אי-אפשר להפריז בתיאור היקף התהודה הציבורית שקיבלה הפרשה הטראגית שבמרכזה הילד איתן בירן, ובכמות המילים שנכתבו על כל מהלכיה הדרמטיים, החל מתאונת הרכבל המחרידה באיטליה בחודש מאי האחרון, ועד לחטיפתו של איתן בן השש בידי סבו שמואל פלג באמצעות מטוס פרטי לישראל.

השבוע נכתב פרק נוסף בעלילתו של הסיפור הקשה הזה, ששתי מדינות עוקבות אחריו, לפרקים בנשימה עצורה. בית המשפט למשפחה בתל אביב קבע כי פלג פעל בניגוד להוראת אמנת האג למניעת חטיפת ילדים כשהטיס את הילד לישראל, וכי עליו להחזירו לידי דודתו של הילד, איה בירן נירקו, המתגוררת בפאביה שבאיטליה.

בית המשפט למשפחה בתל אביב קבע כי פלג פעל בניגוד להוראת אמנת האג למניעת חטיפת ילדים כשהטיס את הילד לישראל, וכי עליו להחזירו לידי דודתו של הילד, איה בירן נירקו, המתגוררת בפאביה שבאיטליה

הפרשה היא סבוכה וקשה, והסוגייה שעניינה האמנה למניעת חטיפת ילדים אינה מצויה כמעט לעולם באור הזרקורים – אך פסק הדין של השופטת איריס אילוטוביץ' סגל הוא בסופו של דבר פשוט ומובן מאליו. התוצאה המשפטית שאליה הגיעה מתבקשת, ומהעובדות המתוארות בפסק הדין, עולה כי לא ניתן היה להגיע לשום מסקנה אחרת.

המורכבות היחידה ההופכת את הפרשה הזו לשונה ממקרים אחרים שבהם דנים בתי המשפט למשפחה באמנה למניעת חטיפת ילדים, נעוצה בנסיבות יוצאות הדופן: בדרך כלל החשש לחטיפת ילד עולה בנסיבות של בני זוג גרושים.

טלי ועמית בירן ז"ל עם בנם איתן

כאן הנושא התעורר לאחר שהוריו של איתן נהרגו בתאונת הרכבל, יחד עם אחרים מבני המשפחה; בדרך כלל החוטף הוא אחד משני ההורים. כאן המחלוקת ניטשה בין הסבא (מצד האמא) לבין הדודה (מצד האבא).

הדודה מונתה להיות "tutore" לאיתן, יומיים לאחר האסון שבו נהרגו בני משפחתו והוא עצמו נפצע קשה. שאלה מקדמית שבית המשפט בישראל היה צריך להכריע בה הייתה האם סטטוס זה זהה או מקביל לאפוטרופוס המוכר בדין הישראלי, והאם המעמד הזה הופך את הדודה לבעלת זכות המשמורת על הילד.

בהמשך היה על בית המשפט להכריע מהו מקום מגוריו הקבוע של איתן וכפועל יוצא מכך, האם נלקח מאיטליה – תחילה לשווייץ במעבר יבשתי ומשם במטוס לישראל – בניגוד לדין. ולבסוף, אף אם התשובה לשאלה הזו חיובית, על בית המשפט לשאול את עצמו אם החזרתו לאיטליה כעת תגרום לו נזק נוסף, באופן שיחייב את השארתו בישראל אפילו אם ייקבע שנחטף.

את התשובות לשרשרת השאלות הללו, המתבססת כאמור על נסיבות בלתי שגרתיות, מצא בית המשפט בעובדות החד-משמעיות של המקרה. איתן אמנם נולד בישראל אך משפחתו עברה להתגורר באיטליה כאשר היה בן חודש ימים.

לאחר האסון מונתה כאמור איה כ"tutore", ובאיטליה התנהלו הליכים משפטיים שבהם נדחו טענותיו של הסבא, הן באשר לטענה כאילו נתן הסכמה רק למינוי זמני של הדודה לתפקיד זה, והן באשר לדרישה שהוא עצמו יחליף אותה בתפקיד.

פסיקות בתי המשפט באיטליה הקלו את העבודה על בית המשפט למשפחה בישראל, שראה עצמו מחויב לכבדן ולהתבסס על הקביעות העובדתיות והמשפטיות שבהן, הסובבות כולן סביב עקרון טובת הילד.

פסיקות בתי המשפט באיטליה הקלו את העבודה על בית המשפט למשפחה בישראל, שראה עצמו מחויב לכבדן ולהתבסס על הקביעות העובדתיות והמשפטיות שבהן, הסובבות כולן סביב עקרון טובת הילד

איה בירן נירקו בבית המשפט לענייני משפחה, 23 בספטמבר 2021 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

כך כתב בית המשפט באיטליה בחודש אוגוסט:

"לטובתו של איתן, וכדי להבטיח את החלמתו הפסיכולוגית, יש לשמר ככל האפשר את סביבת המגורים היציבה שליוותה אותו עד למועד הטרגדיה. לאחר שאיתן הקטן כבר סבל מאבדות כבדות מאוד, יש להימנע מכך שהוא יצטרך להתמודד עם שינויים גדולים אחרים בחייו. יש להבטיח לאיתן את היכולת להמשיך לחיות באיטליה כדי לשמור על הרגלי חייו".

נוכח קביעות נחרצות אלה, קבע בית המשפט למשפחה בישראל כי הסבא פעל בניגוד להוראות אמנת האג, אמנה שלא זו בלבד שישראל חתומה עליה, אלא שהיא אף מעוגנת בחקיקה ולפיכך מחייבת מבחינת הדין הפנימי הישראלי.

מקום מגוריו הקבוע של איתן, קבעה השופטת, הוא איטליה. היא סירבה להתחשב בטענת הסבא, שלפיה הוריו המנוחים של הילד תכננו לעזוב בקרוב את איטליה ולשוב לישראל.

"מקום המגורים מבטא מציאות חיים נמשכת, נקודת המבט היא של הקטין. הבחינה מתמקדת בחיי היומיום של העבר ולא בתוכניות העתיד". ממילא, קבעה, לא הוכח באופן חד-משמעי שההורים אכן החליטו לשוב לישראל, והראיות בעניין זה מוליכות לשני הכיוונים.

שמואל פלג, סבו של הילד איתן בירן, בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, 8 באוקטובר 2021 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

משנקבע כי מקום מגוריו של הילד הוא איטליה, ומשהוכח כי בהתאם לפסיקת בתי המשפט באיטליה זכתה הדודה במעמד המקביל לאפוטרופסות, קל היה לבית המשפט להגיע למסקנה שזכויות המשמורת שלה הופרו על-ידי הסבא.

משנקבע כי מקום מגוריו של הילד הוא איטליה, ומשהוכח כי זכתה הדודה במעמד המקביל לאפוטרופסות, קל היה לבית המשפט להגיע למסקנה שזכויות המשמורת שלה הופרו על-ידי הסבא

אף שהאמנה מיושמת בדרך כלל על עניינם של הורים לילד, קובעת השופטת כי היא חלה גם כאשר המשמורן והחוטף אינם ההורים, ואין בלשון האמנה דבר המייחד אותה דווקא להורים הטבעיים של הקטין.

נוכח העובדה שפסק דינו של בית המשפט למשפחה בישראל מתבסס באופן רחב על ההחלטות השיפוטיות שניתנו באיטליה בחודשים שמאז האסון, הרי שלא הייתה לו כל ברירה אלא ליישר קו עמן בשורה התחתונה.

לפני כחודש וחצי, בסמוך להגשת תביעתה של הדודה בישראל, קבע בית משפט באיטליה כי העברת הילד לישראל נעשתה בניגוד להוראות החוק ולהחלטה שיפוטית מפורשת מתחילת אוגוסט.

הילד איתן בירן

נותרה רק השאלה האחרונה: האם, על אף שנקבע כי הסבא הפר את הוראות האמנה ופגע בזכויות המשמורת של הדודה, החזרתו של הילד איתן לאיטליה תסב לו פגיעה גופנית או נפשית או תעמיד אותו במצב בלתי נסבל בדרך אחרת. גם כאן, מסקנתה של השופטת היא חד משמעית:

"איתן אינו רשום למוסד חינוך בארץ ועל כן כל עיכוב נוסף בהשבתו למסגרת החינוכית באיטליה עלול אף לגרום נזק להמשך התקדמותו החינוכית הרציפה. חשוב מכך: על איתן לשוב לאיטליה כדי שיוכל להמשיך בתהליך השיקומי (רפואי, פיזי ורגשי) שבו החל בעקבות האסון, ויפה שעה אחת קודם".

לצד כלל הניתוחים המשפטיים והמסקנות שאליהן מגיע פסק הדין במישור הפורמלי, שבסופה ההוראה להטיס את איתן בחזרה לאיטליה בתוך שבועיים ימים, היטיבה השופטת אילוטוביץ' סגל לצקת להחלטתה גם מגע אנושי של חסד. את מילות הסיום של פסק הדין היא מכוונת לליבו של הסבא, שבור הלב:

"איני מתיימרת לשפוט את כאבם של המשפחות שלפניי, ובפרט את כאבו של הנתבע. אוקיינוסים של כאב מצויים בליבם. כאב אשר הוביל לעשיית מעשה נואש וחוצה גבולות.

טובתו של איתן מחייבת קשר בין שתי המשפחות שלפניי. עוד לא אבדה התקווה לאיחוי הקרע של המשפחות שלפניי, שנקרע אף הוא באבחה אחת בצל הטרגדיה".