ב-9 בנובמבר, סוכנות הידיעות הרוסית TASS דיווחה כי בחודש יולי בית המשפט של העיר סיקטיבקר אסר על הקרנת הסרט "סמוי וגלוי: מטרותיהם ומעשיהם של הציונים", בשל אופיו הקיצוני והתועמלני. מועד הדיווח הוא בעל חשיבות, היות שהוא חל ביום השנה ה-83 לליל הבדולח.

"סמוי וגלוי" נאסר לצפייה פעמיים – בפעם הראשונה בעידן הסובייטי, ופעם נוספת כעת. לא הרבה רוסים היו מודעים לקיומו, היות שהסרט, שככל הנראה הוזמן על ידי אחד מסניפי המפלגה הקומוניסטית, נאסר להקרנה מאוחר יותר משום שהתנגש עם האידיאולוגיה האינטרנציונליסטית הרשמית של הסובייטים. אז מדוע הסרט נאסר שוב כיום וכיצד הצעד הזה קשור למדיניות הפנים והחוץ של רוסיה?

לא הרבה רוסים היו מודעים לקיומו, היות שהסרט, שככל הנראה הוזמן על ידי אחד מסניפי המפלגה הקומוניסטית, נאסר להקרנה מאוחר יותר משום שהתנגש עם האידיאולוגיה האינטרנציונליסטית של הסובייטים

שיתוף פעולה עם הנאצים

בשנת 1973 המפלגה הקומוניסטית אישרה בקשה לא שגרתית עבור קולנוענים סובייטים מצד בוריס קרפוב ודמיטרי ז'וקוב: הם צריכים לנסוע למערב אירופה כדי להשיג צילומים אותנטיים להשלמת סרטם החדש, "סמוי וגלוי: מטרותיהם ומעשיהם של הציונים".

לא הרבה נסיעות כאלה אושרו באותם ימים, היות שההנהגה הסובייטית שאפה להרחיק את אזרחי ברית המועצות מ"השפעה מערבית מזיקה". קרפוב וז'וקוב קיבלו אור ירוק, ושבו במהרה למוסקבה כדי להשלים את עבודתם.

היסטוריונים של הקולנוע הסובייטי משערים כעת כי הסרט הזה, שנועד "לחשוף את פשעי הציונים ואת מטרותיהם הנסתרות", הוקרן כמה פעמים בחוגים סגורים לפני שנאסר על ידי ראש הקג"ב רב העוצמה יורי אנדרופוב.

בוריס קרפוב, הסרט "סמוי וגלוי: מטרותיהם ומעשיהם של הציונים" (צילום: ויקיפדיה)

מי שנחשף אז לסרט נחרד: הציונים הואשמו בו לא רק בשיתוף פעולה עם הנאצים (מוטיב נפוץ בתעמולה הסובייטית האנטי-ישראלית והאנטי-ציונית של אותם ימים), אלא גם בחיסולם של אזרחים סובייטים בזמן המלחמה ובפשעים אכזריים אחרים.

לאוניד קוגן, אחד הצלמים באולפן, שלחם במלחמת העולם השנייה לצדו של לאוניד ברז'נייב, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, שלח לו מכתב אישי המפציר בו למנוע הקרנה המונית של הסרט, שעשה שימוש, לדבריו, בצילומים ששאבו מסרטים מהעידן הנאצי, שהופקו בגרמניה הנאצית. "הסרט הזה מעצב את האמונה שהציונות והיהודים הם היינו הך", הוא כתב.

לאוניד קוגן, אחד הצלמים, שלחם במלחמת העולם השנייה לצדו של לאוניד ברז'נייב, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, שלח לו מכתב אישי המפציר בו למנוע הקרנה המונית של הסרט

רשמית, הסרט נאסר להקרנה והושמד, אבל נראה שהיוצר שלו, בוריס קרפוב, הצליח להציל עותק אחד. עד לאחרונה הסרט היה זמין בכמה אתרים רוסיים לצפייה ישירה, ובאוקטובר הוא הוקרן במוזיאון היהדות והסובלנות במוסקבה – כדוגמה לתעמולה אנטישמית מרושעת שהופסקה לאחר תבוסתן של מדינות ערב, שנתמכו על ידי ברית המועצות, במלחמת ששת הימים ב-1967.

אין שקיפות

"סמוי וגלוי" הוא הסרט הראשון מהעידן הסובייטי שנאסר על ידי בית משפט רוסי בשל אופיו הקיצוני. הוא הפך למספר 5,218 ברשימה ארוכה של תוכן אסור שזוהה כקיצוני ומסוכן. מאז פרסום החדשות האלה על ידי TASS, אלפי משתמשי אינטרנט רוסים הביעו מורת רוח לנוכח המהלך.

"קשה להבין את ההחלטה הזאת של משרד המשפטים הרוסי. היא רק מעוררת עוד ספקות לגבי האהדה הלא מוסברת של השלטונות למדינת ישראל. האדם הרוסי הפשוט לא יכול להבין את זה", כתב מנהל ערוץ "הפטריוט הסובייטי" של Yandex.zen.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מלווה ברב הראשי של רוסיה ברל לזר, בביקור בספריית משפחת שניאורסון במוסקבה, ב-13 ביוני 2013 (צילום: AP Photo/Alexander Zemlianichenko)

אבל האם באמת יש קשר בין יחסי רוסיה וישראל לבין ההחלטה שקיבל בית המשפט של סיקטיבקר ביולי? העיתונאי והסוציולוג הרוסי איגור יקובנקו מטיל ספק בהשערה הזאת.

"בהחלט אין שקיפות, אבל אני מתקשה להאמין שההחלטה הזאת התקבלה כדי לשרת את המטרה של יחסים טובים עם ישראל", אמר יקובנקו לזמן ישראל. "יחסי רוסיה-ישראל נשמרים באמצעים אחרים, ואין צורך לבצע פעולות כלשהן בזירה הפנימית. נראה לי שזו טעות לנסות לייחס משמעות לכל פעולה שמבוצעת על ידי השלטונות, על בסיס ההנחה שלרוסיה היום יש אידיאולוגיה מוצקה.

"ההבדל העיקרי בין רוסיה לבין ברית המועצות הוא שלרוסיה אין אידיאולוגיה, ולכן קורים לפעמים דברים שסותרים זה את זה. בהחלט, יש סיבות, אבל לא בהקשר של יחסי רוסיה וישראל".

"ההבדל העיקרי בין רוסיה לבין בריה"מ הוא שלרוסיה אין אידיאולוגיה, ולכן קורים לפעמים דברים שסותרים זה את זה. בהחלט, יש סיבות, אבל לא בהקשר של יחסי רוסיה וישראל"

יורי קנר, נשיא הקונגרס היהודי הרוסי, כתב במאמרו על החלטת משרד המשפטים לאסור את הסרט הנשכח כי אותו משרד גם החליט לאסור את "מומרים בעל כורחם", ספרו של הרב מרקוס להמן, מאותו נימוק של קיצוניות.

"מומרים בעל כורחם" נכתב על ידי להמן במאה ה-19, על רדיפות היהודים בפולין ובליטא במאה ה-14. על פי בית המשפט, "מומרים בעל כורחם" כולל "הסתה לשנאה כלפי הנצרות" ו"תעמולה של עליונות היהדות על הנצרות".

יורי קנר, נשיא הקונגרס היהודי הרוסי (משמאל) עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב (במרכז) בתערוכה על השואה במוסקבה, ינואר 2018 (צילום: AP Photo/Richard Drew)

"לומר שהסיפור של רדיפות היהודים במאה ה-14 זה הסתה נגד הנצרות, כשכמה מאות קהילות יהודיות הוכחדו על ידי שכניהן הנוצרים – זו בורות ברורה", כתב קנר במאמרו, ותהה על הסיבות לפרסום ההודעה על איסורו של "סמוי וגלוי" ביום השנה לליל הבדולח.

"פוטין לא אנטישמי, תודה לאל"

מלבד האיסור על סרט השנאה הישן, התרחש לאחרונה אירוע נוסף במערכת המשפט של רוסיה. יומיים לאחר ההודעה על האיסור של "סמוי וגלוי", משרד התובע הכללי הגיש תביעה בבקשה לסגור את הארגון הבינלאומי הציבורי "אגודת האנדרטה הבינלאומית להיסטוריה, חינוך, צדקה וזכויות אדם", גם זאת בנימוק של קיצוניות.

מאז שנות התשעים, "האנדרטה" עוסקת במחקר והנצחה של קורבנות דיכוי פוליטי בברית המועצות, ובהם אלפים רבים של יהודים. באופן פרדוקסלי, במשך שנים "האנדרטה" הייתה אחד הארגונים הפעילים והבולטים ביותר שעבדו קשה כדי למנוע מהזיכרון ההיסטורי החשוב הזה להישכח, אספו מידע ופעלו נגד אנטישמיות.

"יש הרבה מעשים אנטישמיים ברוסיה, ויש ריח חריף של אנטישמיות, אבל השלטונות לא תומכים בזה. פוטין הוא לא אנטישמי, ותודה לאל על כך", אומרת אלה גרבר, נשיאת קרן השואה הרוסית, עיתונאית ותיקה ופעילת זכויות אדם.

"יש הרבה מעשים אנטישמיים ברוסיה, ויש ריח חריף של אנטישמיות, אבל השלטונות לא תומכים בזה. פוטין הוא לא אנטישמי, ותודה לאל על כך"

אלה גרבר, נשיאת קרן השואה הרוסית (צילום: Aleksey Nikolskyi/RIA Novosti archive)

"לכן אין לנו עכשיו ארגונים אנטישמיים פעילים כמו החזית הפטריוטית הלאומית 'פמיאט', שפעלה בשנות התשעים (ארגון ניאו-נאצי ואולטרה-לאומני). הם קיימים, אבל הם שומרים על שקט, כי אין תמיכה באנטישמיות מלמעלה. כמה אנשים גם הגישו תביעה נגד קרן השואה, אבל משרד המשפטים לא תמך בתביעה שלהם.

"אבל יש רומנטיזציה ברורה של העידן הסובייטי, ובפרט של סטלין, שמתרחשת עכשיו. 'האנדרטה', עם הרוח החופשית שלה וההתבוננות הכנה שלה בעידן ההוא, מרגיזה את השלטונות. הם רוצים שנשכח את הזמנים הרעים ונכסה את הפצעים המדממים שלנו בפלסטר, כאילו אין אתמול", אומרת גרבר לזמן ישראל.

בשנים האחרונות רוסיה הגבירה את מאמציה הפומביים להילחם באנטישמיות, בעוד התקשורת הרשמית שלה מאשימה לעתים קרובות את "המערב" – בכלל זאת אוקראינה ועוד מדינות סובייטיות לשעבר החברות באיחוד האירופי – כי הוא נכנע לאנטישמיות ולא נלחם מספיק באנטישמים.

נראה כי ההחלטה לאסור מחדש את הסרט האנטישמי הסובייטי הישן היא חלק בלתי נפרד ממלחמת התדמיות והנרטיבים המתמשכת הזו.