בדיוק לפני 30 שנה הטילו הסרבים הלאומנים מצור נורא על בירת בוסניה, סרייבו. המצור נמשך כארבע שנים. הוא היה אכזרי: מחסור במים, במזון ובתרופות. צלפים שיורים על אזרחים בוסנים-מוסלמים. 12 אלף מתו במצור, מתוכם 1500 ילדים מתחת לגיל 14. הזוועה הסרבית הלאומנית בבוסניה כללה גם טבח 8000 בוסנים-מוסלמים בסרברניצה, הקמת מחנות ריכוז, מעשי אונס איומים, הפרת זכויות אדם בוטה וטיהור אתני.

לפני 30 שנה הטילו הסרבים הלאומנים מצור נורא שנמשך 3 שנים על בירת בוסניה, סרייבו. מחסור במים, במזון ובתרופות. צלפים שיורים על אזרחים בוסנים-מוסלמים. 5400 מתים, מתוכם 1600 ילדים

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

סרייבו היפה, בירתה של בוסניה, נחרבה. רק ב-1995 נחתם הסכם בארצות הברית (הסכם דייטון שבאוהיו) שסיים את המלחמה וכונן מין משטר פדרלי בבוסניה: נשיא בוסני, נשיא קרואטי ונשיא סרבי שמקיימים ביניהם קשר פדרלי. אך המשטר הפדרלי הזה חלש. הגחלים הלאומניות ממשיכות ללחוש. פנטזיית סרביה הגדולה לא חלפה מהעולם.

הלאומנות הסרבית קיימת שם גם היום. בעוצמה רבה. הלאומנים הסרבים מעריצים כמובן את פוטין. והנשיא הסרבי בבוסניה, דודיק, הוא לאומן שמצוי בקשר חם עם הגרועים שבגזענים, דוגמת אורבן ההונגרי (המודל של נתניהו לחורבן שאריות הדמוקרטיה הליברלית).

בית הדין הפלילי הבינלאומי ששפט את המנהיגים הסרבים בגין פשעי מלחמה, קבע שמעשיהם בבוסניה מצויים תחת הגדרת רצח העם. בפעם הראשונה נקבע כך לגבי פשעים שבוצעו באירופה מאז מלחמת העולם השנייה.

ומי סייע בתקופת המצור הנורא על סרייבו להקים מרפאות, להזרים תרופות, לשלוח מזון ולהעניק סיוע לקורבנות הלאומנות הסרבית?

מי יזם את הוצאת הילדים והנשים מסרייבו הנצורה (הלאומנים הסרבים סירבו להוצאת הגברים מהעיר)?

הארגונים היהודים בבוסניה. אלה שגם נאבקים עד היום נגד הפרת זכויות אדם במדינה, סולדים מהלאומנות הפשיסטית, נאבקים באיסלמופוביה ורואים בה המשך ישיר לאנטישמיות.

בזמן שדודיק הלאומן הסרבי מכחיש שבוצע רצח עם, מתבטא נמרצות נגד להט"בים (צריך לבדוק פעם את הקשר בין להט"בופוביה לבין לאומנות. ייתכן שהתשובה טמונה באורכו הקצר של איבר המין הגברי) ומכחיש את טבח ההמונים בסרברניצה – מתייצבים היהודים בבוסניה בצד השני. כי הם מכירים היטב את ההיסטוריה היהודית. כי זוהי מהות זהותם היהודית הנפלאה.

בזמן שדודיק הלאומן הסרבי מכחיש שבוצע רצח עם, מתבטא נמרצות נגד להט"בים ומכחיש את טבח ההמונים בסרברניצה – מתייצבים היהודים בבוסניה בצד השני

מדינת ישראל מכרה מערכות נשק וטכנולוגיה צבאית לדרום אפריקה של האפרטהייד. גם לדיקטטורה הצבאית המחרידה בארגנטינה, שהעלימה (כלומר רצחה) 2000 יהודים, שכל חטאם היה שנחשדו בתמיכה בדמוקרטיה ובזכויות אדם. לצ'ילה של הגנרל פינושה. לדיקטטורות באפריקה. מדינת ישראל מתעקשת להמשיך לכונן דיקטטורה צבאית בגדה ומשטר משפטי בן 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה.

אני חושב פתאום על העיתונאי גדעון לוי. כתיבתו על הפרת זכויות אדם בגדה ראויה לכל שבח. היא באמת תיחקק באותיות של זהב. התייצבותו ליד נתניהו – ידידם המוצהר של לאומנים וגזענים ואנטישמים כדוגמת אורבן ההונגרי, בולסונרו נשיא ברזיל ודוטרטה הרצחני מהפיליפינים – היא חרפה מוסרית, לעומת זאת. חרפה מוסרית אמיתית. כי זו התייצבות לצד מי שהעמיק את משטר האפרטהייד בגדה ובמקביל פעל לריסוק המוסדות הדמוקרטיים שעדיין קיימים במדינת ישראל.

תקראו את הראיון עם השופט בדימוס מני מזוז (ההוא שעלה בגיל שנה מתוניסיה וגדל בנתיבות. ההוא מישראל הראשונה והאליטיסטית שרודפת את נציג העשוקים מקיסריה ורחביה). תבינו בפשטות כיצד פעל נתניהו מטעמיו האישיים-נרקיסיסטיים להחרבת המוסדות שמצויים בתשתית התפיסה הליברל-דמוקרטית. מוסדות שלטון החוק.

לצערי, המוסדות הללו משתפים פעולה בדרך כלל עם החרפה שמתחוללת בגדה (מזוז התנגד בתוקף לענישה הקולקטיבית שטמונה בהריסת בתי משפחות שלא חטאו – בעטיו של חשד או אישום נגד אחד מהם שרצח ישראלי על רקע לאומני. הוא נותר כמעט תמיד בדעת יחיד בבית המשפט העליון שלנו).

ישראל מכרה מערכות נשק וטכנולוגיה צבאית לדרום אפריקה של האפרטהייד. גם לדיקטטורה הצבאית המחרידה בארגנטינה, לצ'ילה של הגנרל פינושה. ישראל מתעקשת להמשיך לכונן דיקטטורה צבאית בגדה

במבט היסטורי, בית המשפט העליון שלנו לא יוכל לומר דבר להגנתו בהקשר זה במשפט ההיסטוריה. עם זאת, היו לו גם פסיקות מרשימות שהגנו על זכויות האדם בתחום מדינת ישראל הריבונית (אף שכל הבחנה בינה לבין הגדה המערבית בתום 54 שנות שליטה בגדה נראית כמובן פתטית יותר ויותר).

כלומר, במקביל לאישרור זוועות המשטר הצבאי בגדה, מגן לא אחת בית המשפט העליון על זכויות אדם של ישראלים. וברור שמאבקו של נתניהו לריסוק המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט לא נועד להפוך את המערכות הללו לדמוקרטיות יותר אלא להפך: המטרה הייתה ועודנה להפוך אותן לכנועות, צייתניות, מאולפות ואומרות הן לשלטונו האוטוריטרי הפוטנציאלי שעדיין מקנן במוחו.

מבט חטוף בישראל היום ובערוץ 14 או הקשבה בת חצי דקה ל"פרשן הפוליטי" ולשדרן העילג בגלי צה"ל (אי אפשר יותר מחצי דקה) ממחישים היטב מהו סוג התקשורת שעליה חולם האיש הרדוף מקיסריה ורחביה. תקשורת חנפנית. מערכת משפט כנועה. פרלמנט חלש. שרים שממונים לפי מידת הנאמנות האישית. פולחן אישיות. הסתה נגד המיעוט וגם נגד יריבים פוליטיים. בדיוק המתכון האוטוריטרי-טוטליטרי המוכר והשנוא.

זהו ידידם של אורבן ובולסונרו. זהו האיש שהמציא ממוחו הרדוף שהמופתי שכנע את היטלר לפתוח ברצח העם היהודי (בפגישה שנערכה בין השניים מספר חודשים לאחר שהחלו כבר פעולות רצח המוניות של יהודים). זהו האיש שמכשיר כל מנהיג לאומן וגזען בעל חיבה לאנטישמים.

אז תסתכלו בארגונים היהודים בבוסניה. תקראו על פעילי זכויות האדם בארגנטינה של ממשל הגנרלים. תדברו עם עולים מאמריקה הלטינית שיספרו לכם על ההפגנות נגד הדיקטטורות הצבאיות ועל ההתעקשות לעמוד לצד זכויות האדם ונגד משטרי האימה. תצפו בסרט על הרב אברהם יהושע השל שצעד לצדו של ד"ר מרטין לותר קינג בארצות הברית.

תסתכלו בארגונים היהודים בבוסניה, בפעילי זכויות האדם בארגנטינה של ממשל הגנרלים. דברו עם עולים מאמריקה הלטינית על ההפגנות נגד הדיקטטורות הצבאיות והעמידה לצד זכויות האדם ונגד משטרי האימה

ואחר כך תביטו בנתניהו, שקד, בנט, סמוטריץ', דרעי וליצמן. תתבוננו במשטר הישראלי בגדה. בחיבוק בין קצין צה"ל בכיר לבין אחד הרבנים החשוכים, הגזענים, ההומופובים והמסוכנים בזרם החרד"לי – הרב טאו.

שימו לב לתמונה הזאת:
מח"ט שומרון מצטלם מחובק עם הרב טאו היום בחומש.
זה אותו טאו שקרה לסירוב פקודה על רקע שירות משותף עם בנות, שכינה את הומוסקסואליות כ-"סטיה המכוערת ביותר", ואמר ש"הרמטכל וראש אכ"א מתנהגים כמו חונטה".
אגב, אף פעם לא ראיתי קצין במדים מצטלם מחובק עם איש שמאל. https://t.co/UM3eMMbmTS

— יריב אופנהיימר (@yarivop) December 23, 2021

מי מהם למד משהו מההיסטוריה היהודית? באיזה צד אתם רוצים לעמוד? מהי חובתנו כיהודים? זכויות אדם ומשטר דמוקרטי או דיקטטורה צבאית ומשטר אפרטהייד?

הכל פתוח והרשות נתונה.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.