ב-18 בפברואר 2007, בשעת צהריים, הגישה ועדת הבדיקה הממשלתית לחקר התנהלות מערכת אכיפת החוק בפרשת האחים פריניאן והשוטר צחי בן אור, שבראשה עמד השופט בדימוס ורדי זיילר, את הדו"ח המסכם שלה.

עבור מפכ"ל המשטרה באותה עת, רב-ניצב משה קראדי, זה היה דו"ח קטלני. באותו ערב, זמן קצר לפני מהדורות החדשות, הוא קיים מסיבת עיתונאים בשידור חי – והודיע על התפטרותו.

ועדת זיילר לא קבעה שקראדי צריך לפרוש מכהונת המפכ"ל, אך קבעה שהתנהלותו במסגרת האירועים שחקרה – שאירעו במחוז דרום במשטרה בשעה שקראדי פיקד על המחוז – הייתה "חמורה ואינה עומדת בהתאמה לפעילות המצופה מהדרג הבכיר של המשטרה".

זיילר עצמו היה בדעת מיעוט בוועדה – הוא חשב שצריך להמליץ על הפסקת כהונתו המיידית של קראדי; שני חברי הוועדה האחרים קבעו שניתן להסתפק באי-הארכת כהונתו.

המפכ"ל משה קראדי ב-2007 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

היו מי שציפו שוועדת זיילר תחקור גם את נסיבות מינויו של קראדי על יד השר לביטחון פנים דאז צחי הנגבי. זה היה מינוי של ניצב צעיר שעקף שורה את ניצבים ותיקים ובכירים ממנו, שעורר תמיהה גדולה והוביל לשורת פרישות זועמות של בכירי המשטרה. אך הוועדה קבעה כי נושא זה לא היה חלק מכתב המינוי שלה, ולא הובאה בפניה אפילו ראשית ראיה שתצדיק בדיקה בנושא זה.

יש מה ללמוד מתקדים ועדת זיילר באשר לאופן שבו צריכה ממשלת ישראל לפעול כעת, נוכח בריחת ששת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע בערב ראש השנה. פרשת בריחתם של האסירים הביטחוניים חשפה כשל עצום של שירות בתי הסוהר, חלקו נקודתי ואנקדוטלי, וחלקו מן הסתם כללי ומערכתי.

יש מה ללמוד מתקדים ועדת זיילר באשר לאופן שבו צריכה ממשלת ישראל לפעול כעת, נוכח בריחת ששת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע בערב ראש השנה

כלי הבדיקה

ביום חמישי האחרון הודיע השר לביטחון-פנים עמר בר-לב כי בתיאום עם ראש הממשלה נפתלי בנט, החליט על הקמת ועדת בדיקה ממשלתית לחקר הימלטות האסירים מכלא גלבוע.

לשר לביטחון פנים יש אמנם סמכות לפי חוק הממשלה להקים ועדת בדיקה, אך על-מנת לתת לה סמכויות חקירה ממשיות, בדומה לאלה של ועדת חקירה ממלכתית, נדרשת החלטה של הממשלה כולה. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אישר את הקמת הוועדה, וההחלטה על הקמתה תובא לאישור הממשלה.

השר לביטחון פנים עמר בר-לב וראש הממשלה נפתלי בנט בחפ"ק החיפוש אחר האסירים הנמלטים מכלא גלבוע, 10 בספטמבר 2021 (צילום: דוברות המשטרה)

ועדת בדיקה ממשלתית נראית מתאימה בנסיבות. מחדל השב"ס, גם אם הוא חושף ריקבון מערכתי נרחב, לא נראה כמצדיק הקמת ועדת חקירה ממלכתית. מאידך, לא ראוי להקים ועדה ציבורית חסרת שיניים שההתייצבות בפניה היא וולונטרית.

בניגוד לוועדת חקירה ממלכתית, את הרכבה של ועדת הבדיקה תקבע הממשלה עצמה – אך בהקשר של ועדת השב"ס לא נראה שיש בכך בעייתיות כלשהי, שכן כפי שהדברים נראים כעת, הוועדה לא עתידה לחקור גם התנהלות של הדרג הפוליטי.

היסטוריה של הזנחה

מדהים לגלות שמבקר המדינה נמנע זה שנים ארוכות מקיום בדיקה כוללת של תפקוד שב"ס. נבדקו עניינים נקודתיים – תנאי פרישה של קציני בשב"ס, לצד המשטרה וצה"ל (דו"ח משנת 2008); הטיפול במבקשי מקלט (2008); מערך המזון של שב"ס (2018); דו"ח בנושא תעסוקת אסירים (1996); מערך המודיעין של שב"ס (1989); תנאי המעצר בשב"ס (2020) והקמת מערכת המחשוב בשב"ס (2013).

אך בדיקה רוחבית ויסודית כוללת של התנהלות שב"ס כארגון – אין. זאת, למרות שלאורך שנים ארוכות, בנה שב"ס בשיטתיות מוניטין של הארגון הביטחוני הגרוע ביותר בישראל, שהריקבון בו פלש כבר מזמן לכל חלקה.

