מאז שהרשל גרינשפן בן ה־17 התנקש בדיפלומט גרמני בפריז ב־7 בנובמבר 1938 – יומיים לפני הפוגרומים של ליל הבדולח – יהודים מרחבי העולם נמנעים מלהתייחס אליו כגיבור.
המעשה האימפולסיבי של גרינשפן אומנם חשף את מצוקת היהודים תחת המשטר הנאצי, אבל מבקריו – ביניהם הפילוסופית חנה ארנדט – תייגו אותו כפסיכופת שהועסק על ידי הגסטפו.
זאת מפני שכשגרינשפן ירה בארנסט פום ראט הוא הכשיר לכאורה בלי כוונה את האלימות הנאצית. בזמן שפום ראט גסס בבית החולים, היטלר ושר התעמולה שלו יוזף גבלס תכננו את הפוגרום שזכה לכינוי קריסטלנאכט, "ליל הבדולח".
במקביל, אף ארגון יהודי לא הזדרז להציע לו הגנה משפטית, והוא לא זכה לשום גיבוי מצד הרבנים בבתי הכנסת או בטורי הדעות בעיתונים. עבור היהודים בגרמניה ובחו"ל, מעשיו של גרינשפן נתפסו כמביכים.
אף ארגון יהודי לא הזדרז להציע לו הגנה משפטית, והוא לא זכה לשום גיבוי מצד הרבנים בבתי הכנסת או בטורי הדעות בעיתונים
בשנים האחרונות, עם פרסום מספר ספרים על חייו הקצרים והמוזרים, המוניטין של גרינשפן מתרומם. גרינשפן, בן להורים יהודים מפולין שהיגרו לגרמניה, לא היה זכאי לאזרחות גרמנית. כשהחבל התהדק סביב צוואר היהודים, הוריו ביקשו לשלוח אותו למקום מבטחים. הנער, שהיה חלש מבחינה גופנית, נדחה על ידי מספר קבוצות ציוניות ובסופו של דבר מצא את עצמו בפריז.
הרמן, כפי שקראו לו חבריו ובני משפחתו, תואר כ"רגיש מאוד ונוטה לחרדה". בפריז הצטרף לאלפי הפליטים שהציפו את העיר והתקיים מכסף כיס ששלחו לו קרובי משפחה. הסיבה שגרינשפן התחמש מלכתחילה הייתה מה שמכונה "אקציית פולין", לפני ליל הבדולח. בשלושה ימים, בסוף אוקטובר, גירש המשטר הנאצי 12 אלף יהודים ממוצא פולני מגרמניה, ביניהם הוריו, אחיו ואחותו.
הפליטים החדשים הושלכו באמצע שום מקום, בשטח המפורז בין גרמניה לפולין, כשאף אחת מהמדינות לא הסכימה להיכנע ולאפשר להם להיכנס לשטחה. בינתיים דיווחה התקשורת על המצב החמור שהלך והתדרדר.
גרינשפן נכנס לשגרירות גרמניה בפריז תוך שהוא מעמיד פנים שהוא נושא "מסמכים סודיים". כשהציגו אותו בפני פום ראט, גרינשפן מסר לו "מסר" מהיהודים – חמישה כדורים
נסער ממצב משפחתו ואחרים, גרינשפן נכנס לשגרירות גרמניה בפריז תוך שהוא מעמיד פנים שהוא נושא "מסמכים סודיים". כשהציגו אותו בפני פום ראט, גרינשפן מסר לו "מסר" מהיהודים – חמישה כדורים, שכוונו בצורה גרועה מאוד לגופו של הגרמני.
"אני מוכרח למחות, כך שכל העולם ישמע את מחאתי. וכן אעשה. אנא סלחו לי, הרמן", כך נכתב בפתק שנמצא בכיסו של גרינשפן והיה ממוען להוריו. גרינשפן נעצר על ידי הצרפתים והמתין למשפטו שנה וחצי לפני פלישת גרמניה לצרפת. כשיחידת אבטחה גרמנית נשלחה לצרפת כדי לתפוס את אויבי הרייך הבולטים ב־1940, גרינשפן היה הראשון ברשימה.
היטלר העמיד את גרינשפן למשפט ראווה בטענה שמעשיו מהווים דוגמה לתוכניות הזדוניות של יהדות העולם. גרינשפן עורר את סקרנותם של אנשי המשטר, ביניהם אדולף אייכמן, שביקר אותו בכלא בזמן שהמתין למשפטו.
"מי עומד פה למשפט?"
במהלך החודשים בהם נמק גרינשפן בכלא הצרפתי, רוב היהודים רצו להתנער ממנו ולשכוח מהפוגרום. למזלו של הנער הכלוא, עיתונאית אמריקאית מפורסמת לא נתנה לעולם לשכוח אותו. "הם אומרים שהוא יישלח לגרדום בלי הכרעת חבר מושבעים", אמרה דורותי תומסון בנאום רדיו, ארבעה ימים אחרי ליל הבדולח. "מי עומד פה למשפט? אני אומרת שכולנו עומדים פה למשפט".
אחרי שסולקה מגרמניה בשל הדיווחים האנטי־נאצים שלה, תומסון הייתה נחושה להפוך את המעשה של גרינשפן לתגובה הירואית על רדיפת הנאצים את היהודים. העיתונאית גייסה כסף להגנתו המשפטית והתעקשה שתרומות משמעותיות יגיעו גם מלא יהודים, כך שהנאצים לא יוכלו להקטין את מעשיה.
"אומרים כי אדם זכאי למשפט על ידי חבר מושבעים דומה לו, ושקרובי משפחתו של אדם מתלכדים סביבו כשהוא במצוקה", אמרה תומסון. "אבל אף אחד מקרובי משפחתו של הרשל לא יכול להגן עליו. הממשלה הנאצית הכריזה שאם יהודים כלשהם, בכל מקום בעולם, יפגינו נגד כל דבר שקורה, אמצעי דיכוי נוספים יתקיימו. הם לקחו כבני ערובה כל יהודי ויהודי בגרמניה".
באמצעות תרומות למה שכונה "ועדת גרינשפן", נשכרו שירותי ההגנה של עורך הדין הצרפתי וינסנט דה מורו־ג'יאפרי. מורו־ג'יאפרי היה ידוע בעולם בזכות כישרון הנאום מלא התשוקה שלו, והוא שכנע את גרינשפן לנטוש את הגנת "נוקם העם היהודי" לטובת משהו הרבה יותר שערורייתי.
"הרצח יכול להיות מוצג לא כמעשה פוליטי, אלא כאקט של תשוקה – ריב בין אוהבים, שבו הדיפלומט הגרמני יכול להישפט כמי שפיתה קטין"
"הרצח יכול להיות מוצג לא כמעשה פוליטי, אלא כאקט של תשוקה – ריב בין אוהבים, שבו הדיפלומט הגרמני יכול להישפט כמי שפיתה קטין", כתב ההיסטוריון מייקל מארו על תוכנית ההגנה החדשה הזאת.
"על ידי כך שאימצו את האסטרטגיה המשפטית הזאת, הם קיוו להחליש את התביעה נגד גרינשפן וגם להפחית את העונש בצורה דרסטית, אולי אפילו באמצעות מאסר על תנאי", כתב מארו. "מורו־ג'יאפרי שיתף את תומכיו של גרינשפן בחששות שלו בזמן ליל הבדולח, שמשפט פוליטי יהיה אסון ליהודים בגרמניה ובמקומות אחרים".
מורו־ג'יאפרי הכיר את השמועות בפריז על ההומוסקסואליות לכאורה של פום ראט, והחליט לנצל את ההומופוביה הפרנואידית של המשטר לטובתו. פום ראט הוצג כ"טורף" גאה שיצא לצוד נער גרמני – מחשבה מחרידה מכדי להתמודד איתה. בתגובה, היטלר וגבלס ביטלו את המשפט.
"גרינשפן המציא את הטיעון הפוגעני הזה כאילו קיים מערכת יחסים הומוסקסואלית עם פום ראט", כתב גבלס ביומניו. "זה, כמובן, שקר חסר בושה. אך זאת מחשבה נבונה מאוד, ואם תעלה במהלכו של משפט ציבורי, בהחלט תהפוך לטיעון המרכזי של תעמולת האויב", כתב שר התעמולה הנאצי.
"אין סיבה להציג אותו באור רע"
אחרי משפט הראווה שבוטל, גורלו של גרינשפן דמה יותר לזה של "אסירים בולטים" אחרים ברייך, ביניהם האב מרטין נימלר, כומר פרוטסטנטי שהתנגד לנאציזם. גרינשפן נשלח למחנה הריכוז זקסנהאוזן, מחוץ לברלין, ולא לאחד ממחנות ההשמדה.
לדבי היסטוריונים, גרינשפן כנראה מת שם ב־1942. ארבע שנים קודם לכן התמלא המחנה בגברים יהודים שנעצרו בפוגרום שמעשיו של גרינשפן לכאורה הציתו.
גם אחרי מותו לא זכה גרינשפן למעמד של גיבור, כמו למשל דוד פרנקפורטר, היהודי הקרואטי שיירה בפקיד הנאצי וילהלם גוסטלוף. גרינשפן גם לא נחשב כמי ששייך לאותה ליגה כמו שטפן לוקס, העיתונאי הסלובקי־יהודי שהתאבד בפומבי מול ועידת ליגת האומות ב־1936.
הפעם הבאה שהופיע שמו של גרינשפן בכותרות אחרי מותו, הייתה במהלך המשפט המפורסם ביותר במדינה היהודית. זונדל גרינשפן, אביו של גרינשפן, ששרד את השואה ועלה לישראל, נקרא להעיד במשפטו של אדולף אייכמן ב־1961.
בכתבותיה לניו יורק מגזין, הפילוסופית חנה ארנדט כתבה על "הזהות הבוהקת" של זונדל גרינשפן במהלך עדותו הקצרה. גרינשפן האב תיאר את האקציה הפולנית ואת מה שקרה למשפחתו, כולל להרשל, במשך עשר דקות.
כשהגיעה להתייחס להרשל, ארנדט לא מצאה מה להלל. היא התייחסה אליו בביטול כאל "פסיכופת" ש"העביר את הזמן" בין השעיות מבית הספר, וטענה שהיה סוכן מדיח שקיבל תשלום מהגסטפו.
לדעתו של ההיסטוריון הגרמני־יהודי רפאל גרוס, גרינשפן לא קיבל שימוע הוגן. למרבה הצער, אומר החוקר, מומחה לליל הבדולח, האופן שבו תיארה ארנדט את גרינשפן לא סייע בשיקום המורשת שלו.
"אני לא חושב שאנחנו יודעים מספיק כדי לבחור צד, במובן של לדבר עליו רעות", אומר גרוס. "אין סיבה להציג אותו באור רע". גרוס, שמדגיש את העובדה שגרינשפן היה פליט יהודי "בלי שום סיכוי", אומר שסיפורו של הצעיר היהודי שגורלו נגזר עדיין רלוונטי היום.
"המצב שלו היה כזה שרבים מאוד שותפים לו היום", אומר גרוס. "חסר מדינה, נטול דרכון, בלי עתיד או מדינה שתקבל אותו. הוא היה במצב מחריד".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהרשל גרינשפן היה גיבור של העם היהודי.הוא כתב מכתב להוריו שבגלל שגירשו אותם לזבונשין הוא יתנקם בנאצים.עשה מעשה שהרעיש את העולם.בנוסף היה לו בן דוד בשם גלברט שהיה אחד מכ"ג יורדי הסירה ונודע לו שהוא טבע וגם זה גרם לו צער.אולי אם היו רבים כאלה השואה הייתה מסתיימת אחרת.עצוב לראות איך יהודים רעי לב ובורים מדברים על גרינשפן
קיימת, כמובן, האפשרות השלישית – גרינשפאן לא היה סוכן גסטאפו ולא נוקם העם היהודי, אלא באמת – כמו שטען סנגורו – מאהב נכזב. הגרסה הזו נתמכת גם בידי הסופר אנדרה ז'יד, חתן פרס נובל, שטען כי הכיר גם את ראט וגם את מאהבו היהודי. את האמת, כנראה, לא נדע לעולם… (ראה גם https://www.haaretz.co.il/misc/1.745045).