מעט מוקדם להיכנס לאופוריה על החיבור בשמאל, כשזוכרים שלפי מכון Pew, רק 8% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם כאנשי שמאל מובהק. אלה הם עשרה המנדטים שקיבלו העבודה ומרצ בבחירות האחרונות.

נראה שהתגובות הנלהבות והחיוכים הגדולים נובעים בעיקר מהצטרפות סתיו שפיר למהלך – באמצעות מפלגת "התנועה הירוקה" – ומהעונג שבתקיעת אצבע בעין לעמיר פרץ.

במפלגת העבודה ניסו הבוקר למסגר את המפץ באופן שימזער נזקים: "אנו שמחים על הצטרפותו של אהוד ברק לרשימת מרצ. המהלך ימנע אבדן קולות במחנה". אלא שרשימת השמאל החדשה, שעל הפתק שלה בקלפי אכן ייכתב "מרצ", עשויה לקחת מנדטים מרשימת העבודה-גשר, ולהביא אותה אל אזור גבול החסימה. אם יש כאן אחדות, היא בעוינות של ברק, הורוביץ ושפיר לפרץ. ספק אם האחדות הזאת מקדמת את טובת הגוש.

ניצן הורוביץ, אהוד ברק וסתיו שפיר בעת ההחלטה על איחוד ביניהם (צילום: דוברות מרצ)

כבר בסקר "כאן 11" מיום שלישי השבוע, הסתמן שרשימת מרצ-ברק מקבלת 9 מנדטים לעומת 7 לעבודה-גשר. הצטרפות שפיר עשויה לשנות את המאזן עוד יותר לכיוון מרצ ושותפיה החדשים, ולגרום לפרץ ולוי להזיע. במקרה כזה הם יעמדו בפני אתגר לא פשוט של מיתוג הרשימה. לא בטוח שהפיכתה לרשימת נישה חברתית תספיק.

אתמול הגיע הקרב בין אהוד ברק לעמיר פרץ לשיא שלילי חדש. בשעות שקדמו להדלפות הראשונות על הסיכום העקרוני להקמת "המחנה הדמוקרטי", הופצו סמסים המפנים לחשבון יוטיוב עלום בשם "חברים מספרים על אהוד ברק". לחשבון הועלו כמה סרטונים קצרצרים, שבכל אחד מהם ציטוט של עיתונאי נגד ברק, מלווה בשפה הגרפית של ישראל דמוקרטית. לא ברור מי אחראי לחשבון, אך לפחות חלק ממקבלי המסרים מנויים על הודעות מפלגת העבודה.

אחד הסרטונים מציג ציטוט עדכני של גיא לרר: "אהוד, חזור הביתה לאקירוב ושחרר אותנו מתעתועים של פוליטיקה רעננה". בן כספית צוטט מתוך ספרו "חמקן": "בכל אשר פנה הביא איתו ברק רק חידלון והרס. אהוד ברק הוא הסמל המובהק לקלקול שחל בצמרת הישראלית, לבלבול היוצרות בין הטובה האישית ללאומית".

בערב ביצע ברק פעולה בעורף האויב, ולאחריה רץ לספר לחבר'ה בטוויטר, תוך שהוא משגר האשמות לעבר פרץ. ברק סיפר כי שב ממפגש עם מאות מחברי "החברים של תלמה", חוג רעיוני מהגדולים במפלגת העבודה, המונה אלפי חברי מפלגה, ותומך באיחוד המשולש: העבודה-מרצ-ברק.

ברק צירף תמונה בה נראה קהל גדול בביתה בסביון של תלמה אליגון-רוז, והוסיף: "עמיר פרץ בלחץ. שלח אנשים לקרוא קריאות גנאי מחוץ לאירוע. מפיץ סרטוני השמצה מכוערים, במקום להתאחד כפי שרוצים 85% מבוחריו, ומסרב להתחייב להסרת משטר נתניהו. עיוור מי שלא רואה שהוא הולך לנתניהו. עצוב".

חוזר מ'החברים של תלמה'. התלהבות עצומה של מאות תומכים ממחנה המרכז שמאל.
עמיר פרץ בלחץ. שלח אנשים לקרוא קריאות גנאי מחוץ לאירוע. מפיץ סרטוני השמצה מכוערים, במקום להתאחד כפי שרוצים 85% מבוחריו, ומסרב להתחייב להסרת משטר נתניהו. עיוור מי שלא רואה שהוא הולך לנתניהו. עצוב pic.twitter.com/vRLiL91q9O

— אהוד ברק (@barak_ehud) July 24, 2019

הבוקר הביעה אליגון שמחה על האיחוד בשמאל, אך גם דאגה למפלגת העבודה. "צריך לשמור עליה", אמרה, והביעה תקווה שפרץ יתרצה ויצטרף לאיחוד הגדול. על מה שהתרחש אמש אמרה: "עמיר הבקיע גול עצמי. 450 האנשים שהיו כאן הם סלעים בעבודה, לא חלוקי נחל, אבל האנשים של פרץ עשו רעש והפריעו, ולכלכו את כל הרחוב בשטרות כסף של מונופול, עם תמונות של ברק ושל ג'פרי אפשטיין".

השלם קטן מסך חלקיו

לנוכח האריתמטיקה הפוליטית, המהומה שחולל ברק בשבוע האחרון היא במידה לא מבוטלת מהומה רבה על לא דבר – מלבד על מעמדו. הוא לא מוותר על חזונו להוביל כמה שיותר ח"כים בכנסת הבאה, ומבחינתו הוא בעמדת הנהגה גם מהמקום ה-10.

אהוד ברק, ניצן הורוביץ, עמיר פרץ (צילום: פלאש90)

"אין לנו זמן לבזבז על משחקי אגו ועל פנטזיות אלקטורליות", כתב ברק אתמול. "אנחנו חייבים להתאחד. השאלה היא לא מי מאיתנו יעמוד בראש הרשימה, אלא האם נתניהו ימשיך לעמוד בראש המדינה".

חברי רשימתו העבירו בימים האחרונים את אותו מסר כאילו מדובר באקסיומה, בתוספת לא מעט פאתוס. יאיא פינק דיבר על "הזדמנות היסטורית להקים מחדש את השמאל הציוני, שייתן אלטרנטיבה אידיאולוגית – אחרי עשרות שנים שאין – למחנה הימין".

מהי אותה חלופה אידיאולוגית חדשה? ובכן, בצמרת ישראל דמוקרטית מתקשים להסביר. אומרים שם רק שמדובר ב"רענון בהרבה מובנים, או הגשה שונה של רעיונות שנכון שהגרעין שלהם דומה".

לזכותו של ברק ייאמר שהוא אינטלקטואל מבריק, היודע להבחין בין עיקר לטפל ולנסח מסרים חדים כתער. סדרת ההבטחות שלו, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר. קציבתן של ההתחייבויות בזמן, כפי שעשה בעניין הנסיגה מלבנון, הופכת אותן למעניינות עוד יותר.

סדרת ההבטחות של אהוד ברק, לקביעת גבולות, העברת חוקה, חינוך חינם עד גיל 3 והסדרת יחסי דת ומדינה – מכוונת ישר ללב הסוגיות החשובות ביותר

אלא שאלה התחייבויות של מועמד לראשות ממשלה, וברק רחוק משם. זה מעט חבל, משום שלברק יש עוד תכונה יקרת ערך ונדירה למדי – הוא בעל אומץ ציבורי ולהט לחולל שינויים. בכהונתו הקודמת האומץ הזה הביא ליציאה המבורכת מלבנון, אך היתרגם גם לחוסר זהירות בזירות אחרות, בעיקר מול הפלסטינים.

כך או אחרת, אפשר להאמין לברק שאם היה חוזר לעמדת הכוח הנכונה, הוא לא היה מהסס לשלוח את ידיו אל האש כדי לגעת בנושאים הלוהטים ביותר. אלא שהמציאות, כאמור, שונה. רשימה משותפת של שלוש מפלגות השמאל לא רק שלא תגדיל את הגוש, אלא תשפר את סיכוייו של נתניהו להמשיך ולשלוט.

סקר "חדשות 12" מיום שלישי, שבו נבחנה הריצה המשותפת של כל מפלגות השמאל, הניב להן 15 מנדטים לצד 28 של כחול לבן, ובסך הכל 43 מנדטים – שניים פחות ממה שקיבל המרכז-שמאל היהודי בבחירות האחרונות.

הריצה בשני ראשים בשמאל, כפי שהראה סקר "כאן 11", מניבה תוצאה טובה יותר, ומביאה לגוש 45 מנדטים. אם פרץ ולוי-אבקסיס ינהלו קמפיין אפקטיבי ויצליחו למשוך מנדט או יותר מהמרכז-ימין, גוש השמאל-מרכז יגדל עוד יותר. הבחירות האחרונות הוכיחו כמה גורלי כל מנדט.

מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור. אז מהו הרציונל בכך? התשובות לכך במחנה ברק, הורוביץ ושפיר, הן החזרת הלגיטימציה למותג שמאל, יצירת התלהבות במחנה, והעלאת אחוזי ההצבעה.

