הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

קצת מוזר להעניק ציון לשבח למי שמלכתחילה הפקירה והזניחה באופן שערורייתי נכס ציבורי, אבל בכל זאת: שבוע אחרי שדיווחנו כאן על מצבורי האשפה הענקיים שחוסמים את הכניסה למקלט שמתחת לכיכר אתרים בתל אביב, העירייה התעשתה ופינתה את הררי הפסולת.

רצפת הבטון נחשפה, גם דלת הפלדה. עכשיו רק צריך למצוא איך לפתוח אותה. אחרי כל כך הרבה שנים ללא תזוזה, האתגר מורכב יותר מאשר רק לאתר את המפתח. ואחרי שיפתחו – צריך כמובן להשמיש את המקלט.

הכניסה למקלט מתחת לכיכר אתרים אחרי שעיריית תל אביב פינתה את הפסולת שנערמה שם (צילום: דוד הברפלד)

זו לא רק סוגיה ביטחונית לקראת הסבב הבא שבוודאי יתרגש עלינו מתישהו. במדינה הולכת ומצטופפת, שטחי המקלטים הם מרחב יקר-ערך שחובה לנצל אותו להנאת ולתועלת הציבור. זו גם דרך יעילה להשאיר אותם מתוחזקים ושמישים.

דוגמה טובה שכבר מתקיימת הם המפגשים הקבועים של קבוצות מכורים אנונימיים שנערכים במקלטים ברחבי הארץ, אבל במקלט ענק כמו זה שבכיכר אתרים מרחב האפשרויות כמעט אינסופי, צריך רק להפעיל את הדמיון או פשוט להזמין מהציבור רעיונות.

תערוכות של אמנים צעירים? במת הופעות של להקות אינדי? מתחם שולחנות פינג פונג לטובת אליפות חובבים? כל אחד מוזמן לקחת את זה מכאן.

במקרה הספציפי של כיכר אתרים, כל זה כמובן מתחבר גם למצבה הכללי של הכיכר, שבמשך שנים הופקרה והפכה לחור שחור במרחב האורבני שמדיף ארומה של שתן.

בשנה האחרונה, תחת לחץ בלתי פוסק של קבוצת תושבים נלהבים, העירייה התחילה לפתע להשקיע בכיכר ולשדרג אותה: הותקן שביל אופניים, הוצבה תאורה חדשה, השבוע תוקנה גם התאורה בגרמי המדרגות החשוכים והמפחידים שמובילים למפלס התחתון של הכיכר. ועכשיו המקלט.

מי יודע, בסוף עוד יגיעו למסקנה שלכיכר הזו יש תקווה ושלא מוכרחים להרוס אותה.

הגלובוס השחור: מזהם השבוע

שבוע אחרי שוועד עובדי חברת החשמל ניסה לעצב את המדיניות הממשלתית בנוגע להחזרת זרם החשמל לעזה, ועד עובדים אחר – זה של בתי הזיקוק בחיפה – מחליט שתורו לשחק על המגרש הפוליטי.

בעקבות הצהרה משותפת של יש עתיד ומרצ לפיה יש לפנות את המפעלים הכימיים ממפרץ חיפה, הודיע ועד עובדי בזן, באמצעות היחצן רני רהב, ש"אנחנו דוחים על הסף הכרזות של מפלגות שמדמיינות שהן בקואליציה". לפאנל הבא של "אולפן שישי" אולי כדאי לשחרר את עמית סגל ולהזמין פרשנות פוליטית מיו"ר ועד העובדים חנן סונטג.

בתי הזיקוק במפרץ חיפה (צילום: יניב נדב/פלאש90)

לעובדי בזן מותר כמובן להתנגד לסגירת המפעלים, אם כי במישור הציבורי עמדתם לא חשובה וקובעת יותר או פחות מזו של כל אזרח חיפאי מודאג. הלגלוג שלהם על חברי גוש השינוי מקומם – מפלגות וחברי כנסת רשאים ואפילו חייבים לנקוט עמדה ציבורית גם אם ישבו באופוזיציה – אבל בעיקר מהווה ירייה ברגל: הרי פינוי המפעלים מהמפרץ הוא העמדה הרשמית וההמלצה של ועדת המנכ"לים של משרדי הממשלה, לא ממשלה מדומיינת או עתידית אלא זו שמכהנת כעת.

זה חבל, משום שאחד המרכיבים החשובים ביותר בתהליך פינוי התעשייה מהמפרץ – בהנחה שזה יקרה – הוא טיפול קפדני בזכויותיהם של העובדים וניסיון אמיתי להגן עליהם ככל הניתן מפגיעה. לממשלת ישראל – אמיתית או מדומיינת – מותר לפנות את המפעלים מהמפרץ, אבל היא חייבת לעשות את זה בלי להשליך את העובדים בצד הדרך, כפי שעשתה לא פעם בעבר.

אחד המרכיבים החשובים ביותר בתהליך פינוי התעשייה מהמפרץ – בהנחה שזה יקרה – הוא טיפול קפדני בזכויותיהם של העובדים וניסיון אמיתי להגן עליהם ככל הניתן מפגיעה

מוטב שעובדי בתי הזיקוק יתמקדו במאבק צודק על זכויותיהם, ולא בניסיון להגחיך פוליטיקאים נבחרים, שאולי מדמיינים ממשלה – ואולי דווקא ירכיבו אותה כבר בשבוע הבא.

טיפ ירוק לשבת

מדף משקאות החלב מהצומח קיבל בזמן האחרון תגבור נוסף: חלב שומשום מתוצרת "שטראוס".

חלב שומשום soom של שטראוס

הטיפ הפעם אינו חד משמעי. ההמלצה שלי היא לנסות. חלקכם בוודאי יאהב. לטעמי הוא לא רע, עם כמה כוכביות: תוספת הסוכר בגרסה שמכונה 'טבעית' (הקרטון הצהוב) – גם אם מדובר בכמות זניחה של חצי כפית סוכר לליטר – מיותרת. גם מבחינת הטעם ובוודאי מהצד של הבריאות.

הגרסה ללא סוכר מוצלחת יותר לטעמי, אבל אני עדיין מעדיף את חלב שיבולת השועל נטול התוספות של "פרימוורה", שהמתיקות הטבעית העדינה שלו היא בדיוק במינון הנכון, לפי החך שלי כמובן.

נקודות נוספות: לחלב השומשום יש ארומה מורגשת של טחינה, ומרקם מעט סמיך יותר משל חלבים צמחיים אחרים. ההשתלבות בקפה של הבוקר עבדה בסדר גמור. בשורה התחתונה: לגמרי ראוי. אני אשאר עם חלב שיבולת שועל. ואתם מוזמנים לטעום ולהחליט.