תציל אותי, אני אומרת לו, בבקשה אהובי, תציל אותי

 (צילום: Natalie Pik)
Natalie Pik

הכל באשמתי, הוא אומר לי בבוקר במבט מיוסר, לא הייתי צריך לקחת אותך להופעה של החבר שלך לשעבר, הייתי צריך לזכור שסיפרת לי עליו

מה זה משנה, אני עונה

הוא מסתכל עלי במבט בוחן ושואל, בטוח שסיפרת לי עליו?

סיפרתי סיפרתי, אני אומרת, כואב לי הראש נורא, חוץ מזה, מה זאת אומרת 'לא הייתי צריך לקחת אותך לשם', מה אני, חבילה?

אני כועסת על משהו אחר לגמרי

אולי כועסת זו לא המילה המדוייקת.

זה היה אולי שבועיים אחרי הלידה, אולי חודש, תמיד אני מופתעת מגמישות הזמן בזכרונות שלי, מהצורה שבה הוא מצליח לתעתע בי. זה היה זמן קצר אחרי הלידה, ימים או שבועות מעטים.

אני רוצה לצאת, התגנבה מחשבה לליבי כמו נחש כתום, לצאת, לצאת, כמו פעם, לשתות ולרקוד ולשכוח שאני אמא, אני רוצה להיזכר שגם אני בעצמי קיימת, כאדם נפרד, כישות. ישות שיכורה, זה מה שאני רוצה להיות, אמרתי לעצמי וביקשתי ממנו למצוא לנו הופעה ממש שווה, לא מאוחר מדי, ולצאת

אני רוצה לצאת.

בארון אני מוצאת שמלה ממש יפה, בכחול וירוק. השמלה כמעט צמודה והרגליים חשופות ומסביב לקרסול אני עונדת שרשרת זהב דקה, להרגיש יפה. להרגיש יפה. ואנחנו יוצאים, ואנחנו עומדים בתור, ואנחנו עומדים ברחבה גדולה לפני ההופעה ואני משתדלת להיות זוהרת, וצעירה, ויפה ואני מרגישה את חוסר השינה, ואת ההתאמצות שלי. כן כן, אני מודעת אלייך, התאמצות, אבל אני לא נכנעת. את יפה, אני אומרת לעצמי, את ממש ממש יפה, אם לא תספרי אף אחד לא יידע שילדת לפני רגע ושבבית מחכה לך תינוק רך עם עיניים ענקיות. אני לא רוצה לחשוב עליו היום, יסלחו לי אלוהי האימהות, אני רוצה לחשוב עלי. רק עלי.

לפני שאנחנו נכנסים להופעה אני מספרת לו, בהבעה אגבית, שמי שעומד להופיע על הבמה היה פעם, ממש מזמן חבר שלי

מתי? הוא שואל

אני לא זוכרת, סיפרתי לך על זה

מה? הוא מסתכל עלי, מתי סיפרת לי?

אני מושכת בכתפיי ומסתכלת לעבר הדלפק שבו מוכרים משקאות, אתה מוכן להביא לי בירה, לא לא, בירה, תביא לי עראק, אני אוהבת עראק, תשים לי קצת קרח בפנים, והוא הולך לשם, ואני עומדת בין המון אנשים ומחכה לו.

אחר כך יש רעש, סליחה מוזיקה (לא ישנתי מאז הלידה, סלחו לי) ואחר כך הוא מכיר אנשים שבמקרה עומדים לידנו, ואחר כך אני, ואחר כך אני מסתכלת על הזמר בהופעה, שפעם היה חבר שלי ואני לא רוצה שהזכרונות יגיעו, אני רוצה לחיות בהווה, אני מבקשת ממנו עוד עראק, והוא מביא, כמה פעמים אני מבקשת והוא תמיד הולך להביא, אחר כך אני נשענת עליו, אחר כך רוקדת, אני שמה לב כמה הוא גאה שהחברה שלו כל כך יפה היום ואני שמחה בזה, אחר כך אני רוקדת עוד קצת, ושותה עוד קצת, ואני לא רוצה להיזכר בזמר שעומד על הבמה, אני לא רוצה להיזכר באהבות קודמות. אני אוהבת אותך, אני אומרת לו, והוא מתכופף אלי כי הוא גבוה ושואל מה אמרתי, אני אוהבת אותך, אני צועקת לו באוזן, ואני מנשקת אותו, ואני מבקשת לצאת החוצה כי אין לי אוויר.

כמה שתית?

מלא

אני לא מרגישה כל כך טוב, ואני מבקשת שנלך לכר דשא ונשכב קצת ונסתכל על השמיים

כר דשא? הוא צוחק, איפה יש כאן כר דשא?

גם סתם דשא זה בסדר, אני אומרת לו, אני מכירה את האיזור, יש דשא לא רחוק מכאן, בא.

אנחנו שוכבים על הדשא, הוא עם הגוף הארוך והכבד שלו לא מרגיש נוח, אני מרגישה נוח בהתחלה ולא אכפת לי שהדשא יבלע אותי תיכף ומיד, אדרבא, אני שוקעת לתוכו. תסתכל על השמיים אני אומרת לו.

הם שחורים, אני אומרת לו, ואני מתחילה לבכות

פתאום אני מתחילה לבכות.

הדשא הירוק נעשה טובעני יותר ויותר, אולי זו האדמה שמתחתיו? אני לא יכולה להרשות לעצמי לטבוע, יש לי תינוק קטן בבית, אני מחבקת אותו חזק, הוא מחבק אותי ואז אני אומרת את הנורא מכל

תציל אותי, אני אומרת לו, בבקשה אהובי, תציל אותי, תציל אותי.

בבת אחת הגוף הארוך שלו מתקשה, בבת אחת הוא מתרומם לישיבה, גם אני נעשית צלולה פתאום כאילו מים ממש קפואים הותזו על פניי, גם אני מתיישבת

מה קרה?

הוא שותק

מה קרה? אני שואלת שוב, נחש החרדה הערמומי זוחל בדשא לעברי, מה עשיתי, עשיתי משהו רע, אולי תגיד לי מה עשיתי?

הוא רוצה לחזור הביתה.

אחר כך בבית אני נופלת לשינה עמוקה כמו לבור, עד שבכי התינוק החדש שלי מעיר אותי.

ימים ארוכים אחר כך הוא יספר לי.

הוא יספר לי כמה נבהל מהמילים שלי, מזה שביקשתי שיציל אותי. את מבינה, הוא יאמר לי, שנים חייתי עם אישה שהיתה תלויה בי כל כך (עם האצבעות הארוכות שלו הוא מסמן לולאה סביב צווארו), זה חנק אותי, אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה להציל אף אחד, אף אחת ואף אחד, אני רוצה אישה עצמאית.

אני לא אומרת לו שאני מבינה

אני מסתכלת עליו ושותקת.

ממילא ניפרד עוד זמן קצר, ואני לא מוצאת טעם להגיד הכל, אני מסתכלת עליו עוד קצת, אנחנו שותקים יותר ויותר בזמן האחרון.

אחר כך יבואו ימים עוד יותר ארוכים, וממש כמה ימים לפני שניפרד הוא יספר לי מה אמרה המטפלת שלו, או מה שהבין בעצמו, בעקבות המקרה הזה, בדשא.

מה הבנת?

הוא הבין שהוא לא יכול היה לקבל את הבקשה שלי כי אין לו אומץ

אין לך אומץ להציל אותי?

לא, אין לי אומץ להיות מוצל, הוא יאמר, את מבינה, קינאתי בך כל כך על שאמרת את זה, גם אני רוצה שיצילו אותי לפעמים… קולו דועך בסוף המשפט עד שנעלם

כל אחד רוצה שיצילו אותו, אני עונה לו בתשובה כללית ובלי רחמים

אחר כך נפרדנו.

לפעמים, בלילות, אני חוזרת למקום ההוא, אני חוזרת אליו כשאני במצב דמדומים לפנות בוקר, בין ערות לשינה.

ואני מציירת את הדשא בירוק בהיר בהיר והוא לא טובעני הדשא, בקצותיו טיפות טל זוהרות והשמים לא שחורים, הם בכחול כהה כהה והכוכבים צהובים, כמו בספרי הילדים.

אני מציירת לי אהוב חדש

לא אותו

חדש

קשה לי לדמיין את הפנים אבל אני מדמיינת דמות ארוכה ורזה.

האהוב החדש שלי לא מפחד כשאני אומרת לו, תציל אותי, הוא לא מפחד, הוא לוחש לי בקול חם בטח שאציל אותך מותק, תמיד תמיד אציל אותך, רק תבקשי

אז אני מבקשת.

ואחר כך שנינו קמים ועומדים על הדשא הזוהר, ואנחנו צוחקים

כל הרגשות והתחושות באים ועומדים לידנו, השנאה ליד האהבה, החולשה ליד החוזק, זוגות זוגות, הפחד גדול ושמן והוא עומד ליד האומץ שהוא גרום אבל חזק, אנחנו מסתכלים אחד על השני וצוחקים

זה כמו תיבת נוח

אנחנו לא מפחדים מהם, לא לא, ואנחנו יכולים להגיד הכל אחד לשני, הנשימות שלנו עמוקות

ואולי דווקא בגלל זה, בגלל שאנחנו יכולים להגיד הכל, המילים שלנו לרוב עדינות ורכות

כמו הדשא

תעשה גלגול, אני אומרת לאהובי החדש

תעשי את

ואני עושה, כמו אז, שהייתי ילדה

ואני צוחקת עוד.

נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה. בעלת קליניקה לטיפול רגשי בעזרת דמיון מודרך ויוגה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 992 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 2 בדצמבר 2023
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־57 ללחימה ● 141 חטופים עדיין בעזה

גלנט: "אנו פועלים בשטחים שלא פעלנו בהם בחודש האחרון - וזה ילך ויתגבר"

צה"ל: האזעקות שהופעלו בצפון הארץ נבעו מיירוט של כלי טיס ישראלי לא מאויש, שהתגלתה בו תקלה טכנית ● פיצוץ במשא ומתן לשחרור החטופים: ראש המוסד הורה לצוותו לעזוב את דוחא ולשוב ארצה ● התקשורת הממלכתית באיראן דיווחה ששני אנשי משמרות המהפכה נהרגו בתקיפה ישראלית בסוריה; אלו הם, ככל הידוע, האיראנים הראשונים שנפגעו במלחמה

עוד 26 עדכונים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

בדובאי לא תימצא נוסחה לפתרון משבר האקלים

במקום לצפות לבשורות שלא יגיעו מפסגת האקלים, בכוחה של החברה הישראלית להביא את הבשורות מכאן, מהעוטף ועד בכלל ● ברחבי הארץ מתרקמות תוכניות להקים שכונות זמניות לקהילות של מפוני העוטף - ובמשרד להגנת הסביבה מנסים להימנע משגיאת הקראווילות של העלייה הרוסית וההתנתקות ● "חיים על הקצה" במכתש רמון ● וד"ש מהטיולים של פעם באחד מעיקולי העוטף

עוד 1,025 מילים
אמיר בן-דוד

האנשים הנכונים הכזיבו. הגיע זמן האמיצים

השבוע רצו ברשתות החברתיות ציטוטים מתוך דבריו של העיתונאי אמנון אברמוביץ':

"הדבר הכי חשוב שיצא מהמלחמה הזאת (הוא) שהפוליטיקה תחדל להיות קריירה. אי אפשר להפקיד את גורלנו בידי יריב לוין, ומירי רגב, ושמחה רוטמן, ובצלאל סמוטריץ', ואיתמר בן גביר, ועמיחי שיקלי, ואריאל קלנר ועמית הלוי. אני חושב שאנשים שכבר עשו לביתם מתחומי המשק, הניהול, הכלכלה, האקדמיה, פעילים חברתיים וממערכות שונות חייבים להיכנס לפוליטיקה כשליחות, ולא כקריירה".

עמירם גיל הוא משפטן, יועץ ומרצה. עומד בראש המיזם מוסדות, הפועל לחיזוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל. לשעבר מנהל תכנית קלינית ומרצה למשפטים באוניברסיטת רייכמן, עורך דין בפירמות בישראל ובארצות הברית, וחבר ועד מנהל ואחראי על מדיניות בארגוני חברה אזרחית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
ועדיין- פוליטיקה היא עולם תוכן שחובה ללמוד אותו כדי להיות אפקטיבי ולהשפיע. לא רוצה לקרוא לכך מקצוע? תקרא בשם אחר. אבל עם כל ההוקרה והכבוד מעשיהם של מי שהזכרת, מס' שבועות אינו זמן מספיק ... המשך קריאה

ועדיין- פוליטיקה היא עולם תוכן שחובה ללמוד אותו כדי להיות אפקטיבי ולהשפיע. לא רוצה לקרוא לכך מקצוע? תקרא בשם אחר. אבל עם כל ההוקרה והכבוד מעשיהם של מי שהזכרת, מס' שבועות אינו זמן מספיק להכיר את התחום כדי להמשיך להשפיע מעבר לנושא האישי .

עוד אחד שמסוגל להסתכל תמיד רק מצד אחד של המפה והעיקר מדבר על אומץ...אסור לנו להפקיר את גורלינו לאנשים כמו אברמוביץ וחבריו בתקשורת השמאלנית, ובטל לא לאנשים כמו גנץ, לפיד, מיכאלי וחבריהם ... המשך קריאה

עוד אחד שמסוגל להסתכל תמיד רק מצד אחד של המפה והעיקר מדבר על אומץ…אסור לנו להפקיר את גורלינו לאנשים כמו אברמוביץ וחבריו בתקשורת השמאלנית, ובטל לא לאנשים כמו גנץ, לפיד, מיכאלי וחבריהם שדוחפים כבר שנים לנתק אותנו מהזהות היהודית שלנו ולערער על צדקת דרכינו, זאת ארץ אבותינו, והיא שייכת לעם היהודי

עוד 700 מילים ו-2 תגובות

מלחמת סוכות – עוד כתבות

אושר הוא אקדח חם

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: באחד ממבצעי השיווק הגאוניים אי־פעם, מכונאי אוסטרי בשם גסטון גלוק הופך אקדח מכוער לכלי הנשק הפופולרי ביותר בקרב רשויות החוק והפושעים באמריקה (ועכשיו בישראל)

עוד 1,962 מילים

לו רק יכלו הקברים לדבר

את מקור הנוהג להתאבל על המתים ניתן למצוא בתיעודים המוקדמים ביותר של חיי קהילה. נדמה לנו לעתים כי המוות ושלל המנהגים העוטפים אותו מוחלטים וקבועים, אך כמו כל תופעה חברתית עברו מנהגי הקבורה תהליך של שינוי לאורך ההיסטוריה.

הסמלים המאפיינים את מנהגי הקבורה משתנים בין קהילות, ובסימבוליזם זה ניתן למצוא רמזים לאופן בו מפרשות תרבויות שונות את חוויות החיים והמוות.

מתעניינת מאוד בזירה הפוליטית ומרגישה שיש לה מה לכתוב, בעיקר על האופן שבו היא נדונה בתקשורת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 786 מילים ו-2 תגובות

למקרה שפיספסת

קשה להאמין שהעולם יאפשר לישראל את חופש הפעולה הנחוץ להקרסת חמאס ● המחאות נגד ישראל בירדן עלולות להביא לביטול הסכם "מים תמורת חשמל" ● איראן טוענת: רכשנו מטוסי ומסוקי קרב רוסיים ● טורקיה מסייעת למוסקבה לעקוף את משטר הסנקציות ● והשבוע ב־1947: תוכנית החלוקה של האו"ם ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,222 מילים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

כבר לא האיש הנחמד

מא הברקזיט ב-2016, כדורגלן העבר ושדרן הטלוויזיה האהוב גארי ליניקר הקצין ונדד ממרכז המפה לשמאל ● תהליך דומה קרה לו ביחסיו עם ישראל ● למרות שהפך את עמוד הטוויטר שלו לפמפלט פוליטי, לינקר סכר פיו לנוכח טבח חמאס בשבעה באוקטובר ● וכשכבר נדרש לנושא, זה היה כדי להגן על הפגנה בעד חמאס ● שאול אדר מנסה להבין על מה אנחנו מתעצבנים כשאנחנו מתעצבנים על ליניקר

עוד 1,465 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הִיבְּרִיס 198

האומה ששוב ושוב, שנה אחרי שנה, עשור אחרי עשור, בחרה במנהיג מ"ליגה אחרת" שהבטיח לה שרק ממנו האויבים פוחדים, כי רק הוא "מר ביטחון" ש"חזק מול החמאס", התעוררה בשבעה באוקטובר וגילתה שעל היבריס משלמים בדם האזרחים התמימים ביותר

עוד 1,429 מילים ו-1 תגובות

משפט נתניהו מתחדש בתנאים בלתי אפשריים

לפני מספר חודשים ביקשה הפרקליטות מבית המשפט להאיץ את ההליכים בתיקי האלפים, אך בינתיים קרה ההיפך ● אחרי הקיץ והחגים הגיעה המלחמה, ומשפטו של נתניהו נעצר למעשה למשך חודשים רבים ● חידוש המשפט בשבוע הבא יהווה אתגר נוסף עבור השופטים - שעד כה לא עשו דבר כדי להאיץ את ההליכים, וניכר כי אינם ששים להגיע לכדי הכרעה ● פרשנות

עוד 707 מילים ו-2 תגובות

חברי כנסת בליכוד מחפשים את הדרך אל בן גביר

אחרי תקופה של שפל בעקבות התנהלות כושלת והישגים נמוכים, בן גביר מצליח בהבל פיו לתפוס פופולריות בימין, ויש כבר פוליטיקאים שאפילו מחפשים את דרכם אליו ● מה שקורה בליכוד מעניין במיוחד: חברי כנסת מהשורה האחורית, בעיקר מהעשירייה השלישית והרביעית, מיישרים קו עם עוצמה יהודית ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מר ירושלמי הסססמאלני, אני אצביע בן גביר בגלל מה שהוא עושה, הרחוב הערבי שקט בגלל חלוקת הנשקים ומדיניות אפס ההכלה, לא בגלל הבל פיו והבל הניתוח שלך, זה שהוא שמח על חזרת החטופים לא אומר שזו... המשך קריאה

מר ירושלמי הסססמאלני, אני אצביע בן גביר בגלל מה שהוא עושה, הרחוב הערבי שקט בגלל חלוקת הנשקים ומדיניות אפס ההכלה, לא בגלל הבל פיו והבל הניתוח שלך, זה שהוא שמח על חזרת החטופים לא אומר שזו החלטה נכונה , לו היו ממשיכים העיסקה הייתה הרבה יותר טובה, אבל הפראבדה הססמאלני שלך לא יודע מעצור שקר

עוד 1,049 מילים ו-1 תגובות
היום ה־56 ללחימה ● 140 חטופים עדיין בעזה

משפחותיהם של שישה חטופים עודכנו כי נרצחו בשבי חמאס

השישה הם עפרה קידר (70), אליהו (צ'רצ'יל) מרגלית (75), גיא אילוז (26), רונן אנגל (54), מיה גורן (56) ואריה (זלמן) זלמנוביץ' (86) ● צה"ל ושב"כ חילצו מרצועת עזה את גופתו של אופיר צרפתי (27), ממשתתפי מסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים ● בלינקן: הלחימה התחדשה כי חמאס הפר את התחייבויותיו ● גלנט: "חמאס מבין רק כוח; נמשיך ונכה אותו עד שנשיג את מטרות המלחמה"

עוד 75 עדכונים
עקורים

"אני לא מצליח לראות כרגע עתיד. הכול חסום. קשה לי לראות את פני הילדים התמימים ולחשוב איזה עתיד אנחנו משאירים להם"

גידו כהן

קיבוץ עין השלושה. סטודנט. פונה לאילת

עוד 1,676 מילים

רכבת קלה, התחלה קשה

כמאה ימים אחרי ההשקה החגיגית של פרויקט התחבורה שחיכינו לו עשורים, כל מה שקרה עם הרכבת הקלה בגוש דן לא היה צפוי ● מצד אחד היא יעילה ומציעה חוויית נסיעה נעימה ● מנגד, מספר הנוסעים עומד על רבע מהתחזיות ● איש לא יודע לומר אם כשהמלחמה תסתיים, והמילואימניקים ישובו מהחזית והסטודנטים ללמוד, הקרונות יתמלאו

עוד 1,019 מילים

המפעל של משפחת לולו שמריז בקיבוץ סעד נפרץ ב־7 באוקטובר, נבזז והוצת ● שלושה עובדים נחטפו, בהם גם בנו של אבי לולו שמריז, בעלי החברה ● לולו שמריז ביקש מחברת הביטוח להכיר באובדן כושר העבודה של השלושה, אך להפתעתו גילה שרשות שוק ההון לא מתירה לה לעשות זאת: "הזכאות תיבחן כשהחטופים יחזרו"

עוד 1,344 מילים
היום ה־55 ללחימה ● 139 חטופים עדיין בעזה

ששת הישראלים שוחררו משבי חמאס שבו לישראל

בלינקן: תומכים בישראל, חמאס לא יכול להמשיך לשלוט בעזה ● גלנט: עלינו להיות מוכנים למעבר מהיר ללחימה מלאה ● מייה שם ועמית סוסנה הגיעו לישראל ופגשו את בני משפחתן ● משפחתו של אביב אצילי מנחל עוז עודכנה שנרצח ב-7.10 ● דודם של יגיל ואור יעקב סיפר שסומנו בשבי באמצעות כוויה מאגזוז אופנוע ושסוממו ● שלושה נרצחו בפיגוע בירושלים; מת מפצעיו האזרח שהרג את המחבלים - ונורה בשוגג

עוד 91 עדכונים

איראן מעורבת בכל החזיתות - עזה, הגדה המערבית, לבנון, תימן וסוריה - ובכך מצליחה להסיט את המיקוד הבינלאומי מתוכנית הגרעין שלה ● לפי דוח עדכני של סבא"א, איראן מחזיקה כיום ב-128.3 ק"ג ברמה הגבוהה ביותר של ההעשרה ל-60% וקרובה לייצור כמות היכולה להספיק ל-3.5 פצצות גרעין ● גורם ישראלי בכיר: "הסוגיה האיראנית נמצאת כיום במקום הגרוע אי פעם" ● פרשנות

עוד 806 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה