ישראל ראשונה מבין 35 מדינות בהוצאה לחינוך כאחוז מהתוצר, אך במקום ה-21 מתוך 32 בהוצאה הממשלתית לכל תלמיד – 82% בלבד מממוצע המדינות המפותחות. כלומר, טענת "ההשקעה הגדולה" נכונה במדד אחד ושגויה באחר.
מה שנותר בעינו, ואף מתחזק, הוא החלק השני של הטענה: השאלה אינה כמה כסף נכנס אלא מי מכריע לאן הוא הולך. בנקודה הזו קיים בישראל תקדים חקיקתי אחד, משנת 1994, שמעולם לא הוחל על החינוך.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו