עונת השינויים הגאופוליטיים במזרח התיכון החלה
כאשר מנהיגי העולם הערבי והמוסלמי נחתו אחד אחרי שני בנמל התעופה בבגדד, הבכירים העיראקיים שפגשו אותם לא יכלו להסתיר את שביעות רצונם.
לאחר שנים רבות של התבוססות בבוץ ובדם של מלחמת האזרחים, שנים של תבוסה וכישלון, בגדד, שפעם הייתה בירת העולם הערבי, שוב זוכה לעדנה.
העיראקים הצליחו לקיים בסוף השבוע שעבר פסגה רחבת ידיים ומוצלחת, שבמרכזה הייתה מדיניות האיזונים העיראקית. בקרוב צבא ארצות הברית יעזוב גם את עיראק, ולמרות שהיועצים הצבאיים האמריקאיים יישארו במדינה עוד זמן מה, בגדד יוצאת לדרך חדשה.
על מנת לא להיקרע שוב לגזרים, ההנהגה העיראקית החליטה להמר על דיפלומטיה. במקום לריב גם עם הסעודים וגם עם האיראנים על מידת ההשפעה שלהם במדינה, בעיראק החליטו לנסות ולקדם סולחה בין שתי היריבות.
ההנהגה העיראקית החליטה להמר על דיפלומטיה. במקום לריב גם עם הסעודים וגם עם האיראנים על מידת ההשפעה שלהם במדינה, בעיראק החליטו לנסות ולקדם סולחה בין שתי היריבות
עדיין מוקדם לומר האם הניסיון להשלים בין מדינות ערביות לאיראן, ובין הציר הערבי המתון לטורקיה הצליח, אך נראה שהיחסים בין השחקניות הערביות לבין איראן וטורקיה עומדות בפני שינויים משמעותיים.
בבגדד נרשמו מספר מפגשים מרתקים – בין סעודים לאיראנים ובין מצרים, קטארים וטורקים. עד לפני זמן קצר המתיחות בין כל הצדדים הללו הייתה כה רבה שכלל לא ניתן היה לדמיין שכל המנהיגים הללו יתכנסו תחת קורת גג אחת.
לפסגה בבגדד קדמה, כמובן, דיפלומטיה מאומצת. כך, כבר בחודש מאי משלחת מצרית ביקרה באנקרה, וטורקיה מצידה מיתנה את הטון ואת ההסתה ביחס לנשיא עבד אל-פתח א-סיסי. האמירתים והאיראנים מנגד, מאותתים על התקרבות ביניהם כבר זמן מה. ומאחורי הקלעים יש גם את חילופי השלטון בבית הלבן והחששות של הערבים מהעזיבה האמריקאית את האזור.
האמירתים והאיראנים מאותתים על התקרבות ביניהם כבר זמן מה. ומאחורי הקלעים יש גם את חילופי השלטון בבית הלבן והחששות של הערבים מהעזיבה האמריקאית את האזור
ומי לא הוזמן למסיבת הכיתה? ישראל. בעוד שבעיראק, במצרים ובאמירויות מנסים לאזן בין שתי המעצמות האזוריות, איראן וטורקיה, מי שנותר בחוץ היא ישראל שחוששת שההתקרבות הזאת תקרה על חשבונה ואולי גם תפגע ביחסים המתהווים עם המדינות המפרציות.
על פי הדיווחים, ישראל דווקא הוזמנה למסיבה אחרת בקהיר בה השתתפו נשיא מצרים, מלך ירדן ויושב ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, אך בחרה לא להשתתף בה. לשכת ראש הממשלה נפתלי בנט הכחישה את הידיעה.
ושוב ההזדמנות האזורית הולכת ומתפספסת, בדיוק כמו בשנת 2016. גם אז דובר על כינוס של ועדה אזורית בהשתתפות ישראל ומדינות ערב השכנות על מנת לקדם הסכם בין ישראל לפלסטינים ולקדם את הקשרים בין כל המשתתפים.
ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו בחר להכניס לממשלתו את אביגדור ליברמן במקום יצחק הרצוג, הפסגה לעולם לא התקיימה, והשאר היסטוריה. גם היום ראש הממשלה בנט לא מוכן להסתכן במפגש עם אבו-מאזן, גם אם הוא מודע לחומרת המצב ברשות הפלסטינית ולצורך הדחוף לפעול על מנת לייצב את המצב בה.
לא כולם בלבנון מברכים על משלוח הנפט האיראני
מבקרי חזבאללה בלבנון מודאגים מכך שמשלוח של הנפט האיראני, שעליו הכריז מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, יביא להשתה של סנקציות אמריקאיות על המדינה ובסופו של דבר רק יחמיר את המצב השברירי בלבנון.
משבר האנרגיה בלבנון ממשיך להחמיר, ועדיין לא נמצא לו פתרון הולם. הפסקות חשמל כבר מזמן הפכו לשגרה באזורים שונים ברחבי המדינה, ותושבים רבים, שיכלו לשים את ידם על גנרטורים חדשים או ישנים, עשו זאת.
משבר האנרגיה בלבנון ממשיך להחמיר, ועדיין לא נמצא לו פתרון הולם. הפסקות חשמל כבר מזמן הפכו לשגרה באזורים שונים ברחבי המדינה, ותושבים רבים, שיכלו לשים את ידם על גנרטורים חדשים או ישנים, עשו זאת
לפני מספר שבועות הודיע נסראללה בחגיגיות על כך שאיראן, בת בריתה של חזבאללה, תשגר ללבנון את הדלק הדרוש לה. לא כולם שמחו, למרות המשבר הכבד שנגרם עקב מחסור במטבע זר במדינה. מתנגדי חזבאללה חוששים מהעצמת כוחו של הארגון ומההשפעה האיראנית בלבנון.
בינתיים צילומי לוויין הראו ששתי המכליות שנושאות את הדלק האיראני ללבנון עדיין לא עזבו את הנמל – כך מסרה סוכנות ה"טנקרס טרקרס" בטוויטר. "המכלית הראשונה אמורה להיות בקטע הדרומי של ים סוף", אך אישור ויזואלי לכך טרם התקבל", עדכנה חברת המעקב.
והנה עוד פרט לא בלתי חשוב בסאגה הלבנונית-איראנית הזו: עד כה לא התקבלה כל בקשה רשמית לייבא דלק מאיראן – כך על פי שר האנרגיה. ככל הנראה המשמעות היא שחזבאללה ואיראן תרתי משמע התנהלו במחשכים ועקפו את המדינה הלבנונית על מנת לייבא דלק איראני.
הסעודים חגגו את יום הולדתו של יורש העצר
כמו בכל שנה, ב-31 באוגוסט התמלא הטוויטר הסעודי באלפי ברכות ותמונות לכבוד יום הולדתו של יורש העצר, הנסיך מוחמד בן סלמאן. ההאשטג "36 שנים למוחמד בן סלמאן" (#محمد_بن_سلمان_36_سنه) הוביל במצעד ההאשטגים בסעודיה גם השנה, כאשר אזרחים ואזרחיות איחלו לנסיך בריאות, הצלחה ואושר (עושר ושלטון כבר יש לו).
גם המנהג החדש הזה של חגיגת יום הולדת על פי לוח השנה הגרגוריאני הוא מסממני השינוי האדיר שאותו עברה החברה הסעודית בשנים האחרונות.
כל שנה ב-1 לחודש רג'ב, שהוא החודש השביעי בלוח ההיג'רי, כשלושה מיליוני סעודי חוגגים את יום הולדתם. לא, הם לא נולדו בתאריך הזה, אלא שכאשר לפני כ-45 שנים, המדינה החליטה להסדיר את רישום האוכלוסין, התברר שסעודים רבים אינם יודעים מהו התאריך המדויק של יום הולדתם על פי הלוח הגרגוריאני, וחלקם גם לא ידעו מתי חל יום הולדתם לפי הלוח האסלאמי.
האסכולה הווהאבית המחמירה הנהוגה בערב הסעודית אסרה על חגיגות של ימי הולדת והחשיבה אותן למנהגים שזרים לדת האסלאם ולתרבות הסעודית. לפני 45 המדינה החליטה לעשות מעשה ו"נתנה" לסעודים את יום ההולדת במתנה.
כך בא לעולם דור שלם של "ילדי 1.7", ולעיתים למשפחה שלמה – אמא, אבא והילדים יש את אותו תאריך יום הולדת (שחל בשנים שונות). לעיתים קרובות הדבר יוצר בלבול ואי-נעימות בשדות התעופה ברחבי העולם שם לא מודעים למורכבות של רישום האוכלוסין בערב הסעודית.
בשנים האחרונות גם בסעודיה נהוג לחגוג ימי הולדת ולעשות מסיבות. האחיזה של אנשי הדת הווהאבית נחלשה, ורפורמות רבות אפשרו הקלות משמעותיות לאזרחי סעודיה שהשתוקקו לשינויים. וכך, למי שרוצה היום לחגוג את יום הולדתו או את יום הולדתו של הנסיך מוחמד בן סלמאן אין שום בעיה.
54 שנים לוועידת ח'רטום
ב-1 בספטמבר 1967 ראשי המדינות החברות בליגה הערבית שהתכנסו בח'רטום הצביעו בעד החלטה שכללה את "שלושת הלאווים": לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל ולא לשלום עם ישראל.
בישראל רבים ראו בהחלטה הזאת סמל של אחדות ערבית והתנגדות ערבית גורפת למדינת ישראל ולשלום עימה, אבל בפועל במהלך הוועידה התפרצו אי-הסכמות וסכסוכים
כך, למשל, סוריה שהתנגדה להובלה של נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר החרימה את הוועידה באופן מוחלט (היא גם לא זכתה לסיוע הערבי ששוגר על ידי המדינות העשירות מפיקות הנפט לירדן ומצרים). גם נשיא אלג'יריה הווארי בומדיין החרים את הכנס ושיגר את שר החוץ שלו במקומו.
סעודיה התנתה את התמיכה בהחלטה ואת הסיוע לנאצר בנכונותו "להפסיק לפעול להפלה של בתי המלוכה במזרח התיכון", בעוד שנציג אש"ף אחמד שוקיירי הביע התנגדות חריפה לדרישתו של חוסיין מלך ירדן לקבל בחזרה את הגדה המערבית.
במצרים חששו מכך שחוסיין ינסה להגיע להסדר שלום עם ישראל, ובירדן חששו מעליית כוחם של הפלסטינים בשטחי הממלכה. ועידת "שלושת הלאווים" מצד אחד קיבעה את ההתנגדות לשלום עם ישראל בעולם הערבי, אך מצד שני הדגישה את הצורך במציאת פתרונות פוליטיים ודיפלומטיים על מנת "לשחרר את האדמה הכבושה". עד אז המנהיגים הערביים התמקדו בעיקר בפתרונות הצבאיים.
53 שנים לאחר מכן חתמה מדינת ישראל על הסכם נורמליזציה עם סודן, המארחת של ועידת ח'רטום. בכך הצטרפה סודן למצרים, ירדן, איחוד נסיכויות המפרץ, בחריין ומרוקו שחתמו הסכמים עם ישראל ולמדינות הערביות האחרות שמנהלות יחסים לא כל כך סודיים עם המדינה היהודית.
יחד עם זאת, ההתנגדות לנורמליזציה ולשלום עם ישראל כל עוד הסכסוך עם הפלסטינים נותר בלתי פתור עדיין נמשכת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו