1

קורא לאחרונה לעומק על ההתלקחות הישראלית-פלסטינית שהתחוללה בין ספטמבר 2000 לבין 2004. פיגועי תופת בלב ת"א, ירושלים וחיפה. פיגועי תופת בצפון מדינת ישראל. במרכז מדינת ישראל. גם בנמל אשדוד. פיגועי תופת בגדה המערבית.

פיגועי תופת ברצועת עזה (אף שכמות פיגועי התופת שחוללו פלסטינים מרצועת עזה בתחום מדינת ישראל הריבונית, הייתה פחותה לאין ערוך מפיגועי תופת שביצעו פלסטינים מהגדה המערבית באותן שנים. הסיבה לכך פשוטה: גבול מובהק בין רצועת עזה למדינת ישראל נכון לאותן שנים. העדר גבול בין הגדה המערבית לבין מדינת ישראל באותן שנים. בניית הגדר בין הגדה למדינת ישראל לאחר מכן, בלמה במידה ניכרת את פיגועי התופת. אך הגדר לא נבנתה רק לאורך הגבול הבינלאומי שהוא הקו הירוק. היא נבנתה גם בתוך הגדה תוך ביתור כפרים פלסטינים, הפקעת קרקעות חקלאיות ופגיעה שרירותית במרקם חיי תושבים פלסטינים רבים).

2

לא פחות מ-1056 ישראלים נרצחו במהלך אותה תקופה הן במדינת ישראל, הן בגדה והן ברצועה. כ-70 אחוזים מהם היו אזרחים. כ-30 אחוזים מהם היו חיילי צה"ל. בוצעו בין 144 ל-151 פיגועי התאבדות בידי פלסטינים. יותר מ-500 מכלל ההרוגים הישראלים נרצחו במסגרת פיגועי התופת.

לצד אותם 1056 נרצחים ישראלים, יש למנות גם 8022 פצועים. החלוקה היא בערך כזו: כ-50 הרוגים בשנת 2000. בערך 200 הרוגים הן בשנת 2001 והן בשנת 2003. ב-400 הרוגים בשנתיים הללו. וכן 450 הרוגים בשנת 2002. השנה המחרידה והקטלנית מכל. כמו כן נרשמו כ-150 הרוגים בשנת 2004

3

לצד אותם 1056 נרצחים ישראלים, יש למנות גם 8022 פצועים. מספרים מחרידים. החלוקה היא בערך כזו: כ-50 הרוגים בשנת 2000. בערך 200 הרוגים הן בשנת 2001 והן בשנת 2003. כלומר, מדובר בערך ב-400 הרוגים בשנתיים הללו. וכן 450 הרוגים בשנת 2002. השנה המחרידה מכל. השנה הקטלנית מכל. כמו כן נרשמו כ-150 הרוגים בשנת 2004.

4

בצד הפלסטיני זה גבוה יותר: יותר מ-3300 הרוגים פלסטינים לפחות בין השנים 2000-2004. ייתכן שהמספר אף מגיע ליותר מ-4000 לפי גרסה אחרת. וכן 32 אלף פצועים. מספר לא נתפש.

הטראומה כה עמוקה. כה עצומה. כה הדדית. אין בכלל ספק שמאז התקופה המחרידה ההיא, נפערה תהום אדירה של חוסר אמון הן מצד הישראלים והן מצד הפלסטינים. ובמובן עמוק מאד, גם בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל.

בצד הפלסטיני זה גבוה יותר: יותר מ-3300 הרוגים פלסטינים לפחות בין השנים 2000-2004. ייתכן שהמספר אף מגיע ליותר מ-4000 לפי גרסה אחרת. וכן 32 אלף פצועים. הטראומה כה עמוקה. כה הדדית. אין בכלל ספק שמאז התקופה המחרידה ההיא, נפערה תהום אדירה של חוסר אמון

5

אפשר לחשוב על סיבות שונות שהולידו את ההתלקחות הזו וכן על סיבות שונות שהולידו הן את ירידת עוצמת הלהבות לאורך תקופות ספציפיות במהלך התלקחות, והן את עליית עוצמת הלהבות לאורך תקופות אחרות במהלך ההתלקחות.

לגבי הסיבות לסיום ההתלקחות: נראה שמדובר הן במות ערפאת והחלפתו בידי עבאס, הן בבניית הגדר, הן בפעולות צבאיות שונות, הן בהתעייפות פלסטינית והן בנסיגה הישראלית (הקרקעית בלבד) מרצועת עזה בקיץ 2005 (ההתנתקות).ג

6

נדמה שתקופת פיגועי התופת ההיא מאחורינו: פיגועי תופת בלב ירושלים ובלב ת"א התחוללו גם בין השנים 1994-1997 במידה ידועה. אך פיגועי התופת הגיעו לשיאם בין השנים 2000-2004. כאמור, השנים 2001 וכן 2003 היו קטלניות ביותר. מחרידות ביותר. שנת 2002 הייתה הקטלנית מכל. המחרידה מכל. גם שנת 2004 הייתה קטלנית. גם היא הייתה מחרידה.

7

פיגועי התופת של השנים 2000-2004 הוחלפו מאז בהמטרת רקטות: ההתלקחות בין מדינת ישראל לבין חיזבאללה בקיץ 2006, ההתלקחות בין מדינת ישראל לבין ממשל חמאס ברצועת עזה בדצמבר 2008, ההתלקחות בין מדינת ישראל לבין ממשל חמאס ברצועת עזה בנובמבר 2012, ההתלקחות החמורה מכל בין מדינת ישראל לבין ממשל חמאס ברצועת עזה בקיץ 2014 וכן התלקחויות תקופתיות וממוקדות יותר בשנת 2016, בקיץ 2018 ובנובמבר 2018.

וכן כדאי לזכור שרקטות הומטרו גם במרס 2019 וכן במאי 2019. לעתים גם התחוללו גלי טרור סכינאות, דריסות וירי (בעיקר בין השנים 2016-2018) הן בגדה המערבית והן בתחום מדינת ישראל. לא אחת משוגרים מעזה גם בלוני תבערה. עפיפוני נפץ. הדרום בוער הרבה.

8

הטרור מכה בנו פחות לאורך 15 השנים האחרונות. אך הוא עדיין מכה. המטרת רקטות היא דבר בלתי נסבל. ומספרי ההרוגים הפלסטינים במהלך ההתלקחויות בלתי נסבלים:

1400 פלסטינים הרוגים בדצמבר 2008 (עופרת יצוקה) מתוכם מאות תושבים לא חמושים לרבות ילדים. 250 הרוגים בנובמבר 2012 (עמוד ענן) לרבות עשרות בלתי חמושים. ולא פחות מ-2200 הרוגים בקיץ 2014 (צוק איתן) שרובם כנראה היו בלתי חמושים. מתוכם לא פחות מ-551 ילדים מתים. מספרים שצריכים לזעזע כל אדם.

9

חוץ מזה, אפשר למנות לא מעט פיגועים איומים גם לאורך 15 השנים האחרונות. אך מספרי הנרצחים פחתו. פיגועי התופת נפסקו. זו נחמה פורתא.

ועדיין נותרנו עם שאלת היסוד: אם מדינת ישראל הריבונית מבקשת לקיים משטר דמוקרטי, היא אינה יכולה להמשיך להשליט דיקטטורה צבאית בגדה המערבית, שטומנת בחובה משטר אפרטהייד

10

ועדיין נותרנו עם שאלת היסוד: אם מדינת ישראל הריבונית מבקשת לקיים משטר דמוקרטי, היא אינה יכולה להמשיך להשליט דיקטטורה צבאית בגדה המערבית, שטומנת בחובה משטר אפרטהייד (2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה). היא גם אינה יכולה להמשיך במצור האכזרי על רצועת עזה. מצור קשה שחוגג 12 שנים איומות. מאידך, אזרחי מדינת ישראל אינם אמורים לחיות בצל איום המטרת רקטות. מרצועת עזה. מהגדה. מלבנון. משום מקום.

11

הפתרון אמור להיות מדינה פלסטינית תוך פינוי מסיבי של התנחלויות וכן תוך עיצוב הסדרי ביטחון נאותים.

12

אך קשה לראות את זה קורה. בטח לא תחת הנהגת נתניהו. הציבור הישראלי ימני ברובו. מאז תקופת פיגועי התופת בין השנים 2000-2004, זה רק העצים.

הנקודה היא שאנחנו הופכים אט-אט למדינת אפרטהייד. וקיים קשר נורא, כנראה, בין תקופת פיגועי התופת לבין שקיעת מדינת ישראל מהמתחם הדמוקרטי למתחם האפרטהייד. זה קורע את הלב. זה איום. וזו חרפה עמוקה. זו גם בגידה בהיסטוריה היהודית: היהודים, כזכור, היו קורבנות הגזענות הקשה מכל לאורך ההיסטוריה. איזה צחוק עגום של הגורל.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

הדיווחים בליל שלישי בשבוע שעבר על נפילת עוד שלושה לוחמים בעזה, הוסיפו לטראומה הכללית גם את הדיווח על עוד לוחם שהתאבד בצפון. הם, הדיווחים, נצמדו לדיווחים מהכנסת על דיל עסקת הפטור לחרדים.

אלה נצמדו לדיווחים על ההתעקשות של בנימין נתניהו על עסקה חלקית, בה שוב יופקרו החטופים לזוועות השבי במנהרות חמאס, ולאדישותו למשפחות החטופים שליוו אותו לוושינגטון ואף הצטלמו אתו, ולשלל הסרטונים הזחוחים שהוא מוציא בוקר וערב.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

שיח החירשים החילוני-חרדי הוא מהמרתקים במדינה הזו. את תירוץ ה"שירות באמצעות לימוד התורה" של החרדים אף אחד כבר לא קונה, כי גם מתווה פשרה שיגייס את אלו שלא לומדים – נדחה על-ידי הרבנים על הסף. את האמת הזו לאחרונה הם גם לא דואגים להסתיר.

החילוני התמים שנחשף לַתַּרְמִית מסיק את המסקנה – מבחינתו – המתבקשת: זה הכל סיפור על כוח ושליטה של העסקונה והאליטה הרבנית בהמון החרדי.
ובכן, טעות. זה קל מדי, שלא לומר בורות. מי שקצת מכיר, יודע שמאחורי תירוץ "לימוד התורה" לאורך השנים, הקו החרדי האמיתי ביחס למדינת ישראל – ובכלל ביחס לעולם המודרני – מושתת על עיקרון ברור ועקבי: היבדלות. זהו האתוס המכונן של האידיאולוגיה החרדית. לא להתערבב עם העולם החיצון, ובגדול כמה שאפשר להגביה את חומות הגטו – מה טוב.

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

זה לא כבש כותרות בינלאומיות, אך לאחרונה עיר הבירה של אומה שבניה נרדפו ונרצחו ברצח עם נוראי במלחמת העולם השנייה הנציחה את זכר קורבנות עם אחר שסבל גורל דומה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

ב־7 ביולי שינתה עיריית ירושלים את שמו של רחוב קטן הסמוך לשער שכם וקראה לו על שמו של אליה קהוואג'יאן – צלם ארמני שמת בשנת 1999, ואיבד את כל משפחתו במהלך רצח העם הארמני שביצעה האימפריה העות'מאנית ב־1915.

לארי לקסנר הוא עיתונאי אמריקאי ותיק, שחי בתל אביב וקריירת הדיווח שלו נפרשת על פני פורטו ריקו, הבלקנים, המזרח התיכון והקווקז הדרומי.