בסיומו של עוד יום מהביל של סוף אוגוסט, שמתי פעמיי אל הים. זה מסוג הימים שבהם הטבילה בים היא יותר מהנאה – היא צורך פיזי ממש, שהדוש הביתי לא יכול לספק. כל הדרך אל החוף דמיינתי את המגע של המים הצוננים, משיבי הנפש. מים שאל הקרירות שלהם צריך להסתגל בהדרגה, איבר אחרי איבר.

רק שהפעם לא נדרשה שום הסתגלות. המים היו פושרים על גבול החמימים. הפעם האחרונה שהרגשתי כך הייתה לפני שנים, כשנכנסתי עם ילדיי למתחם של הפעוטות בבריכה העירונית. מי האפסיים היו חמימים באורח מעורר חשד והשכשוך בהם היה חוויה מפוקפקת. מהים אני מצפה לחוויה אחרת. תהיתי אם הים הולך ומשתנה, או שזה רק נדמה לי.

למחרת התקשרתי לד"ר איה לזר, מהמכון לחקר ימים ואגמים. "אתה לא מדמיין", היא אישרה. ד"ר לזר משתתפת ביוזמה הקפריסאית לשינוי אקלים – שת"פ מחקרי של מדינות האזור שישראל לוקחת בו חלק. היא מרכזת עבודה על השפעות שינוי האקלים על מזרח הים התיכון.

הנתונים שיפורסמו רשמית בתקופה הקרובה מתבססים על 40 שנה שבהן טמפרטורת מי הים מנוטרת באופן רציף על ידי לוויינים. בשורה התחתונה: במזרח הים התיכון – חופי ישראל והים האגאי – טמפרטורת המים מתחממת בממוצע ב-0.37 מעלות מדי עשור, ובסך הכול בארבעת העשורים האחרונים עלתה בממוצע במעלה וחצי.

מתרחצים בחוף ימה של תל אביב, 12 במאי 2020 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

למעשה, מבחינת הטמפרטורה שאותה חווה הישראלי המיוזע שטובל במי הים בקיץ, ההתחממות מורגשת עוד יותר, ואפילו באופן משמעותי. יש לכך שתי סיבות:

1. הממוצע הלווייני מתייחס לאזור נרחב, אבל כשמחלקים את האזור הזה לרצועות שטח קטנות יותר, מתברר שהחוף הישראלי מתחמם יותר מאשר חלקים אחרים בפוליגון;
2. על פי מחקר אחר שפורסם באמצע העשור על ידי המכון לחקר ימים ואגמים, התחממות המים בחוף הישראלי גדולה יותר בקיץ מאשר בחורף, ומגיעה בחודשי הקיץ ל-0.75 מעלות לעשור, שהן לא פחות מ-3 מעלות מאז תחילת שנות ה-80'.

ובמילים אחרות – מי שגדל במישור החוף ברבע האחרון של המאה הקודמת והתרגל בקיץ לטמפרטורת מי ים של 25-28 מעלות, מוצא את עצמו כיום משתכשך בקיץ במים שהטמפרטורה שלהם נעה בין 28-31 מעלות. וזו חוויה אחרת לגמרי.

מי שגדל במישור החוף ברבע האחרון של המאה הקודמת והתרגל בקיץ לטמפרטורת מי ים של 25-28 מעלות, מוצא את עצמו כיום משתכשך בקיץ במים שהטמפרטורה שלהם נעה בין 28-31 מעלות

רצועת החוף של ראשון לציון (צילום: עיריית ראשון לציון)

לפני מספר ימים, באולפן ynet, עדכן פרופ' דניאל רוזנפלד, הנציג הישראלי בדו"ח ה-IPCC האחרון (פאנל האקלים של האו"ם), שברגע השיא בקיץ הזה הגיעה הטמפרטורה של מי הים בחופי ישראל ל-32 מעלות. וזה כבר ממש כמו לטבול במרק.

עם כל הכבוד לרווחת המתרחצים, ד"ר לזר מעדכנת שיש להתחממות הזו השלכות דרמטיות גם על המערכות האקולוגיות. "אחת המגמות שהתיעוד הלווייני חושף", היא אומרת, "זו העלייה החדה בכמות ובאורך של גלי החום הימיים".

מה זה גל חום ימי?
"זו הגדרה סטטיסטית של פרק זמן שבו הטמפרטורה של הים גבוהה יותר באופן משמעותי מהממוצע שנמדד בעשור שלפני כן.

"הגידול של מספר גלי החום בשנים האחרונות הוא מובהק. אם בשנות ה-80' היו ימים ספורים בשנה שבהם שרר שרב ימי, מדי עשור נוספים בממוצע 36 ימים בשנה שבהם יש גל חום. למעשה, באזור שלנו הגענו כיום למצב שבו גל החום הימי נמשך יותר מחצי שנה בכל שנה.

"אם בשנות ה-80' היו ימים ספורים בשנה שבהם שרר שרב ימי, מדי עשור נוספים בממוצע 36 ימים בשנה שבהם יש גל חום. למעשה, הגענו כיום למצב שבו גל החום הימי נמשך יותר מחצי שנה בכל שנה"

ד"ר איה לזר

"זה אומר שבעלי החיים והיצורים הימיים היו צריכים בתוך תקופה קצרה להסתגל לקיום בטמפרטורות ובאקלים שונים לגמרי. חלקם לא שורדים, יש כבר מינים שנכחדו. אחת התופעות שמושפעת מגלי חום זו הבליצ'ינג – הלבנה של האלמוגים ואובדן השוניות".

כתוצאה מהעלייה המתמדת בטמפרטורה, מי הים שבהם אנחנו מתרחצים גם מלוחים יותר ויותר. "הים התיכון מקבל מים מהאטלנטי", מסבירה ד"ר לזר. "בדרכם מזרחה, אלינו, הם הולכים ומתחממים, האידוי גבוה, ואז גם רמת המליחות עולה.

"חשוב לציין שהתחממות הים באזור שלנו מתרחשת מהר יחסית לאזורים אחרים בעולם. מלכתחילה האזור שלנו מאוד חם, ונחשב ל'הוט ספוט' מבחינת שינוי האקלים הגלובלי. יכול להיות שמבחינת אסונות טבע כמו שרפות ושטפונות עדיין לא לגמרי מרגישים את זה אצלנו, אבל בנתונים של הים רואים את זה בבירור".

אבל לפחות יש גורם אחד שנהנה מהמצב – המדוזות.
"בהחלט. המדוזות פורחות בתנאים האלה".