באחד המבצעים הבלתי סבירים של הנאצים במלחמת העולם השנייה, מתאגרף דרום אפריקאי בשם רובי לייברנדט חזר הביתה מהרייך על גבי יאכטה גרמנית עם משימה חשאית: לזרוע סכסוכים מקומיים. לייברנדט, שהתחרה באולימפיאדת 1936 בגרמניה הנאצית, היה ערוך להשתמש בנשק נוסף מלבד אגרופיו.

המשימה שלו, לבחוש בקלחת הפוליטית, לא הייתה מגוחכת כמו שהיא נשמעת. בשטח כבר נרקמו קשרים בין הנאצים לבין ארגון דרום אפריקאי פרו־נאצי שהתנגד למלחמה בשם Ossewabrandwag – "עגלה רתומה לשוורים" באפריקאנס – מה ששיקף תמיכה רחבה יותר לגרמניה בקהילה האפריקאית.

אף על פי כן, ההתלהמות של לייברנדט הכשילה אותו. הוא התווכח עם המפעיל הגרמני שלו, שסירב לנחות איתו על החוף. בסופו של דבר נבגד על ידי הארגון הדרום אפריקאי ונשלח למאסר.

לייברנדט הפך לדמות שולית בסיפור הפעילות הנאצית החשאית בדרום אפריקה. הסאגה שלו היא חלק מעלילה ענפה, ולא מוכרת ברובה, של רשתות מודיעין במדינה שפעלו מטעם הרייך, ומתועדת עכשיו בספר חדש, "Hitler's South African Spies" ("המרגלים של היטלר בדרום אפריקה") של ההיסטוריון הצבאי אוורט קליינהנס מאוניברסיטת סטלנבוש.

"כל ההיבט המודיעיני של המלחמה, כל מה שקרה במדינה, מסיבות שונות, מעולם לא נכתב על הנושא הזה כחלק מההיסטוריה שלנו"

אוורט קליינהנס (צילום: באדיבות קליינהנס)

"כל ההיבט המודיעיני של המלחמה, כל מה שקרה במדינה, מסיבות שונות, מעולם לא נכתב על הנושא הזה כחלק מההיסטוריה שלנו", אמר קליינהנס לזמן ישראל. "חלקים מהסיפור נותחו, היבטים מסוימים שלו. אני חושב שחלק גדול ממנו הוסתר במשך זמן רב בגלל שאף אחד לא יכול היה לגשת לחומרים".

אף שדרום אפריקה הייתה מושבה בריטית, רגשות פרו־גרמניים פעפעו בה במשך דורות, ממלחמת הבור, כשהרשויות הבריטיות כלאו את האזרחים האפריקאים במחנות ריכוז. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, פעלה בה תנועה שהתנגדה למלחמה במידה שהקשתה על הפרלמנט לאשר בהצבעה הצטרפות לבנות הברית.

קליינהנס, לשעבר קצין בכוחות ההגנה של דרום אפריקה והיום היסטוריון צבאי, יצא למשימת בילוש מעמיקה בעצמו במהלך כתיבת הספר – בין היתר חשיפת מסמכים קריטיים על חקירות שנערכו אחרי המלחמה למרגלים דרום אפריקאים.

בספרו הוא מסביר כיצד פעלו מאמצי הריגול הסבוכים: מרגל בנמל החשוב של קייפ טאון – אחד ממוקדי הספנות של האימפריה הבריטית אחרי שהאיטלקים סגרו את הים התיכון והיפנים השתלטו על הונג קונג וסינגפור – היה מדווח על ספינות וכוחות של בנות הברית, כמו גם על תנועת התחמושת.

המרגל היה נוסע ברכבת מאות קילומטרים לפרטוריה או יוהנסבורג. המודיעין היה מועבר לקולגה שלו, שהיה נוסע 600 קילומטרים נוספים צפונה, כדי להעביר את המסר המוצפן בשידור אלחוטי לגרמניה – אולי למפקדה הימנית בווילהלמשבן, משם היו מעבירים את המידע לצוללות הגרמניות.

בסך הכול הטביעו הצוללות הגרמניות כמעט 800 אלף טון של ציוד של בנות הברית במים של דרום אפריקה

בסך הכול הטביעו הצוללות הגרמניות כמעט 800 אלף טון של ציוד של בנות הברית במים של דרום אפריקה. על פי ההערכות, כמאתיים הודעות נשלחו בין דרום אפריקה לגרמניה במהלך המלחמה.

דגלי חזית ההתנגדות האפריקנרית הניאו־נאצית (צילום: AP Photo)

"היה כמובן מודיעין פוליטי מצד אחד, שניתן היה להשתמש בו לצרכי תעמולה עבור הממשלה הגרמנית שניסתה להתסיס את המדינה ולהוביל למהפכה", מסביר קליינהנס ומוסיף שהיה גם "מודיעין צבאי, ימי בעיקרו. הפעילות המרכזית הייתה לנסות לאסוף מודיעין".

אויב הציבור מספר אחד

המוח מאחורי משימת הריגול בדרום אפריקה היה מנהיג האווסרנדוואג, פוליטיקאי כריזמטי בשם יוהנס ואן רנסבורג. "כולם ידעו שיוהנס ואן רנסבורג הוא סוג של אויב הציבור מספר אחד, הנקודה המרכזית לכל זה", אומר קליינהנס.

ואן רנסבורג עבד עם בני ברית גרמנים, ביניהם איש מודיעין גרמני בשם הנס רוסבום, שהעביר מודיעין פוליטי בתוך דרום אפריקה. אחרי שרוסבום הרגיז את ואן רנסבורג, איש מודיעין גרמני אחר קיבל את התפקיד: לותר סיטיג, שם קוד "פליקס".

מעיר הבסיס שלו בוורייבורג, סיטיג ביסס תקשורת רדיו דו־כיוונית בין דרום אפריקה לגרמניה, שעקפה את הצורך להסתמך על תחנת אמצע במוזמביק הסמוכה, ואז לפורטוגל הניטרלית.  "סיטיג היה המרגל המרכזי למשך לפחות שנתיים, אולי שנתיים וחצי", אומר קליינהנס.

עוד יותר מיליטנטי

יוהנס ואן רנסבורג (צילום: Courtesy OB Archive, North-West University, South Africa)

בעוד שחלק מהימין הקיצוני בדרום אפריקה סייע למאמצי הריגול, אחרים התרחקו לשוליים קיצוניים עוד יותר, בין היתר ראש הממשלה לעתיד ג'ון פורסטר, שהעביר את המלחמה במחנה מעצר ואחר כך הפך לראש הממשלה הידוע לשמצה ששלח את האקטיביסט והמתנגד לאפרטהייד, נלסון מנדלה, לכלא בעקבות משפט ריבוניה.

קיצונים נוספים מהימין היו המתאגרף לייברנדט ופלג של האווסרנדוואג שנקרא "סטורמיארז". "הסטורמיארז היו הפלג המיליטנטי והחמוש יותר, ומטרתו הייתה לבצע חבלות שונות, גניבות ושימוש באלימות פוליטית (ואפילו רצח)", כתב קליינהנס באימייל. "נרמז שניתן יהיה להשתמש בהם כדי להפיל את הממשלה בדרום אפריקה ואולי אפילו לרצוח את ראש הממשלה, יאן סמאטס.

מעט מדי, מאוחר מדי

בסופו של דבר, התזמון לא עמד לצדם של המרגלים הדרום אפריקאים. הם יצרו קשר ישיר עם גרמניה רק ב־1943.

בנות הברית בצפון אפריקה ובסיציליה פתחו את הים התיכון בשלב זה, והורידו את הלחץ מאזור כף התקווה הטובה, שהייתה אז נקודת תעבורה מרכזית. למרגלים נדרשו מספר ימים – לפעמים שבוע – כדי להעביר את המודיעין שאספו, ולרוב עד שנמסר הוא כבר היה לא רלוונטי.

חברי הארגון הפרו־נאצי אווסרנדוואג מצדיעים, מלחמת העולם השנייה (צילום: Courtesy OB Archive, North-West University, South Africa)

אף שסוכנות הביון הבריטית MI5 ובית הספר לפענוח קודים בבלצ'לי פארק פיצחו את מודיעין האויב מדרום אפריקה, הניסיונות לתפוס את המרגלים עצמם נחלו כישלון חרוץ

אבל המרגלים הפגינו כוח הישרדות מרשים. אף שסוכנות הביון הבריטית MI5 ובית הספר לפענוח קודים בבלצ'לי פארק פיצחו את מודיעין האויב מדרום אפריקה, הניסיונות לתפוס את המרגלים עצמם – ביניהם פליקס – נחלו כישלון חרוץ.

"אני חושב שהבריטים היו די להוטים לתפוס את החבר'ה האלה", אומר קליינהנס, "בגלל המצב הפוליטי, סמאטס לרוב לא היה מוכן לכך. כמה גורמים חתרניים במשטרה אולי דיווחו למרגלים לפני שפשטו עליהם".

חוסר נכונות לתבוע

מקור נוסף לתסכול הגיע בסוף העימות באירופה. חוקרים דרום אפריקאים נחושים נסעו לגרמניה השסועה וחיפשו מידע על בני ארצם שריגלו לטובת היטלר. "ואן רנסבורג היה אחד האנשים המרכזיים שהם רצו לחקור כדי ליצור תביעה משמעותית על בגידה", אומר קליינהנס. "הספר מוכיח שזה היה לגמרי אפשרי".

לפי הספר, ב־1946 חקרו לורנס ברט ואיש המשטרה ג'ורג' ויסר סוכנים גרמנים לשעבר, ביניהם לוטיפולד וורץ, מפעיל ריגול לשעבר במוזמביק. עדותו של ורץ "הייתה מפלילה, מרתקת, וסיפרה את כל הסיפור", אומר קליינהנס.

עטיפת הספר "המרגלים הדרום אפריקאים של היטלר" (צילום: באדיבות קליינהנס)

הממצאים של ברט הועלו בדו"ח עב כרס. נדמה היה שהליכים משפטיים הם הצעד הבא. "היה להם הרבה חומר נגד יוהנס ואן רנסבורג והאווסרנדוואג", אומר קליינהנס. "אבל זה נאסף בחזרה. סמאטס חשש מאוד מהתקדמות".

החששות של ראש הממשלה היו מוצדקות. הוא הפסיד בבחירות הכלליות ב־1948 למפלגה הלאומית שהוביל ראש הממשלה החדש, דניאל מלן, שמאוחר יותר נודע כאדריכל האפרטהייד. לדברי קליינהנס, מלן היה מעורב בחלק מניסיונות הריגול.

"האירוניה הגדולה היא שאף אחד מהחבר'ה שהיו מעורבים בעניין המודיעין הזה, גרמנים או דרום אפריקאים, הוענש"

ואשר למרגלים, אומר קליינהנס, "האירוניה הגדולה היא שאף אחד מהחבר'ה שהיו מעורבים בעניין המודיעין הזה, גרמנים או דרום אפריקאים, הוענש".

גורמי השוליים שכן נכלאו, כמו לייברנדט או הסטורמיארז, זכו להקלה בעונשם. "אחרי המלחמה, כשהמפלגה הלאומית עלתה לשלטון ב־1948, כולם זכו לחנינה ושוחררו", אומר קליינהנס. "הם אפילו לא ריצו עונש מאסר ארוך".