הגלובוס השחור: מזהם השבוע

העובדה שמדינת ישראל – כפי שדווח אתמול (חמישי) – תקבל פיצוי על זיהום הזפת הגדול שפקד את חופיה בחורף האחרון משמחת, כמובן. הקרן הבינלאומית לפיצויים על זיהום ים, שישראל חברה בה, הגיעה למסקנה שהבקשה של ישראל מוצדקת.

נציגי המדינות החברות בקרן – שזמן קצר אחרי האירוע שלחה מומחה בריטי ששוטט בחופי ישראל ואסף דגימות זפת – החליטו פה אחד לאשר את הפיצוי. מכאן ועד התשלום, הדרך ארוכה: עדיין לא ברור מה הסכום שתקבל מדינת ישראל ומתי. זו תחילתו של תהליך ארוך של התדיינות מקצועית וכלכלית שמצדו השני יצא מספר.

לאנשי המשרד להגנת הסביבה מגיעות ברכות על כך שהצליחו לשכנע את הנהלת הקרן, אבל לצד הסיפוק יש כאן גם הרבה תסכול: המזהמים עצמם חמקו בלא פגע.

מתנדבים מנקה בחוף בעקבות דליפת הנפט שגרמה לזיהום בחופי הארץ, 20 בפברואר 2021 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

ההוכחות הנסיבתיות נגד האונייה "אמרלד" לא הספיקו בשביל לשמש כראייה משפטית; וממילא, התברר שהאונייה כלל לא הייתה מבוטחת. כמה פשוטים החיים כשאתה מצפצף על החוק ועל הסביבה: מתברר שאפשר בקלות לשייט בלב ים, לשפוך נפט בחסות העלטה ולהמשיך אל הנמל בסוריה בלי שמישהו יוכל למצות איתך את הדין.

ההוכחות הנסיבתיות נגד האונייה "אמרלד" לא הספיקו בשביל לשמש כראייה משפטית; וממילא, התברר שהאונייה כלל לא הייתה מבוטחת. כמה פשוטים החיים כשאתה מצפצף על החוק ועל הסביבה

לכן, כשהשרה תמר זנדברג הוציאה אתמול הודעה לפיה מומש עיקרון "המזהם משלם", זה לא מדויק. המזהם לא שילם ולא ישלם אפילו דולר. קרן בינלאומית שנועדה לספק רשת ביטחון למדינות תשלם במקומו.

זה מזכיר את המצב שבו הביטוח הלאומי משלם דמי מזונות במקום גרוש או גרושה שמתחמקים מהתשלום. זו רשת ביטחון מוצדקת וחיונית עבור הילדים, אבל במקרים רבים זה מאפשר לסרבנים לחמוק מחובתם הבסיסית ולחסוך כסף על גבו של הציבור.

חתיכות זפת על החוף במכמורת, 1 במרץ 2021 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

ההחלטה של הקרן רק מחדדת כמה חסרות אונים הרשויות הגלובליות מול הפיראטים שמשייטים בימים. והיא גם מספקת תזכורת לעובדה שישראל עדיין לא מוכנה ולא מאובזרת כראוי להתמודדות עם זיהום ים בקנה מידה גדול.

החלטת הקרן רק מחדדת כמה חסרות אונים הרשויות הגלובליות מול הפיראטים שמשייטים בימים. והיא גם מספקת תזכורת לעובדה שישראל עדיין לא מוכנה כראוי להתמודדות עם זיהום ים בקנה מידה גדול

האירוע של פברואר היה קדימון, צריך לקוות שהסרט אף פעם לא יגיע, כי אם זה יקרה, שום פיצוי מהקרן הבינלאומית לא יעזור.

הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

לא בכל יום מוסד ציבורי מצדיק את שמו באופן כל כך מובהק. השבוע זה קרה כשהוועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחו"פ) פסלה שתי תוכניות בנייה יומרניות על חוף לידו באשדוד ובכך, בפשטות, מימשה את ייעודה – לשמור על החוף.

התוכנית, שזכתה באופן מקומם לתמיכת העירייה, ביקשה להקים על החוף, במרחק 70 מטר בלבד מקו המים, שני מלונות צמודים עם תכולה של כ-130 חדרים. את קרב הבלימה ניהלה קבוצה של תושבים עיקשים בליווי שורה של ארגוני סביבה בראשות "אדם טבע ודין" ו"צלול".

חוף לידו באשדוד והמיקום שבו תוכננו להיבנות מלונות (צילום: דוד אסייג)

להחלטה לעצור את היוזמה הזו יש חשיבות עקרונית שעשויה להשפיע על מאבקים דומים בנקודות נוספות על קו החוף הישראלי.

המשמעות העקרונית נובעת מכך שמדובר בתכנית מ-2004. התאריך חשוב, משום שבאתה שנה, חודשים ספורים מאוחר יותר,  עבר חוק שמירת הסביבה החופית, שאוסר לחלוטין על בנייה בטווח של 100 מטר מקו המים.

מטרת החוק למנוע מצב שבו חוף הים, חלקת הטבע הכי מבוקשת בישראל, מופקע מהציבור לטובת יזמים וחדרי מלון לאלפיון. החוק מצוין, אבל יש לו נקודת תורפה אחת: הוא לא רטרואקטיבי ולא חל על תוכניות שאושרו לפני 2005.

בחופים רבים בישראל יש תוכניות, חלקן בנות 50 ו-60 שנה, שאין להן כל רלוונטיות לימינו, שיזמים מנסים לממשן תוך ניצול הפרצה בחוק. פורמלית, מוסדות התכנון יכולים לאשר את זה. מהותית, הם צריכים להפעיל שיקול דעת ולהבין שמה שאולי התאים אי-אז במאה הקודמת לא היה מאושר היום.

אזרחים מפגינים נגד תוכניות הבנייה בחוף לידו באשדוד. במרכז: ח"כ לשעבר אילן גילאון (צילום: אשדוד רוצה שינוי)

וזה בדיוק מה שהחליטה הוועדה: היא החזירה את החוף לציבור, הרחיקה את היזמים והמלונאים מקו המים, ועל הדרך גם הזכירה את משבר האקלים ואת העובדה שחופי הים בישראל הולכים ונהיים צרים ולכן את מה שנשאר חובה לשריין לציבור הרחב.

"הוועדה ערה לכך שבשטח הנדון חלה תוכנית מאושרת הכוללת בינוי למלונאות, אך סבורה כי לאור תפיסות התכנון העדכניות לא ראוי לאשר תוכניות חדשות הכוללות בינוי בתחום חוף הים", כתבו חברי הוועדה בהחלטתם, וזה משפט שבהחלט ראוי לזכות אותם בגלובוס הירוק של השבוע.

"הוועדה ערה לכך שבשטח  חלה תוכנית מאושרת הכוללת בינוי למלונאות, אך סבורה כי לאור תפיסות התכנון העדכניות לא ראוי לאשר תוכניות הכוללות בינוי בתחום חוף הים"

טיפ ירוק לשבת

רוכבי אופניים שמוליכים את אופניהם רגלית – תענוג מפוקפק מאוד בקיץ הישראלי – הוא מראה שגור בערי ישראל. דיוושת על כמה שברי זכוכית (אביזר נפוץ בצדי הכבישים אצלנו) והופ – מעט אחרי זה הצמיג פחוס והדרך למתקן הפנצ'רים סלולה. כלומר, לוהטת ומייאשת.

אבל אפשר גם אחרת. Mike Bike, או בשמו הרשמי מיכאל עוז, יבוא אליכם ויתקן את מה שצריך.

מיכאל עוז, Mike Bike (צילום: באדיבות המצולם)

פעם היה לו מקום קטן בתל אביב שבו הוא השיב אופניים לחיים, אבל בשלב מסוים הוא הגיע למסקנה שארבעה קירות רק מסבכים את העניינים והפך למתקן אופניים נייד. וכן, הוא עושה את זה על אופניים. רק על אופניים: הוא גר באָזוּר, מדווש כל יום לתל אביב עם ערכת כלים מגוונת ומקבל קריאות הצלה מכל קצווי גוש דן.

עוז בסך הכול בן 68, כך שלרכוב 800 קילומטר בחודש אל הלקוחות – זה הממוצע שלו – זו עבורו לא יותר ממכה קלה בפדל. אה, והוא גם נחמד והגון.

מייק בייק: 050-5996120