מדהים לגלות שמבקר המדינה נמנע זה שנים ארוכות מקיום בדיקה כוללת של תפקוד שב"ס. נבדקו עניינים נקודתיים, אך בדיקה רוחבית ויסודית של התנהלות שב"ס כארגון – אין

שוטרים ליד המנהרה ממנה נמלטו אסירים ביטחוניים, כלא גלבוע, 6 בספטמבר 2021 (צילום: פלאש90)

קצין שב"ס לשעבר דוד פלד, שפוטר מהארגון ב-2017, סיפר בראיונות בתקשורת על המציאות הארגונית והחברתית הקשה בארגון – שעיקרה היעדר כמעט מוחלט של אלמנט שיקומי, היעדר מדדים להתקדמות ולשיקום אסירים, וגביית מחיר מאסירים על הגשת עתירות מנהליות.

על מצב מתקני הכליאה – בתי הסוהר ובתי המעצר – נכתב רבות, כולל בפסקי דין של בית המשפט העליון. בדו"ח מבקר המדינה משנת 1993 נכתב: "רוב מתקני הכליאה של שב"ס הם ישנים ורעועים ולא נבנו לייעודם. בבתי הכלא שוררת צפיפות רבה ותנאי המחיה בהם קשים".

בדו"ח מבקר המדינה משנת 1993 נכתב: "רוב מתקני הכליאה של שב"ס הם ישנים ורעועים ולא נבנו לייעודם. בבתי הכלא שוררת צפיפות רבה ותנאי המחיה בהם קשים"

ועדות ציבוריות שונות עסקו בבדיקת המצב הכללי של שב"ס – הוועדה בראשות השופט מרדכי קנת ב-1979, למשל; וכן הוועדה לבחינת הקלת הצפיפות בבתי הסוהר, בראשות יהודית קרפ ב-1987.

לב העניין: תפקוד שב"ס

אך ועדת הבדיקה הממשלתית שתוקם לא צריכה להתמקד במשאבים והמתקנים העומדים לרשות שב"ס, אלא בתפקודו. חלק חשוב של הבדיקה צריך לעסוק בהליכי גיוס כוח האדם לארגון, במסלולי הקידום הפנימי ובמבנה הארגוני שלו.

כלא גלבוע (צילום: פלאש90)

הבדיקה צריכה להיות דו-ראשית:

• התמקדות באירוע בריחת האסירים בערב ראש השנה, והמחדל הקונקרטי בכלא גלבוע שאפשר את הבריחה;
• בדיקה כוללת של האופן שבו שב"ס מתמודד עם האסירים הביטחוניים, מרמת הסוהר בשטח ועד ההוראות הארגוניות של מפקדי בתי הסוהר.

ההצלחה המודיעינית והמבצעית של צה"ל, המשטרה והשב"כ, שהביאה לתפיסתם עד כה של ארבעה מששת האסירים שברחו, לרבות זכריה זביידי, אינה צריכה לטשטש את ממדי המחדל שנחשף כאן. במובן זה, אירוע הבריחה מהווה הזדמנות לתיקון.

ההצלחה המודיעינית והמבצעית שהביאה לתפיסתם עד כה של ארבעה מששת האסירים שברחו, אינה צריכה לטשטש את ממדי המחדל שנחשף כאן. במובן זה, אירוע הבריחה מהווה הזדמנות לתיקון

האם גם נציבת שב"ס, רב-גונדר קטי פרי, צריכה להיות חלק מספקטרום הבדיקה של ועדת הבדיקה הממשלתית? תפקודה המקצועי, הכללי והקונקרטי אגב אירוע הבריחה בוודאי צריך להיבדק.

רב גונדר קטי פרי, נציבת שירות בתי הסוהר (צילום: שירות בתי הסוהר)

אך בהקשר של נסיבות מינויה לתפקיד, מוטב לחזור ולשאוב השראה מוועדת זיילר. כמו מינויו של קראדי למפכ"ל בשעתו, כך גם מינויה של פרי לנציבת שב"ס עורר תמיהה, והטלת ספק בשיקוליו של השר הממנה – צחי הנגבי לגבי קראדי, אמיר אוחנה בהקשר של פרי.

"אירוע מטלטל", כינתה פרי את פרשת הבריחה, בהודעה לכלל עובדי שב"ס. האם האירוע הזה יטלטל גם את כיסאה? נסיבות מינויה של פרי לנציבת שב"ס אינן ולא יכולות להיות חלק מהמנדט של ועדת הבדיקה, כל עוד אין אפילו "ראשית ראיה" לכך שהשיקולים שהובילו להחלטה למנותה היו פסולים, ושיש קשר ישיר בין המינוי לבין מחדל בריחת האסירים.

אפשר בהחלט שבתום עבודת הבדיקה, או אולי אפילו לפני כן, פרי תחליט לקבל אחריות מערכתית, ותשים את המפתחות על השולחן. זו תהיה בהחלט נורמה ציבורית ראויה, בין אם היא אחראית באופן ישיר למחדל או שפשוט ירשה ארגון בעל נורמות ירודות. אך לעת עתה, חוזי הקונספירציות ייאלצו להתאפק. כעת תורה של בדיקה מקצועית ועניינית.