יונתן (יוני) נתניהו ז"ל, גיבור ישראל, מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג השבוע לפני 45 שנה במהלך חילוץ בני הערובה מאנטבה, סבל מחרדה, בדידות ומצוקה נפשית חריפה.

כך קובע מחקר חדש של אוניברסיטת בן-גורין שערך פרופ' גולן שחר, מומחה לפסיכולוגיה קלינית-רפואית באוניברסיטה וחבר סגל באוניברסיטת ייל בארה"ב, ואשר פיתח מחקר פסיכולוגי של תחום הגבורה והקשר בין הרואיזם למצוקה נפשית.

המחקר – שכותרתו "תוגת האריה: גבורה, ייצוגי גבורה, ומצוקה רגשית בחייו ודמותו של יונתן (יוני) נתניהו" – קובע כי קיים קשר הדוק בין גבורתו של אחיו של ראש הממשלה לשעבר ואופיו האצילי והאלטרואיסטי, לבין מצוקותיו הנפשיות.

"לצד ההרואיזם שלו, מידותיו ואישיותו יוצאת הדופן, קיימות במכתביו של יוני אינדיקציות ברורות להתמודדות עם סערות נפש", נכתב במחקר. "בשנים האחרונות התגבשה במחקר ההבנה כי הרואיזם קשור למצוקה רגשית".

"בעבודתנו האמפירית והתיאורטית בחנו את תופעת הגבורה ('ייצוגי עצמי הרואיים'), ותפיסות של אנשים מעצמם וציפיותיהם מעצמם באשר לגבורה. ציפיות ותפיסות כאלה עלולות בתנאים מסויימים להוביל למצוקה רגשית, כולל סימפטומים של דיכאון וחרדה".

האחים יוני, בנימין ועדו נתניהו (רפרודוקציה: חיים צח, לע"מ)

חי בתחושה ודאית שיקרה אסון

"יוני נתניהו היה דמות מופת, משכמו ומעלה, לא רק במבצע אנטבה אלא עוד הרבה קודם, ולא רק בגבורה הצבאית: כל איכותו האנושית הייתה יוצאת דופן. יש עדויות חותכות לכך במכתביו ובעוד מקומות רבים", אומר פרופ' שחר לזמן ישראל.

"בנתינה, בדרישות האתיות המחמירות שלו מעצמו ובאינטגריטי. במקביל, הוא סבל ממצוקה נפשית קשה. הוא סבל מרמה עצומה של חרדה, מעצב עמוק ומבדידות קשה".

עם זאת, במחקר לא נמצאו אצל יוני מאפיינים ברורים של דיכאון בהגדרתו הקלינית.

יש קשר בין המצוקה שלו לגבורה ולהיותו אישיות מופת?
"כן. אנשים שרוצים להיות גיבורים מטפחים את עצמם אקטיבית ובונים לעצמם 'אישיות גיבור'. בעצם הופכים את עצמם לגיבורים באופן יזום.

"הם מבקשים להיות כובשי אתגרים, מבקשים להציל אנשים אחרים, ומזדהים עם שרשרת של גיבורים מהעבר. הם מפתחים ראייה קוסמית, תפיסה רחבה מאוד של החיים, שבה נועד להם תפקיד גדול, הכרה עמוקה בכישרונותיהם.

"הם מבקשים להיות כובשי אתגרים, מבקשים להציל אנשים אחרים, ומזדהים עם שרשרת של גיבורים מהעבר. הם מפתחים ראייה קוסמית, תפיסה רחבה מאוד של החיים, שבה נועד להם תפקיד גדול, הכרה עמוקה בכישרונותיהם"

"התודעה שלהם חיה בעולם קודר שבו קורים דברים גדולים, מפחידים, מלחמת גוג ומגוג, והם מיועדים במלחמה הזאת או בדרמה הקוסמית או באסון הגדול הזה להיות אלה שמצילים את זולתם, שמסכנים את עצמם ומצליחים לבצע תפקידים הרואיים.

יוני נתניהו (צילום: חשבון הטוויטר של בנימין נתניהו)

"כשאתה חי בתוך תודעה כזאת, כשאתה תופס את החיים שלך לא כשייכים לך, לא ככאלה שנועדו לכך שתהנה מהם ותהיה מאושר, אלא כמשהו ששייך למשהו גדול יותר, כחלק משרשרת היסטורית, כמשהו שיש לו ייעוד.

"כשאתה חי בתחושה ודאית שעומד להתרחש אסון ענק, ושיש לך תפקיד באסון הזה – אין מנוס מתחושות קשות של בדידות, חרדה ועצבות. זה בלתי נמנע, זה מה שאנשים שמייעדים את עצמם להיות גיבורים מחוללים לעצמם".

"כשאתה חי בתחושה ודאית שעומד להתרחש אסון ענק, ושיש לך תפקיד באסון הזה – אין מנוס מתחושות קשות של בדידות, חרדה ועצבות. זה בלתי נמנע"

הקשר הסיבתי הוא שתודעת הגבורה גורמת לסבל ולמצוקה נפשית? זה לא הפוך – שאדם שסובל ממצוקות מייעד את עצמו לגיבור כדי להתמודד איתן?
"קשה לדעת את הסדר הסיבתי לאשורו, ואין לי כלים מחקריים להצביע עליו בוודאות. המחקרים שלי נעשו על אנשים מבוגרים, ואצלם, באופן חד משמעי, הקשר הוא שהגיבור סובל מחרדות, בדידות, עצבות ולעתים דיכאון, ולא להיפך.

"אבל בהחלט ייתכן שבגילאים צעירים יותר, בילדות, בגיל ההתבגרות, במהלך עיצוב האישיות, המצוקה יוצרת את הגבורה".

"ההזדהות ההרואית חרצה את גורלו"

המחקר, שביצע פרופ' שחר יחד עם הפסיכולוג ד"ר שי איתמר והדוקטורנטית רז באומינגר, בדק את המאפיינים הפסיכולוגיים של אנשים שהופכים לגיבורים, על בסיס סקרי עומק שפרופ' שחר פיתח ועל שיחות וטיפולים עם אנשים שביצעו מעשי גבורה וסובלים מקשיים דומים לאלה של יוני נתניהו.

בנציון נתניהו בטקס אזכרה לבנו יוני (צילום: מיכל פתאל, פלאש 90)

"יוני נתניהו – בחייו ובמותו – היה בעל השפעה אייקונית על התרבות היהודית והישראלית והיהודית- הישראלית, והמתודה הפסיכו-ביוגרפית הדגימה את עצמה כשימושית ביותר להבנת דמות זו", נכתב במחקר.

"הקונצנזוס בדבר היותו גיבור צבאי מאפשר לחקור בצורה מעמיקה יותר את עולמו הפנימי, ובכך אולי את עולמם הפנימי של גיבורים דומים, אשר מועלים על נס על ידי התרבות בה הם חיים (ומתים), ולצד זאת גם משלמים מחיר רגשי כבד, אולי כבד מנשוא".

"יוני נתניהו – בחייו ובמותו – היה בעל השפעה אייקונית על התרבות היהודית והישראלית והיהודית- הישראלית, והמתודה הפסיכו-ביוגרפית הדגימה את עצמה כשימושית ביותר להבנת דמות זו"

במחקר צוטטו מחקרים קודמים שמצאו כי "תמיכה בערכים ובאידיאלים הרואיים, כמו גם עשיית מעשים הרואיים, עשויה להיתרגם לתכונות כגון גאוותנות, נטיות פסיכופתיות, חוסר אכפתיות לזכויות האחר והפרתן".

במחקר נכתב כי מאפיינים הרואיים באישיות ובתפיסה העצמית "מהווים גורמי סיכון למצוקה רגשית, כולל סימפטומים של דיכאון וחרדה, וחלקם למאפיינים נרקיסיסטיים, לצד התמיכה רבת העוצמה שהם מעניקים לחוסן הנפשי התפקודי".

פרופסור גולן שחר, פסיכולוג, אוניברסיטת בן גוריון (צילום: דני מיכליס, אוניברסיטת בן גוריון)

"ניתן לראות כיצד ההזדהות ההרואית, ועמה המסע ההרואי להגנה על ישראל שנערך על ידי אדם צעיר בעל כישרונות אינסופיים, אשר יכול היה להשיג כל שיחפוץ, עיצבו – וחרצו – את גורלו", נכתב במחקר.

המחקר מציין כי יוני סבל מ"תכליתיות כפייתית". לפי המחקר: "מנגנון התכליתיות הכפייתית נובע מנחישות עצומה לפעול בשביל לממש מטרה קשה להשגה. בטווח הקצר, נחישות זו משרה על יוני תחושת משמעות עמוקה.

"אולם נראה שבטווח הארוך, כאשר הוא מרגיש שאפילו כישרונותיו ונחישותו אינם מספקים כדי להשיג את מטרותיו, בעיקר הגנה על ישראל, מיתרגמות הללו דווקא לחוסר תקווה וחוסר משמעות".

"כידוע, היעדר תחושת מטרה ושליחות מהווה גורם פגיעות חמור ביותר", מציין המחקר, "מאידך, מכתבי יוני מדגימים כיצד תכליתיות עודפת, דהיינו, כפייתית, עלולה אף היא להזיק. השקעה חסרת פשרות במטרות עלולה לדלדל את המשאבים הנפשיים של הגיבור, דבר שמוביל בתורו למצוקה".

"היעדר תחושת מטרה ושליחות מהווה גורם פגיעות. מאידך, מכתבי יוני מדגימים כיצד תכליתיות כפייתית והשקעה חסרת פשרות במטרות עלולה לדלדל את המשאבים הנפשיים של הגיבור, דבר שמוביל למצוקה"

המוות לא מפחיד אותי

סגן אלוף יוני נתניהו נולד ב-1946 בניו יורק להיסטוריון פרופ' בנציון נתניהו ולצילה, שהביאו לעולם את בנימין, עדו ויוני. המשפחה נדדה במהלך ילדותם בין ירושלים לבין בוסטון, בה ביסס האב את מחקריו האקדמיים.

יוני ובנימין נתניהו בילדותם (צילום: מחשבון הטוויטר של בנימין נתניהו)

יוני התנדב לגדוד 890 של הצנחנים; עבר בהצטיינות קורס מ"כים וקציני חי"ר; שימש כמפקד מחלקה בצנחנים שהשתתפה בפעולת סמוע; נלחם במסגרת חטיבה 80 בסיני וברמת הגולן במלחמת ששת הימים, ונפצע בה; שימש כמפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל, סגן המפקד ומפקד הסיירת; פיקד על הסיירת במבצע ארגז, שבו נחטפו קצינים סורים כקלפי מיקוח, במבצע אביב נעורים שבו הותקפה מפקדת אש"ף בביירות ובקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.

אחרי מלחמת ששת הימים החל ללמוד פיזיקה באוניברסיטת הרווארד בארה"ב ונישא לחברתו תרזה (תותי). ליוני ולתותי נולדה בת, אך היא מתה כמה ימים לאחר לידתה. אחרי חמש שנים התגרשו.

בשנה האחרונה לחייו הייתה לו חברה חדשה, ברוריה. הם התארסו, אך לא הספיקו להינשא.

בתחילת יולי 1976 נחטף מטוס אייר פראנס מלא אזרחים ישראלים בידי קבוצת טרוריסטים גרמנים ופלסטינים והוטס לאנטבה שבאוגנדה. הסיירת נשלחה לחלץ על המטוס ויוני פיקד על הפריצה. במהלך המבצע נפצע בחזהו ומת עוד לפני שהמטוס המריא בחזרה לישראל. המבצע נקרא בהתחלה מבצע כדור הרעם או מבצע אנטבה, ולאחר מכן הוחלט לקרוא לו על שם יוני, מבצע יונתן.

חיילי צה"ל עם שובם מהמבצע באנטבה, יולי 1976, ללא יוני (צילום: דובר צה"ל)

לאחר מותו הפך לגיבור לאומי שעל שמו נקראו שכונות, רחובות, מוסדות חינוך, יחידות צבאיות ועוד גם בישראל וגם בארצות הברית. התכתבויותיו עם הוריו ואחיו, בנות זוגו וחבריו התפרסמו שנה אחרי מותו בספר מכתבי יוני, שהפך לרב מכר ולטקסט איקוני בתרבות הישראלית.

המחקר מתבסס במידה רבה על מכתבי יוני. "התמקדנו במכתבים, הואיל והם מייצגים את הביטויים הכי נאמנים למקור של עולמו הפנימי", מסבירים במחקר, "המכתבים מהווים חומר ארכיוני עשיר ונדיר, הזמין לציבור, כמו גם לציבור החוקרים".

"התמקדנו במכתבים, הואיל והם מייצגים את הביטויים הכי נאמנים למקור של עולמו הפנימי. המכתבים מהווים חומר ארכיוני עשיר ונדיר, הזמין לציבור, כמו גם לציבור החוקרים".

המחקר מציין כי: "לפי המכתבים, נראה שיוני נרדף על ידי תחושת אבדון, אימה מפני האפשרות של קיצה של ישראל , בעיקר באמצעות אויבים חיצוניים, ואולם אף מבפנים. הלכי נפש אלה משקפים את הצורך הדחוף שלו לפעול להגנת ישראל".

כך, למשל, מציין המחקר מכתב שיוני כתב לחברתו רינה דרורי, לפני גיוסו: "המוות – זה הדבר היחיד המפריע לי: הוא אינו מפחיד אותי , הוא מסקרן אותי. הוא חידה שניסיתי, כמו שניסו אחרים, לפתרה ללא הצלחה. איני מפחד מפניו, מפני שאיני מייחס ערך רב לחיים עצמם ללא מטרה. ואם דרוש יהיה שאקריב את חיי להגשמת המטרה שאקבע להם, אעשה זאת בשמחה".

"המוות אינו מפחיד אותי , הוא מסקרן אותי. איני מייחס ערך רב לחיים עצמם ללא מטרה. ואם דרוש יהיה שאקריב את חיי להגשמת המטרה שאקבע להם, אעשה זאת בשמחה".

"שימו לב, למשל, למכתבים שכתב להוריו מ-1969", נכתב במחקר: "אני מוצא את החיים האזרחיים כמעט בלתי נסבלים. לא רק שאני חסר מנוחה, אלא שאני מרגיש שעל ידי מה שאני ממשיך באורח-חיי הנוכחי איני אלא מתכחש לעצמי".

ב-1972 כתב להם: "אני נעשה פסימי לגבי סיכויינו להחזיק מעמד – ולשפר את המדינה לטווח ארוך – עם ציבור תושבים כזה. אם לא ניהרס מבחוץ – הנחה היפותטית, כמובן – ניהרס מבפנים".

יוני נתניהו ותרזה (תותי) בחתונתם, 1967 (צילום: לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

"במכתבו האחרון כתב: 'העבודה משעבדת אותי, ואיני רוצה בכך. אני עושה דברים כיון שצריך לעשותם ולא מפני שאני רוצה. האם מותר לי לחיות כך, לעבוד כך ולכלות את עצמי? והתשובה אומרת תמיד, שיש להתמיד ולסיים בדבר שהתחלתי בו – שיש לי מחויבות לא רק כלפי העבודה, אלא גם כלפי עצמי. אבל איך אדע אם אוכל להחזיק מעמד עוד 10 חודשים?"

להרוג מטווח קרוב גורם לעצב

"ההנחה שחיילי הקומנדו הם זאבים בודדים זוכה במכתבי יוני לתמיכה אמפירית", נכתב במחקר, "כבנו של פרופסור להיסטוריה, אשר השתייך לצד 'השגוי' דאז של המתרס הפוליטי, יוני ממש 'הושלך' לבידוד רגשי בלידה. בידודו התגבר לאור העובדה, כי לאחר שחצב לעצמו נישה בתנועת הצופים, נאלץ להגר עם הוריו לארה"ב".

"כבנו של פרופסור להיסטוריה, שהשתייך לצד 'השגוי' דאז של המתרס הפוליטי, יוני ממש 'הושלך' לבידוד רגשי בלידה. בידודו התגבר לאור העובדה, כי לאחר שחצב לעצמו נישה בתנועת הצופים, נאלץ להגר עם הוריו לארה"ב"

"עדות לבדידותו עולה בבירור ממכתביו לחבריו בישראל בתקופה זו. הוא לא השתייך, חווה געגועים תמידיים וכמה לחזרה לישראל. הציונות של משפחתו אפשרה לו לעזוב את ארה"ב בכדי להתגייס לצה"ל, ובכך להיכנס לטריטוריה הפיזית והמנטלית המועדפת שלו. אולם אז הוא נותר ללא הוריו ואחיו, אותם הוקיר מאוד".

"השליחות שפעמה בו להגן על ישראל הייתה כה חזקה עד שבידלה אותו מקבוצת השווים שלו. האתוס ההרואי לא משאיל את עצמו בקלות לחיפוש אחרי תמיכה רגשית. כל אלה מובילים לבידוד רגשי, אשר תועד שוב ושוב במחקר האמפירי כגורם סיכון חמור למצוקה רגשית".

במכתב לחברתו רינה דרורי, שיוני שלח מארה"ב בהיותו בן 17 ומופיע במחקר כדוגמה לבדידותו של יוני, נכתב: "אני לא בא במגע עם נוער, אין לי שום חפץ בהם ואיני זקוק להם".

במכתב ששלח להוריו אחרי גירושיו מתותי נכתב: "לאחר חמש שנות נישואים קשה להסתגל לחיות לבד, בלי האשה שאתה אוהב. אבל מסתבר, שלכל דבר אפשר להתרגל. יותר קשה להשלים עם הפרידה כעובדה קיימת".

במכתב לבת זוגו ברוריה נכתב: "אני מרגיש בעצב במיוחד כשאני אתך ולא אתך לגמרי, למשל, כשאנו מדברים בטלפון. פעם טלפנתי לתותי ואמרתי לה, שאני בצבא ועצוב לי אני רוצה להיות אתה. היא הופתעה מאוד, כי מעולם לא אמרתי לה, שיש זמנים שקשה לי בצבא".

"לפני כמה שנים", כתב באותו מכתב לברוריה, "היה חודש שבו עברתי את הגבול שלוש פעמים ברציפות והיו לי היתקלויות עם ערבים, עמוק מאוד בשטחם, ובאחת מהן הרגתי אדם, בפעם הראשונה מטווח קרוב מאוד של בערך חצי מטר, ורוקנתי לתוכו מחסנית שלמה של כדורים עד שהפסיק לפרפר ומת.

"היו לי היתקלויות עם ערבים בשטחם. באחת מהן הרגתי אדם, בפעם הראשונה מטווח קרוב מאוד של בערך חצי מטר, ורוקנתי לתוכו מחסנית שלמה עד שהפסיק לפרפר"

קברו של יוני נתניהו בבית העלמין הצבאי בהר הרצל (צילום: מצילומי יהודית גרעין-כל, מתוך אתר פיקיויקי)

"כשחזרתי הביתה אחרי כל פעם, לא הייתי מספר לתותי, ורק מחבק אותה חזק. היה לי קשה. להרוג מטווח קרוב מוסיף עצב לאדם ששוקע ונשכח, אבל מוסיף להתקיים".

בנוסף על המכתבים, התבסס המחקר על דברים שכתבו אודותיו אנשים אחרים, שרובם הופיעו גם הם בספר מכתבי יוני. המחקר מתבסס, למשל, על שיר שכתב על יוני חברו, אלישע ברמאיר, שמופיע בספר:

"יוני. קוצים ודרכים ללא קץ. שקיעות וזריחות בג'הנום. אתגרים שאיש לא הציב. משימות שאיש לא ביצע. תחרויות של כוח הסבל, מיצוי טיפת היכולת האחרונה. מדבריות ללא מים, הרים עצומים, נחלים יבשים. כלבי זאב, ילדים קטנים בבתים רחוקים, חדרים לשעה, לאחר לילות ללא שינה. יוני זה מעט חברים. מלחמה מתמדת בשינה, בעייפות, בפינוק, בשכחה, בחוסר היעילות, באזלת היד, בשקר. יוני זוהי הפיכת הבלתי אפשרי לאפשרי. יוני – כל היפה שאין בנו. נצח ישראל".

פרופ' שחר מציין כי החל לעבוד על המחקר על מכתבי יוני כבר לפני 18 שנה, אך לא השלים אותו עד כה: "חששתי מפרסום צהוב שיפגע בזכרו של יוני".

חלק ממה שאתה מתאר, אדם חרד ובודד שחי בתחושה מתמדת של קטסטרופה שיש לו ייעוד להציל את העולם מפניה מתאים גם לאחיו, בנימין נתניהו, לא?
"בנימין נתניהו אינו נושא המחקר".