בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל השבוע את העתירה שהגישה שדולת הנשים נגד עיריית עפולה, ואסר על הפרדה בין גברים לנשים בהופעתו של הזמר החרדי מוטי שטיינמץ, שנועדה להתקיים בפארק העירוני של עפולה.
בעקבות כך, שטיינמץ ביטל את הופעתו בעפולה, עיר שכיכבה השנה בכותרות בהקשר של הדרת מיעוט אחר: האוכלוסייה הערבית.
כצפוי, החלטת בית המשפט – בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת ה-22 – עוררה תגובות סוערות משני הצדדים במערכת הפוליטית. הפוליטיקאים החילוניים הביעו בה תמיכה, בעוד נציגי המפלגות הדתיות יצאו נגדו.
אך באופן מפתיע, לא רק הפוליטיקאים חלוקים בדעותיהם בנושא: שורת משפטנים בכירים עמם שוחחנו השבוע, אומרים כי החקיקה בישראל הנוגעת להדרת נשים בעייתית, משום שהיא אינה ברורה וחד-משמעית מספיק.
מדברי של עורך הדין אילן יונש, המתמחה בין השאר במשפט ציבורי, משתמע כי זו בדיוק הייתה כוונת המחוקק. "חוקים שקשורים בנושאי דת ומדינה מעורפלים ומשאירים פתח לפרשנויות שונות ומשונות", הוא אמר לנו, "ולא במקרה".
גל פניות לבתי המשפט
להערכת בכירים בענף, הערפול הזה הוא שמסביר את גל הפניות לבתי המשפט, שהתבקשו להכריע בסוגיה הזו בשנים האחרונות, ונאלצו לשפוט כל מקרה לגופו.
וכך, בירושלים ובבית שמש הוקמו מדרכות נפרדות, שנהרסו על ידי המשטרה בצו בית המשפט בעקבות עתירות של פעילים פוליטיים. בכיכר רבין בתל אביב התקיים מופע "משיח בכיכר" של חב"ד, שבו הנשים והגברים הופרדו, לאחר שעיריית ת"א עתרה נגד קיומו של המופע, אבל ביהמ"ש אישר לקיים אותו.
ובישראל כמו בישראל, גם כאשר בית המשפט אומר את דברו, לא בהכרח מורגש שינוי בשטח. וכך, ההפרדה באוטובוסים הציבוריים המשרתים בעיקר את המגזר החרדי נאסרה בצו בית משפט, ולמרות זאת ממשיכה להתקיים במציאות.
אז כיצד נוצר הבלבול הזה? עד שנת 2000 לא הייתה חקיקה שאסרה על הפרדה מגדרית בישראל. באותה שנה נחקק חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. החוק נוצר ביוזמת האגודה לזכויות האזרח, כדי להפסיק את הנוהג של "סלקציה" גזענית בכניסה למועדונים, ועבר כהצעת חוק ממשלתית של ממשלת אהוד ברק כמעט בלא התנגדות.
החוק אוסר להפלות בכניסה למקום או במתן שירות מחמת דת, גזע, לאום, ארץ מוצא, השקפה, גיל, נטייה מינית, מעמד אישי, לבוש ומין. מרבית הסעיפים (כולל המין) היו קיימים בו מלכתחילה, בעוד אחדים נוספו בהמשך, בהם נטייה מינית.
החוק מגדיר מהו "מקום ציבורי" באופן הבא: "אתר תיירות ומלון, גן ציבורי, מסעדה, אולם מופעים, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם ומתקן ספורט, ברכה, קניון, חנות, מוסך, תחבורה ציבורית, וככל מקום המעניק שירותי תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, בנקאות וביטוח לציבור".
ואולם, בחוק קיים סעיף שמתיר אפליה במקרים הבאים: "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או מהותו של המוצר, השירות או המקום הציבורי; לשם קידום קבוצה בעלת צרכים מיוחדים; וכאשר אי-הפרדה תמנע מחלק מהציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות".
הסעיף הזה הוא הסעיף שבעזרתו ניסתה עיריית עפולה להגן על ההפרדה המגדרית בהופעה.
בפועל, יש לא מעט הפרדה
בפועל, בישראל יש לא מעט מוסדות ציבוריים עם הפרדה מגדרית מלאה וקבועה. עם אלה נמנים כל בתי הכנסת האורתודוקסיים ורוב המסגדים; כל בתי הספר וגני הילדים החרדיים, הממלכתיים-דתיים וחלק מבתי הספר במגזר הערבי; חלק מהפעילות בצופים וכל הפעילות בתנועות הנוער "עזרא" ו"בני עקיבא".
עוד ברשימה – כמעט כל הישיבות, האולפנות, הכוללים והמדרסות; חלק מבריכות השחייה הציבבוריות, מספר חופי רחצה וכל המקוואות; רוב המלתחות ובתי-השימוש הציבוריים; חדרי כושר, חוגים, ערבי עיון והרצאות במתנ"סים.
האם כל המוסדות הללו, או חלקם, עוברים על החוק בעקביות, או שהם נחשבים ל"שירות מיוחד" שמותר להעניק אותו תחת הפרדה מגדרית?
לצורך הכנת הכתבה ניהלנו שיחות רקע עם משפטנים רבים, ואף הם לא הצליחו להגיע למסקנה ברורה וחד-משמעית מתי ניתן – על פי החוק, לא על פי דעתם ונטיית לבם – להפריד בין המינים במציאות הישראלית.
בהיעדר מסקנה גורפת, ביקשנו פרופ' צבי טריגר מהמכללה למינהל, החוקר את ההיבטים המשפטיים של השוויון המגדרי, לבאר בכל זאת את החוק, ולהגדיר אלו מההפרדות המגדריות חוקיות ואלו אינן בהכרח כאלה.
"בחוק יש פתח להרבה מחלוקות: מה לעשות באתר פולחן כמו הכותל, ששייך לכלל הדת היהודית, ושיש בה זרמים שמתנגדים להפרדה מגדרית וזרמים שתומכים בה? ומה ההגדרה של פולחן דתי? האם ערב שבו יש מופעים וגם תפילה ציבורית הוא פולחן?"
"יש תחומים שמוחרגים מהחוק בצורה ברורה, ולכן מותר לבצע בהם הפרדה מגדרית. החוק מחריג הפרדה שנובעת מפולחן דתי וקובע שהיא לגיטימית, כיוון שהיא נובעת מחופש הדת", מסביר טריגר.
לדבריו, "המדינה לא תתערב בפולחן של אף דת, גם אם יש בו הפרדה מגדרית. לכן ברור שמותר לקיים הפרדה מגדרית בבית כנסת, והקריאות ש'עוד מעט יבטלו את עזרת הנשים בבית הכנסת' הן שגויות ומטעות.
"אבל גם כאן יש פתח להרבה מחלוקות: מה לעשות באתר פולחן כמו הכותל, ששייך לכלל הדת היהודית, ושיש בה זרמים שמתנגדים להפרדה מגדרית וזרמים שתומכים בה? ומה ההגדרה של פולחן דתי? האם ערב שבו יש מופעים וגם תפילה ציבורית הוא פולחן?
"מארגני האירוע "משיח בכיכר" בכיכר רבין, למשל, שכלל הפרדה מגדרית, הגדירו את האירוע כתפילה, וכך שכנעו את בית המשפט להתיר אותו. מה ההגדרה לתפילה?
"סוג נוסף של מוסדות שמותר להפריד בהם הם שירותים ומלתחות, בגלל ענייני בטיחות: הטענה המקובלת היא שמלתחות או שירותים ציבוריים משותפים מסכנים את ביטחונן של הנשים, ולכן מותר לבנות מלתחות ושירותים נפרדים. תאים נפרדים לכל אדם מבטיחים ביטחון טוב יותר מההפרדה המגדרית, אבל הטיעון הבטיחותי מאפשר, לכאורה, לטעון שההפרדה המגדרית במלתחות ושירותים קיימים".
"מצד שני, יש מוסדות שבהם ברור שההחרגה לא רלוונטית וההפרדה המגדרית אסורה. ברור שאין שום הגנה חוקית על מדרכות נפרדות, על שעות קבלה שונות לנשים ולגברים בדואר, או על מקומות ישיבה שונים באוטובוס".
"גם ההפרדה המגדרית בבתי הספר בעייתית ולא בטוח שהיא חוקית. אני לא יכול לראות בחוק החרגה שמגנה עליה. זה שהיא קיימת בוודאי לא אומר שהיא אמורה להיות חוקית. יש מי שיגידו שהיא לא חוקית".
אז איך זה שהיא קיימת?
"בתי המשפט דנים לפי החוק במה שעומד לפתחם. למיטב ידיעתי לא הוגשו עתירות נגד ההפרדה המגדרית בבתי הספר.
"תראה, למשל, את פרשת ההפרדה האתנית בעמנואל. הפרידו שם בין ילדות מזרחיות לאשכנזיות ולא אפשרו לילדות ממוצא מזרחי ללמוד בבתי ספר, בגלל שלדעתם של הורים ומחנכים אשכנזים לא היה מקום. בית המשפט קבע שזאת אפליה פסולה. במה האפליה הזאת שונה מהפרדה מגדרית בין בנים לבנות?"
האם החרדים והדתיים לא יכולים לטעון שחינוך בכיתה מעורבת נמצא בקטגוריה "שירות חיוני שהם לא יכולים לקבל", ולכן מותר להפריד כיתות?
"השאלה אם הטענה הזאת תהיה נכונה, אם בית משפט יקבל אותה ואם הוא בכלל אמור לקבל אותה. אין מצווה דתית שאוסרת על לימודים בכיתה מעורבת. מדובר במנהג, או 'הידור' שאינו מחוייב מההלכה. בחלק מבתי הספר הממלכתיים-דתיים לא הייתה הפרדה בעבר, לא בכל הגילאים, בכל אופן".
"בניגוד למה שהיו רוצים שנחשוב, נושא ההפרדה ממילא נמצא במחלוקת בתוך החברה הדתית. יש בציבור הדתי המון דעות ולא ברור אם ביטול ההפרדה המגדרית יהווה 'כפייה חילונית' על האוכלוסייה הדתית. אבל גם אם כן, זה לא אומר שההפרדה חוקית".
"בניגוד למה שהיו רוצים שנחשוב, נושא ההפרדה ממילא נמצא במחלוקת בתוך החברה הדתית. יש בציבור הדתי המון דעות ולא ברור אם ביטול ההפרדה המגדרית יהווה 'כפייה חילונית' על האוכלוסייה הדתית. אבל גם אם כן, זה לא אומר שההפרדה חוקית"
טריגר סבור כי "מאז שנות ה-90 יש בחברה הישראלית מאבק נגד נוכחות נשית מהמרחב הציבורי. הטענה היא תמיד חופש הדת והזכות לקיים אורח חיים דתי, אבל קיומן ונוכחותן של נשים לא אמורים לפגוע בדת ובאורח החיים של אף אחד.
"אם מישהו חושב שאסור לו להסתכל על נשים, או שהנוכחות שלהן לידו מפריעה לו ללמוד, שיעבוד על עצמו, שיחליט אם הוא מקל על עצמו ומתעלם מאיסורים מחמירים במיוחד, או מקשה על עצמו ומסיט את המבט. אבל להרחיק את האישה זה לא פתרון צודק, והוא לא מבוסס על שום מצווה, אלא פשוט הדרה ואפליה".
האם המדינה צריכה בכלל להתערב?
מחלוקת משפטית נוספת עוסקת בעצם זכותה ויכולתה של המדינה לעסוק בנושא, בין אם באמצעות בתי המשפט ובין אם באמצעות הרשות המחוקקת.
עורכת הדין ד"ר בתיה כהנא-דרור, אחת המתנגדות החריפות להדרת נשים ולהפרדה מגדרית בתוך החברה הדתית, מסבירה כי מבחינה משפטית "החוק נותן לנו כקהילה דתית אוטונומיה להחליט על הפולחן שלנו, כולל ההפרדה המגדרית, ולכן למדינה לא אמורה להיות בעיה איתה.
"לדעתי האישית יש מקום לשנות את החלוקה הפנימית בבתי הכנסת. אבל מבחינה משפטית זה לא עניינה של המדינה, אלא משהו שאנחנו כקהילה אמורים לשנות".
"המרחב הציבורי הוא עניין אחר לגמרי. שם יש מגמה מדאיגה, שבה המדינה צריכה להתערב. פתאום יש דרישה להפרדה באוטובוס, ואחרי זה בהופעות, ואחר כך גם מדרכות, ועכשיו הם רוצים כיתות נפרדות באוניברסיטאות. כל ההפרדות האלה הן במרחב הציבורי, ולכן אינן חוקיות".
"לכן אני מברכת על ההחלטה של בית המשפט בקשר לעפולה, ומקווה שהיא מבשרת על מגמה חדשה. המדינה צריכה להתערב באסרטיביות, כדי להגן על הנשים מהמגמה המסוכנת והשלילית שהתפשטה כאן, ולא לוותר".
מה ההבדל בין האוניברסיטאות, או אוטובוסים ומופעים פומביים, לבין בתי ספר, ישיבות וכוללים שבהם יש הפרדה מגדרית?
"האוניברסיטאות, האוטובוסים והמופעים הם שירות לכלל הציבור, שנעשה במרחב ציבורי קלאסי וחשוב, שאנשים שנמצאים בו מעט מדי, מנסים להכניס אליו הדרה והפרדה שלא הייתה קיימת בו קודם. את זה אין ספק שהמדינה צריכה לעצור".
"האוניברסיטאות בישראל, האוטובוסים והמופעים הם שירות לכלל הציבור, שנעשה במרחב ציבורי קלאסי וחשוב, שאנשים שנמצאים בו מעט מדי, מנסים להכניס אליו הדרה והפרדה שלא הייתה קיימת בו קודם. את זה אין ספק שהמדינה צריכה לעצור"
"לגבי בתי הספר, זאת שאלה מעניינת אבל זה הרבה יותר מורכב. אפשר להגדיר את בתי הספר והישיבות כשירותים דתיים או צרכים של קהילות נפרדות, שהמדינה הכירה מזמן בקיומם ובלגיטימיות שלהם. במציאות הריאלית אי אפשר להכריז על חצי ממערכת החינוך בישראל כלא חוקית ולכן אני לא חושבת שאפשר או כדאי לפתוח את הפתח הזה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם