אהוד ברק הפעיל אתמול שוב את שירות סליחה ממתינה. הפעם הוא חזר והתנצל על האחריות שלו למאורעות אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 12 אזרחים ערביים תחת כהונתו כראש ממשלה.

בפעם הקודמת, לפני 20 שנה, ברק ביקש סליחה מעדות המזרח בשמם של כל ממשלות מפא"י לדורותיהן, שאת חטאי הקיפוח שלהן הוא נשא על גבו. בשני המקרים המטרה היא פוליטית שקופה – גיוס קולות בתקופת בחירות – ועל כך ברק אפילו לא מתנצל.

ברק הגיע לזמן הפוליטי הזה במטרה אחת: לגבש כוח מאוחד במרכז-שמאל שיתמודד ברצינות ובדרכים אחרות מול בנימין נתניהו והימין. אין טעם לעסוק שוב בכל הגלגולים והרעיונות של ברק בחצי השנה האחרונה, וגם במהלך הבחירות הקודמות. בשורה התחתונה, ברק נשאר לבד. כולם הפנו לו כתף קרה. אין לו חיבור עם כחול-לבן, העבודה או מרצ. הנרטיב המאחד הלך לאיבוד באמצע הדרך, ולא מעט באשמתו של ברק ובאשמת חברו המפוקפק מעבר לים.

בשורה התחתונה, ברק נשאר לבד. כולם הפנו לו כתף קרה. אין לו חיבור עם כחול-לבן, העבודה או מרצ. הנרטיב המאחד הלך לאיבוד באמצע הדרך, ולא מעט באשמתו של ברק

וכך, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, שהיה עד לפני זמן קצר התקווה הגדולה של המחנה, מוצא את עצמו נאבק על מקומו בצמרת מרצ. כדי להגיע לשם הוא נענה אתמול לקריאה של ח"כ עיסאווי פריג' ושיגר התנצלות על אירועי אוקטובר, בדיוק בנוסח הנדרש.

במרצ יבחנו עכשיו את הדברים. קרוב ל-40 אלף מצביעים יש למרצ במגזר הערבי, והשאלה היא האם הם יישארו שם עם ברק, או שיעברו לרשימה הערבית המשותפת. סקרים יגידו, גם בעניין הזה.

ב"ישראל דמוקרטית" של ברק וגם במרצ יודעים היטב כי החיבור עשוי להציל את שתי המפלגות מפני אחוז החסימה המאיים עליהן. בנוסף, ההצטרפות של ברק עשויה לקלוט אלפי מאוכזבים של מפלגת העבודה שלא רוצים את עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס ביחד.

ברגע זה מצבה של מרצ טוב יותר, לפחות בסקרים האחרונים. השאלה היא האם ברק יהיה מוכן להתכופף ולרוץ בבחירות בספטמבר תחת ההנהגה של ניצן הורוביץ. אמש כבר ניפחו שרירים במרצ מול ברק.

"אם הוא בא אלינו, צריך להיות ברור לו שהורוביץ מוביל, ושאנחנו הדומיננטיים ורוב חברי הכנסת יהיו של מרצ. אנחנו מובילים עליו בסקרים חמש-אפס", אמר אמש לזמן ישראל אחד מראשי התנועה.

"אם הוא בא אלינו, צריך להיות ברור לו שהורוביץ מוביל, ושאנחנו הדומיננטיים ורוב חברי הכנסת יהיו של מרצ. אנחנו מובילים עליו בסקרים חמש-אפס"

בכחול-לבן ובמפלגת העבודה קראו אתמול לברק להודות בכישלונו ולצאת לגמרי מתמונת הבחירות. ברק הודיע שירוץ עד הסוף, גם אם לא יהיה חיבור עם מרצ. אפשר להאמין לו, אבל צריך לקחת בחשבון כי ברק עשוי לפרוש עם מפלגתו העצמאית גם יום או יומיים לפני הבחירות. בהיסטוריה הפוליטית שלנו נרשמו מקרים שבהם גנרלים פופולריים פרשו לפני קו הסיום, כדי שלא להפריע לאחרים (חיים בר לב ב-1981, יצחק מרדכי ב-1999).

אבל ברק לא מתייאש כל כך מהר. גם הגיל לא מטריד אותו. לא מזמן הוא סיפר לי את הסיפור על יוסף בורג, שהתעקש להישאר בראשות המפד"ל עד גיל מופלג.

"מתי תפנה את המקום לזבולון המר?", הוא נשאל פעם על ידי אחד העסקנים במפלגה.

"בגיל 80", ענה בורג.

"מה, רק בגיל 80?" תמה העסקן.

"בוודאי", ענה בורג. "כשזבולון יגיע לגיל 80, אפנה לו את מקומי בשמחה".