בשיחות שקיימנו בשבוע שעבר ברמאללה למדנו, כי ארצות הברית מגבשת עמדה בעניין הקונסוליה במזרח ירושלים, וכי היא לא תהיה ברחוב אגרון, אלא בשכונת ממילא. יש לציין כי בניין הקונסוליה הראשון, ההיסטורי, בימי הטורקים, היה בשער יפו, לא הרחק מן הקונסוליה המתוכננת.

על פי מקורותינו הפלסטינים, ארה"ב מתכננת להקים בשלב אחר קונסוליה נוספת ברמאללה שתשרת את הפלסטינים בגדה, בעוד הקונסוליה בממילא, אם אכן תקום שם, תשרת את מזרח ירושלים. בכל מקרה, הקונסוליה לפלסטינים תתנתק מן השגרירות בתל אביב ותחזור למעמדה העצמאי כפי שהייתה לפני הנשיאות של טראמפ.

עפ"י מקורות פלסטינים, ארה"ב מתכננת להקים בשלב אחר קונסוליה נוספת ברמאללה שתשרת את הפלסטינים בגדה, בעוד שהקונסוליה בממילא, אם אכן תקום שם, תשרת את מזרח ירושלים

זה שינוי בעמדת ארצות הברית כפי שהוצגה לפלסטינים. כאשר השליח של ביידן לעניין הפלסטיני, חאמד עמרו, ביקר ברמאללה לפני כחודש, הוא אמר כי הקונסוליה תיפתח ברחוב אגרון.

מכל מקום, ההתרשמות של הפלסטינים היא שארצות הברית עדיין לא החליטה, ועל פי הערכתם עד שארצות הברית תגבש עמדה סופית יעברו כשמונה חודשים.

בעניין אחר – האמריקאים אומרים לפלסטינים כי עכשיו, אחרי שהתקציב עבר, יתחיל הלחץ האמריקאי על ישראל.

יש להעריך כי אם יהיה לחץ אמריקאי, הוא לא יבוא לידי ביטוי בחידוש תהליך השלום. ארצות הברית מבינה שזה לא ריאלי, וזה גם לא מעניין אותה יותר. היא תלחץ מן הסתם על הקפאת ההתנחלויות ועל שיקום הסטטוס קוו על הר הבית שהתערער בשנים האחרונות, והיא תלחץ על הפלסטינים לשתף פעולה בענייני כלכלה עם ישראל, ובעניין המלחמה הדיפלומטית שהם עושים נגד ישראל.

הפלסטינים מתנים כל זאת בהסכמה על המתווה שלהם בפתרון מדיני – כלומר: ועידה בינלאומית שבה אין לארצות הברית תפקיד מוביל, אלא רק במסגרת הקוורטט.

לחץ אמריקאי לא יתבטא בחידוש תהליך השלום. ארה"ב תלחץ על הקפאת ההתנחלויות ושיקום הסטטוס קוו על הר הבית, ומנגד תלחץ על הפלסטינים לשת"פ כלכלי עם ישראל ונגד המלחמה הדיפלומטית בה

הלחץ האמריקאי עשוי לבוא לידי ביטוי בהדחת ראש הממשלה הדוגמטי, מוחמד שתייה, המתנגד לכל שיתוף פעולה עם ישראל,. אולי גם בהדחת שר החוץ ריאד מאלכי, המוביל את ה-BDS בתוך הרשות הפלסטיני ואת המתקפה של השמצת קציני צה"ל כפושעי מלחמה בבית הדין הבינלאומי בהאג, והמקורב לאנשי החזית העממית אשר ישראל הכריזה עליהם כאירגוני טרור.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".

בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.

לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.

"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.