום אל-פחם התעוררה להפגין לטובת ירושלים. מדוע? כי אום אל-פחם הוא הבסיס של התנועה האיסלאמית הצפונית, היריבה העקשנית של התנועה האיסלאמית הדרומית בהנהגת מנסור עבאס. ומי שחושב שהתנועה הצפונית רוצה ליצור אקלים ציבורי שיחסל את סיכויי ההשתלבות של מנסור עבאס בפוליטיקה הישראלית, לא טועה הרבה.

לירושלים יש הרבה בעיות, ואחת העיקריות שבהן היא שגורמים יהודיים חודרים לשכונות ערביות וגורמים למתח רב. בעיני הערבים, הגורמים היהודיים האלה מקבילים לנוער הגבעות בגדה, וחדירת נוער הגבעות לתוך ירושלים, עוד לפני ההתעוררות האחרונה, רק מחדדת את תחושת הסכנה. זאת לצד האיום המתמיד מצד אותם חוגים יהודיים על המסגדים.

אני מעריך אישית כי המצב בירושלים יירגע, כי המהלך העיקרי הוא של השתלבות, והערבים רוצים בו. החוגים היהודיים הקיצוניים רוצים לחבל באיחוד העיר, אבל אנו מתרשמים שהחוגים האלה לא מסוגלים לגייס מסה של חוליגנים, ומספרם מועט מאוד.

אני מעריך שהמצב בירושלים יירגע, כי המהלך העיקרי הוא של השתלבות, והערבים רוצים בו. החוגים היהודיים הקיצוניים רוצים לחבל באיחוד העיר, אבל אנו מתרשמים שהחוגים האלה לא מסוגלים לגייס מסה של חוליגנים

אולי הגיע הזמן לאמץ בירושלים מדיניות חדשה שבה האוכלוסיות בעיר יכבדו את המרחב התרבותי זה של זה. הרי היהודים הדתיים לא מקבלים לתוכם אוכלוסיות שלא הולמות את דרך חייהם- לא יהודים "אחרים" ובוודאי שלא ערבים ונוצרים.
ואולי עדיף כך? שכל שכונה תשמור על צביונה המיוחד, ובא לציון גואל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

קידום קצינים במשטרה ובמערך הכליאה הלאומי בהתאם לחנופה ונכונות לפעול בניגוד לשלטון החוק ולפגוע בזכויות אדם למען שר פשיסט, אינו המצאה ישראלית. מדובר בדפוס מוכר מהפיכות משטרים לדיקטטורות – ומהדיקטטורות עצמן.

התוצאה היא כמובן דחיקת קצינים מקצועיים, הגונים, ישרים ומחויבים לשלטון החוק, פריחת פשע מאורגן, השתלטות עבריינית על שלטון מקומי, התפרצות אלימות חמורה וגיהינום חברתי-כלכלי בעיקר למוחלשים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

מדוע בלבנון נראה שהמכות הצבאיות הביאו את חזבאללה להסכים להפסקת אש ואילו ברצועת עזה, שחטפה מכה הרבה יותר קשה, חמאס כמעט שלא זז מעמדותיו?

יש לכך הרבה סיבות, אך המעניינת שבהן היא הצורך של ארגוני טרור, כמו חזבאללה וחמאס, לשמור על מינימום לגיטימציה ציבורית שמתחתיה לא יוכל עוד הארגון להתקיים, ולא משנה עד כמה דכאני ומפחיד הוא. הלגיטימציה הציבורית של ארגוני טרור תלויה בין היתר בברירות העומדות בפני האוכלוסייה שבקרבה הם פועלים ובאופן בו נתפס הצד השני – כמרושע או רק קשוח.

ד"ר יריב מוהר הינו סוציולוג שעוסק בפעולה קולקטיבית, אלימות פוליטית וטרור, ומשמש כמנהל היוזמה לביטחון וזכויות האדם.

הנשיא יצחק הרצוג אמנם נבחר בתמיכת בנימין נתניהו, אך אין בכך חובה פוליטית או מוסרית לכסות על מעשיו. הנשיא, המייצג את טובה הציבור כולו, חייב לפעול ולגשר בין רבדי האוכלוסייה השונים.

עם תחילת המחאה נגד ההפיכה המשפטית של הקואליציה הקיצונית ביותר שקמה אי פעם בישראל, הנשיא הרצוג נרתם למשימה העליונה מכל, אחדות העם ושמירה על אופייה הדמוקרטי של המדינה וערכי מגילת העצמאות. אך מאז הוא נרדם ומסתפק בהכרזות חסרות נחישות.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.