אירועי התקופה האחרונה בערים המעורבות, כמו גם ביישובים הערביים וביישובים היהודיים, מעידים שלמרות כל המילים היפות וחרף המאמצים קיים עדיין שסע עמוק בחברה הישראלית בין יהודים וערבים. גם אם מדובר בקומץ, הרי שמדובר בקומץ רעשני ומאיים. מה עוד שהאירועים הללו עלו בחיי אדם. מבלי להיכנס לסיבות שהובילו להתפרצות של האירועים האלימים, נדמה כי חשוב מאוד שנפעל לאיחוי השסע שנתגלה כעת בכל עוצמתו, כי למרבה הצער ראינו מה היו תוצאותיו ומהו פוטנציאל ההרס העצור בו לחברה הישראלית כולה.
מבלי להיכנס לסיבות שהובילו להתפרצות האירועים האלימים, חשוב מאוד שנפעל לאיחוי השסע שנתגלה כעת בכל עוצמתו, כי ראינו מה היו תוצאותיו ומה פוטנציאל ההרס העצור בו לחברה הישראלית כולה
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
בימים הראשונים לאחר פרוץ האירועים האלימים נפגשו מנהיגים מקומיים ודנו בדרכים לשנות את המצב ולבחון את הדרכים הנכונות להרגיע את השטח ולמנוע הסלמה נוספת ביחסים בין ערבים ויהודים. היה זה צעד מרשים וחשוב, אך לא מספק. עתה הגיעה העת לבחון מהן הדרכים הנכונות להביא לשינוי שורשי – לא פלסטר, אלא פתרון שיהיה הרבה יותר יסודי, עמוק ומהותי. כל שינוי שכזה מתחיל בחינוך.
רק חינוך מגיל צעיר, הכולל היכרות ישירה ובלתי אמצעית של האחד את האחר, יסייע למנוע מתופעות שוליים להרים ראש. רק מפגשים פיזיים, משחקים יחד וביצוע פעולות משותפות יסייעו לילדים של היום להיות בני נוער ובהמשך בוגרים קשובים יותר אחד לצרכים של האחר, ויאפשרו להכיר איש את רעהו, את המסורות, האמונות והערכים, ולדעת כי ניתן לחיות ביחד.
כל אדם החי במדינת ישראל יודע, כי קיימות כאן מספר קבוצות בעלי מאפיינים שונים, שרוצות וצריכות לגור ביחד, איש איש באמונתו.
מוטב היה לו כל הסיסמאות שנזרקו לאוויר באולפנים בימים האחרונים, וכל ההצהרות שהושמעו ע"י ראשי רשויות ומנהיגי ציבור, יתכנסו לתוכנית מעשית מובנית, מתוחמת בזמן וביעדים מדידים. זו עת למעשים ולא לדיבורים. רק היכרות של האחד את האחר תמנע אירועים דומים כאלו בעתיד. ניתן להצטער שפעולות חינוך מעין אלו לא נעשו בצורה מספקת בעבר, אך נחיצותן איננה מוטלת בספק. כל יום שעובר הוא יום שבוזבז ולא ישוב עוד.
רק היכרות של האחד את האחר תמנע אירועים דומים כאלו בעתיד. ניתן להצטער שפעולות חינוך מעין אלו לא נעשו בצורה מספקת בעבר, אך נחיצותן איננה מוטלת בספק. כל יום שעובר הוא יום שבוזבז ולא ישוב
ראשי הציבור חייבים לדרוש ממנהלי החינוך במשרד החינוך, בשלטון המקומי ובמערכות החינוך השונות, לצאת מיד וללא דיחוי בתוכנית מוסדרת ומקיפה לחינוך לחיים משותפים. אחרת נחמיץ ולא ניתן מענה לקריאת ההשכמה הכואבת שהייתה כאן בימים האחרונים וניתקל בתופעות חמורות מאלו בתוך זמן קצר. ואז, לא נוכל לומר שלא ידענו.
ארנון דיסקין מכהן כיו"ר עמותת ניר העוסקת בגישור בין תרבויות באמצעות טכנולוגיה.
זה לא פשוט להיות מיעוט. במיוחד מיעוט לאומי במדינה שנמצאת במלחמה עם העם שלך. למשל מי שנקראים "אזרחי ישראל הערבים". מצד אחד יש שאלה של זהות. האם הם "יותר ישראלים" או "יותר ערבים"? והאם השיוך הכללי ל"ערבים" הוא נכון בכלל, או שהם בעצם פלסטינים? מצד שני יש את שאלת הנאמנות. כשזה מגיע לכדי התנגשות, וזה מגיע, הם יותר נאמנים למדינה שהם חיים בה או לעם שהם שייכים אליו? אלה שאלות ששואלים עליהם, וגם שהם שואלים בעצמם.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים סקר שנתי שנקרא "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שמסתכל בין היתר גם על סוגיות טעונות כמו אלה. הסקר הזה מתבצע בחודש יוני בכל שנה. אחת השאלות הבסיסיות ביותר היא השאלה "באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך חלק ממדינת ישראל ובעיותיה?". השאלה נשאלת את כל משתתפי בסקר, יהודים וערבים, אבל ניתוח התשובות כולל גם פילוח לפי מגזר.
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תחת הכותרת סוחטת הרגשות: "בנק הפועלים הורה לבטל סליקת תרומות להנצחת לוחם" – פורסמה השבוע כתבה (Ynet, 24/03/2024) המתארת תביעה נגד מסכת התעללות לכאורה של הבנק ושל חברת סליקה – בעמותה, המנהלת קמפיין תרומות להנצחת זכרו של לוחם שנהרג בצפון הרצועה.
התביעה קובלת על התערבות הממשל האמריקאי בפרויקט הנצחה תמים לכאורה, שמקושש תרומות למפעל חייו של הנופל. למעשה, מדובר בטענות מניפולטיביות, המצניעות את העובדה ש"מפעל החיים" המדובר הוא מאחז בלתי חוקי, שספג סנקציות אמריקאיות בשל אלימות כלפי פלסטינים. המוסדות הפיננסיים הישראליים נענים לדרישת הממשל בסירובם להעביר דרכם תרומות, שבפועל עוקפות את אותן סנקציות.
ארנון הראל הוא פעיל חברתי, קהילתי ופוליטי. גמלאי מחינוך והוראה בתיכון. לימודי תואר שני למשפטים, למערכות מידע; לימודי תואר ראשון לגיאוגרפיה ומדע המדינה, לימודי ארץ ישראל. 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות, 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם