ימים לבנים
מאת: לאה גולדברג (1932)
יָמִים לְבָנִים, אֲרֻכִּים כְּמוֹ בַּקַּיִץ קַרְנֵי-הַחַמָּה.
שַׁלְוַת-בְּדִידוּת גְּדוֹלָה עַל מֶרְחַב הַנָּהָר.
חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לִרְוָחָה אֶל תְּכֵלֶת-דְּמָמָה.
גְּשָׁרִים יְשָׁרִים וּגְבוֹהִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.
לְבָבִי הִתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ וּמוֹנֶה בִּמְתִינוּת דְּפִיקוֹתָיו.
וּלְמֶתֶק הַקֶּצֶב הָרַךְ נִרְגַּע, מִתְפַּיֵּס, מְוַתֵּר,
כְּתִינוֹק מְזַמֵּר שִׁיר-עַרְשׂוֹ טֶרֶם סְגוֹר אֶת עֵינָיו,
עֵת הָאֵם הַלֵּאָה נִרְדְּמָה וּפָסְקָה מִזַּמֵּר.
כָּל-כָּךְ קַל לָשֵׂאת שְׁתִיקַתְכֶם, יָמִים לְבָנִים וְרֵיקִים!
הֵן עֵינַי לָמְדוּ לְחַיֵּךְ וְחָדְלוּ מִשֶּׁכְּבָר
לְזָרֵז עַל לוּחַ-שָׁעוֹן אֶת מֵרוֹץ הַדַּקִּים.
יְשָׁרִים וּגְבוֹהִים הַגְּשָׁרִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.
ככה נראית השראה תרבותית:
החייל הצעיר שלמה יידוב מגיע עם צוות הווי סיני לנגן בערב שירי משוררים בבית המורה בתל אביב. כשהוא ממתין לתורו לעלות לבמה מאחורי הקלעים, הוא שומע את מתי כספי שר על הבמה את "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" של נתן זך, שכספי הלחין קודם לערב שירי המשוררים הראשון של גל"צ. השיר מעיף לשלמה יידוב הצעיר את הראש ופותח לו את הלב. וככה הוא מתאר את מה שקרה בהמשך:
"היה משהו שונה לגמרי בשיר הזה. הוא עשה עלי רושם אדיר. המנהל המוזיקלי שלנו בצוות הווי סיני היה שלמה גרוניך. ואני, בתור חייל ירושלמי, הייתי ישן אצלו לפעמים. ונהיינו חברים קרובים. ומתי כספי היה מגיע אליו, לדירה של שלמה ברחוב ארלוזורוב, לחזרות של 'מאחורי הצלילים'.
"הם גם עבדו על שירי משוררים, למשל של יהודה עמיחי, ונורא מצא חן בעיניי הכיוון הזה, שלוקח אותך למקום אחר. לא לאזור של המלחינים הוותיקים, וילנסקי, ארגוב וכו'. וגם לא לכיוון של החלונות הגבוהים, שעשו שירים של רחל.
"מתי כספי ושלמה גרוניך עבדו על שירי משוררים, ונורא מצא חן בעיניי הכיוון הזה, שלוקח אותך למקום אחר. לא לאזור של המלחינים הוותיקים, וגם לא לכיוון של החלונות הגבוהים, שעשו שירים של רחל"
"מבחינתי, החלונות הגבוהים היו בעצם ההתחברות הראשונה שלי למוזיקה ישראלית. פתאום שמעתי משהו שהיה דומה למה שהייתי שומע ברדיו רמאללה, הביטלס, השירים של הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז.
"באיזשהו שלב, אחרי שהשתחררתי, עברתי בחנות ספרים, שמכרו בה ספרונים קטנים עם השירים של המשוררים הבולטים. וקניתי – נתן זך, אלתרמן, לאה גולדברג וכו' – ועלעלתי וחיפשתי, מתוך סקרנות. ונורא אהבתי.
"לא במקרה האלבום הראשון שלי – 'הפעם הראשונה '- מתוך שבעה שירים, שישה הם שירי משוררים. ושיר אחד של יהונתן גפן. שמבחינתי הוא גם משורר, למרות שמתייחסים אליו כאל פזמונאי. אני בכלל לא מבין את האבחנה הזאת.
"לא במקרה האלבום הראשון שלי – 'הפעם הראשונה '- מתוך שבעה שירים, שישה הם שירי משוררים. ושיר אחד של יהונתן גפן. שמבחינתי הוא גם משורר, למרות שמתייחסים אליו כאל פזמונאי"
"זה לא כל כך מובן לי היום ממרומי גילי, למה לקחתי דווקא את השירים האלה? הרי השירים האלה לא כתובים בכלל בצורה של פזמון. לפעמים רחוק מזה. יותר כמו פרוזה. שיר כמו 'הפעם הראשונה' (של נתן זך – א.ב.ד) שהלחנתי זה כמו מין השתפכות של מישהו שנורא קשה לו והוא עומד לוותר:
זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
אֲנִי מַתְחִיל לְהָטִיל סָפֵק
אִם אָמְנָם אֶזְכֶּה כָּאן
לְמַה שֶּׁבֵּינִי לְבֵין עַצְמִי
כִּנִּיתִי בְּשֵׁם אֹשֶׁר.
מֵעוֹלָם לֹא הִטַּלְתִּי סָפֵק.
אֲבָל עֶרֶב רֵיק מִמִּשְׁאָלָה
מַגְנִיב לְלִבִּי אֶת הַסָּפֵק.
כָּמוֹהוּ יָדְעוּ בְּוַדַּאי גַּם
מְטַפְּסֵי הֶהָרִים הַגְּדוֹלִים
בִּרְאוֹתָם אֶת הַפִּסְגָּה הַלְּבָנָה הַמֻּשְׁלֶגֶת
וְחָזָם רֵיק מִטִּפּוּס,
רֵיק מֵהָרִים.
"כשקראתי את השיר הזה הייתי בשוק. תמיד קראתי את השירים בלילה, לפני שנרדמתי. וכשקראתי את זה חשבתי, וואו, כמה שזה חזק. אני כולה בן 24, משהו כזה. ומי שכתב את השיר היה מן הסתם בגיל אחר לגמרי. ובכל זאת, נורא הזדהיתי עם הטקסט.
"תמיד קראתי את השירים בלילה, לפני שנרדמתי. וכשקראתי את זה חשבתי, וואו, כמה שזה חזק. אני כולה בן 24, משהו כזה. ומי שכתב את השיר היה מן הסתם בגיל אחר לגמרי. ובכל זאת, נורא הזדהיתי עם הטקסט"
"נורא התחברתי לזה. הרי גיל הטיפש-עשרה הוא גם גיל לא קל. שואלים כל מיני שאלות. וחושבים מחשבות כאלה, 'יא אללה, אני כבר לא יכול יותר'. והשיר הזה איכשהו ביטא את התחושה הזאת. זה היה מאוד חזק מבחינתי. לכן קראתי ככה לתקליט הראשון שלי. וזה גם אחד השירים שלי שאני הכי אוהב".
המון שנים קודם לכן, ב-1932, כתבה המשוררת הצעירה לאה גולדברג את השיר "ימים לבנים" על תחושות דומות של ריקנות. היא התגוררה אז בבון שבגרמניה, שקדה על הדוקטורט שלה בשפות שמיות בהדרכת פאול קאלה.
הנאצים עדיין לא עלו לשלטון, אבל האנטישמיות כבר הייתה בכל פינה. סטודנטים במדים חומים כבר הסתובבו בקמפוס. וגולדברג הצעירה והרגישה הסתגרה בחדרה וכתבה שיר על בדידות, על ימים לבנים וריקים שהם גשרים בין אתמול ומחר.
ביומנה היא כתבה אז:
"בון, יום חמישי 28.4.32.
מתוך בדידות ושעמום ניגשת אני הפעם לכתיבת יומן. הבדידות, השעמום, אינם מדכאים, ואני מרגישה את עצמי – עליזה ומבודחת משום מה. בלי כל סיבה כנראה. הבדידות אמנם מוחלטת. אין לי כאן איש שאכירנו. כל היום כמעט אין אפשרות להוציא מילה, ואני מתפלאת בעצמי עד כמה זה אינו נוגע בי. אני אפילו לא נוגה. מובן, יש רגעים… אבל רוב היום מצב רוחי מצוין – ודעתי צלולה. ואני שבעת רצון."אני נמצאת כנראה במצב של 'בין אהבה אחת לשנייה', אלא שהשני מתמהמה ונדמה לי שאם גם יבוא, בטח לא בבון. אני רוצה לאהוב – זה מוזר, אך אני סוף סוף הכרתי יפה את האישה שבי, ויודעת – האהבה בשבילי המנוף החשוב ביותר בכל המנגנון היצירתי שלי – אך אני חושבת משום מה שאוהַב שוב (אם אוהַב עוד) אדם שלא ארצה מסיבה זו או אחרת לאהבו, ולא אהיה מאושרת".
השיר "ימים לבנים" התפרסם כעבור חודשיים ב"פתח", כתב עת לשירה וספרות עברית מודרניסטית שיצא לאור בליטא. כעבור שלוש שנים הוא נכלל ב"טבעות עשן", ספר השירה הראשון של גולדברג שראה אור בישראל, זמן קצר אחרי עלייתה.
ארבעים שנה יחלפו עד שהוא יימסר למלחין הצעיר שלמה יידוב, להלחנה לערב שירי משוררים של קול ישראל, שנערך בהשראת ערבי שירי המשוררים המצליחים של התחנה הצבאית המתחרה.
"ורדה איתי – אשתו של מנצח המקהלות אבנר איתי – הייתה אישה מקסימה, מאוד מעורה בתרבות, והיא המפיקה שיזמה את ערב השירה של קול ישראל", משחזר יידוב. "הטקסט של 'ימים לבנים' נפל עליי לכבוד תוכנית כזאת. זה היה מה שנקרא 'שיר בהזמנה'. פעם דיברתי על זה עם יוסי בנאי, והוא קרא לזה 'שירים בקונפקציה'. אתה צריך עד יום זה וזה להגיש את השיר.
"אז הייתי בלחץ. לקחתי את הטקסט לבית של ההורים שלי בירושלים. היה אז פסח. אמא שלי וכל המשפחה היו בהכנות לקראת הסדר, ואני נכנסתי לחדר הנעורים שלי.
"קראתי לעצמי את הטקסט בפעם הראשונה, באינטונציה הכי טבעית שיכולתי להקריא את הטקסט הזה. וכבר הותווה איזשהו קו שנבע מהפונטיקה של השפה ומהצורה שאני מבטא את המילים. כאילו הייתה שם איזו מנגינה סמויה שרק הייתי צריך לנגב את האבק ולחשוף אותה.
"קראתי לעצמי את הטקסט בפעם הראשונה, וכבר הותווה איזשהו קו שנבע מהצורה שאני מבטא את המילים. כאילו הייתה שם איזו מנגינה סמויה שרק הייתי צריך לנגב את האבק ולחשוף אותה"
"המנגינה התגלתה לי כבר כשאמרתי את הטקסט. מתי עליתי גבוה, מתי ירדתי נמוך יותר. ככה שזה קרה מהר מאוד. תוך רבע שעה. משהו כזה. בזמן שאמא שלי כועסת עלי, שאני מעכב את כל העניינים לקראת החג.
"אז התעכבתי עוד איזה חמש דקות, וידעתי שיש לי משהו. הייתה לי כבר מלודיה והרמוניה. אחר כך היה עוד איזה סשן אחד שקצת שיניתי דברים פה ושם. וזהו. וככה הגשתי את השיר והוא התקבל.
"לא חשבתי לשיר אותו בהתחלה. נתתי אותו לאפרים שמיר. אולי זה היה בכלל בהוראה של ההפקה. אני כבר לא זוכר. וזו הייתה בעצם ההקלטה הראשונה של השיר, כשאני עשיתי לו את העיבוד. זו הייתה הפעם הראשונה שכתבתי לתזמורת.
"קרעתי את התחת על התזמור הזה, כי חיפשתי מה אני יכול להוסיף למבנה של השיר עצמו, וככה הגעתי לפתיחה של החליל, למשל, שהיה בהשראת פרלוד של באך, שניגנתי באותה תקופה. והייתה גם רביעיית מיתרים שהשתתפה. וקלרינט. וזו הייתה הפעם הראשונה שכתבתי פרטיטורה.
"חיפשתי מה אני יכול להוסיף למבנה של השיר עצמו, וככה הגעתי לפתיחה של החליל, למשל, שהיה בהשראת פרלוד של באך. והייתה גם רביעיית מיתרים. וקלרינט. וזו הייתה הפעם הראשונה שכתבתי פרטיטורה"
"אני זוכר את החזרה הראשונה שבאתי, ואני מרים את היד וכשאני מוריד התזמורת מתחילה לנגן את מה שעבר לי בראש אתמול בלילה מאוחר. זו הייתה התרגשות היסטרית. מנגנים, והשיר מצלצל! קרוב מאוד למה שקיוויתי. זה הפתיע אותי. הייתי מאושר".
השיר בביצוע הזה של אפרים שמיר תפס מהר?
"ממש לא. אבל בהופעה הזאת נכח אשר ביטנסקי, שבא עם נתנאלה. והיא שמעה את השיר ומאוד אהבה, אז היא הקליטה אותו אחרי זה. אני ביצעתי בעצמי את השיר רק עם 'צליל מכוון' (הרכב של יידוב, שם-טוב לוי ויצחק קלפטר – א.ב.ד).
"זה שיר שלא תפס כמו שרפה. ממש לא. אנשים גילו אותו לאט-לאט. היו משמיעים אותו לפעמים בימי שישי, בכל מיני פינות כאלה לקראת שבת. זה הלך לאט, לאט, לאט, עד שזה התחיל לתפוס שוונג. וזה הפך להיות מה שזה נהיה.
"זה שיר שלא תפס כמו שרפה. אנשים גילו אותו לאט-לאט. היו משמיעים אותו לפעמים בימי שישי, בכל מיני פינות כאלה לקראת שבת. זה הלך לאט, לאט, לאט, עד שזה התחיל לתפוס שוונג. וזה הפך להיות מה שזה נהיה"
"היום ברור שזה שיר שנורא מזוהה איתי. מכל הביצועים שיש לו. אני לא יכול להופיע בלי לשיר את השיר הזה. אנשים מחכים לו בכל הופעה".
* * *
מחר: פרק מיוחד – 50 שנה לערב שירי המשוררים הראשון של גלי צה"ל
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו