המוזיקאית לאנה סוקולוב פנתה אלי בשיא הייאוש. "אנחנו קבוצה של אמנים עצמאיים ועמותות של עולים שמנסים לקבל מענקים לפרויקטים חברתיים ותרבותיים. שלחנו מכתבים לכנסת, נפגשנו עם אנשי ציבור אבל שום דבר לא קורה. אנחנו כבר לא יודעים עם מי לדבר. אולי תוכלי לעזור?"
על פניו זה היה נראה סיפור קטן ושולי, שלא עשוי לעניין את הקהל הרחב – אנשים שרוצים לעשות אמנות אבל לא מקבלים הכרה ומתקשים להתפרנס מזה, נשמע די מוכר, ויש הרבה כאלה. אבל כבר בשיחת הטלפון הראשונה עם לאנה, הבנתי שמדובר כאן בסיפור לגמרי אחר.
משם, המשכתי להעמיק ולשוחח עם עוד ועוד אנשים, שמייצגים קבוצה גדולה של אמנים עולים שדווקא זכו להכרה – ההכרה של הקהל, של מוסדות אקדמיים בישראל ובעולם, של תחרויות ופסטיבלים בינלאומיים.
הם אפילו זכו להכרת ממשלת ישראל שהעבירה תקציבים באמצעות המרכז לאמנים עולים של משרדי הקליטה והתרבות. אבל עם פרוץ משבר הקורונה המרכז לאמנים עולים נסגר והכל נעצר ולא חזר להיות כפי שהיה. הקול שלהם בנרטיב ההולך ומתעצב של התרבות הישראלית נדם והם מבקשים להשמיע אותו שוב.
סוקולוב הגיעה לארץ עם בתה התינוקת ב 1993, התיישבה באשדוד ומאז התעקשה לעסוק במקצוע שאותו רכשה בטשקנט, אוזבקיסטן: מוזיקאית, מנצחת מקהלות, זמרת ומלחינה.
"עמדתי על כך שבתור אישה יש לי קול ונלחמתי להעביר מסר אישי באומנות שלי. זה לא היה מובן מאליו בארץ ואף פעם לא היה פשוט", היא מספרת בגאווה מהולה בכאב.
"עבדתי כמורה למוזיקה במערכת החינוך באשדוד וגם כתבתי והלחנתי שירי ילדים. רציתי להוסיף לרפרטואר השירים הקיים בארץ, שירים שאני אוכל להתחבר אליהם כמוזיקאית מקצועית. השתתפתי בפסטיבלים ותחרויות זמר, וגם הבת שלי ממשיכה בדרכי והיא זמרת מקצועית שסיימה את הלימודים בקולג' ברקלי למוזיקה בבוסטון".
משנת 2010 הפיקה סוקולוב את פסטיבל "גשר תרבותי" ובו שירים בשפות שונות – עברית, רוסית ספרדית, צרפתית, אנגלית, ערבית ואמהרית. משנת 2016 החלה להפיק פסטיבל שנתי של נשים בג'ז: "נשים יוצרות – Sunflower".
"המטרה שלי הייתה לתת במה ליוצרות, לאפשר להן לממש את הפוטנציאל היצירתי, החברתי והמקצועי שלהן, לאפשר להן לשתף פעולה ואולי לנסות לשנות את היחס כלפי נשים בחברה". אומרת סוקולוב.
קיום הפסטיבל התאפשר בזכות תקציבי משרד הקליטה שהופסקו ב-2020 עם פרוץ משבר הקורונה ועם סגירת המרכז לאמנים עולים. המרכז נסגר ב-2020 לאחר שמשרד האוצר הפסיק את כל תקציביו, ולאחר שהאוצר סירב לאשר התקשרות עם חברת טלדור שהפעילה אותו. משרד הקליטה הוציא הודעה לפיה "המרכז לקליטת אומנים עולים הוקפא עד להודעה חדשה".
תקציב המרכז נע לפני המשבר בין 10-4 מיליוני שקלים. בשנת 2019, בזכות סיוע זה התקיימו 182 אירועי תרבות ובהם הופיעו 1,254 אומנים.
"פסטיבל סאנפלאוואר היה כמו אוויר לנשימה בשבילי כמוזיקאית", מספרת ילנה אודינצובה, סקסופוניסטית מקצועית ישראלית ברמה בינלאומית, שלקחה חלק בפסטיבל.
"זה תמיד מדהים אותי לראות נשים שלוקחות את האמנות שלהן לרמה כל כך גבוהה, להקשיב להן ולגעת ביצירה שלהן. הפסטיבל הכניס השראה וחדווה של יצירה משותפת לחיי ואמור היה להפוך לאירוע שנתי קבוע וחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית".
"הפסטיבל הכניס השראה וחדווה של יצירה משותפת לחיי ואמור היה להפוך לאירוע שנתי קבוע וחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית"
אודינצובה הגיעה לארץ בשנת 2014 עם בעלה וארבעת ילדיהם. אחרי שקיבלה הכרה כמוזיקאית מקצועית מצטיינת בישראל, היא ניגנה בקונצרטים ואירועי התרבות השונים וקיבלה סבסוד לשכרה ממשרד העלייה והקליטה. עם פרוץ משבר הקורונה נפסק הסבסוד וגם האירועים לא חודשו.
"למזלי, אני גם מלמדת בקונסרבטוריון ליד האקדמיה למוזיקה ומחול רובין ומעבירה שיעורים פרטיים, כך שיש לי פרנסה בסיסית, אבל ההופעות היו ונשארו משמעות החיים בשבילי כמוזיקאית".
בישראל תמיד היינו בשוליים
כשמדברים עם האמנים העולים, צפות מצוקות נוספות, מעבר להיעלמה של התמיכה הכלכלית. סוקולוב שחיה ופועלת בעולם התרבות הישראלי קרוב ל-30 שנה מסכמת את התקופה במידה רבה של תסכול מקצועי.
"אני חושבת שמאוד חשוב לתת במה לאמנים שהגיעו לכאן והביאו איתם את התרבות וההשכלה כדי לתרום משהו לתרבות והחברה הישראלית. אנחנו חיים פה, הבשלנו פה כבני אדם, כישראלים, ויש לנו את האמירה האומנותית שלנו שמקבלת הכרה בעולם, אבל בישראל תמיד היינו בשוליים. מדוע אנחנו לא זוכים להכרה כחלק מהתרבות הישראלית?"
גם אנשי תיאטרון שעולים לישראל ונתקלים במחסום השפה מחפשים דרך להישאר במקצוע. תיאטרון "זירו" (Zero) הממוקם בקריית אונו, פועל בארץ 19 שנה, באמצעות העמותה מעגל תרבות, והוא פונה בעיקר לקהל של דוברי רוסית.
"יש בארץ הרבה מאוד עולים שרוצים לצרוך תיאטרון איכותי עם רפרטואר קלאסי בשפה הרוסית", מסביר אולג רודובילסקי, המנהל והמייסד של התיאטרון.
"תיאטרון גשר שהתחיל כתיאטרון לדוברי רוסית והיום מציג בעיקר בעברית כבר לא מספק את הצורך הזה, ולכן נותרו רק תיאטראות עצמאיים כמונו שנותנים מענה. הצורך הזה לא הופך את העולים לפחות ישראלים, הם יכולים להיקלט פה ולהיות חלק מהחברה אבל עדיין לרצות להיות מחוברים לתרבות שהם באו ממנה".
"יש בארץ עולים שרוצים לצרוך תיאטרון עם רפרטואר קלאסי בשפה הרוסית. תיאטרון גשר כבר לא מספק את הצורך הזה. זה לא הופך את העולים לפחות ישראלים, הם חלק מהחברה אבל מחוברים לתרבות שהם באו ממנה"
לפני משבר הקורונה, התיאטרון קיבל סיוע ממשרד הקליטה שעזר במימון השכר של השחקנים והבמאים באמצעות המרכז לאמנים העולים.
התיאטרון ערך פסטיבלים בינלאומיים, בסיוע המרכז, וההצגות השתתפו בתחרויות של תיאטראות בשפה הרוסית מכל העולם. אולם עם פרוץ המשבר וסגירת המרכז לאמנים העולים המימון נפסק.
"כמו כל התיאטראות והעמותות שלא נתמכות על ידי המדינה, עברנו תקופה מאוד קשה. הרבה אמנים שלפני הקורונה היו משתתפים בהצגות שלנו לא יכולים לעבוד היום כי אין לנו כסף לשלם להם. זה אומר שאנשי תיאטרון דוברי רוסית כבר לא יכולים להיקלט כאן ולעבוד במקצוע שלהם.
"הרבה אמנים שלפני הקורונה היו משתתפים בהצגות שלנו לא יכולים לעבוד היום כי אין לנו כסף לשלם להם. זה אומר שאנשי תיאטרון דוברי רוסית כבר לא יכולים להיקלט כאן ולעבוד במקצוע שלהם"
"אנחנו עדיין מעלים 3-4 הצגות בשבוע ויש לנו גם סטודיו למשחק, אבל אנחנו נמצאים במצב הישרדותי וכבר לא יכולים לערוך פסטיבלים ולתת לתרבות שלנו את הבמה הראויה", מסכם רודובילסקי.
"אסור שתרבויות יכחדו"
ארגון יהודי קזחסטן ומרכז אסיה, המסייע בקליטה ובשימור התרבות הייחודית לעולים מאותן מדינות, סובל מבעיה דומה, מסיבה אחרת – תקציבי הארגון נחתכו בשנים האחרונות בגלל שמשרד התרבות שינה את הקריטריונים לקבלת תמיכה.
"מרקם התרבות הישראלית ייחודי בשל ערב רב של עדות בעלות קודים תרבותיים שונים ומגוונים ואמנים שמגיעים לכאן עם השכלה ורמה מאוד גבוהה מארצות שונות", מסבירה יו"ר הארגון, נטליה דיבינסקי.
"לאמנות בישראל יש הזדמנות נדירה להתפתח ולהתעצב כשהיא משלבת את כל הקולות. אבל בעוד מדינות מהגרים אחרות שמות דגש על טיפוח ותקצוב של העניין, בישראל לא מוקדשת לכך תשומת לב מספקת ואני מאוד מודאגת מהעניין".
דיבינסקי מספרת כי הפרויקטים האומנותיים-תרבותיים של העמותה שהיא מייצגת, אשר התקיימו בישראל משנת 1997 התאפשרו בזכות הסבסוד של משרד התרבות והספורט ומשרד העלייה והקליטה.
אולם ב-2015 נכנסה לתוקף תקנת התמיכה בתחום מורשת עדות ישראל במשרד התרבות והיא כוללת דרישות חדשות שהעמותה לא יכלה לעמוד בהן.
"מדינות מהגרים אחרות שמות דגש על טיפוח ותקצוב של העניין, בישראל לא מוקדשת לכך תשומת לב מספקת ואני מודאגת מהעניין"
"העמותה שלנו נועדה לשמר את התרבות והמורשת הייחודית של העדה שלנו והאירועים שקיימנו בכל רחבי ישראל משכו קהל מגוון מאוד מכל הקשת התרבותית הרחבה בישראל", היא מספרת.
"הדגש היה על אמנים מקצועיים שהשתתפו בפסטיבלי רחוב שלנו, באירועי 'דרך המשי' בהיכלי התרבות העירוניים בשילוב אומנים מקצועיים.
"מאז לא הגשנו בקשות לתקצוב פרויקטים מכיוון שאחת הדרישות הבסיסיות היא שהפרויקט חייב להיות בסדר גודל של תקציב 100,000 שקל מינימום ו 25% ממנו ממימון הפרויקט חייב להגיע מהעמותה. לנו אין ולא הייתה אפשרות להשקיע כאלה סכומים".
"דרישה נוספת היא שהעמותה צריכה לקיים פרויקטים בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה. כעת כשאני רוצה להגיש בקשה, כבר אין לי סיכוי כי לא קיימנו פרויקטים בשנים האחרונות, ואף אחד לא לוקח בחשבון את השנים שקדמו לדרישות החדשות. גם המרכז לאומנים עולים שהיה תומך בנו נסגר, כך שאין לנו מאיפה להביא תקציבים ואנחנו על סף סגירה.
"החלום שלי זה להפיק אירוע לכבוד 10,000 שנה לעיר אשקלון, אירוע שמשלב אלמנטים היסטוריים ותנכיים, אבל אין לנו שום אפשרות לעשות את זה כרגע. אנחנו לא מבקשים להגדיל תקציבים, רק להגמיש את הקריטריונים לקבלתם ולתת לנו סיכוי להמשיך לקיים את מה שעשינו בעבר. אנחנו מבקשים שוועדת התרבות של הכנסת תתכנס ותדון בנושא הזה ותציע פתרונות", מסכמת דיבינסקי.
"אנחנו לא מבקשים להגדיל תקציבים, רק להגמיש את הקריטריונים לקבלתם ולתת לנו סיכוי להמשיך לקיים את מה שעשינו בעבר. אנחנו מבקשים שוועדת התרבות של הכנסת תתכנס ותדון בנושא הזה ותציע פתרונות"
בעוד הכוח הבלתי נמנע של המציאות ושל כור ההיתוך הישראלי פולט החוצה ומטשטש את השונה והפחות מוכר, יש צורך שהמדינה תתמוך ותאפשר לרב גוניות להתקיים. בישראל שמאז ותמיד הייתה מבוססת על רב תרבותיות, אסור שתרבויות יכחדו ואין בכוחם להסתמך כעת על תמיכת הקהל.
תגובות
ממשרד התרבות והספורט נמסר בתגובה: "מבחן התמיכה פורסם ב-2015 ובו נקבעו, לראשונה, קריטריונים מקצועיים בתחום מורשת עדות. אלה נכתבו תוך התייעצות עם גורמים מומחים בתחום ועם נציגי ציבור חברי המדור למורשת והמועצה לתרבות ואמנות, לרבות פרסום המבחן להערות הציבור כמקובל. על מוסדות מבקשי תמיכה לעמוד בדרישות נוהל שר האוצר הכללי לתמיכה, כמו גם בתנאי הסף של מבחן התמיכה בו הם מבקשים להיתמך.
"מבחן התמיכה מיועד לתיקון לקראת 2023 ופורסם רק בחודש שעבר להערות הציבור. לרשות הגופים המבקשים להיתמך עמדה האפשרות להגיב לטיוטת מבחן זה בשלב 'הערות הציבור' אך לדאבוננו, הארגון לא הגיש את עמדתו ולא העיר על טיוטת המבחן המוצעת לרבות הארגון המוזכר לא הגיש בקשת תמיכה לפחות ב-6 השנים האחרונות.
"המשרד העניק רשת ביטחון תקציבית רחבה בתקופת הקורונה למוסדות רבים על מנת שאלו יוכלו להתקיים ולראיה כי בתקופה זו אף מוסד נתמך לא נסגר. המשרד רואה חשיבות רבה בקיום עמותות העוסקות בקידום מורשת עדות".
ממשרד הקליטה והעלייה נמסר: "ראשית יצוין כי מאז פרוץ הקורונה לא התקיימו מופעים בשל הנחיות משרד הבריאות ובלי קשר לאופן הסיוע של משרדנו לאמנים עולים.
"לעניין הסיוע הניתן על ידי המשרד: אכן המשרד סייע לאמנים עולים ותושבים חוזרים באמצעות 'המרכז לאמנים עולים' להעסקתם בפרויקטים אמנותיים שהופקו על ידי גופים שונים, למעלה משני עשורים. מסיבות שונות, לרבות תלונות של אמנים עולים כי כספי הסיוע לא הגיעו אליהם ונשארו אצל מארגני האירועים, לא אושר להמשיך את מתן הסיוע באותו אופן והסיוע ניתן ממשרד העלייה והקליטה לאמנים העולים באופן אחר.
"במאמץ לשלב אמנים עולים בפרויקטים אמנותיים, פרסם משרד העלייה והקליטה קול קורא להקמת מאגר יועצים חיצוניים מומחים לשיווק אמנותי אך לצערנו לא התקבלו הצעות כלל.
"בנוסף, המשרד מסייע לגופים ציבורים אשר מעוניינים להעסיק אמנים עולים, בהתאם לנוהל סיוע קידום העסקה של המשרד. הסיוע לזכאים לכך על פי הנוהל, ניתן עד למחצית משכר המינימום במשק לתקופה של עד שנה.
"כמו כן המשרד מאפשר לגופי תרבות שונים המפיקים אירועי תרבות כמו: פסטיבלים, קונצרטים ועוד, לקבל רשימות אמנים עולים חדשים מקצועיים, במגוון תחומי אמנות, למטרת העסקתם בפרויקט. השרות ניתן ללא עלות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו