בחודש שעבר הופצו במדיה החברתית הערבית דיווחים על קבוצה של יהודים שביקרה בבירה הסורית, דמשק.
שמועות שונות נפוצו, בחלקן נטען כי אותם יהודים הוזמנו על ידי ממשלת סוריה או כי שימשו ככלי תעמולה, באחרות נטען שהם קשורים לישראל או אפילו שבאו לקבל טיפול שיניים מוזל. על רקע מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה, הרדיפות נגד יהודי המדינה בעבר והיחסים הטעונים עם ישראל – ביקור כזה נשמע בלתי סביר.
"יש הרבה מה לראות בסוריה. אני אוכל מאכלים שאני מכיר, אני מדבר בשפה שאני מכיר, אני מרגיש נוח בין האנשים. אני למעשה מרגיש בבית"
אולם אחד מחברי הקבוצה אמר לזמן ישראל כי מדובר בחופשה משפחתית "רגילה לגמרי" בארץ המולדת של המשפחה. "יש הרבה מה לראות בסוריה. מבחינתי, אני אוכל מאכלים שאני מכיר, אני מדבר בשפה שאני מכיר, אני מרגיש נוח בין האנשים", אומר ג'ו ג'אג'אתי. "אני למעשה מרגיש בבית, באמת נשארתי עם התחושה שעברתי חוויה נחמדה מאוד".
ליהודים יש היסטוריה ארוכה הקשורה בסוריה, אף על פי שכיום נותרו בה רק מעטים. יהודים חיו בדמשק ובחאלב לפני 2,000 שנה, ועל פי המסורת גם זמן רב לפני כן. בית הכנסת בדורה אירופוס שבמזרח המדינה מתוארך לסביבות שנת 240, וייתכן כי הוא בית הכנסת העתיק ביותר בעולם שנותרו ממנו שרידים.
הקהילה היהודית של דמשק גדלה מאוד אחרי שנת 1099, השנה בה ירושלים נכבשה במסגרת מסע הצלב הראשון ותושביה נטבחו. על פי היסטוריונים, כ־50 אלף יהודים נמלטו אז לדמשק, כך שהיוו כמעט שליש מאוכלוסיית העיר.
בימי הביניים סוריה הייתה ביתו של אחד היישובים היהודיים הגדולים בעולם, ובמאה ה־15 הקהילה התחזקה בעקבות זרם של פליטים מהאינקוויזיציה, שהתקבלו בברכה על ידי השלטון העות'מאני.
בתקופה זו הקהילה פרחה, וכמה מחבריה שימשו שרים ויועצים בממשלה. זאת עד לפרשת עלילת דמשק ב־1840, בה תושבי סוריה הנוצרים טענו כי יהודים רצחו נזיר נעדר והשתמשו בדמו לאפיית מצות.
נכבדי הקהילה היהודית נכלאו ועונו בשל האשמות השווא הללו. בעשורים שלאחר הפרשה סבלו יהודי סוריה מכמה עלילות דם נוספות. בזמן שהמשפחות היהודיות הראשונות החלו להגר לניו יורק, בראשית המאה ה־20, הקהילה בסוריה מנתה כ־100 אלף חברים.
אף שצרפת כבשה את האזור אחרי מלחמת העולם הראשונה, הרגשות האנטי־יהודיים בעבעו ואלפי יהודים עברו לישראל. בשנת 1947, כשנה אחרי שסוריה קיבלה את עצמאותה, פרצו מהומות שגרמו לשני שלישים מהקהילה היהודית להימלט.
לאחר מכן, הקמת מדינת ישראל ב־1948 הציתה פרעות שבהן נהרגו עשרות יהודים. באחד המקרים הושלכו רימוני יד אל בית כנסת בדמשק, מה שהביא למותם של 12 יהודים.
הממשלה אסרה על יהודים לעזוב את המדינה והטילה עליהם חוקים מגבילים נוספים, אם כי אחדים הצליחו להימלט. הממשלה בראשות חאפז אל־אסד אפשרה, בשנות ה־90, ליהודים הנותרים לעזוב את המדינה, כל עוד הם לא יעברו לישראל, דבר שהוביל לגל ההגירה האחרון לניו יורק באמצע אותו עשור. כיום נותרו במדינה כ־15 יהודים בלבד.
משפחתו של ג'אג'אתי עזבה את דמשק לניו יורק בשנות ה־90 ובתחילת שנות האלפיים, משום שהקהילה היהודית הידלדלה, לדבריו. הצעירים התקשו למצוא בני זוג לנישואים, והיה צורך לייבא בשר כשר מטורקיה. מפעם לפעם הגיע לאזור רב ובמשך שבוע היה עורך טקסי ברית מילה בזה אחר זה. האחרונים מבני משפחת ג'אג'אתי עזב בחוסר רצון ב־2001.
הקהילה היהודית הסורית של ניו יורק התהוותה במשך מאה שנה. הזיכרונות מסוריה, זיכרונות ההגירה וההשקפות בנוגע למדינה ולממשלה אינם אחידים בתוך הקהילה
הקהילה היהודית הסורית של ניו יורק התהוותה במשך מאה שנה. הזיכרונות מסוריה, זיכרונות ההגירה וההשקפות בנוגע למדינה ולממשלה אינם אחידים בתוך הקהילה. למשפחות שעזבו בתקופת האימפריה העות'מאנית לא נותר ככל הנראה קשר ישיר לסוריה.
"אני שומע סיפורים מאנשים כאן שעזבו את סוריה בשנות ה־70. זו הייתה ממשלה אחרת, זו הייתה ראשיתה של ישראל, היו שם כמה אנשים משוגעים, קרו אז דברים", אומר ג'אג'אתי. "זה לא אומר שככה זה עכשיו, ושכולם רואים את זה ככה".
קהילת יוצאי סוריה בניו יורק היא קהילה קרובה ומלוכדת שנרתעת מתשומת לב תקשורתית. היא אינה עשויה מקשה אחת ואין לה גוף מייצג. רבים מחבריה מוקירים את תרבותם ומרגישים קשר חזק לקהילה היהודית, אבל לא מרגישים חיבור למדינה או לממשלה, או מגלים בהן עניין רב.
למהגרים הראשונים מסוריה גם אין שם עסקים או קשרים אישיים שמחברים אותם למדינה, אין להם דרכון סורי והם לא מדברים את השפה באופן שוטף, ולכן פחות סביר שיבקרו במדינה.
אולם לרבים מהמהגרים המאוחרים יותר יש עדיין זיכרונות מחייהם בסוריה, והם ככל הנראה חשים רגשות מעורבים ביחס למשפחת בשאר אל־אסד, שהחזיקה אותם בסוריה בכפייה אך מאוחר יותר אפשרה להם להגר.
סקר של פדרציית המגבית היהודית המאוחדת אומד את האוכלוסייה היהודית הסורית בעיר ניו יורק בכ־38 אלף בני אדם. הסקר מתאר את הקהילה ככלל כדתית ואמידה יחסית ו"מעורבת עמוקות בחיים היהודיים". ג'אג'אתי הגיע לניו יורק כפעוט ב־1996. הוא גדל במשפחה שדיברה ערבית וזכרה את דמשק בחום, הוא מספר.
"כילד תמיד רציתי לראות את סוריה. המשפחה שלי חזרה לשם ב־2010 ונהנתה מאוד. אני הייתי צעיר אז הם הבטיחו לקחת אותי איתם בפעם הבאה. אבל אז התחילה המלחמה"
"כילד תמיד רציתי לראות את סוריה, לחוות אותה, אבל אף פעם לא הייתה לי הזדמנות. המשפחה שלי חזרה לשם פעם אחת ב־2010 ונהנתה מאוד. אני הייתי צעיר, אז הם הבטיחו לקחת אותי איתם בפעם הבאה", הוא אומר. אבל אז "התחילה המלחמה, והמשפחה שלי לא הייתה מעוניינת לחזור לשם".
לפני כמה שנים, מספר ג'אג'אתי, הוא החל לגלות עניין מחודש בשורשים הסוריים שלו. הוא הוריד אפליקציה ללימוד קריאת וכתיבת ערבית, החל לצפות בתוכניות טלוויזיה בערבית ולהאזין למוזיקה ערבית. היום הוא קורא, כותב ומדבר את השפה באופן שוטף.
ב־2018 הוא עקב אחרי החדשות על המלחמה בסוריה ויצר קשר עם כמה אנשים שהפעילו חשבונות במדיה החברתית שעסקו בה. אחרי שהממשלה חידשה את שליטתה ברוב אזורי המדינה, הוא הרגיש בטוח מספיק לצאת לשם, למרות אזהרותיהם של גורמים בארצות הברית. לביקור הראשון במדינה הוא יצא יחד עם חבר, שהסכים להצטרף לטיול אחרי שהבטיח לשלם עליו, הוא אומר.
"התכוננתי לצאת לאזור מלחמה", הוא מספר, אבל "ההבדל בין מה שראיתי שם לבין מה ששמעתי וראיתי קודם לכן בתקשורת היה פנומנלי, הבדל עצום".
בסופו של דבר הוא האריך פעמיים את הטיול שבמקור תוכנן להימשך שבוע אחד, ושהה במדינה 21 ימים. עד היום הוא כבר ביקר בדמשק עשר פעמים בסך הכול, ובסופו של דבר הצליח לשכנע את בני משפחתו להצטרף אליו לטיול האחרון. הם נסעו כקבוצה של 12 איש, שכללה את הוריו, סביו, דודות ודודים, הוא אומר.
הוא עדיין מחזיק באזרחות סורית, כך שאין לו בעיה להיכנס למדינה. לדבריו, אף שיש טיסות ישירות מדובאי לדמשק, הוא מעדיף לטוס לביירות ומשם לנהוג במשך כמה שעות לבירה הסורית. "אתה נוסע על הרים. אתה רואה בדרך את כל לבנון, אתה נהנה מקפה טוב ומאוכל טוב", הוא אומר.
בביקוריו הוא נשאר בתחומי דמשק, למעט גיחה אחת לעיר הנופש החופית טרטוס. שם פגש עיר עם חיי לילה תוססים וסצנת מסעדות, הוא אומר. חלק מהאנשים שהוא פוגש בדרך מודעים לכך שהוא אמריקאי ויהודי, ואין להם בעיה עם אף אחד מהשניים. הם מקבלים אותו בברכה כסורי.
"אני כמובן לא מסתובב עם שלט שמספר את זה לאנשים אקראיים, אבל כל מי שיודע שמח מאוד שאני חוזר לשם", הוא אומר. "בדמשק המקורית, בעיר העתיקה, ליהודים היה תפקיד גדול, אז אנחנו אוריגינלים, מקבלים אותנו בברכה".
ומה בקשר לטיפול השיניים? דודו באמת עבר הליך רפואי בדמשק, בערך בעשירית מהמחיר בארצות הברית, אבל זה לא היה מה שהניע אותו לבקר בסוריה.
ג'אג'אתי ביקר באתרים יהודיים בדמשק, בכלל זאת בבית הכנסת אל־פרנג' שבו התחתנו הוריו ושם נערך טקס ברית המילה שלו. שם גם פגש את היהודים האחרונים שנותרו בעיר, שכבר לא מצליחים להרכיב מניין. הוא ביקר בקבריהם של הרבנים הבולטים חיים ויטל ונסים נדבו, ולן בביתה הקודם של משפחתו, אותו מכר סבו ב־2001 וכיום משמש כבית מלון.
לדבריו, הממשלה מציבה מאבטחים באתרים יהודיים, בכלל זאת בבתי כנסת ובתי קברות. למרות השמועות שהמשפחה הוזמנה על ידי הממשלה, ג'אג'אתי אומר כי לא היה לו שום מגע עם גורמים רשמיים. הוא רואה את הממשלה כמשטר חילוני שבולם קבוצות קיצוניות יותר מהאופוזיציה.
מלחמת האזרחים בסוריה גבתה את חייהם של כחצי מיליון בני אדם מאז שפרצה ב־2011 ועקרה מיליוני אנשים מבתיהם. ממשלת אל־אסד מתוארת לעתים קרובות כדיקטטורה, והנשיא מואשם בפשעי מלחמה, בכלל זאת בשימוש בנשק כימי נגד אזרחים, האשמות שהוא מכחיש.
"לא היה לי שום קשר עם גורמים בממשל הסורי, לא קיבלתי שום הזמנה, שום דבר כזה. אבל אני חושב שהם ראויים לפחות להוקרה מסוימת על שימור האתרים היהודיים"
"אני לא יודע למה שידרו את זה בטלוויזיה ואמרו שקיבלתי הזמנה מיוחדת. לא היה לי שום קשר עם גורמים בממשל הסורי, לא קיבלתי שום הזמנה, שום דבר כזה", הוא אומר. "אני לא חושב שהם יצאו מגדרם כדי ליצור עבורי איזושהי חוויה חיובית.
"אני חושב שהם ראויים לפחות להוקרה מסוימת על שימור האתרים היהודיים", הוא אומר. "אני באמת רוצה שכל היהודים ידעו את זה. אני מקווה שיום אחד בעתיד, אם יהודים יחליטו ללכת לשם, הם יתקבלו בברכה ויהיה שם הכול בשבילם".
לפחות בית כנסת אחד בסוריה ספג נזק חמור במלחמת האזרחים, ומצבם של האחרים אינו ידוע, כך על פי דיארנה, פרויקט שמקטלג אתרים יהודיים במזרח התיכון ובצפון אפריקה.
בית הכנסת אליהו הנביא בפרוור הדמשקאי ג'ובר מתוארך לימי הביניים לכל המאוחר. הקהילה היהודית המקומית הוכחדה בפוגרום בשנת 1840, ובית הכנסת ניזוק מחומרי נפץ במהלך הלחימה במאי 2014.
ממשלת אל־אסד וכוחות המורדים האשימו זה את זה בתקרית. כמה תשמישי קדושה עתיקים כבר נעלמו מבית הכנסת לאחר שהאזור נכבש על ידי כוחות המורדים. על פי דיארנה, שני שלישים מהמבנה נהרסו.
כריסטי שרמן, צלמת עיתונות שעובדת עם דיארנה, הייתה האחרונה שתיעדה את בית הכנסת לפני שנהרס. "אנחנו חושבים שהוא נפגע על ידי צבא אל־אסד. הם לא שומרים על שום דבר ולא אכפת להם מהיהודים", היא אומרת. "כל הסיפור של ג'ובר, זה שובר את הלב, זה היה מקום כל כך יפה".
לדבריה, היא לא מודעת לנזק נוסף שנגרם מאז לאתרים יהודיים, אבל כל בתי הכנסת חוץ מאל־פרנג' נסגרו. כשניסתה לבקר בסוריה לראשונה, כניסתה כעיתונאית יהודייה סורבה, אבל מאוחר יותר היא הסתירה את יהדותה והצליחה לבקר באתרים יהודיים בעזרת מדריך, במסווה של סיור מחקר על דתות סוריות ב־2010.
כשביקרה באל־פרנג', "היו שם אנשים מטעם הממשלה שהשגיחו", היא אומרת. המשגיחים שאלו אותה ואת התיירים האחרים מה הם עושים שם. היא אמרה שהיא עורכת סיור מחקרי, "ואז הם לא שאלו אותי יותר דבר".
"עברתי מתחת לרדאר. לא עקבו אחריי, אף אחד לא הקשה עליי, כך שהיה לי מזל", היא אומרת. "הסורים לא אוהבים שאנשים באים למדינה שלהם ומרחרחים מסביב". אחת הבעיות העיקריות של המדינה כעת היא החורבן הכלכלי בעקבות הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו נגד ממשלת אל־אסד.
עיתונאי סורי טוען כי הממשלה מנסה עתה לשקם מחדש את המדינה ולמשוך אנשי עסקים והשקעות. סוריה לדבריו להוטה לביקורי זרים, ובכלל זאת יהודים. לדבריו, ממשלת אל־אסד גם מנסה לבדל את עצמה מקבוצות מורדים אסלאמיסטיות.
"הם צריכים להראות לכל העולם שהם פתוחים לכולם", אומר עיסאם ח'ורי. "הם מנסים לשדר את המסר שהמשטר הסורי יותר טוב מהמורדים האסלאמים מכיוון שהוא מוכן לקבל כל אחד – גם יהודים".
כוחות הביטחון הסורים ככל הנראה השגיחו על בני המשפחה היהודית במהלך הביקור, אף על פי שכבעלי דרכונים סוריים הם יכלו להיכנס למדינה בקלות, הוא אומר.
"זה לא היה בשביל להגן עליהם. לא אכפת להם מיהודים, אם לומר לך בכנות. הם מעוניינים להראות לכל העולם ש'אנחנו בשליטה, וסוריה בטוחה, ואם יהודים יחליטו לבקר בסוריה הם יהיו מרוצים והכול טוב'".
שר החוץ של איחוד האמירויות השייח' עבדאללה בן זאיד ביקר בסוריה בחודש שעבר לראשונה מאז פרוץ מלחמת האזרחים, מדובר בהתקרבות משמעותית של אל־אסד לעולם הערבי.
למשטר קיים גם "צבא אלקטרוני" שמפיץ מידע ברשתות החברתיות למטרות תעמולה, ולפעמים מפרסם מידע נגד הממשלה כדי להעריך את תגובת הציבור, אומר ח'ורי. הוא זוכר כי ראה במדיה החברתית פוסטים על ביקור של קבוצת יהודים בזמנו, אבל לדבריו הביקור לא עורר גלים ברשת.
"אנשים דיברו על זה כעניין רגיל, אם לומר בכנות. אף אחד לא מופתע עכשיו משום דבר שקורה בסוריה", הוא אומר. "זה לא מפתיע, כי באופן כללי, לפני שקרתה המהפכה בסוריה, הרבה יהודים סורים ביקרו בסוריה. ידענו את זה".
נוסף על כך, הן בשאר אל־אסד והן אביו לפניו אמרו כבר מזמן כי אין להם שום עניין עם יהודים, אלא רק עם ישראל. ג'אג'אתי אומר שזה עצוב שהקהילה היהודית בסוריה כבר אינה בת קיימא אחרי מאות שנים של חיים שם, וכי הדעות בקהילה היהודית בניו יורק על הממשל הסורי ועל ביקורים במדינה חלוקות.
לדבריו, כמה חברים בקהילה בניו יורק הביעו רצון לבקר בסוריה מאז הפרסומים על הנסיעות שלו. אנשים שלא הכיר באופן אישי פנו אליו וביקשו פרטים על דרכי ההגעה לשם. "האנשים האלה שרוצים לטוס לשם, אני נותן להם תשובה: פשוט תזמינו כרטיס טיסה וטוסו", הוא אומר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו