לוע הר הגעש של עזה שוב פולט אדי אפר, והתפרצות וולקנית בהחלט אפשרית. אם לא עכשיו – אז אי שם בעתיד הקרוב או הרחוק. מה שיש לשים לב אליו עכשיו הוא הרטוריקה מרחיקת הלכת של ראשי חמאס והג'יהאד האסלאמי, לפיה אם ישראל לא תיענה לדרישותיהם – אז תל אביב תיהרס. דרך אחרת לפרש את האיומים הללו היא שעזה עצמה תיהרס.

לוע הר הגעש של עזה שוב פולט אדי אפר, והתפרצות וולקנית בהחלט אפשרית. אם לא עכשיו – בעתיד הקרוב או הרחוק. מה שיש לשים לב אליו עכשיו הוא הרטוריקה מרחיקת הלכת של ראשי חמאס והג'יהאד האסלאמי

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עוד יש לשים לב כי האיומים באים מחוץ לעזה – מאיסמעיל הנייה הגולה. מכיוון שבריאיון לאל-ג'זירה הוא הכחיש שיש חילוקי דעות עם עזה, הדעת נותנת שיש חילוקי דעות ושההתלהמות שלו לא מקובלת על עזה. להם אין שום כוונה להיהרס בגלל הנהגת החוץ. כשהנייה נשאל אם יש חילוקי דעות בתוך חמאס הוא ענה, כי חלק מחברי חמאס בעד איראן וכי יש עמדות של הנהגת הפנים מול הנהגת החוץ, אבל זו לא עמדת הארגון עצמו, השומר על תמימות דעים אחרי קבלת ההחלטות.

אז מה הנהגת הפנים רוצה? הסדרת החיים בעזה מול ישראל. ככל הנראה הכל מסוכם, חוץ מעניין החזרת שני הישראלים הכלואים בעזה וגופות חללינו. חמאס, כמו חמאס, דורש מחיר מופקע, והפעם ישראל מתעקשת שלא להיכנע.

ואם כבר מדברים על הסדרה, הרי עניין נמל עזה הוא נושא מרכזי בכל המגעים. עד כה המגעים המגוונים לא העלו דבר מכמה וכמה סיבות, לא רק ישראל אשמה שאין לעזה נמל, אבל עמדת ישראל בעניין הנמל חושפת ליקוי בתפישות של ישראל בכלל, ולדעתי אותו ליקוי גרם לנו לאבד את לבנון, על כל המשמעויות של זה.

מה שעזה צריכה זה מזח צנוע שיוקם במהירות, וישחרר את סיר הלחץ העזתי, או הקצאת רציף בנמל אשדוד. אבל במקום לדבר לעניין, כל עניין הנמל נכנס לסחרור בגלל הצעתו של מי שהיה שר התחבורה, ישראל כ"ץ, לבנות מול עזה אי מלאכותי ועליו שדה תעופה, נמל וגשר שיחבר את האי לעזה. בקיצור – פיל בים שאין צורך בו, שמי יודע מתי ייפתחו עבודות ההקמה שלו ומתי יסתיימו.

ישראל כ"ץ מציג: כך לא הקמתי אי מלאכותי מול חופי עזה. השבוע פורסם כי מערכת הביטחון שוקלת להקים אי מול עזה כדי לסייע לכלכלה הפלסטינית, והכל בהשראת @Israel_katz. נשמע מוכר? @AmirBenDavid מראה כיצד כ"ץ "מקדם" את הפרויקט כבר קרוב לעשור – עם אפס תוצאות https://t.co/8jqOoszZCf

— זמן ישראל (@ZmanIsrael) December 10, 2019

אז בשעת הכושר שהייתה לעניין משקיעים בינלאומיים בבניית נמל הגיוני יעיל ומהיר לעזה התעסקנו באי המטמון.

הפיאסקו של האי מסביר באופן עקיף גם את הכישלון הגדול בלבנון.

מה שעזה צריכה זה מזח צנוע שיוקם במהירות וישחרר את סיר הלחץ העזתי, או רציף בנמל אשדוד. אבל עניין הנמל נכנס לסחרור בגלל הצעת שר התחבורה לשעבר, ישראל כ"ץ, לבנות את אי המטמון מול עזה

מדוע השר כץ העלה בכלל את עניין האי? כי מזח צנוע לא מתאים למידותיו הפוליטיות, ולשאפנות המדינית שלו. עם מזח הוא לא יתעסק, אבל פרוייקט גנדיוזי – זה העניין!

אותו הדבר קרה בלבנון עם אריאל שרון, מורו של ישראל כ"ץ. לישראל הייתה אחיזה טובה בלבנון ושלוחת המוסד בג'וניה הייתה רבת השפעה והגנה יפה על האינטרסים של ישראל. אבל זה לא היה מספיק למידותיו של אריאל שרון. פחות מסילוק הפלסטינים לסוריה ומשם לירדן כדי להקים בירדן את המדינה הפלסטינית ולספח לישראל את יהודה ושומרון – לא הלם את השאפתנות ללא גבול של שרון.

בסופו של יום את מקומנו בלבנון תפס חיזבאללה, ואשף הגיע לרמאללה.

ולעזה אין נמל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.