כשנתיים אחרי שפרצה מחאת האוהלים ברוטשילד, גלעד כהנא כתב את השיר נדל"ן. בין השאר מופיעות שם השורות הבאות:

בואי לעיר, נעשה ילדים, נקים משפחה, נבנה בתים
האדמה קדושה, לא תהיה בעיה, כשיש אהבה – משכנתה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

שכר דירה לשלם הוא רוצה
איך הוא אמור לעשות את זה?
לשלם הוא רוצה, נדל"ן, בסמטה, בעמידה, תודה!

בואי לעיר! יש בעיה, את צריכה לשנות את כל הגישה
פראנקים, לירה שטרלינג, יורו, לה ביץ' האוס
אוליגרך.

השיר מבטא חלום ושברו של זוג שמתאהב ורוצה קורת גג סבירה בעיר הגדולה. עד מהרה הדובר מפנים שכשוכר דירה הוא משול לאישה בזנות ושהדירות האלה מיועדות לקונים שהגיעו מחו"ל עם כיסים עמוקים ומלאים במטבע חוץ.

השיר מבטא חלום ושברו של זוג שמתאהב ורוצה קורת גג בעיר. הדובר מפנים שכשוכר דירה הוא משול לאישה בזנות ושהדירות מיועדות לקונים מחו"ל עם הרבה מט"ח

גלעד כהנא. מי שכתב שירי מחאה על יוקר השכירות ודפני ליף, אוצר אירוע בפרוייקט שמיועד לדירות יוקרה (צילום: Maxim Dinshtein/FLASh90)

לא במקרה השיר הזה נכתב על ידי כהנא, סולן הג'ירפות, שבעשור האחרון ממותג כזמר מחאה, שבין היתר נגע בנקודה הכואבת של יוקר המחיה בישראל ובפרט במחירי הדיור הבלתי אפשריים.

כך, למשל, האלבום "צריך לסגור הכל" שיצא ב-2013, משקף ציפייה לחידוש מחאת האוהלים שפרצה שנתיים לפני כן. יש שם גם שיר מחווה לדפני ליף, יוזמת המחאה, שבו נכתב כך:

קוראים לה דפני דפני
שמאל ימין שמאל ימין שמאל
לא יודעת מה קרה לה
האסימון נפל לה
הרחוב קרא לה
הכל הלך והשתבש
העם הלך והתרגש
היא בסך הכל רצתה
חתיכת תקרה
להשאיר את הראש יבש כשתנחת האש.

עם יציאת הסינגל הזה, כהנא הסביר שהטקסט נכתב "כשנגמר הקיץ (של מחאת הדיור ב-2011, ע.ש.) והבנו שנשארנו בלי כלום אבל עם הרבה התפעלות ממה שהיא עשתה שם. היא היתה הגפרור שהצית את הכל. זה נכתב בהרבה אהבה אליה".

בראיון אחר הוא אמר שהאלבום הזה יצא כש"התחושה היתה שכל מוקדי הכוח כבר מאסו במחאה ושכל מי שיש לו יד על הברז לא רצה לקדם את המחאה, וגם אם היא תחזור, הם רצו להרוג אותה".

כהנא צדק: שוכרי הדירות נשארו בלי כלום אחרי שהמחאה דעכה בעידוד של חלק ממוקדי הכוח, ובעשור האחרון משבר הדיור רק החריף.

כהנא צדק: שוכרי הדירות נשארו בלי כלום אחרי שהמחאה דעכה בעידוד של חלק ממוקדי הכוח, ובעשור האחרון משבר הדיור רק החריף

מחירי הדירות התייקרו ב-50%, מספר המשכורות שדרושות לרכישת דירה זינק מ-130 ל-143 והשוכרים הצעירים בתל אביב בבעיה, שמחזירה למציאות חייהם תופעות מכוערות שאופייניות לשוק שכירות אכזרי. מצד שני, יש שכבה דקה של מתעשרים חדשים בעיקר מסקטור ההייטק, והם מוכנים לקלוט את היצע דירות היוקרה בתל אביב. כל השאר נדחקים בהדרגה החוצה.

"לעצב את מי שאתם"

השבוע יתקיים בצפון הישן של תל אביב אירוע שאותו אוצר כהנא תחת הכותרת "בין לבין". ישתתפו בו אמנים, מוזיקאים ואנשי עט כמו רועי כפרי, נועם ענבר, נוער קולר, שמעון אדף, נעם פרתום, שלומי חתוכה ועוד.

תהיה שם "התרחשות אמנותית חד-פעמית בשורת בניינים רגע לפני הריסתם", נאמר בעלון שמזמין את הקהל להירשם להופעות בימים שלישי עד חמישי.

אחרי שתיגמר החגיגה הקצרה, על חורבות הבניינים הישנים בני שלוש הקומות על עמודים, אמורים להיבנות "הרביעייה בסמאטס": "ארבעה בנייני בוטיק בני שמונה קומות ובהם 88 דירות יוקרה מעוצבות ומתוכננות בקפידה".

פינוי בינוי ברח' סמאטס בת"א. מספר הקומות הוכפל, 3 חדרים ב-5 מיליון שקל, פנטהאוז ב-18 מיליון שקל

מבירור עם נציג המכירות של היזמים, התחדשות אורבנית ושיכון ובינוי, עולה כי דירת 2 חדרים של 52 מ"ר תעלה 3.14 מיליון שקל. דירת 3 חדרים תימכר ב-5.3 מיליון שקל ודירת 4 חדרים ב-5.75 מיליון שקל. פנטהאוז, למי שמתעניין, יטפס למחיר של 18 מיליון שקל.

מדובר במחירי שיא לדירות על הנייר. הפרויקט עוד לא התחיל וסביר להניח שהמחירים יעלו ככל שתתקדם ותושלם הבניה בעוד כשנתיים.

נציג המכירות הוסיף שכל דירה תקבל מחסן וחניה צמודה ו"כיוונים מדהימים", שמשקיפים על הצפון הישן, פארק הירקון וקו האופק בים. בטקסט השיווקי נאמר ש"כל דירה נבנתה כדי לנצל באופן מיטבי את החלל הפנימי ולאפשר לכם לעצב את הבית שלכם באופן שמשקף בדיוק את מי שאתם".

יהיו מי שיהיו רוכשי הדירות האלה, הם יצטרכו לשלם לפחות 60 אלף שקל למ"ר. התמחור מפונפן ומנופח ביחס למחירים בארץ וגם בערים מקבילות בעולם, אבל לגמרי סביר ביחס לצפון הישן.

באזור הזה אין ועדת קבלה, והסינון היחיד הוא למי שיכול להביא לפחות 5 ומשהו מיליון שקל לדירת 3 חדרים או לשלם שכירות של 9,500 עד 25 אלף שקל לדירת 4 חדרים.

התמחור מנופח ביחס למחירים בארץ ולערים מקבילות בעולם, אבל סביר לצפון הישן. באזור הזה אין ועדת קבלה, והסינון היחיד הוא למי שמביא 5 ומשהו מיליון שקל לדירת 3 חדרים

"הרביעייה בסמאטס": הדמייה של ארבעת הבניינים שייבנו בצפון הישן (צילום: התחדשות אורבנית)

בתשובה לשאלה אם הפרוייקט יכלול מרחב ציבורי כלשהו – גינה, מתחם משותף של הדיירים עצמם – הוא השיב בלא ולא. ספרייה לא תהיה שם ואף אחת מהיחידות לא תיכלל במה שנקרא דיור בר השגה. אין מי שידרוש כזה דבר.

לשם השוואה, בלונדון נקבע ש-50% מיחידות הדיור שבבנייה חדשה בשנים הקרובות יוקצו לדיור בר-השגה. בניו יורק בונים ומחדשים עכשיו קרוב ל-200 אלף יחידות דיור כאלה.

לשם השוואה, בלונדון נקבע ש-50% מיחידות הדיור שבבנייה חדשה בשנים הקרובות יוקצו לדיור בר-השגה. בניו יורק בונים ומחדשים עכשיו קרוב ל-200 אלף יחידות דיור כאלה

גם אם היעדים של שתי הערים הקפיטליסטיות ביותר משני צדי האוקיינוס לא יתממשו, לפחות מדובר בהצהרות כוונות שאפתנית. בעיריית תל אביב כבר מודים בפה מלא בכשלון למנוע דחיקה של צעירים ועניים ובכיריה מבטיחים להתערב בשוק השכירות באמצעות פרוייקטים בשכירות מפוקחת.

לא צריך להמציא הגלגל, המודל כבר קיים. פה ושם יש בעיר כמה פרוייקטים של שכירות מפוקחת לחמש שנים, ובימים האחרונים אף יצא מכרז לבניית 500 דירות בשכירות ארוכה ברובע החדש שיוקם בשדה דב. אבל זה עדיין בטל בשישים, ומה שנשאר זה עוד ועוד פרוייקטים של דירות יוקרה למתעשרי הייטק או סתם בני העשירון העליון.

דיור בר השגה בשפירא בת"א. בעירייה מודים שלא הצליחו למנוע דחיקה של צעירים ועניים מהעיר (צילום: דורון סהר)

גם ב"רביעייה בסמאטס" אפשר היה לדרוש שתמורת הגדלת זכויות הבנייה יוקצו כמה יחידות במחירים שפויים. זה לא קרה, ויוצא שאזור שלם כמו הצפון הישן הופך להיות מחוץ להישג יד של רבים.

אמנים לשיפור תדמית

שדרות סמאטס הוא מקטע פסטורלי שתחום בין פנקס ליהודה מכבי. עצי סיסם הודי מצלים על המדרכות והכניסה ברכב אפשרית רק מכיוון אחד. מטורו של אברהם בלבן למדתי שבמקור זה היה אזור של אליטה מפדל"ניקית ועולים מדרום אפריקה. יש גם בית כנסת, שבין נשואי הפנים שמתפללים בו נמנים הרב לאו וינון מגל. במלים אחרות, מיקום טוב ואוכלוסייה איכותית.

ההריסה והבנייה מחדש של ארבעת הבניינים, תוך הכפלה של מספר הקומות, היא לא מקרה בודד. מנוחת השכנים בכל האזור הזה מאויימת במתקפת התמ"אות, שהם רע הכרחי באזור המרכז המשווע לתוספת של יחידות דיור.

"התחדשות עירונית" מניבה היטלי השבחה לעירייה, רווח לבעלי הדירות המקוריים וכמובן ליזמים. אלא שלמרות הגבהת קו הרקיע והכפלת מספר הקומות, אף אחד לא חושב על כמות המכוניות האדירה שתכנס לרחובות הקטנים, או העומס על שירותים לתושבים, הכיתות המפוצצות ממילא, התור בקופת חולים ועוד. על הקצאה של כמה יחידות לדיור בר השגה אין מה לדבר.

פינוי בינוי בשדרות סמאטס בתל אביב: אחרי ההופעות הבניינים ייהרסו ויכפילו את מספר הקומות

כנראה אין מי שידרוש. בכתבה שפורסמה ב"כלכליסט" אודות האירוע, כהנא התפייט על כך שבעבודת האוצרות הוא ניסה לשקף את גן עדן והגירוש ממנו. בחירת הדימוי מזמנת גם מחשבות נוגות על דחיקת הקולגות שלו מהעיר הגדולה, בהנחה שאין להם 5 ומשהו מיליון שקל לפחות.

כהנא התפייט על כך שניסה לשקף את גן עדן והגירוש ממנו. בחירת הדימוי מזמנת מחשבות נוגות על דחיקת הקולגות שלו מהעיר הגדולה, בהנחה שאין להם 5 ומשהו מיליון שקל לפחות

הכתבת דנה גילרמן שאלה אותו אם הוא לא חושש שחברת הבנייה והיזמים מנצלים אותו ואת שאר האמנים כדי להשביח את תדמית הפרוייקט. תשובתו: "איי דונט קר, לא מעניין אותי". הוא הוסיף שכאמן הוא חייב למצוא מקורות מימון מגוונים ושלא היתה התערבות מצד הגופים המסחריים.

את אותה שאלה הפניתי לשתי משוררות שלא הוזמנו לאירוע. שתיהן השיבו שבשמחה היו מוכנות להגיע לשורר שם בתשלום, כי מבחינתן אין הבדל משאר אירועי האמנות שתמיד יש בהן מרכיב כבד של מימון פרטי. סביר שהייתי מקבל את אותה תשובה גם מאמנים-מכרים אחרים, שחלקם הפכו את הסטודיו הטחוב לבית, מתחת לרדאר של העירייה. הם לא חולמים לעבור לצפון הישן בקרוב.

אפשר להבין אמנים שמשוועים להופיע איפה שרק אפשר, בטח אם זה בתשלום. ככלל, מרחבי פופ-אפ של אמנות ופעילות חברתית במבנים ומתחמים שמיועדים להריסה הם לא דבר חדש בישראל. האמנים מרוויחים מרחב פעולה ויזמי הנדל"ן נעזרים בהם לשיפור תדמית ושיכוך התנגדויות תושבים.

סטודיו בנק. הבעלים פינו את כל האמנים בנימוק של בטיחות אש, והעירייה פיטרה את שתי האוצרות (צילום: עומר שרביט)

כך למשל במקרה של יזמי הנדל"ן שפועלים בככר אתרים. הם היקצו חלק מהשטח לפעילות חברתית והזמינו אמני גרפיטי לעטר המתחם, בשעה שתושבי האזור נאבקים לשפץ אותו בעצמם וכדי להשאיר משהו לציבור מהתכנית שהולכת ונרקמת בו.

אם בעלי הבית לא אוהבים את האמנות שהם רואים בנכס, תמיד אפשר להיפטר מהאמנים מעכשיו לעכשיו.

כך למשל במקרה של של הסטודיו בנק: בתחילת הקיץ עיריית תל אביב והבעלים מצאו תירוץ בטיחותי לפנות את האמנים ולפטר את שתי האוצרות ממשרתן, עם הבטחה להפעיל את המקום מחדש ללא אוצרות.

במקרה של האירוע בשדרות סמאטס, האמנים הולכים לשעשע את הקהל כדי להלבין פרויקט שתורם להפיכת העיר לקהילה סגורה לעשירים בלבד.

במקרה של האירוע בשדרות סמאטס, האמנים הולכים לשעשע את הקהל כדי להלבין פרויקט שתורם להפיכת העיר לקהילה סגורה לעשירים בלבד, יחד עם הסיוט שנגרם לתושבים מסביב

האמן גל מרקו על רקע יער-במבוק שיוצג באירוע בסמאטס. "כמו בברנינג-מן, יביאו בולדוזר לפרק את הבניין"

מאחר שכהנא כבר ענה ש"לא אכפת לו", ניסיתי לבדוק עם חלק מהאמנים האחרים שמשתתפים לצדו, אם הם לא חשים אי נוחות לקשט פרויקט של דירות יוקרה. התקבלה תשובה אחת, שניסחה היטב את גירוש האמנים מהעיר וחוסר הערך של האמנות עבור לשכת רון חולדאי ויזמי הנדל"ן. לצערי ההתייחסות התקיפה והרהוטה הזו נמשכה לבסוף.

בתזמון מפתיע, במקביל לאירוע שאצר כהנא בשדרות סמאטס, בשבת שעברה התחדשה מחאת האוהלים ברוטשילד. מארגני המחאה, בהם דפני ליף, (גיבורת אחד השירים של הג'ירפות, כאמור), אומרים כי שר השיכון זאב אלקין "המציא תוכנית דיור בזיונית שרק עוזרת לקבלנים".

בין השאר הם דורשים להדיר את המשקיעים משוק הנדל"ן, להציף אותו בבנייה לשכירות ארוכת טווח במחיר הוגן ומפוקח. לפי עדכון פנימי שנשלח בקבוצת המחאה, בימים האחרונים הם פגשו את נציגי מפלגת יש עתיד ובכוונתם להעלות את הדרישות לדיון בוועדת הכספים.

"שנתיים אין לי בית"

הגעתי לשדרות סמאטס ביום חמישי האחרון. בדים לבנים מכסים את המרפסות ובגינות שמאחורי הבית שכבו כמה גזעים ועלוות עצים שנגדעו לקראת ההריסה. בתוך המבנים רוחשת תכונה של אמנים פלסטיים שמכינים את המיצגים שנהגו על ידי כהנא והאוצרת מורן בן-פורת, (שלפי הכתבה ב"כלכליסט" היא גם בת זוג של אחד מיזמי הנדל"ן).

גל מרקו, אחד המשתתפים במופע שיתקיים בפרוייקט הנדל"ן בסמאטס. "שנתיים אין לי בית. אני גר באוטו ובאוהל"

באחד החדרים עבד האמן גל מרקו שבונה מעין יער-במבוק עם טופוגרפיה בגבהים משתנים ושיפולי קרקע שחלקה יכוסה חציר ועלים. "הרעיון של גלעד ומורן, אני לוהקתי לתפקיד המבצע. בא אליך מעצב עם חזון מטורף ואני גורם לדבר הזה לקרות", הוא אומר.

איך זה לבנות משהו זמני?
"אני משקיע הרבה מאמצים לעשות דבר כזה לשלושה ימים אבל יש פה משהו של נון-אטצ'מנט, כמו בברנינג מן. בונים מיצגים שיכולים לעלות מעל חצי מיליון שקל, ואז אתה מקבל שוק ושורפים לזה את הצורה. זה כמו שפה יביאו בולדוזר לפרק את הבניין. זה יושב על אותה משבצת".

לבסוף שאלתי אותו מה הוא חושב על זה שבונים כאן דירות יוקרה שלרוב האמנים אין סיכוי לגור בהן. התשובה הפתיעה ואת ההוכחה לה אפשר היה למצוא בחניה:

"האמת, שנתיים אין לי בית. אני גר באוטו ובאוהל, הוא פה למטה. יצא לי להיות בסאבלטים בתל אביב, עשיתי בארטר של מגורים עם מלון בנוה-צדק שעשיתי לו עבודה. המציאות היא שיקר לגור בעיר הזאת ושזה רק יילך ויתייקר. אני מבחינתי עושה את הכיף והארט שלי. סבבה לי לעשות קפה בגזייה ולהתעורר במקום שבחרתי לישון בו".

"האמת, שנתיים אין לי בית. אני גר באוטו ובאוהל, הוא פה למטה. יצא לי להיות בסאבלטים בתל אביב. המציאות היא שיקר לגור בעיר הזאת ושזה רק יילך ויתייקר"