מה שמלמדים הסקרים זה שהתבצרות מחנה השמאל בתוך עצמו – חבירה בין שלוש המפלגות – תומכת בסטטוס קוו, ובסטטוס קוו הזה נתניהו הוא ראש הממשלה כבר עשור

הנימוקים האלה חזקים וראויים, אבל ספק אם יביאו לשינוי משמעותי במפת הגושים. וכך, אחרי שהרעש וההתלהבות הראשוניים יחלפו, ניזכר שמי שיקבע בסופו של דבר את זהות ראש הממשלה הבא יהיה ככל הנראה אביגדור ליברמן, שהתחייב להמליץ על ראש המפלגה הגדולה יותר.

אם אכן ינהג כך, ברק ושפיר עשויים להיות אלה שישאירו את נתניהו על כסאו, משום שהרשימה החדשה, דווקא בגלל חוזקותיה, עשויה להרחיק במספר המנדטים את כחול-לבן מהליכוד, ואת בני גנץ מכס ראש הממשלה.

בימין הפילוג לא יותר נוח

למזלם של אנשי המרכז-שמאל, בימין עושים את אותה טעות בדיוק. רשימה משותפת לימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי משרתת בעיקר את איילת שקד באופן אישי – היא הופכת אותה למנהיגת מפלגה גדולה, ומגדילה את סיכוייה לקבל שוב את תיק המשפטים, או אולי תיק בכיר אף יותר.

איילת שקד השבוע, מקיימת מסיבת עיתונאים באפרת (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

המניע המיוחס לניסיונות נתניהו להשפיע על רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' להימנע מהאיחוד הוא התיעוב בביתו לשקד, וחוסר הרצון לבנות אותה כיריבה בכירה בקואליציה האפשרית הבאה.

אלא שנתניהו מגובה גם במספרים: האיחוד הגדול בימין מבריח מצביעים ליברלים, חילונים ברובם, לזרועות ליברמן הלא צפוי. סקר "כאן 11" הראה השבוע שגם בימין, איחוד כל המפלגות דווקא מקטין את הגוש מ-57 מנדטים ל-55.

אבל כמו בשמאל, גם בימין, האגו חזק מכל סקר – בגלל שאיפות ההנהגה של שקד, או משאלת ההישרדות של סמוטריץ'.

אהוד ברק הפעיל אתמול שוב את שירות סליחה ממתינה. הפעם הוא חזר והתנצל על האחריות שלו למאורעות אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 12 אזרחים ערביים תחת כהונתו כראש ממשלה.

בפעם הקודמת, לפני 20 שנה, ברק ביקש סליחה מעדות המזרח בשמם של כל ממשלות מפא"י לדורותיהן, שאת חטאי הקיפוח שלהן הוא נשא על גבו. בשני המקרים המטרה היא פוליטית שקופה – גיוס קולות בתקופת בחירות – ועל כך ברק אפילו לא מתנצל.

ברק הגיע לזמן הפוליטי הזה במטרה אחת: לגבש כוח מאוחד במרכז-שמאל שיתמודד ברצינות ובדרכים אחרות מול בנימין נתניהו והימין. אין טעם לעסוק שוב בכל הגלגולים והרעיונות של ברק בחצי השנה האחרונה, וגם במהלך הבחירות הקודמות. בשורה התחתונה, ברק נשאר לבד. כולם הפנו לו כתף קרה. אין לו חיבור עם כחול-לבן, העבודה או מרצ. הנרטיב המאחד הלך לאיבוד באמצע הדרך, ולא מעט באשמתו של ברק ובאשמת חברו המפוקפק מעבר לים.

בשורה התחתונה, ברק נשאר לבד. כולם הפנו לו כתף קרה. אין לו חיבור עם כחול-לבן, העבודה או מרצ. הנרטיב המאחד הלך לאיבוד באמצע הדרך, ולא מעט באשמתו של ברק

וכך, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, שהיה עד לפני זמן קצר התקווה הגדולה של המחנה, מוצא את עצמו נאבק על מקומו בצמרת מרצ. כדי להגיע לשם הוא נענה אתמול לקריאה של ח"כ עיסאווי פריג' ושיגר התנצלות על אירועי אוקטובר, בדיוק בנוסח הנדרש.

במרצ יבחנו עכשיו את הדברים. קרוב ל-40 אלף מצביעים יש למרצ במגזר הערבי, והשאלה היא האם הם יישארו שם עם ברק, או שיעברו לרשימה הערבית המשותפת. סקרים יגידו, גם בעניין הזה.

ב"ישראל דמוקרטית" של ברק וגם במרצ יודעים היטב כי החיבור עשוי להציל את שתי המפלגות מפני אחוז החסימה המאיים עליהן. בנוסף, ההצטרפות של ברק עשויה לקלוט אלפי מאוכזבים של מפלגת העבודה שלא רוצים את עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס ביחד.

ברגע זה מצבה של מרצ טוב יותר, לפחות בסקרים האחרונים. השאלה היא האם ברק יהיה מוכן להתכופף ולרוץ בבחירות בספטמבר תחת ההנהגה של ניצן הורוביץ. אמש כבר ניפחו שרירים במרצ מול ברק.

"אם הוא בא אלינו, צריך להיות ברור לו שהורוביץ מוביל, ושאנחנו הדומיננטיים ורוב חברי הכנסת יהיו של מרצ. אנחנו מובילים עליו בסקרים חמש-אפס", אמר אמש לזמן ישראל אחד מראשי התנועה.

"אם הוא בא אלינו, צריך להיות ברור לו שהורוביץ מוביל, ושאנחנו הדומיננטיים ורוב חברי הכנסת יהיו של מרצ. אנחנו מובילים עליו בסקרים חמש-אפס"

בכחול-לבן ובמפלגת העבודה קראו אתמול לברק להודות בכישלונו ולצאת לגמרי מתמונת הבחירות. ברק הודיע שירוץ עד הסוף, גם אם לא יהיה חיבור עם מרצ. אפשר להאמין לו, אבל צריך לקחת בחשבון כי ברק עשוי לפרוש עם מפלגתו העצמאית גם יום או יומיים לפני הבחירות. בהיסטוריה הפוליטית שלנו נרשמו מקרים שבהם גנרלים פופולריים פרשו לפני קו הסיום, כדי שלא להפריע לאחרים (חיים בר לב ב-1981, יצחק מרדכי ב-1999).

אבל ברק לא מתייאש כל כך מהר. גם הגיל לא מטריד אותו. לא מזמן הוא סיפר לי את הסיפור על יוסף בורג, שהתעקש להישאר בראשות המפד"ל עד גיל מופלג.

"מתי תפנה את המקום לזבולון המר?", הוא נשאל פעם על ידי אחד העסקנים במפלגה.

"בגיל 80", ענה בורג.

"מה, רק בגיל 80?" תמה העסקן.

"בוודאי", ענה בורג. "כשזבולון יגיע לגיל 80, אפנה לו את מקומי בשמחה".

בפרפראזה על שורה מפורסמת בשיר של שלמה ארצי, הרי שהאושר על צירופה של אורלי לוי-אבקסיס בא בזעם על אהוד ברק. ההתלהבות הגדולה מהחיבור המפתיע אמש (חמישי) השתלבה בכעס במפלגת העבודה על ברק, ועצם הנוכחות שלו במערכת הבחירות הזו.

"מה יצא לנו מהמפלגה הזו של ברק?", שאל אתמול בכיר במפלגה, "ברק לא הביא איזה ערך מסף לגוש. הוא לא טלטל את העסק. הוא לא מביא 15 מנדטים. ברק בקושי עובר את אחוז החסימה, אבל הקולות שהוא לוקח הורסים אותנו ואת מרצ.

"באחד הסקרים בשבוע שעבר ראינו שהוא מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש". במלים אחרות, מפלגת העבודה מצאה לה כוכב אחר ובעטה בברק (שדחה אותה קודם).

"באחד הסקרים ראינו שברק מוריד מנדט מהגוש. הוא הפך נטל ולא נכס. הוא פשוט מכבה לנו את המנוע. שיקום ויפרוש"

עם לוי-אבקסיס, מקווים בעבודה למלא את החלל החברתי שנוצר עם חזרת משה כחלון לליכוד, ולקחת משם מנדטים. מפלגת השמאל החברתי החדשה שבאה לתפוס את מקומה של מפלגת הימין החברתי שעברה מן העולם. אם כך יקרה, פרץ יוכל להוכיח כי אכן הביא מנדטים מהימין, כפי שהתחייב.

אגב, פרץ אולי לא רוצה את ברק, אבל הוא נוהג בדיוק כמו ברק, שצירף ב-1999 את דוד לוי וגשר ואת הרב המתון יהודה עמיטל ממימ"ד, והקים יחד איתם את "ישראל אחת". הצירוף הזה היה שווה אז 26 מנדטים בקלפי וברק ניצח בבחירות הישירות את בנימין נתניהו והקים את הממשלה. היעד הבא של פרץ יהיה קרוב לוודאי הרב מיכאל מלכיאור, סגן שר החוץ לשעבר, גם הוא איש מימ"ד.

דוד לוי ואהוד ברק ב-1999 בדרכם לוושינגטון (צילום: יעקב סער/לע"מ)

ברק בינתיים עושה רעש עצום ברשתות החברתיות, אבל בקמפיין שלו הוא בעיקר הודף מתקפות וסימני שאלה באמצעות מתקפות שכנגד. השאלה שעומדת על הפרק כרגע היא האם יש לו אופציות חיבור אחרות, כי הרי זו מטרת העל האסטרטגית בגללה נכנס לכל העסק. אחרי כתף קרה שקיבל מכחול-לבן והעבודה, אתמול הוא קיבל מרפק גם ממרצ.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה. זה אומר הכל.

"לנתניהו יש את שלדון. לברק יש את אפשטיין. למרצ יש רק אתכם ואתכן", נכתב במסרונים ששלחה אמש מרצ לבוחרים שלה

ברק מרתיע את ראשי מרצ משתי סיבות: הקשר הפסול עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין, והחשש מאיבוד 40 אלף קולות ערביים אם ברק יחבור למפלגה. נכון לאתמול בערב – פחות משבועיים עד לסגירת הרשימות – השמאל-מרכז ירוץ בבחירות בספטמבר בארבע מפלגות נפרדות.

וזו דרמה אמיתית. יש כאן פיצול שמנוגד לכל מגמות האיחוד. השמאל רץ לפתע בשני כיוונים שונים ומרתקים: שמאל מזרחי-חברתי, כאמור, בראשותם של פרץ ואורלי לוי; ושמאל אשכנזי, מדיני ואזרחי, שאותו מובילים בשתי זרועות נוספות ברק וניצן הורוביץ.

במצב הזה, לא מפליאה ההתכתשות הרבתי שהחלה אתמול בשמאל ומטח ההאשמות שנורה לכל הכיוונים. פרץ כבר נאלץ להכחיש בחצות הלילה את כל הטענות כאילו רקם דיל עם בנימין נתניהו על הצטרפות לממשלה שלו תמורת תפקיד נשיא המדינה שבו הוא חושק.

אחרי הציוץ הזה עמיר פרץ נותן לי תגובה נוספת: לא נשב עם נתניהו.נקודה https://t.co/5ZrdGKr8AQ

— Chaim Levinson ???????? (@chaimlevinson) July 18, 2019

וזו גם השאלה שתלווה את השמאל עד הבחירות ולאחריהן: מי אשם בפיצול? איך הנרטיב הזה התפרק לרסיסים, כפי שהגדיר הורוביץ? או שאולי ההימור הגדול של פרץ טוב, והפירוק הוא הדבר הכי שלם שיש היום לשמאל להציע? סקרים יגידו.

אהוד ברק היה כל כך פגיע אתמול, שהוא איבד את ההומור. בסביבתו הכינו את האנשים שהתקהלו בחלל הקטן והמיוזע של הפאב התל אביבי בו התקיימה מסיבת העיתונאים שכינס ל"פצצה", אך היא התבררה כזיקוק רועש לכל היותר. מאחורי המופע האור-קולי הסתתר בסוף הדברים המסר החשוב באמת, על תקוותו המעט נואשת של ברק לזכות בכתף תומכת מהעבודה ומרצ.

החידוש העיקרי בנאום, אותה "פצצה", היה בטון ובטרמינולוגיה: ברק, החריף ממילא, התעלה על עצמו. הוא טען ל"עלילת דם" של בנימין נתניהו נגדו, כינה את יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, "זנאי, מסית ופרזיט", ובידל את עצמו מג'פרי אפשטיין, שותפו לעסקים וידידו החשוד בפדופיליה, במילים הברורות ביותר שישנן.

אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"אלימות כלפי נשים היא פשע נגד האנושות, הפשע הנפוץ והבסיסי ביותר, ויש למגרו", אמר. "המעשים המיוחסים לאפשטיין הם מתועבים, מעוררי זעזוע וסלידה. חשבתי שהייתה לו מעידה חד פעמית. משהסתבר אחרת, אני מסיק מסקנות ומנתק כל קשר איתו".

ברק בנה קייס שלפיו הפרסום עליו ב"דיילי מייל" הוא המשך ישיר לשיטות הפעולה של נתניהו מאז ומתמיד. "כבר יותר מ-25 שנה שאנחנו חיים באווירה מורעלת", אמר, ועבר לאזכור יריבים שזכו בעבר ל"טיפול" מנתניהו: דוד לוי, יצחק רבין, מאיר דגן ובני גנץ.

ההאשמה ברצח רבין לא היתה יכולה להיות ישירה יותר. נתניהו, אמר ברק, "תיזמר וניצח" על ההסתה, "עד שהגיעו שלוש היריות בגב. הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה".

ברק: "הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה"

לאחר ההתנתקות מאפשטיין תקף ברק את נתניהו על אותו עניין בדיוק, והזכיר את מקורביו ששמם נקשר בפגיעה ובניצול נשים – הבן יאיר (שהוקלט מתרברב על שימוש בשירותי זנות), ראש הסגל בלשכת רה"מ נתן אשל (שהורחק מהשירות הציבורי אחרי שצילם בחשאי עובדת במשרד ראש הממשלה מתחת לחצאיתה) וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שנחקר באזהרה בחשד שניסה לסייע לפדופילית).

זה היה מהלך אפקטיבי מאוד, משום שבכל המקרים שאליהם כיוון ברק אין מחלוקת על העובדות. ניכר היה בו שהוא פגוע וכועס מאוד, ומשוכנע שלנתניהו יש חלק בפרסומים נגדו.

הדרמה הגדולה סביב ברק צפויה להיעלם במהירות, מיד לאחר הסקר הבא שיראה שהקהל המצומצם ממילא שתומך בו, לא עזב אותו בעקבות פרשת אפשטיין. זהו קהל שמייחס לנתניהו מניפולטיביות כמעט שטנית, ושצפוי לקבל במלואה את גרסת ברק על עלילת דם.

אבל זה רק יעביר את ברק ממצב גרוע מאוד למצב גרוע למדי. עוד לפני הפרשה, מפלגתו דשדשה בסקרים וניהלה קמפיין שתאריך היעד שלו הוא ה-1 באוגוסט ולא ה-17 בספטמבר. ללא חיבורים, ישראל דמוקרטית עלולה ליפול אל מתחת אחוז החסימה. לכן הקריאה הקצרה ליו"ר העבודה עמיר פרץ ויו"ר מרצ ניצן הורוביץ, להתאחד "בלי תנאים מוקדמים, כדי להבטיח את עתידה של ישראל", היתה הטקסט החשוב ביותר של ברק אמש.

אלא שנכון לעכשיו, האפיק הזה תקוע.

כן להתאחד, לא להתאחד

למרות ההצהרות החיוביות הנשמעות מכיוון פרץ בעניין החיבור עם מרצ, וההבטחה להכריע בעניין עד סוף השבוע, התחושה בסביבת הורוביץ היא שיו"ר העבודה מתעכב שלא לצורך. במרצ היו שמחים לסיים את המו"מ על פרטי החיבור כבר לפני כמה ימים.

עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אלא שפרץ מהסס. הוא עדיין לא ויתר על שאיפתו להביא מנדטים מהימין (המזרחי), כפי שעשה ב-2006, ויודע שחיבור למרצ יסתום את הגולל על האסטרטגיה הזאת. למזלו, במרצ לא ששים להתחבר עם ברק בגלל החשש מאבדן מצביעים ערבים – ובאופן זמני גם בגלל סערת אפשטיין – ומוכנים להמתין עוד קצת.

פרץ ייאלץ, קרוב לוודאי, להיפרד בקרוב מהחלום על שחזור דפוס ההצבעה שחולל ב-2006. על פי הסקרים, להנהגה החדשה ולחיבורים האפשריים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הימין ללא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן יציב על 55 מנדטים, והמרכז-שמאל ללא הערבים לא זז מ-45. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה.

על פי הסקרים, לחיבורים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה

תמונה דומה מינוס מפלגתו של אהוד ברק השתקפה גם בסקרים טרם הבחירות באפריל. הגושים הרמטיים. הקהל שמגיע לקלפיות עובר לכל היותר בין מפלגות באותו מחנה. הדבר המהותי היחיד שהשתנה במערכת הפוליטית הוא המוטיבציה של ליברמן. בשמאל בונים על תיעובו לנתניהו, רק שהוא שואף בכלל לממשלת אחדות מרכז-ימנית.

אם מטרת-העל של המרכז-שמאל היא קודם כל לסלק את נתניהו, על בסיס הבנה שממשלת שמאל אינה ריאלית, גם נפתלי בנט יכול להוות מקור לתקווה. אתמול הוא הבהיר פעם אחר פעם, במהלך ראיון ארוך לגלי צה"ל, שלא יהסס להמליץ על מועמד שאינו נתניהו בפני הנשיא, אם יחשוב שלאותו מועמד יש סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה.

ימין חסר זהות

משה פייגלין שרוי בימים אלה במצב רוח ירוד. השבוע התברר שהתפיסה המקובלת של זהות כמפלגה של איש אחד איננה מדויקת. לפחות לא ביחס אליו. מי ששולט באמת במפלגה הוא שי מלכה, המנכ"ל, שהציב לפייגלין אולטימטום: שריין אותי ברשימה או שאעזוב. פייגלין, שתלותו במלכה כמעט מוחלטת, נאלץ להתקפל ולאכזב רבים מתומכיו.

חודשיים לפני הבחירות באפריל קיימה זהות פריימריז דיגיטליים פתוחים לציבור הרחב, לקביעת רשימת המפלגה לכנסת. פייגלין היה גאה מאוד בהליך הדמוקרטי החדשני, "ששם קץ לתורים הארוכים ולבזבוז כספי ציבור על הקמת תשתיות לקלפיות פיזיות".

הפריימריז היו אחד המהלכים שהפכו את זהות לייחודית ואטרקטיבית לצעירים, שחיפשו פוליטיקה המותאמת למאה ה-21. אלא שעתה פייגלין נאלץ לנהוג כמו פוליטיקאי "ישן", ולבקש שהפריימריז יהוו גם הצבעה על סמכותו להתערב בתוצאות הפריימריז, ולשריין למלכה את המקום השלישי.

בכך נסדקה תדמיתו כאידיאולוג וכבעל יושרה בלתי מתפשרת, וניתן האות לסערה שנמשכת כבר קרוב לשבוע בקבוצות אוהדי המפלגה בווטסאפ ובפייסבוק. תומכים רבים נשארים נאמנים לפייגלין, אך לפחות כמה עשרות ביטלו את חברותם במפלגה. בקרב חברי ההנהלה והרשימה עוד לא נרשמו עזיבות רשמיות, אך המרמור שם רב.

כל זה לא היה רלוונטי אם שאלת האיחוד עם הימין החדש היתה יורדת סופית מהפרק. לזהות לבדה אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אלא שבנט ואיילת שקד רחוקים מסיכום עם איחוד הימין, בגלל המחלוקות על ההובלה ועל הרכב הרשימה המאוחדת, וכל האופציות עדיין פתוחות. שקד מעוניינת בחבירה למפלגת החרד"לים, בעוד לבנט יהיה נוח בהרבה להקים בלוק טכני של ימין ליברלי עם פייגלין.

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כל התנהלותה של שקד משדרת אדישות ופקפוק בצורך ברשימת ימין ליברלי. מבחינתה, כך נראה, המשחק בימין הוא בין הליכוד לבין מפלגת ציונות דתית מאוחדת. בנט חושב אחרת. שלשום (שלישי) הוא פירסם פוסט לחיזוק טענתו, שקל היה לדמיין שהוא מופנה בכלל לשקד, אגב הודעה של הליכוד על מחויבות לסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה ובמעמד בית המשפט העליון.

"למה חייבים ימין חדש? כי אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד; רק לכם", כתב בנט. הודעת הליכוד, הסביר, נובעת מכך ש"הידיים שלהם קשורות" בעניין מערכת המשפט בגלל חקירות נתניהו, ובענייני הדת והמדינה בגלל המחויבות למפלגות החרדיות. ספק אם המועמדת להנהגת הימין החדש השתכנעה בנחיצות מפלגתה.

התחממות מערכת הבחירות מלווה בהרבה אוויר חם. גורמים שונים במערכת הפוליטית מסכימים שאלה ימים של משחק מקדים שאין בו הרבה תוכן, הן מימין והן משמאל.

החיבורים המיוחלים בשני הצדדים הפוליטיים יתחילו להבשיל רק לקראת סוף החודש, בשבוע האחרון שלפני סגירת הרשימות. בינתיים מופרחים לאוויר בעיקר ספינים, כחלק מהמאבק על שיפור עמדות בסקרים לקראת המשאים ומתנים.

שתי המפלגות שנמצאות במצוקה הגדולה ביותר בשלב הזה הן "ישראל דמוקרטית" בראשות אהוד ברק, ואיחוד מפלגות הימין של רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ'. לכן, אין זה מקרה שגם ברק וגם סמוטריץ' הצהירו ביומיים האחרונים על נכונותם לוותר על מיקום לצורך חבירה, הראשון לטובת עמיר פרץ והשני לטובת איילת שקד.

בצד שמאל: סכנה לדמוקרטית

על מפלגתו של ברק, שמתקשה לשקם את האמון הציבורי בו, אומר גורם פוליטי בשמאל שהרושם הנוצר הוא שמדובר ב"מפלגת אוויר", שכלל לא בטוח שתגיע למועד הגשת הרשימות. חיבור מהיר מהצפוי בין העבודה ומרצ – בכפוף לאישור מוסדות המפלגות – יגדיל את הסיכויים של אפשרות כזאת. לדברי אותו גורם, ההתלהבות מ"ישראל דמוקרטית" נרשמת כמעט אך ורק בתקשורת וברשתות החברתיות, שם יש ערך רב ללשונו המצליפה של ברק.

לא ברור מה העלו סקרי העומק שהזמין קובי ריכטר, אחד מארבעת מייסדי המפלגה, אך אפשר להניח שהוא וברק ציפו שההתלהבות והמסרים החדים יקפיצו אותם מיד לאחר ההשקה לאזור העשרה מנדטים. לא לקטסטרופה הזאת הם פיללו. אפילו העזרה שמנסה בנימין נתניהו להעניק לברק, במטרה להחליש את כחול-לבן, לא מסייעת בינתיים.

ריכטר וברק ציפו שההתלהבות והמסרים החדים יקפיצו אותם לאזור העשרה מנדטים. לא לקטסטרופה הזאת הם פיללו. אפילו העזרה שמנסה נתניהו להעניק לברק, במטרה להחליש את כחול-לבן, לא מסייעת בינתיים

הצירופים החדשים של מועמדים ל"ישראל דמוקרטית", מבלי שיש להם מושג באיזה מקום ישולבו, נתפסים במערכת הפוליטית כצעדים יחצ"ניים יותר ממהותיים, שמטרתם לייצר אווירה של עשייה והתקדמות. הכל מוכוון לסקרים הבאים, שיגזרו את גורלה של המפלגה. זוהי גם הפריזמה שדרכה יש לקבל את הכותרות על צירופם האפשרי של ציפי לבני, עדינה בר שלום ואבי בוסקילה.

ב"ישראל דמוקרטית" מאמינים שהסקרים של עשרת הימים הקרובים יראו עלייה של לפחות שני מנדטים, ומקווים שהמגמה של פרץ תהיה הפוכה, מה שיותיר לברק סיכוי להוביל את הגוש.

כדי לעמוד ביעד פצחה השבוע מפלגתו של ברק בקמפיין חוצות, בקמפיין דיגיטל בניהול איתמר ויצמן, ובקמפיין תקשורתי בניהול נילי רייכמן, הדוברת הראשונה של "יש עתיד", שהצטרפה בימים האחרונים אל ברק על רקע המשבר. הניהול הכולל של הקמפיין מופקד בידי אודי פרידן.

ובינתיים, בימין: סכנה לבית

מצד ימין של המפה, מבהירים בעוצמה יהודית שלוח הזמנים של המפלגה קצר משל שאר המפלגות, ושהתמונה תתבהר סופית בתוך כעשרה ימים. הכוונה של איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ועמיתיהם, היא לגבש רשימה משותפת עם חסידי הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור בירושלים, ואולי אף עם אלי ישי.

לדברי מרזל, המפלגה לא תחבור שוב עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי עבור פחות ממקומות שלישי ושישי. הדרישה הזאת מוצדקת לטעמו, משום שהוא סבור שמפלגתו הביאה לרשימת איחוד מפלגות הימין, ממנה פרשה עוצמה יהודית לפני שבועיים, בין 60 ל-80 אלף קולות – יותר מכל אחת משתי המפלגות העמיתות, הבית היהודי והאיחוד הלאומי, בנפרד.

מרזל וחבריו כועסים וממורמרים על היחס ה"לא הגון" שקיבלו מיו"ר הבית היהודי ואיחוד הימין פרץ. לפני כמה ימים הגיבו שם במילים חריפות על וטו לכאורה שהטיל פרץ על מרזל ובנצי גופשטיין, מייסד ארגון להב"ה, ואמרו כי מדובר ב"התנהלות חצופה, פטרונית ושחצנית".

במפלגה מלינים גם על הסיקור השלילי הרצוף נגדם באתר "סרוגים" של הציונות הדתית, דוגמת מאמר פרשנות מאתמול תחת הכותרת: "המפלגה החדשה של הרב טאו: הספין 'היותר' מופרך".

גם אם עוצמה יהודית הביאה לקלפיות רק 40 אלף מצביעים, המשמעות היא שהבית היהודי והאיחוד הלאומי, הביאו ביחד 120 אלף קולות בלבד – פחות מאחוז החסימה

הנכונות של סמוטריץ' לפנות את המקום השני ברשימת איחוד הימין לאיילת שקד נובעת בדיוק מהחשבון הפשוט הזה. עתידו הפוליטי תלוי בהחלטתה. אלא שבימין יש מי שמעריך ששקד תחבור לבסוף לבנט, אולי אף במקום הראשון למרות המשקעים בין השניים. אתמול נפגשו בנט ושקד, אך לא הגיעו לסיכום.

במפלגת זהות הבחינו שבנט האריך בראיון שהעניק אתמול לגל"צ, את הדד-ליין לקבלת החלטות מה-15 ביולי ל-20 ביולי. הפירוש שנותנים שם לאמירת האגב הזאת, הוא שבנט ינסה ללחוץ על משה פייגלין לקבל החלטה על ריצה משותפת בסד זמנים לוחץ, מבלי שלפייגלין יהיה זמן לתמרן במו"מ. בין בנט לפייגלין שורר נתק מזה כשבועיים.

פייגלין עדיין רואה את הובלת הרשימה המשותפת כיעד, אך גם אם יתפשר בסוגיה זאת, הוא מתכוון להתעקש על כך שהרשימה המאוחדת תהיה בשיטת ריצ'רץ' שוויונית. בנט, יש להניח, יבקש לשריין לעצמו ולשקד את שני המקומות הראשונים, ואת המקום הרביעי למתן כהנא, היחיד בימין החדש שהמשיך ללכת איתו לאחר התבוסה בבחירות.