ח"כ דרעי, אני האדם הלבן. זה שלפי דבריך תקציב המדינה נכתב על ידי בני מינו ועבורם. אנשים לבנים, לפי מניפת הצבעים שלך, הם גם מדושני עונג. סך הכל שיפור לעומת מה שכבר נאמר עלינו: נושכי נשך, בעלי אפים ארוכים ושאר סימנים. .

מאחר שאתה מחלק את אזרחי ישראל לפי תורת השש בש, בוא ואספר לך על תולדות אדם לבן אחד, בן להורים לבנים, נשוי לאשה לבנה ואבא לילדים לבנים וחמודים. אדם לבן שקוראים לו אני.

רוב משפחתי ומשפחת אישתי הלבנה נשארו על אדמת גרמניה. לרובם אין בכלל קברים. מי ששרד עלה לכאן והתחיל חייו מאפס, נושא טראומות מהכואבות שספג המין האנושי.

רוב משפחתי ומשפחת אישתי הלבנה נשארו על אדמת גרמניה. לרובם אין בכלל קברים. מי ששרד עלה לכאן והתחיל חייו מאפס, נושא טראומות מהכואבות שספג המין האנושי

אחר כך סבתי הלבנה התגייסה להגנה. התפקיד שלה היה להעביר נשקים מתחת למזרן בעגלת אימי התינוקת. אבי הלבן (מסיביר) נשלח לפנימיה כי לא היה להוריו כסף לגדלו.

אני הלבן והמדושן הלכתי לגולני. שם שכבתי במארבים עם שחורים. גם בלוויות אני זוכר ארונות עטופים בכחול לבן, לא בשחור לבן.

אבי חלה מאוד. מאחר שלא היה לנו די כסף לניתוח פרטי, הוא חיכה לניתוח לב פתוח למעלה משנה ומת במהלך ההמתנה. הוא מת לבן וממש לא מדושן עונג. הוא מת כי לא היה לנו כסף. אחרי עשרות שנים ששירת בצה"ל. כל מה שהיה חסר לנו אז היה מעטפת מזומנים לאיש הנכון.

אותי לימדו לא להבחין בין שחור ללבן אלא בין ישר לעקום. בין אוהב לשונא. בין אנשים רעים הפועלים רק למען עצמם ובין אלה שמסייעים לכל דורש. מניפת הצבעים שלך לא היתה שם.

מימנתי את לימודיי בכספי. שטפתי שירותים בתחנות דרך (לפני תחנות הנוחות) מגרד שיירי צואה מיובשים ושלוליות שתן. בזמן שנשאר שמרתי בלילות באיזו חברת הייטק. אני הלבן והמדושן.

אבי חלה מאוד. מאחר שלא היה לנו די כסף לניתוח פרטי, הוא חיכה לניתוח לב פתוח למעלה משנה ומת במהלך ההמתנה. הוא מת לבן וממש לא מדושן עונג. הוא מת כי לא היה לנו כסף

כל חיי עבדתי, למדתי, מעולם לא לקחתי שוחד, לא הואשמתי בהעלמות מס. הדף שלי חלק ולבן. מעולם לא נתפסתי בשקר או לא אמרתי אמת.

אני בן 56. מטפל באימי החולה מאוד. חוסך בכל דרך, גר בבית שכור, נוהג ברכב ישן שלי. לא גר באחוזה ולא בדירת מיליונים בירושלים. אנחנו מאושרים. כי אני זוכר את דירת השיכון בה גרנו. את ארוחת הצהריים שכללה חלב קר עם אורז וסוכר. קראנו לזה "מרק חלב", או בפיך "מרק לבן". זה היה מזוננו. יין לבן לא היה בתפריט.

אני מאוד כועס עליך, אתה מלהיט את חסידיך נגד אחיהם, משרה שנאה, נותן סימנים, בורא סטיגמות. זו לא דרך התורה ודרך האל. זו אולי הסיבה שהאל שולח אותך לשבת מאחורי סורג ובריח, ואינך לומד כנראה.

זו דרכו של אסיר לשעבר העומד בפני משפט ורוצה לשמור על כוחו האלקטורלי. הלבנים אינם שונים מהשחורים. אל תהפוך אותנו לדרום אפריקה ואל תחזיר אותנו לסיוטי הרכבות והמשלוחים.

התקציב הזה נבנה עבור כולנו. לראשונה אין בו מגזרים מועדפים, לבד מאלה שהופלו כאן לרעה בלי קשר לצבע עורם: קשישים, בעלי צרכים מיוחדים, נשים מוכות, חסרי דיור ועוד.

כל חיי עבדתי, למדתי, מעולם לא לקחתי שוחד, לא הואשמתי בהעלמות מס. אני בן 56. מטפל באימי החולה מאוד. חוסך בכל דרך, נוהג ברכב ישן שלי וגר בבית שכור, לא באחוזה או בדירת מיליונים בירושלים

לא קיבלת את ליטרת הבשר האוטומטית שלך כי אתה שווה בין שווים, אבל יש לך גם תכונה נוספת. אתה אדם רע.

אייל פרדיס הוא מרצה לתקשורת ויועץ אסטרטגי. לשעבר יועץ בכיר לשר משה שחל בממשלת רבין ז"ל, דובר ההסתדרות הכללית, מנכ"ל עיריית עפולה, שדרן ופרשן פוליטי. מתגורר בקרית טבעון

ככל שההיתכנות לעסקה עולה, עולים קולות הימין והימין הקיצוני והמופרע וטוענים נגד "המחיר" שישולם לחמאס תמורת השבת החטופים. בואו רגע נדון בשאלת המחיר. ובשאלה החשובה יותר: מי צריך לשלם את המחיר על מחדל 7 באוקטובר? על קונספציית "חמאס הוא נכס"?

הרי לא שמעתם את בצלאל סמוטריץ' חוזר בו, או מבקש סליחה על אמירותיו ש"חמאס הוא נכס". לא שמעתם את בנימין נתניהו חוזר בו ומתנצל על מדיניותו ואמירותיו מ-2018, לפיהן הכסף הקטארי לחמאס הוא החלטה מנהיגותית נכונה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

סמולנים, בוגדים, חמוצים, אנרכיסטים: לאורך השנים התרגל הציבור הליברלי בישראל להתעלם מהטבעת תוויות שליליות ומהטלת-דופי שיטתית ומסלימה נגדו. הציבור הזה התרגל לסגת לבועת חייו הפרטיים, תוך שימוש במנגנוני-הגנה נפשיים של פיצול, הכחשה והדחקה, במקביל ובדומה להשלמה עם שגרת הטפטופים בעוטף.

ככל שהמרחב הציבורי הלך והתכער, הלך ונעכר, הלך ונהיה מסואב, מושחת, פנאטי ודהוי, פָּנִינוּ להתרווח בקפסולת חיי היום-יום שאליה הוסללנו כביכול מתוך בחירה, ובתוכה חשנו חופשיים ומשפיעים, רגילים ונורמליים, עוצמים-עין ברפלקסיביות להידלדלותה לכדי מרחב שולי ומצומק, מרוּקן וחלול.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.

בציבור הישראלי יש הסכמה רחבה על הצורך בהחזרת החטופים: החיים לשיקום ולחיים בינינו, והמתים לקבורה ולהתרת ספק בקרב בני המשפחה (בנאומים ובתקשורת אומרים: "שלא יהיו לנו עוד רון ארדים").

החזרת חלק מהחטופים כנראה תסוכם בימים אלה ממש. כולם רוצים בהחזרת החטופים. האמנם?

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.