זכייתה אתמול (שבת) של נבחרת ישראל בג'ודו במדליית ארד בטוקיו אחרי יום קרבות מרתק העלתה את מאזן הענף לשש מדליות אולימפיות מתוך 11 בהן זכתה ישראל בתולדות האולימפיאדה.
זו גם הייתה הפעם הראשונה שנבחרת ישראלית זכתה במדליה, ולא פלא שזה קרה בג'ודו, הענף היחיד בו ישראל יכולה להציג נבחרת תחרותית שמתמודדת על המקומות הראשונים בעולם.
דווקא אחרי שבוע מאכזב בתחרויות האישיות הצליחו אנשי הנבחרת בג'ודו להתאושש ולבסס את מעמד הענף בישראל בסדרת נצחונות מרשימה שהעידה על המשכיות מאז הזכייה בשתי המדליות האולימפיות הישראליות במשחקי ברצלונה 1992. זו לא היתה הבלחה אלא תוצאה של מאמץ בן חמש שנים ויסודות עמוקים בחברה הישראלית.
ברגעים כאלו ראוי לזכור שהג'ודו הישראלי צמח בפריפריה על ידי דור של עולים חדשים בשנות השישים. הם הגיעו מצפון אפריקה, דרום אפריקה והולנד ובראשם עמד מוריס סמדג'ה, מאבות הג'ודו הישראלי. סמדג'ה, עולה מתוניסיה, התיישב במעברת נווה נוי בבאר שבע ויצר תרבות ג'ודו במדבר שהיה אז הספורט הישראלי.
במקלטים בבאר שבע, בתנאים לא תנאים, הוא אימן ילדים על מזרוני קש מאולתרים. בהמשך הוא נהנה מתרומה של מהנדסים צרפתים, אותם אלו שבנו את הכור האטומי בדימונה, אשר קנו לו מזרונים אמיתיים כאות תודה. הוא עבר לאמן בבית העם ובמועדוני נוער בבאר שבע ומשם הוא הפיץ את בשורת הג'ודו בכל רחבי הנגב, היה בין מארגני אליפויות ישראל הראשונות וממקימי ארגון המאמנים.
הוא עבר לאמן בבית העם ובמועדוני נוער בבאר שבע ומשם הוא הפיץ את בשורת הג'ודו בכל רחבי הנגב, היה בין מארגני אליפויות ישראל הראשונות וממקימי ארגון המאמנים
במשך שנים סמדג'ה שילב בין ספורט עממי, חוגי ילדים ונוער וגם ספורט תחרותי כשאימן שורה ארוכה של אלופי ישראל. הוא וחבריו הכשירו את דור המאמנים הראשון שגדל בישראל ואף גידל בביתו שישה אלופי ישראל שאחד מהם, אורן, הוא מדליסט אולימפי ומאמן של מדליסטים.
לקרוא לו מאמן ג'ודו מעט מחטיא את המטרה. מוריס סמדג'ה היה מחנך דגול והג'ודו היה אמצעי. הוא השקיע באלופי עתיד באותה מידה כמו בילדים לא הכי מוכשרים שבאו לחוג ונהנו (זה יהיה אני) באותה מידה. הוא לימד אותנו להתייחס לספורט ברצינות, העניק תעסוקה ותשומת לב לנערים שהיו זקוקים לכך והפך את הנגב לגורם מוביל בענף.
לקרוא לו מאמן ג'ודו מעט מחטיא את המטרה. מוריס היה מחנך דגול והג'ודו היה אמצעי. הוא השקיע באלופי עתיד באותה מידה כמו בילדים לא הכי מוכשרים שבאו לחוג ונהנו (זה יהיה אני) באותה מידה
השנה הוא יחגוג את יום הולדתו התשעים ואין ראוי ממנו לקבל את פרס ישראל. את הכבוד הראוי הוא מקבל מכל מי שזכה ללמוד ממנו, אבל הגיע השעה שגם מדינת ישראל תעניק לו מכבודה.
פרס ישראל לספורט יצא מרווח גם כן ממהלך כזה, לאור הפיחות במעמדו. עד היום, הוא הוענק לתשעה אישים וגופים – שלושה מהם, שליש מהזוכים, הם אנשי מכבי תל אביב בכדורסל.
אחד מהם, העסקן שמעון מזרחי, ניהל את המועדון בתקופה בה התרחשה בו שערורית הספורט המבישה בתולדות המדינה, כשבנק הלוואות פיראטי זיהם את ענף הכדורסל כולו. בעולם מתוקן, מזרחי היה נדרש לאחריות. במדינת ישראל, הוא זכה לפרס על עסקנות.
לא חייבים לתת למוריס סמדג'ה את פרס ישראל לספורט – זה יכול להיות פרס ישראל לחינוך, או על פרס על מפעל חייו. כך או אחרת, הגיע הזמן שהמדינה תכיר במוריס סמדג'ה, מאבות הג'ודו הישראלי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו