הגלובוס השחור: מזהם השבוע

העובדה שגופים ציבוריים רבים בישראל – ביניהם עיריות, קק"ל ונת"ע שבונה את הרכבת הקלה – לא ייטעו בשנה הקרובה עצים, היא בלתי נתפסת.

במאבק מול האקלים ההולך ומתחמם, העץ הוא נשק מתוחכם ורב תכליתי: מעניק צל למרחב הציבורי והעירוני מוכה השמש שלנו, סופח את הזיהום מהאוויר, מצנן את הטמפרטורה וצובע את נוף הבטון בירוק.

תשפ"ב היא שנת שמיטה, אבל בניגוד למה שנדמה לא מדובר בעוד ויכוח מייגע בין דתיים לחילוניים, אלא בסדר עדיפויות: שהרי לנטיעה ולשתילה לצורך גידולים חקלאיים נמצא פתרון הלכתי. לעצים בעיר לא.

תשפ"ב היא שנת שמיטה, אבל בניגוד למה שנדמה לא מדובר בעוד ויכוח מייגע בין דתיים לחילוניים, אלא בסדר עדיפויות: שהרי לנטיעה ולשתילה לצורך גידולים חקלאיים נמצא פתרון הלכתי. לעצים בעיר לא

למעשה, מדובר באבסורד כפול: אם כבר, מי שזקוקות למנוחה ולאתחול ששנת השמיטה מציעה הן הקרקעות החקלאיות שמנוצלות עד תום – לצורך גידולים אינטנסיביים, ריסוס ודישון שמכרסמים בפוריות הקרקע עם כל שנה שעוברת. לשטחים עירוניים שכמהים לצמחייה אין צורך במנוחה והתחדשות. להיפך, העץ יכול לבשר על ההתחדשות שלהם.

אילוסטרציה, יהודים מחו"ל נוטעים עצים בארץ בשיתוף קק"ל, 2010, למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: Miriam Alster/Flash90)

וכמובן – בשנת השמיטה אמנם אסור לנטוע, אבל מותר לכרות. מחלפים, תשתיות ופרויקטים של נדל"ן מקודמים במרץ גם בשנת השמיטה – וכדי לפנות להם את הדרך כורתים רבבות עצים בשנה. אבל אסור לנטוע.

יש עיריות וגופים ציבוריים שייטעו בכל זאת מתחת לרדאר, בלי להצהיר על כך, כמו שברכבת ישראל מבצעים עבודות תשתית בשבת וכולם – כולל שרים מהצד הדתי של המפה הפוליטית – מעמידים פנים שהם לא רואים. אבל יש לא מעט רשויות שלא ייטעו השנה אפילו עץ אחד.

יש עיריות וגופים ציבוריים שייטעו בכל זאת מתחת לרדאר, בלי להצהיר על כך, כמו שברכבת מבצעים עבודות בשבת וכולם מעמידים פנים שהם לא רואים. אבל יש לא מעט רשויות שלא ייטעו אפילו עץ אחד

אם יש משהו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו זו שנה שלמה שבה ייכרתו עצים ולא יינטעו. שבה ייגרע צל ולא יתווסף. שנה כזו משולה להוספת קיסם למדורת משבר האקלים. אז נוסיף עוד קיסם למדורה. כמה חבל שהרוח כבר מזמן לא נושבת קרירה.

שלט לזכר העצים שנכרתו ברחוב קק"ל בבאר שבע, 17 ביולי 2021 (צילום: שיר פריימן)

הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

אחרי שניסיתי כל אפיק פעולה אפשרי ועדיין המדפסת סירבה לחזור לעבוד, ניתקתי אותה מהחשמל, קשרתי לסלסלה של האופניים ודיוושתי אל החנות.

בעל החנות, לזכותו יאמר, באמת השתדל להציל אותה, אבל אחרי כמה דקות של ניסיונות עקרים אמר, "ככה הם מתכננים אותן, פעם היו מייצרים מדפסות לשנים, היום בונים על זה שמחליפים אותן כמו זבל". בשלב הבא, באופן טבעי, הוא הציע לי לקנות אחת חדשה. כאילו שהייתה לי ברירה.

תרבות הייצור של מכשירים מהסוג הזה – שבתמצית אפשר להגדיר אותה "השתמש וזרוק" – היא אסון סביבתי שאנחנו משתפים איתו פעולה בעל כורחנו. נקודת האור הגיעה בסיום הקנייה.

עדכנתי את המוכר הנחמד שאני משאיר לו את המדפסת הישנה מתוקף תפקידו לדאוג להעביר אותה למיחזור. הוא לא קפץ מאושר למשמע הבשורה, אבל הנהן בהסכמה. גם הוא ידע שזה החוק וזו חובתו.

מדפסות ישנות. אילוסטרציה (צילום: Christos Giakkas/Pixabay)

החוק למיחזור פסולת אלקטרונית, שנכנס לתוקף לפני שבע שנים, נמנה עם החוקים הלא רבים שמשפיעים ישירות על צרכני הקצה ומשפרים את איכות ואת נוחות חייהם.

כיוון שאנחנו בישראל, ושמי שיכול לחמוק מחובתו החוקית יעשה את זה אם לא נתעקש, לא מיותר להזכיר: כשאתם קונים מכשיר אלקטרוני גדול (מקרר, מכונת כביסה וכו'), המוביל שמשנע את הרכישה החדשה לביתכם מחויב לאסוף ללא תשלום נוסף את המכשיר הישן ולהעביר אותו למיחזור.

נגמר העידן שבו אנחנו מצופים לגרור בשארית כוחותינו את מדיח הכלים אל המדרכה ולקוות שאיזה מאכער ימצא בו עניין. כשאתם קונים מכשיר אלקטרוני בחנות – מקומקום חשמלי, דרך מיקרוגל ועד מדפסת – זכותכם להשאיר במקום את הישן כנגד החדש.

נגמר העידן שבו אנחנו מצופים לגרור בשארית כוחותינו את מדיח הכלים אל המדרכה ולקוות שאיזה מאכער ימצא בו עניין. וכשאתם קונים מכשיר אלקטרוני בחנות, זכותכם להשאיר במקום את הישן כנגד החדש

אם באדיבות הציניות של היצרנים נגזר עלינו להחליף מכשירים כמו גרביים בסבבים שהולכים ומתקצרים – אז לפחות אפשר להתנחם בכך שהייאוש נעשה קצת יותר נוח.

פסולת אלקרטונית. אילוסטרציה (צילום: iStock)

טיפ ירוק לשבת

ההמלצה הבאה מולחמת משני חלקים שכל אחד בפני עצמו לכאורה לא הגיוני בעליל:

1. רחצה במפל ומקווה מים ממש במרכז הארץ, רבע שעה מתל אביב.
2. רחצה בירקון. כן, הנחל המושמץ ההוא ששומר נפשו ירחק ממנו – או זה לפחות מה שרוב הישראלים חושבים.

נשמע דמיוני, אבל זו לא פאטה מורגנה: מדובר בפינה קסומה של הירקון, שבה הנחל מתרחב ובזכות פערי המפלס מציע מפל (טוב, מפלון) שמשני צדיו בריכות שחייה ושכשוך נעימות ומהנות שמגיעות עם בונוס – המון צל אקליפטוסים.

מדובר בפינה קסומה של הירקון, שבה הנחל מתרחב ובזכות פערי המפלס מציע מפל (טוב, מפלון) שמשני צדיו בריכות שחייה ושכשוך נעימות ומהנות שמגיעות עם בונוס – המון צל אקליפטוסים

זה החלק של הירקון, לא רחוק מהמקורות, שבו המים נקיים ומותרים ברחצה, לפני שהנחל למוד הסבל מתחיל לחטוף זיהום מכיוונים שונים.

האגם הנסתר במקורות הירקון

חשוב לשים לב – מערבית לנקודה הזו (כלומר במורד הנחל), אחרי המפגש עם נחל הדר שמביא איתו שפכים בדרגות טיהור שונות, כבר אסור להיכנס למים.

אפשר להגיע במכונית ממש עד הירידה למים (תרשמו ב"ווייז": המפל הנסתר מועצה אזורית דרום השרון), ואפשר לשלב עם טיול בפארק האגם האקולוגי המוצלח של הוד השרון (ב"ווייז": אגם אקולוגי הוד השרון) ומשם לטייל ברגל לעבר גדת הירקון.

ועצה חשובה: בימי חגים ושבתות חמות המקום עמוס ועתיר עשן מנגלים. רוצים ליהנות מהמים ומהשקט? חכו ליום חול כשעם ישראל בעבודה ובבית ספר, או פשוט כוונו שעון לשעת בוקר מוקדמת. אפשר לסמוך על הישראלים העצלנים, אתם תהיו שם לבד.