את ישיבת הפתיחה החגיגית של מועצת העיר החדשה של עפולה, באולם הפיס של קרית החינוך אורט, חברת המועצה החדשה מהאופוזיציה, בתיה אדרי, לא תשכח לעולם. זה היה ב-22 בנובמבר האחרון, שלושה שבועות אחרי סיומה של מערכת בחירות סוערת, שבה שאלת "הצביון היהודי של העיר" – כינוי מכובס לגזענות – צפה ועלתה פעם אחר פעם על פני השטח.
אדרי נבחרה למועצה מטעם סיעת "תנופה לעפולה" של ראש העיר היוצא, יצחק מירון, שהפסיד לראש העיר הנבחר, אבי אלקבץ. אלקבץ, מסיעת "עפולה אחת", ניצח בתום קמפיין לאומני מובהק, שבעקבותיו שוחררו מן הבקבוק כל השדים.
אדרי קיוותה שלנוכח הניצחון של אלקבץ יסתיים העיסוק ב"צביון", וכי במהלך הישיבה הוא ואנשיו ינהגו בממלכתיות המצופה ממעמד כזה. אבל זה לא קרה.
"הרגשתי כמו 'בניסוי החדר', שבו מישהו נעמד על שתי רגליו, ואז אוטומטית כולם קמים על רגליהם אחריו. ראיתי איך חברי המועצה החדשים מתבקשים לקרוא בזה אחר זה נוסח חדש, בלתי-לגיטימי, של שבועת האמונים המסורתית: 'מתחייב אני לשמור אמונים לצביונה היהודי של העיר'.
"ישבתי בכיסא והתכווצתי", היא משחזרת. "תכף יגיע גם התור שלי, ומה אז אני אעשה? אם אסרב לקרוא את הנוסח הזה של שבועת האמונים, אחרי ש-12 חברי הקואליציה וכמה מחברי האופוזיציה הקריאו אותו בצייתנות, מיד אהפוך לאויבת העם. באותו הרגע הבנתי איך עובדת השיטה. זה מדכא מאוד.
"הבנתי שאי אפשר לייצר בעפולה שיח ענייני בעת הזאת. אז נשבעתי".
נוסח השבועה של ראש העיר החדש, שמזכיר קצת את רוח חוק הלאום ("ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי"), לא שרד משפטית. חצי שנה מאוחר יותר קבע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי אין לו תוקף חוקי.
"ישבתי בכיסא והתכווצתי. אם אסרב לקרוא את הנוסח של שבועת האמונים, אחרי ש-12 חברי הקואליציה וכמה מחברי האופוזיציה הקריאו אותו בצייתנות, מיד אהפוך לאויבת העם. באותו הרגע הבנתי איך עובדת השיטה"
אותו מנדלבליט גם הוביל בחודש האחרון לביטול ההחלטה לסגור את הפארק העירוני בפני תושבים המתגוררים מחוץ לעפולה – החלטה שרבים בעיר מאמינים כי מטרתה העיקרית היא למנוע כניסת ערבים לשטחי הפארק.
אבל נראה כי מבחינתו של ראש העיר הנבחר אין זה משנה כלל: הוא כבר הצעיד את חברי המועצה – קואליציה ואופוזיציה – לצלילי מרש הצביון שהכתיב, מיהר לדווח על כך בפייסבוק, והמשיך בכך את ההתחייבות שנטל על עצמו בקמפיין: לשמור על עפולה יהודית, ולבלום את "סכנת הפלישה הערבית" לשכונותיה, רחובותיה ומוסדות החינוך שלה. במילים אחרות: "הצביון".
התחייבות זו שבה והופיעה במאות מופעים לאורך הקמפיין של אלקבץ: בהכרזות פומביות, בסרטונים, בפוסטים בפייסבוק, בהשמצות פומביות של ראש העיר היוצא, ובהפניית האשמות מפוקפקות ומטעות כלפי האוכלוסייה הערבית שמתגוררת ביישובים הסובבים את העיר.
הטקטיקה המילולית הזו המשיכה במעשים מיד אחרי הבחירות.
"המטרה של אלקבץ הייתה להרתיח את הרוחות ולהגיע למצבים הקשים, באמצעות אמירות מופרכות, כמו 'לשחרר את הפארק'", אומר עו"ד יאמן מסאלחה. "אבל לי ברור שאין ממה לשחרר אותו, כי הוא לא נכבש"
"זאת פוליטיקה פרופר. אני מכיר את אלקבץ כאדם שיש לו חברים ערבים, ויש לו עסקים עם ערבים. אבל כדי לגרוף קולות הוא ניגן על החליל הזה", אומר עו"ד יאמן מסאלחה, ממשרד א. מסאלחה עורכי דין ונוטריונים, שהגיש לאחרונה תובענה ייצוגית נגד אלקבץ והעירייה, בהמשך להחלטה לסגור את הפארק העירוני בפני ערבים.
"לדעתי, המטרה של אלקבץ הייתה להרתיח את הרוחות ולהגיע למצבים הקשים, באמצעות אמירות מופרכות, כמו 'לשחרר את הפארק'", אומר מסאלחה. "אבל לי ברור שאין ממה לשחרר אותו, כי הוא לא נכבש. האמירות של אלקבץ הגיעו לא פעם לכלל הסתה לאלימות, והכל מתוך רצון לחזק את הכיסא שלו".
כשהסקרים לא מחמיאים הוגים פעולת חירום
עפולה, המכונה גם "בירת העמק" נוסדה ב-1925 וקיבלה מעמד של עיר ב-1972. מבחינה סוציו-אקונומית היא "תקועה" כבר כמה שנים על אשכול 5, הבינוני. השכר החודשי הממוצע בעיר עמד על 7,400 שקל ב-2015. כיום מתגוררים בעפולה 55 אלף תושבים, ומספרם גדל בהתמדה. למרות זאת, קצב הבנייה גדול מהביקוש, וכ-1,000 דירות בעיר עומדות מיותמות.
על פי סקרים שהתפרסמו בשנה שקדמה לבחירות המוניציפליות, לראש העיר המכהן באותה העת, יצחק מירון, היה דווקא סיכוי לא רע להיבחר מחדש.
סקר ממרץ 2018, הראה שבמקרה של מירוץ שבו יתמודדו שלושה מועמדים, צפוי מירון לקבל רוב מוצק של 47%, מול 19% בלבד של אלקבץ. במירוץ זוגי היחס לא היה שונה בהרבה: 49% לראש העיר המכהן, 23% לאלקבץ. הסקר הוזמן על ידי מועמד שלישי, סגן ראש העיר, שלמה מליחי, שביקש לבדוק את האפשרות להתמודד בעצמו מטעם הליכוד.
גם סקרי שביעות הרצון שהזמינה העירייה בשנה שלפני כן, הראו שהתושבים די מרוצים מהכיוון שאליו הולכת עפולה.
האם באמת נהרו ערבים לעפולה בשנים האחרונות? האמת שונה מאוד. חצי שנה לפני הבחירות היו רשומים במחלקת הגבייה בעיר 416 תושבים ערבים, מתוך כ-55 אלף תושבים. "העלייה" במספר הערבים כמעט מגוחכת
אלקבץ, קבלן בניין בעיסוקו, שמשפחתו מחזיקה בכמה חברות נדל"ן, נבחר לראשונה להוביל את העיר בשנת 2005. בשנת 2012 הוא נעצר כחשוד בעבירות שוחד, הפרת אמונים ומרמה. לאחר חקירה שוחרר בתנאים מגבילים, הורחק מהעיר לחודש ימים, ונדרש להפקיד ערבות של 50 אלף שקל. אחרי חודש ימים חזר אלקבץ לתפקידו כראש העירייה. בהמשך, התיק נגדו נסגר מחוסר ראיות.
מירון כיהן כראש עיר בין 1998 ל-2005, אז ביקש לפרוש והמליץ על אלקבץ כמחליפו. ב-2013 חזר מירון לתפקיד, ובקדנציה האחרונה החל לפתח כמה פרויקטים במטרה לשנות את תדמיתה של העיר, ולהפוך אותה מ"ממעצמה גרעינית" (בזכות הפיצוחים המקומיים) מוזנחת בדרך לצפון, למרכז היי-טק, תעשייה ותיירות מקומית.
השאלה האם הצליח בכך שנויה במחלוקת, אבל לפחות כמה מהפרויקטים שהתחיל לקדם, ובראשם הקמת "המרכז ליזמות ולחדשנות" – חממה טכנולוגית במתחם הקאנטרי קלאב, ופארק ההיי-טק ליד רובע יזרעאל, היו אמורים לסייע לו לשכנע את הציבור להפקיד בידיו את ההגה שוב. אלקבץ, פוליטיקאי ותיק ובעל-חושים, הבין ככל הנראה שעליו לחפש מגרש אחר לשחק עליו.
אלקבץ שכר את אחיקם משה-דוד, לשעבר דובר המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל כיועץ אסטרטגי, ומנהל הקמפיין, וכבר במאי 2018, יותר מחצי שנה לפני מועד הבחירות בעפולה, פצח אלקבץ ב"קמפיין הצביון" שהכתיב דיון לאומי ולאומני מכאן ואילך.
קמפיין שבו פיתוחה של העיר, ניקיונה או החינוך של ילדיה חשוב פחות מ"הסכנה האמיתית" הרובצת לפתחה: הערבים שרוצים לפלוש לרחובותיה.
את ההפגזה הראשונה של פוסטים בעלי ניחוח גזעני פתח אלקבץ ב-13 במאי עם הפוסט הבא: "הגעתי אתמול עם פעילים נגד הפיכת עפולה לעיר מעורבת, לשכונה החדשה הנבנית בימים אלו בעפולה עלית, במטרה להציב במקום דגלי ישראל, ולהבהיר לכל מי שחושב אחרת: לא ניתן יד להפיכת עפולה לעיר מעורבת.
"אנו מכבדים את שכנינו הערבים, הכוונה של חלקם לבוא ולהתגורר בעיר היא סכנה דמוגרפית לעיר, ופגיעה בחזונם של בן גוריון ומנחם בגין".
את הפוסט הזה חתם המתמודד אלקבץ בהאשמת הח"כים הערבים "שתוקפים אותי וקוראים לי להימנע מלהתמודד בבחירות".
האם באמת נהרו ערבים לעפולה בשנים האחרונות? האמת שונה מאוד. חצי שנה לפני הבחירות היו רשומים במחלקת הגבייה בעיר 416 תושבים ערבים בלבד, מתוך כ-55 אלף תושבים. "העלייה" במספר הערבים, אליה מתייחס אלקבץ, היא כמעט מגוחכת: מ-300 תושבים ב-2012 למעט יותר מ-400 ב-2018.
אבל המספר הזה לא הרתיע את המתמודד אלקבץ מלהכריז: "300 תושבים בני מיעוטים התיישבו לאורך 93 שנות קיומה של עפולה. והנה בקדנציה האחרונה עוד 100!", כתב באוגוסט שעבר בפוסט, והוסיף "זינוק מטורף של 33 אחוזים".
מאז היבחרו, לא פרסם ראש העיר הנבחר נתונים חדשים באשר למספר הערבים בעיר, על אף בקשות חוזרות ונשנות של נציגי האופוזיציה.
יריביו שבים וטוענים שלאלקבץ יש סיבה טובה להסתיר את הנתונים האלה. לדבריהם, דווקא הקמפיין הנגטיבי, המאיים והגזעני, הוא זה שהגדיל את העניין שמגלים ערבים בעיר, וכריאקציה לפרשת הפארק ולהסתה המתמשכת נגדם החלה לאחרונה תופעה של מעין "רכישה דווקנית" של דירות מצד ערבים.
הפחדה, הפחדה, הפחדה
אלקבץ המשיך להכות בתופי ההפחדה במשך חודשים: "נורה דולקת בוהקת", כתב ביוני בעמוד הפייסבוק שלו. "עפולה בדרך להיות עיר מעורבת בגלל התנהלות מחפירה של ראש עיר בעל אג'נדת שמאל קיצונית, שממשיך לעצום את עיניו.
"אנחנו בדקה ה-90 לפני הפיכה של עפולה לעיר מעורבת. אפשר עדיין לעצור את זה ואני אעשה זאת".
שלושה ימים אחר כך מיקד אלקבץ את המסרים ב"רובע יזרעאל" החדש, שם נמצא גם הבייס שלו. עם או בלי קשר לפופולריות שלו ברובע, חלקים מהשכונה המבוקשת נבנו על ידי חברות קבלניות השייכות לבני משפחתו של אלקבץ.
"רובע יזרעאל", הסמוכה לתחנת הרכבת החדשה של עפולה, מאוכלסת בתושבים שהגיעו מנצרת עילית, חלקם משפרי דיור. אלה תושבים יהודים שמקצתם דווקא מכרו דירות לערבים בנצרת עילית, ובחרו בעפולה. אבל נראה כי מבחינתו של המתמודד לראשות העיר תושבים כאלה הם כר נפלא להפחדות.
"מה שקורה בימים האחרונים ברובע יזרעאל בנושא מכירת הבתים לערבים הוא תוצאה ישירה של התעלמות יצחק מירון מהתופעה של הפיכת עפולה לעיר מעורבת, ואף עידוד הנושא כאשר אמר שערבים ויהודים יכולים לגור יחדיו. עפולה לא תהיה עיר מעורבת!", כתב אלקבץ בפוסט שהעלה ביוני.
נראה כי בסופו של דבר, הקמפיין סביב שכונת "רובע יזרעאל" נשא פירות: תוצאות חמש הקלפיות בשכונה זו הראו שהפער בין שני המועמדים לטובת אלקבץ היה גדול יותר בהשוואה למקומות אחרים, לעתים פי שניים, וסייעו להעניק לו את הניצחון.
גם פעיליו של אלקבץ סייעו להדהד את המסרים של הקמפיין. אורן אקיקוס, העוזר הבכיר לראש העיר, שמתקרא בדף הפייסבוק שלו "מלך הרשמי", כתב בספטמבר: "עפולה עיר מעורבת: תעמולת בחירות או קריאת השכמה? ניתוח מעמיק של העובדות והנתונים חושף תמונה מדאיגה המדירה שינה מעיניהם של תושבים רבים".
חבר המועצה הנבחר איתי כהן, מסיעתו של אלקבץ, הידוע כקולני במיוחד בישיבות המועצה, שיתף במהלך מערכת הבחירות סרטון של ח"כ בצלאל סמוטריץ' שנאם בכנסת למען "עפולה שתישאר יהודית עם רוב יהודי" וכתב "ברוח חוק הלאום, וברוח בן גוריון".
אחד המשתתפים בהפגנה שהתקיימה למען הצביון היהודי בעיר, ונגד אכלוס ערבי בעפולה עילית היה חבר המועצה שלום שלמה. לאחר הבחירות שבהן נבחר שלמה שוב לחבר מועצה, הוא התפטר מהתפקיד הזה שאינו בשכר, ומונה על ידי ראש העיר אלקבץ למנכ"ל העירייה, בכיר משרתי הציבור בעיר, בשכר של קרוב ל- 35,000 ש"ח בחודש.
זאת, למרות הנחיות מבקר המדינה, הוראות דיני ניגודי עניינים (ולאחרונה גם הנחיות שר הפנים עצמו), המחייבים למנות מנכ"ל שהוא איש מקצוע מובהק, ואינו אדם פוליטי או מעורב בפעילות פוליטית. עתירה נגד המינוי הוגשה לבג"ץ על ידי חברי האופוזיציה, והיא תידון בקרוב.
פרשיות מהעבר ופייק ניוז
ימים ספורים לפני הבחירות הבטיח אלקבץ: "בעוד זמן קצר אחשוף כאן פרשה מזעזעת שלאחריה תבינו הכל". באותו ערב פרסם אלקבץ "מסמך מדהים" לדבריו, בסרטון תחת התיוג "התכנית הסודית של מירון נחשפת". מדובר במכתב מ-2014 שבו מביע מירון, ראש העיר דאז הסכמה לספח את היישוב דחי לעפולה.
"תסתכל לתושבים בעיניים", זועק אלקבץ. "מירון מזמין אותם בשם הציונות, ובכך להפוך את עפולה לעיר מעורבת. כפר דחי יהפוך עוד רובע מעפולה: בתי ספר משותפים, גנים משותפים, חברי מועצה מהמגזר כאן במועצת העיר עפולה… זה הזמן לבוא ולהציל את עפולה! עפולה בסכנה!".
בפוסט שהעלה למחרת המשיך אלקבץ להכות בתופים, ופנה לתושבים באזהרה חמורה: "הביאו בני משפחה וחברים, שכנעו חברים לצאת ולהצביע למען שמירה על עפולה יהודית כי עת צרה היא לישראל…. הצילו את עפולה!".
בסביבתו של מירון התקשו שלא לגחך, והניחו בתמימותם שלא רבים יקנו את ההפחדה. הם שגו לחשוב שרוב התושבים ילמדו את העובדות הפשוטות, ואלה מצביעות על כך שסיפור דחי רחוק מלהיות "מדהים": כמה יישובים ערביים בסביבת עפולה שייכים למועצה הזערורית "בוסתן אל מרג'", בהם הכפר דחי, הצמוד להר גבעת המורה, ומונה ב-700 תושבים.
עד הקמת המועצה הקטנה ב-1994, דחי הייתה מסופחת לעפולה וקיבלה שירותים מהעירייה שלה. במשרד הפנים הייתה תכנית לבטל את המועצה הקטנה בגלל קשייה הכלכלים, וזו הוצגה לראש המועצה בישיבה משותפת עם "ועדת החקירה לבדיקת מעמד מוניציפלי וחלוקת הכנסות".
בישיבה זו התבקש ראש העיר מירון להציג את עמדת מועצת עפולה לאפשרות הפירוק, שאמרה כך: "במקרה של פירוק המועצה, היה ותתבקש, תהיה עיריית עפולה מוכנה לשקול בחיוב את קליטת אחד מיישובי המועצה וזאת בתנאים שיסוכמו, ככל שחלופת הפירוק תהיה אקטואלית".
כשנשאל על כך בראיון, הסביר מירון שצעד כזה יתבצע "רק אם תהיה תמיכה לכך במועצת העיר". כמובן שמהלך זה לא כלל מעבר של תושבי הכפר לעיר, וגם לא בתי ספר משותפים. בסופו של דבר המהלך הזה לא יצא לפועל, והמועצה לא פורקה.
שבועיים לפני הבחירות, נושא "הצביון" כבר הפך לסוגיית הדגל בעיר שמתמודדת בימים שבשגרה עם בעיות תכנון, הצפת דיור, מחסור בתעסוקה, אשכול סוציו-אקונומי נמוך ותדמית בעייתית.
בראיון לאתר "עמק ניוז", דיבר אלקבץ על יחס של "ניכור" מצידו של ראש העיר המכהן למשפחתה של שלי דדון, שנרצחה בידי נהג מונית ערבי ב-2014, כשנשאל על כך. הוא גם קבל על "מכרז שלם (בשכונת עפולה עילית, א"ה, א"ז) שבו זכה מגזר מסוים".
גם הסיפור הזה הוא בגדר הגזמה פרועה: כ-50 משפחות ערביות התאגדו להתמודד במכרז, אך המכרז נפסל בגלל פגמים. ההערכות מדברות על כ-20 בעלי קרקעות ערבים בשכונה המאכלסת כ-4,000 תושבים.
כשנשאל המועמד מה המשימה הראשונה שלך כראש עיר, ענה בלי למצמץ: "לאחות את הקרעים".
עשרה ימים לפני הבחירות נדמה היה שהפערים מתחילים להיסגר, והקמפיין הלאומני נושא פירות. סקר של מינה צמח, שפורסם במקומון "ידיעות העמק", הראה על תוצאה קרובה לשוויון: 36% למירון ו-40% לאלקבץ.
כשנשאל על תוצאות הסקר הבהיר אלקבץ שהקרב בעפולה רחוק מלהיות מוניציפלי: "זה מאבק אידאולוגי בין מחנה הימין, מרכז וכן, גם שמאל שפוי, לבין מחנה שבראשו עומד איש שמאל קיצוני בשם יצחק מירון". מירון, עורך דין במקצועו, מזוהה אידיאולוגית עם מפלגת העבודה, נולד וגדל בעפולה, ושירת כקצין בצה"ל.
זעקות השבר בעלות הניחוח הגזעני נמשכו ממש עד לשנייה האחרונה. במעין צעד ברוח "הערבים נעים לקלפיות" משלו, העלה אלקבץ שעות ספורות לפני סגירת הקלפיות סרטון שבו קרא לתושבים: "עוד שלוש שעות לשמור על הבית, עפולה בסכנה! … אנחנו נשמור על עפולה יהודית!".
במועצה, בבית המשפט, מה שבא ליד
תוצאות הבחירות – 48.71% לטובת אלקבץ מול 45.13% לטובתו של מירון (פער של כ-900 קולות) – הבהירו שהלאמת הקמפיין כנראה עשתה את העבודה.
בהתאמה לכך, ונכון לעכשיו, אלקבץ לא מראה שום כוונות לנטוש את האסטרטגיה. "הוא עובד בקמפיין לבחירות הבאות מהרגע שנבחר", טוענת אדרי. אבל בשונה מהזירה הלאומית, שבה לעתים האידאולוגיה מכתיבה את הקמפיין, הרי שאצל אלקבץ נראה שהקמפיין מכתיב אידאולוגיה.
יריביו של אלקבץ טוענים כי הוא ידע היטב שהסיכוי להעביר את גזירת סגירת הפארק לתושבי חוץ הוא קלוש, ואולי משום כך הסכים לרדת מהעץ במהלך הדיון המשפטי, ולהיענות להמלצת בית המשפט ולפתוח את הפארק.
"כל הסיפור של הפארק בעפולה היה הבטחת שווא לבוחרים. כל הבחירות האלה היו סביב 'ציביון' ולקרוא לראש העיר לשעבר 'שמאלני'. אז עכשיו כנראה גם אני שמאלנית, כי כל מי שמתנגד לראש העיר הוא שמאלני בימינו"
גם עורך הדין אבי גולדהאמר, שייצג את העירייה בעתירה נגד סגירת הפארק, נאלץ להודות בראיונות בתקשורת כי סעיף בפקודת העיריות אוסר על גביית דמי כניסה לפארקים העירוניים, ולפיכך הטיעון המשפטי היה רעוע.
אך ההפסד המשפטי על הפארק, ככל הנראה, לא פגע בתדמיתו של אלקבץ. אולי ההפך: הוא סייע לו להתפאר בניסיונותיו לבער את הנגע בעיר, לנוכח רפיסותם של כל השאר. "הכי קל היה לוותר", כתב בפייסבוק יום אחרי שבית המשפט חייב אותו לוותר, "להגיד אי אפשר… ידענו שיתקפו אותנו, אבל פתיחת הפארק לתושבי עפולה בלבד לא הייתה צעד גזעני…. לצערי היו מי שחיפשו מסיבות שלהם, חלקם הקטן גם מתוך עפולה, להכשיל את התכנית".
ההערכה היא כי את הנזק שנעשה לתדמיתה של העיר ולפוטנציאל של חיים בדו-קיום, לא יהיה קל לתקן. "זה מוסיף שמן למדורה, מעכיר את האווירה ופוגע במרקם העדין והרגיש שנוצר כאן", אומר עורך הדין מסאלחה.
"מעניין לראות שכשרוצים לקיים מסע התרמה לבית החולים העמק פונים לחברים מהמגזר הערבי שיתרמו; ובימי חג של המגזר באים לפה אלפי אנשים מהיישובים הערביים ומכניסים מאות אלפי שקלים לעסקים כאן. על זה לא מדברים. המסר הוא 'תן לי את הכסף שלך ותעשיר לי את הקופה, אבל אל תגור לידי. ואל תשחק בפארקים שלי'. והמסר מחלחל להלך המחשבה של תושבי עפולה, בעיקר אצל הדור הצעיר".
למרות החלטת בית המשפט, יש כבר מי שנפגע. לפני שבועיים ניסה עזמי אנדריא מנצרת להיכנס לפארק עם ילדיו, אחרי שערכו קניות בעיר. "לא שמעתי על כל המהומה, והיינו רגילים להיכנס לפארק בלי בעיה. פתאום שני שומרים ביקשו ממני תעודת זהות. לא הבנתי למה. אחרי שסילקו אותנו מהפארק הילדים היו מבולבלים. הם הסתכלו באכזבה על המשחקים ועל הנדנדות ולא הבינו למה הם לא יכולים להיכנס. אנחנו לא נחזור יותר לעפולה לעשות קניות. נקנה במקום אחר".
ומה עם היהודים? תושבים יהודים שהביעו התנגדות פומבית למהלך סיפרו לנו שזכו למטר של נאצות. אחת מהן היא ד' , תומכת ליכוד. "אלקבץ השלה אותנו", היא אומרת. "הוא עשה יותר נזק מתועלת. הרבה ערבים גרים איתנו פה. אז מה ההבדל? למה לא לתת לאנשים מבחוץ להיכנס? כל הסיפור של הפארק בעפולה היה סתם הבטחת שווא לבוחרים. כל הבחירות האלה היו סביב 'ציביון' ולקרוא לראש העיר לשעבר 'שמאלני'. אז עכשיו כנראה גם אני שמאלנית, כי כל מי שמתנגד לראש העיר הוא שמאלני בימינו".
מעיריית עפולה נמסר בתגובה: "אין תגובה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו