אחרי שהמלך עבדאללה היה הראשון שהוזמן לבית הלבן, ומכיוון שארצות הברית הודיעה כי תחזיר את הקונסוליה שלה לרחוב אגרון, יש לצפות שעניין ירושלים יהיה בין העניינים שיהיו במשא ומתן בין ישראל לארצות הברית בתקופה הקרובה.

אבל, כמו בדרך כלל, כל מי שבוחשים בירושלים לא מתעניינים מה יש לתושבי מזרח ירושלים לומר.

אחרי שהמלך עבדאללה הוזמן ראשון לבית הלבן וארה"ב הודיעה על החזרת הקונסוליה לרחוב אגרון, יש לצפות שעניין ירושלים יידון בין ישראל לארה"ב. אבל הבוחשים בירושלים לא מתעניינים בדעתם של תושבי מזרח העיר

האמת היא, שככל שדברים קשורים בתושבי מזרח ירושלים, התהליכים העוברים עליהם קושרים אותם לישראל ולא לרמאללה. גם חוסר השקט שחזינו בו באחרונה לא היה קשור בתשוקה שלהם להיות הבירה של מדינת פלסטין, אלא לעניינים הקשורים במעמדם בישראל. בכלל זה – הבחישה בהר הבית מצד שני חלקי התנועה האסלאמית, הצפונית והדרומית, הרשימה המשותפת החילונית, וגורמים יהודיים החותרים לשנות את הסטטוס קוו בין ישראל, הווקף וירדן כדי שליהודים תהיה זכות תפילה.

הר הבית הפך לזירת התגוששות פנים ישראלית, יותר מאשר בחישה של גורמים חיצוניים. אומנם טורקיה, ירדן וסעודיה מעורבות במאבקים על הר הבית, אבל התסיסה סביבו נובעת ממאבקים פנים ישראליים. כלומר: ירושלים משתלבת בפוליטיקה הישראלית ולא בפוליטיקה של רמאללה או עזה – חרף כל מאמציהם לבחוש בתוכה.

לפיכך, כוונת הממשל האמריקני לחדש את הקונסוליה ברחוב אגרון מעוררת התרגשות במוקטעה אבל לא בעיר העתיקה.

השאלה היא – האם המגמה הזאת תתורגם גם להשתתפות של ערביי מזרח הבירה בבחירות לעירייה? אם הניסיון של רע"ם להשתלב בממשלת ישראל יצליח – הסיכוי שערביי מזרח ירושלים ירוצו לבחירות לעירייה יותר מסביר, ויש להיערך לכך.

ערב הבחירות האחרונות לעירייה, מכון מחקר מזרח ירושלמי כינס סדנה סגורה לבחון את הסוגייה, וכמה מן המשתתפים בסדנה מסרו לנו כי היו שלוש קבוצות של מתדיינים – ירושלמים מקוריים בעלי נטייה לאומית, תושבי שמוצאם מחברון שהם היום רוב התושבים, ולהם נטייה אסלאמית, ואזרחים ישראלים שהשתקעו בשכונה משלהם בצפון מזרח העיר.

הר הבית הפך לזירת התגוששות פנים ישראלית, יותר מאשר בחישה של גורמים חיצוניים. כלומר ירושלים משתלבת בפוליטיקה הישראלית ולא בפוליטיקה של רמאללה או עזה – חרף כל מאמציהם לבחוש בתוכה

התושבים המקוריים התנגדו להשתתפות בבחירות מטעמים לאומיים, החברונים תמכו מסיבות פרקטיות, והישראלים רצו להריץ את אחמד טיבי לראשות העיר.

היו כמה רשימות ממזרח ירושלים שהתארגנו לרוץ, אבל נחשפו לאיומים של פתח, וחזרו בהם.

יש לקחת בחשבון כי אם הניסוי של מנסור עבאס יצליח – גורמים דומים לו ישקלו ברצינות להיכנס לעירייה. יש כבר כמה סימנים שגורמים אסלאמיים המזוהים עם חמאס נכנסו למנהלות השכונתיות כפרומו לבאות.

בניגוד לדימוי בציבור, חמאס מאוד חלשה במזרח ירושלים, והאופציה לחדור לפוליטיקה המוניציפלית יכולה לקסום לה. כל דגלי חמאס שראינו על הר הבית בגל הקודם של האלימות היו בעיקר של התנועה הצפונית בישראל, ולא של צעירי מזרח העיר. הם גם אלה שקראו קריאות נגד מנסור עבאס. אין מצב שצעירי מזרח ירושלים יצעקו קריאות נגד מנסור עבאס. הוא לא במכ"ם שלהם.

בכלל, הדור הצעיר של מזרח ירושלים גדל לתוך המציאות הישראלית, ולא הפלסטינית. הם קרויים בידי המזרח ירושלמים "אוולאד א-תאמין" – כלומר: ילדי הביטוח הלאומי.

מייד כאשר נרגעו הרוחות סביב מצעד הדגלים והר הבית, חזרו הצעירים הערבים לעיסוקיהם.

אבל לא הכל דבש, וההשתלבות של מזרח ירושלים בתוך ישראל לא מבטיחה שקט ויציבות. בשיחות עם מזרח ירושלמים עולה כי הם לא מרגישים שהם רצויים בישראל. הם לא מרגישים שישראל מתייחסת אליהם כתושבים שווי זכויות. בשלב הזה אין בתוכם מאבק לקבל אזרחות ישראלית. חשוב להם הקשר עם ירדן, ומעמד התושבות מספיק להם. אבל גם כתושבים הם רוצים לדעת שישראל מתייחסת אליהם כרצויים. בשלב הזה – זה לא מה שהם מרגישים. זה בא לידי ביטוי במגעים עם משרדי הממשלה, אבל בעיקר מפחידה אותם התגברות הפשע.

הדור הצעיר של מזרח ירושלים גדל לתוך המציאות הישראלית, ולא הפלסטינית. הם קרויים בידי המזרח ירושלמים "אוולאד א-תאמין" – כלומר: ילדי הביטוח הלאומי

מזרח ירושלים איבדה את מעמדה כמרכז פוליטי, כלכלי ותרבותי של הפלסטינים. לתוך החלל הריק חודרים חוגי פשע וכנופיות, והמזרח ירושלמים חוששים שתופעת הפשע במגזר הערבי בישראל תחדור גם אליהם, כי התחושה הבסיסית שלהם היא שלישראל לא כל כך אכפת מהם. היא תטפל בפשע ברחביה אחרת ממה שתטפל בוואדי ג'וז.

איננו אומרים שזה המצב, אלא שזה מה שחשים במזרח ירושלים, ותחושות אלה עלולות להתפתח לבעיות בהמשך.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.