חלקת אדמה היתה לקיבוץ גבע אשר בעמק יזרעאל. ויחמדו יזמים את החלקה, וידברו אל חברי מזכירות הקיבוץ לֵאמֹר: תנו לנו את חלקת האדמה ותהי לנו לחוות טורבינות רוח. ויחתימו היזמים חברים ממזכירות הקיבוץ על הסכם להקמת חוות טורבינות רוח ענקיות על החלקה ללא ידיעת חברי הקיבוץ, ללא פרסום לחברי הקיבוץ, וללא אישור אספת חברי הקיבוץ.
חלקת אדמה היתה לקיבוץ גבע, ויחמדו אותה יזמים וידברו אל חברי מזכירות הקיבוץ לֵאמֹר: תנו לנו את חלקת האדמה ותהי לנו לחוות טורבינות רוח. ויחתימו היזמים חברים ממזכירות הקיבוץ ללא ידיעת חברי הקיבוץ
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
ויעברו שנתיים והנה נודע לחברי גבע דבר ההסכם. ויאמרו חברי הקיבוץ אל היזמים, חלילה לי מתתי לכם את חלקת האדמה עבור פרויקט שיפגע בטבע, בנוף ראשית ההתיישבות בעמק חרוד, ובשכנים שלנו בכפר סולם. חלילה לי מתתי לכם את חלקת האדמה – נחלת אבתי, שהיא הקדש לבני ונכדי.
וילכו היזמים ויכתבו מכתבי איום וישלחו אותם אל חברי הקיבוץ, ובהם נאמר: אם תצאו מהחוזה תקבלו תביעה של מעל 50 מיליון ₪. וידחו חברי קיבוץ גבע את ההסכם להקמת טורבינות רוח.
— Erez Raviv (@erez_davar1) August 16, 2021
וילכו היזמים ויכתבו מכתבי איום וישלחו אותם אל חברי הקיבוץ, ובהם נאמר: אם תצאו מהחוזה תקבלו תביעה של מעל 50 מיליון ₪. וידחו חברי קיבוץ גבע את ההסכם להקמת טורבינות רוח
ב-1 לפברואר 2015 נחתם ההסכם להקמת חוות טורבינות רוח עם הנהלת גבע, שהוסתר מחברי הקיבוץ.
באוקטובר 2017, בעקבות ההתעוררות בעמק, חבר גבע גילה במקרה את דבר קיום ההסכם והתחילה התעוררות בקיבוץ.
222 חברים מתוך 290 חתמו על התנגדות.
חברי הקיבוץ, כשותפים במיזם (לדברי היזמים) לא יכולים היו לראות אותו ללא חתימה על הסכם סודיות, שכולל בתוכו התחייבות לא להתנגד למיזם.
ב-21 לינואר 2018 – הוגשה למזכיר הקיבוץ מעטפה עם 43 חתימות (למרות שצריך רק 30) של חברים, לצורך כינוס אסיפה מיוחדת לדון בהסכם שנחתם.
עוד באותו יום, לאחר הפעלת לחצים כבדים, בהם נאמר שאם האסיפה לא תאשר את ההסכם זה יחשב ליציאה חד צדדית שתגרור אתה תביעה כספית – מגישי המעטפה משכו אותה בחזרה.
ב-29 ליולי 2019, בהוראת רשם האגודות, התכנסה אסיפה כללית מיוחדת של קיבוץ גבע, בה מזכיר האגודה הציג מכתב מעורכי דינם של היזמים ובו נאמר שאם חברי הקיבוץ יצאו מהחוזה הם יקבלו תביעה של מעל 50 מיליון ₪.
למרות זאת, רוב של 81% מהמשתתפים הצביע נגד הקצאת שטחים של הקיבוץ עבור הקמת טורבינות רוח ענקיות בשדותיו.
ב-15 ו-16 באוגוסט 2021, חברי קיבוץ גבע דחו את ההסכם להקמת טורבינות רוח. 150 חברים הצביעו נגד ההסכם לעומת 88 חברים שהצביעו בעדו.
חבר גבע גילה במקרה את ההסכם והחלה התעוררות בקיבוץ. 222 חברים מתוך 290 חתמו על התנגדות. חברי הקיבוץ, כשותפים במיזם, לא הורשו לראותו ללא חתימה על הסכם סודיות ובו התחייבות לא להתנגד למיזם
המצב המשפטי מסוכם בחוות הדעת "הנדון: הסכם עקרונות – הקמת מתקן לייצור חשמל מאנרגיית רוח", של משרד עו"ד קנולר ושות' מ-2 ליולי 2018, שנכתבה לועד הנהלת קיבוץ גבע. במכתב נוסף מעו"ד קנולר ליוחאי רז מה-29 ליולי 2019 ובמכתבה של מזל שרעבי, מרכזת מפקחת אזורית באגף לאיגוד שיתופי במשרד הכלכלה מה-2 ליולי 2019.
הנקודה העיקרית נמצאת במשפט הבא מחוות הדעת של משרד עו"ד קנולר:
"ההתקשרות של וועד ההנהלה של האגודה עם היזם, נעשתה בחוסר סמכות, ללא אישורים כדין ומבלי שנתקבלה הסמכות כדין מהרשות המוסמכת להתקשר ולאשר ההסכם מעין זה – קרי האסיפה הכללית של האגודה".
כל זה לא הפריע ליזמים אייל בן שלוש ואילון וניש, לפנות ב-22 לאוגוסט במכתב ל"שותפים היקרים" ובו איום בתביעה משפטית, למרות שאין להם אישור אסיפת הקיבוץ לקיום ההסכם, שככל הנראה נחתם ללא סמכות.
בניגוד לאמור בתחילת המסמך של בן שלוש ווניש, חברי האגודה של קבוצת גבע לא חתמו על הסכם מחייב לקידום פרויקט אנרגית הרוח בשטחי הקיבוץ. מי שחתם היו שני בעלי תפקידים של האגודה, שחתמו בחוסר סמכות, ובכל מקרה האספה הכללית של האגודה היתה צריכה לאשרו.
מכאן מובן שהטענה, כי חברי האגודה של קיבוץ גבע הפרו בגסות את ההסכמים שחתמו עליהם כאשר החליטו לא לאשר את ההסכם, מצוצה מהאצבע. מי שלא עמד בתנאי ההסכם והפר בגסות את ההסכם הם היזמים ואין להם על מי להלין אלא על עצמם.
יתרה מזאת, היזמים עוסקים בפרויקטים דומים עם יישובים אחרים וחזקה עליהם שהם ידעו או שהיה עליהם לדעת על הצורך/החובה לאישור ההסכם ע"י האספה הכללית של האגודה. לכן התנהגותם והאיומים שלהם אינם במקום, בלשון המעטה.
כדאי לבן שלוש ווניש לקרוא את פסק הדין מה-25 לאוגוסט, בו קבעה השופטת הפדרלית במישיגן, לינדה פארקר, נגד התביעה שהגישו 9 עורכי דין של טראמפ להגדיר את הבחירות כזיוף. השופטת קבעה, בין השאר, שעורכי הדין השתמשו בהליך השיפוטי בידיעה שהם מבזים אותו.
הטענה כי חברי האגודה של קיבוץ גבע הפרו בגסות את ההסכמים שחתמו עליהם בהחליטם לא לאשר את ההסכם, מצוצה מהאצבע. מי שלא עמד בתנאי ההסכם והפר אותו בגסות הם היזמים
ובהקשר למקרה שלנו, תביעה כזו של היזמים לפיצויים מייצגת שימוש לרעה היסטורי ועמוק בהליך השיפוטי. זה דבר אחד לקחת על עצמך את התפקיד של הצדקת זכויות הקשורות בחתימה על הסכם לכאורה. זה דבר אחר לקחת על עצמך את התפקיד של הטעיית בית משפט להאמין כי זכויות נפגעו, ללא התחשבות באם אכן הופרו חוקים או זכויות. זה מה שקרה כאן. וכאשר עורך דין עושה זאת, סנקציות נדרשות נגדם.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו