בארוחת ערב ביתית סביב שולחן משפחתי בעיירה הקטנה ריבר הילס שבצפון מילווקי, סיפרו המארחים שמזה שנתיים לא יצאו מגבולות ארה"ב. למעט טיסת פנים אחת הם גם לא המריאו לשום מקום. כמו רבים ברחבי העולם, גם האמריקאים יושבים בבתים, ממעטים לטוס, חוששים מהמגפה.
אחת מבנותיהן של הזוג החלה לפני כמעט שנתיים את לימודי התואר הראשון שלה באוניברסיטה מובילה בישראל, והם, ההורים והאחים מויסקונסין – לא יכלו לבקר אותה מאז. נתק.
אחרי הרצאה שעסקה בפוליטיקה הישראלית ובממשלה החדשה מול הקהילייה הדתית של בית הכנסת "עמנו־אל בני־ישורון", ניגש אליי זוג מבוגר. הגבר אמר: "יש לי שאלה. אפשר?"; "בוודאי", עניתי, משוכנעת שהוא ירצה להבין משהו על היחסים בין מנסור עבאס לנפתלי בנט; "מתי לדעתך אנחנו נוכל לטוס לישראל?"
שלושת ימי הבידוד שחלים עלינו הישראלים אינם עניין של מה בכך עבור היהודים המבוגרים הללו שנוהגים לבקר במדינה אחת לכמה שנים. אם אין להם בית משלהם בישראל להתבודד בו, הם עשויים להיות סגורים במלון, או לקבל סירוב כניסה למדינה. אחרים חוששים ממעבר בשדות התעופה הגדולים של החוף המזרחי, או מ־12 שעות של שהייה במטוס סגור.
שלום ממילוואקי, העיר בה גדלה ראשת ממשלתנו הרביעית, גולדה מאיר. היא הגיעה לכאן מקייב בגיל שמונה וחייתה פה כמעט רצוף עד גיל 20. עבדה בספריה הציבורית, ובחנות הכלבו 'שוסטר'. בית הספר של ילדותה, ברחוב ארבע, שינה את שמו (ב 1979), ל"בית ספר גולדה מאיר". pic.twitter.com/zUnfjCi4Re
— Tal Schneider טל שניידר تال شنايدر (@talschneider) December 13, 2021
עברתי מעיר קטנה אחת לעיר קטנה אחרת בין כמה בתי כנסת רפורמים, מהוותיקים ביותר בארה"ב. בית הכנסת "כנסת ישראל" שבאלקינס פארק, פנסילבניה, פועל מאז 1847. בית הכנסת "הר סיני אוהב ישראל", שבפייקסוויל, מרילנד, גם הוא בית כנסת רפורמי שפועל מאז 1842. שני בתי הכנסת היו מעורבים בתנועות נגד העבדות.
הרב דוד איינהורן שהיגר לארה"ב מבודפשט פעל בבית הכנסת "הר סיני", ומשם נשא נאומים ודרשות נגד העבדות במדינות הדרום וגם במרילנד. ב־1861 מתפרעים ניסו לכסותו בזפת ונוצות והוא ברח צפונה, מעבר לקווי המייסון־דיקסון, ומונה לרב של בית הכנסת "כנסת ישראל". משם המשיך להטיף נגד העבדות עד מותו.
מרבית המשתתפים הפעילים הם מבוגרים. בשנתיים האחרונות של המגפה אולמות בתי הכנסת, וחדרי הלימוד הסמוכים, עומדים כמעט ריקים
המבנים של בתי הכנסת הללו, וגם של בית הכנסת "עמנו־אל בית־ישורון", הם עצומים, מרווחים, ולהם קהילות יהודיות המונות מאות ואף אלפי חברים. מרבית המשתתפים הפעילים הם מבוגרים. בשנתיים האחרונות של המגפה אולמות בתי הכנסת, וחדרי הלימוד הסמוכים, עומדים כמעט ריקים.
בארה"ב משמשים בתי הכנסת להרבה יותר מרק מקום לתפילה, נישואין, בריתות ובר מצוות. בתי הכנסת משמשים כמתנ"סים, מרכזים קהילתיים, נערכים שם מפגשים חברתיים, אירועי מוזיקה, פעילות נוער, לימודי עברית ועוד. כמעט בכל בית כנסת פועל גם גן ילדים ו/או בית ספר לגיל הרך. ההורים מגיעים למתחם פעמיים ביום, וכל חיי הקהילה היהודית מתרכזים במקום.
מאז שפרצה מגפת הקורונה לחיינו, הפעילות נדמה. שנתיים רצופות של ביטולי אירועים, למעט פעילות ילדי הגן.
השבוע, אחרי שנתיים של היעדרות, הוזמנתי להרצות במספר בתי כנסת. חברי קהילה מבוגרים, שבאו לשמוע לראשונה מזה תקופה ארוכה הרצאה פנים אל פנים, התייצבו בכל כל מקום אליו הגעתי. כמקובל בימים אלה, ההרצאה הועברה גם בזום עבור חברי הקהילה שהעדיפו לא להתקהל. הרצאה היברידית.
לא הייתה לי ברירה אלא לענות לשאלות שהופנו אליי גם מהקהל וגם מהזום; להעביר תמונות בפרזנטציה בזום ובמקביל לראות שהכול עובר היטב גם על המסך. לא צריך להיות מדען מוח בשביל זה, אך בכל זאת, כאמור, היברידית.
כל בתי הכנסת הצטיידו באמצעים דיגיטליים ושירותי הזרמת מדיה להעברת המפגשים והאירועים במקום באופן מקוון. רבים מעדיפים לשבת בבית
הנקודה הזאת מציינת שינוי נוסף שעובר על הקהילות היהודיות. כל בתי הכנסת הצטיידו באמצעים דיגיטליים ושירותי הזרמת מדיה להעברת המפגשים והאירועים במקום באופן מקוון. רבים מעדיפים לשבת בבית וליהנות מהפעילויות של בית הכנסת מרחוק, כבר בלי קשר למגפה.
אם בתי הכנסת בארה"ב התקשו בשנים שלפני המגפה לצרף חברים חדשים לקהילות שלהם, כעת החיבורים האינטרנטיים, החשש מהידבקות והנוחות של לשבת בבית, דחפה את הציבור עוד יותר החוצה. עתה, כשאנו מציינים "יום הולדת" שנתיים למגפת הקורונה, הקהילה היהודית מנסה להתמודד עם האתגר העצום שהציבה בפניה – אתגר הריחוק והשימור החברתי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו