לאחרונה התפרסם בזמן ישראל תחקיר שעסק בהתנהלותה של ההתמודדות רכבת ישראל עם תלונותיהם של עובדים כלפי סמנכ"לית משאבי אנוש ברכבת, ורד פרוינד.
דפוס ההתנהגות של פרוינד, כפי שמתואר בדו"ח הבודק החיצוני שהוגש להנהלת הרכבת, הוא של יצירת סביבת עבודה מאיימת. בין היתר על ידי יחס פוגעני, השפלות, צעקות, איומים וקללות, ודרדור עובדים לטיפול רפואי ותרופתי.
לידי @AvnerHofstein הגיע הדוח שהגיש בודק חיצוני לרכבת ישראל לפני מספר חודשים, אחרי שבחן עשרות תלונות על התעמרות, השפלה והתנהגות לא נאותה לכאורה מצידה של סמנכ"לית משאבי אנוש בחברה, ורד פרוינד. אולם ממצאי הדוח לא נבדקו עד כה – ופרוינד ממשיכה להחזיק בתפקידהhttps://t.co/fCkAjraa1E
— זמן ישראל (@ZmanIsrael) November 17, 2021
על פי הדו"ח, הנהלת הרכבת נקטה בהתעלמות שיטתית מתלונות העובדים כלפי פרוינד, ומהתנהלותה הבריונית המופגנת כלפיהם.
דפוס ההתנהגות של פרוינד, המתואר בדו"ח הבודק החיצוני שהוגש להנהלת הרכבת, הוא של יצירת סביבת עבודה מאיימת. בין היתר על ידי יחס פוגעני, השפלות, צעקות, איומים וקללות, ודרדור עובדים לטיפול רפואי ותרופתי
פסק הדין בעניינו של מני נפתלי, אי שם בשנת 2016, בדבר מעשי התעמרות חמורים שחטף מצד אשת ראש הממשלה דאז, שרה נתניהו, לא המציא את תופעת ההתעמרות בעבודה, אבל טוב עשה שהעלה אותה לכותרות.
תופעת ההתעמרות הבלתי מדוברת ויחד עם זאת המבהילה בממדיה, היא חמורה, בעלת השלכות נרחבות, חוצה מגזרים, גאוגרפיה, מין ומגדר, ענפים ותפקידים, השכלה, מערכת ציבורית או פרטית ונרחבת בהיקפיה (פי 4 ממקרים של הטרדות מיניות לפי מחקר עולמי).
1 מכל 4 עובדים עובר התעמרות בעבודה. 1 מכל 8 מתפטר או מפוטר בגלל שעבר התעמרות. את התופעה הזו צריך להפסיק. pic.twitter.com/AI6hmCyEbK
— גיל פלוטקין (@gilplot) November 11, 2018
הנה כמה נתונים ממחקרו של איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי שחקר את התופעה שנים רבות, שיכולים לסבר את האוזן: אחד מכל שני עובדים חוו התעמרות בעבודה, מחצית מהם יעזבו או יועזבו. הנזקים לקורבנות מתבטאים בנזקים רגשיים ובריאותיים והתופעה עולה למשק הישראלי יותר מ-2 מיליון ימי עבודה בשנה בשווי של כ-1.5 מיליארד שקל (כ-25 מיליארד אם לוקחים בחשבון גם את היעדר הפריון, נזקים רפואיים, נזקים נפשיים, הליכים משפטיים). 80% מהממונים לא יעשו דבר בעקבות התלונה. 75% מהמעסיקים מתכחשים לתופעה או מתעלמים ממנה.
פסק הדין בעניינו של מני נפתלי, אי שם בשנת 2016, בדבר מעשי התעמרות חמורים שחטף מצד אשת ראש הממשלה דאז, שרה נתניהו, לא המציא את תופעת ההתעמרות בעבודה, אבל טוב עשה שהעלה אותה לכותרות
איך הגענו עד הלום? התשובה נעוצה בכך שעד היום לא קיים חוק בישראל המונע התעמרות בעבודה. משנת 2015, מונחת הצעת החוק על שולחן הכנסת כאבן שאין לה הופכין ולא נראה שמישהו שם למעלה מניע את המהלך.
בעקבות התחקיר שלנו אתמול על התעמרות בעיתון הארץ, ותחקירים נוספים שפורסמו לאחרונה – הצעת החוק למניעת התעמרות חוזרת לשולחן הכנסת. וזה חשוב מאד.
נזכיר שוב: התעמרות בעבודה היא פגיעה במעמדו, כבודו, בריאותו ובטחונו של עובד בידי מעסיק פוגעני.
https://t.co/oWnwzjwAIq— אבנר הופשטיין (@AvnerHofstein) August 17, 2021
הטענה שהתופעה היא "אמורפית" ולכן מסוכן לשים אותה בחוק (להבדיל מהטרדה מינית המחייבת זיקה למיניות) היא זו העומדת כנר לרגלי המקטרגים. הם טועים כמובן.
החוק, אם יעבור במתכונתו הנוכחית המוצעת, לא רק שיגדיר ויתחום את התופעה ויבהיר מה ייחשב התעמרות בעבודה ומה לא, אלא יספק הוא גם רזולוציות של ממש שימקדו את ההתנהגויות הפסולות: "התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם","שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו", "הכפפתו של אדם לאווירת פחד ואיומים" ועוד.
החוק, אם יעבור במתכונתו הנוכחית, יגדיר, יתחום וימקד את התופעה: "התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם","שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו", "הכפפתו של אדם לאווירת פחד ואיומים" ועוד
אלה, כמו גם יתר ההגדרות, חייבות להתקיים במספר אירועים נפרדים באופן חוזר ונשנה, תוך יצירת סביבת עבודה עוינת. החוק ייתן שם לתופעה ויחייב את המעסיקים בנקיטת אמצעי מנע וטיפול וסנקציות בצדן, בדומה לחוק למניעת הטרדה מינית.
אם נחזור לפרשת פרוינד, הרי העדר החוק הוא גם זה שאיפשר להנהלת הרכבת למסמס את הדו"ח החמור של הבודק החיצוני ולמנוע ממנו את תשומת הלב הראויה. למרות שהבודק, רו"ח עופר אלקלעי, תיאר עשרות תלונות קשות של עובדים כלפי הסמנכ"לית ומתח עליה ביקורת חריפה, לא נבדקו ממצאיו והסמנכ"לית ממשיכה להחזיק בתפקידה עד היום.
ההתייחסות הפושרת של ההנהלה לדו"ח, כמו גם העדר ההתייחסות לטענות במהלך השימוע שנערך לסמנכ"לית ביולי השנה, ממחישות את אפס המודעות הקיימת בקרב חברות גדולות במשק להשלכות של התופעה כלפי העובדים, כלפי הארגון וכלפי שאר המנהלים. אבל למה להאשים את החברות אם המחוקק לא מרים את הכפפה?
כל עוד לא תהיה חובה חוקית כלפי מעסיקים להתייחס במלוא הרצינות לתלונות בנושא ולפעול פוזיטיבית למניעה וטיפול, היא תמשיך להתרחב ולהתפתח לממדים מפלצתיים.
כל עוד לא תהיה חובה חוקית כלפי מעסיקים להתייחס במלוא הרצינות לתלונות בנושא ולפעול פוזיטיבית למניעה וטיפול, התופעה תתרחב ותתפתח לממדים מפלצתיים
מעסיק שלא מטפל בתופעה רק מטמיע ומעמיק אותה עוד ועוד אצלו בארגון, כמו אבן שנזרקת למים שוב ושוב. ואם זה מגיע מסמנכ"לית משאבי האנוש, הסיפור חמור ומדאיג שבעתיים. כי הקורבנות הם לא רק עובדי רכבת ישראל שסבלו מהתנהלותה של פרוינד, אלא כולנו.
עו"ד הילה אראל-שמש היא בעלת משרד עורכי דין, מומחית בדיני עבודה ומרצה בנושא הטרדות מיניות ומניעת התעמרות בעבודה (צילום: ינאי יחיאל)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו