לפני חמש שנים הגיעה נורמה באטיז מרטינז לניו יורק מהונדורס לאחר שגל האלימות במדינה סיכן את חיי ילדיה ומשפחתה. המשפחה חצתה את גבול מקסיקו כשהיא סובלת מרעב, קור ותשישות.

אולם המאבק היה רחוק מלהסתיים, גם אחרי שהגיעו לארצות הברית כדי למצוא מקלט. היא לא דיברה את השפה, לא הייתה לה עבודה ולא רישיון נהיגה, ומעל לכול – היא אפילו לא ידעה אילו שאלות צריך לשאול או איך להתחיל.

"התהליך היה מאוד קשה", סיפרה באטיז. "כשמגיעים לארץ הזו, בלי לדבר את השפה, מחמיצים כל כך הרבה מידע. קשה לקבל גישה לסיוע שהעירייה מציעה. את יכולה לפנות עכשיו לכל [השירותים הסוציאליים], אבל את לא יודעת מה את לא יודעת".

"מאוד חשוב", הוסיפה, "שיהיה אדם אחד שתוכלי להישען עליו כדי להצליח לקבל גישה לכל הדברים".

בגדי ילדים וספרים לתרומה (צילום: באדיבות "שותפות השכנים החדשים")

באטיז מצאה את אותו אדם באמצעות "שותפות השכנים החדשים", עמותה המחברת בין משפחות של פליטים ומבקשי מקלט לבין משפחות מקומיות מאזור ניו יורק שלהן ילדים בסביבות אותו הגיל. פעם או פעמיים בשנה מעבירות המשפחות המתנדבות את הבגדים הקטנים על ילדיהן למשפחות שהן מלוות.

פעמים רבות המשפחות המתנדבות הן יותר מרק מקור לביגוד – הן הופכות לפנים ידידותיות בארץ חדשה ומסייעות למהגרים החדשים למצוא את דרכם במערכת

התוכנית מועילה במיוחד למשפחות המגיעות ממקומות בעלי אקלים חם יותר, כפי שציינה באטיז, "קר מדי בניו יורק". פעמים רבות, המשפחות המתנדבות הן יותר מרק מקור לביגוד – הן הופכות לפנים ידידותיות בארץ חדשה ומסייעות למהגרים החדשים למצוא את דרכם במערכת השירותים הסוציאליים ובמערכת בתי הספר הציבוריים.

את "שותפות השכנים החדשים" ייסדה שושנה אקבס לפני כארבע שנים. באביב האחרון קיבל הארגון מעמד של מוסד ללא כוונת רווח פטור ממס, ומאז הצליחה שושנה "לשדך" יותר משפחות מקומיות עם משפחות פליטים, שלאחרונה הגיעו בעיקר מאפגניסטן. לפני השתלטות הטליבאן על המדינה, רוב הפליטים הגיעו מאמריקה הלטינית ומאפריקה.

"זה כמו עבודה מהחלומות", אמרה אקבס בת ה־29 בראיון ל־JTA. "אני פוגשת אנשים מכל העולם ועוזרת לקבל את פניהם בברכה לעיר שאני אוהבת". העניין של אקבס בעבודה עם פליטים החל כשהייתה תלמידה לתואר ראשון באוניברסיטת פנסילבניה, שם התנדבה במסגרת HIAS – האגודה הוותיקה לסיוע למהגרים יהודים.

שושנה אקבס, מייסדת "שותפות השכנים החדשים" (צילום: באדיבות "שותפות השכנים החדשים")

אחרי שחזרה לניו יורק – אקבס גדלה ברובע אפר ווסט סייד, למדה בבית הספר היסודי "בית רבן" ובתיכון סטייבסנט – המשיכה לעבוד עם פליטים ומהגרים במסגרת התנדבותית בבית הכנסת אליו השתייכה.

במהלך עבודתה גילתה אקבס בעיות רבות במערך הקיים לאיסוף בגדים – היותו אנונימי, בלתי יעיל ומבזבז זמן. הבגדים היו נזרקים בערימה במקום להתאים אותם לצרכי המקבלים. בדרך הזו היה קשה לנהל מבצע ולארגן לאן יגיעו התרומות.

אלפי פליטים מגיעים לניו יורק בכל שנה ואינם מצוידים די הצורך בבגדים למזג אוויר קר, במיוחד בבגדי תינוקות וילדים. לדברי אקבס, הגופים שמטפלים בפליטים מקבלים בדרך כלל חוזה למתן סיוע למשך שלושה חודשים בלבד

היא גם גילתה שאלפי פליטים מגיעים לניו יורק בכל שנה ואינם מצוידים די הצורך בבגדים למזג אוויר קר, במיוחד בבגדי תינוקות וילדים. לדברי אקבס, הגופים שמטפלים בפליטים מקבלים בדרך כלל חוזה למתן סיוע למשך שלושה חודשים בלבד ונוהגים להתמקד במשך רוב הזמן הזה במציאת עבודה, דיור ובתי ספר למשפחות החדשות.

את הפתרון לבעיית הביגוד מצאה אקבס במקרה, כשפגשה אישה הרה מאפגניסטן שהגיעה לאחרונה לארצות הברית עם בעלה, מתרגם שעבד בשירות צבא ארה"ב. כדי לסייע להם שאלה אקבס את אחת מחברותיה, שילדה כמה חודשים לפני כן, אם יש לה בגדים ומוצרים אחרים לתינוקות שזה עתה נולדו, שאותם תוכל לתרום. היא נענתה בחיוב.

משפחה אפגנית שנמלטה מאפגניסטן, בכניסה לוושינגטון, 31 באוגוסט 2021 (צילום: AP Photo/Gemunu Amarasinghe)

כעבור שישה חודשים, היו לחברתה של אקבס בגדים נוספים שכבר היו קטנים ממידותיו של תינוקה, והיא העבירה גם אותם. אקבס הבינה עד מהרה כמה נוח לשני הצדדים בשרשרת להיות מחוברים ישירות, בשותפות. כעת היא מבקשת ממשפחות מתנדבות להתחייב לשלוש שנים. שתי האימהות הראשונות הללו עדיין בקשר.

זה היה הצמד הראשון במה שהפך ל"שותפות השכנים החדשים", שיצרה עד כה יותר מ־300 שותפויות וסיפקה יותר מאלף חבילות ביגוד למשפחות פליטים. יש לפחות 200 משפחות מניו יורק ברשימת המתנה לקישור עם משפחות פליטים, שרבות מהן נמצאות בבסיסי צבא ומחכות ליישוב מחדש לאחר שנמלטו מאפגניסטן בקיץ האחרון.

בערך באותו הזמן, התפטרה אקבס מעבודה בהוראת כתיבה באוניברסיטת קולומביה, שם סיימה תואר שני באומנות, כדי לעבור למשרה מלאה בעבודתה כמנהלת הראשית של "שותפות השכנים החדשים". "אנחנו בהחלט מנסים לגדול בצורה בת־קיימא ואחראית ככל האפשר", אמרה אקבס.

המתנדבים יודעים אם המשפחה שהם מלווים היא מוסלמית דתית, ועל כן תעדיף בגדים צנועים יותר. הם גם יודעים אם מדובר באם יחידנית, כדי שלא לתרום, למשל, אוברול לתינוק שכתוב עליו "אבא שלי אוהב אותי"

השירות, כך הסבירה, תלוי בהיכרות טובה עם משפחות הפליטים כדי לענות בצורה הטובה ביותר על צרכיהן. המתנדבים יודעים, למשל, אם המשפחה שהם מלווים היא מוסלמית דתית, ועל כן תעדיף בגדים צנועים יותר. הם גם יודעים אם מדובר במשפחה שבראשה אם יחידנית, כדי שלא לתרום, למשל, אוברול לתינוק שכתוב עליו "אבא שלי אוהב אותי".

ילדים אפגנים משחקים באבנים במחנה פליטים בניו ג'רזי, 27 בספטמבר 2021 (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)

לפי שעה, בנוסף לאקבס, יש בארגון עוד שלושה חברי צוות – כולם פליטים ומשתתפים בתוכנית בעצמם. אקבס מאמינה בכל לבה שלחינוכה היהודי יש חלק בייסוד העמותה. היא חשה חובה לקדם בברכה זרים. "אני חושבת שאם הייתי צריכה להצביע על המקום שממנו באה הרבה מן [העשייה הקהילתית] הזו, זה ממה שעשינו בבית רבן", אמרה.

"כעם, נאלצנו להימלט פעמים רבות מאוד", הוסיפה. "זה משהו שאנחנו מכירים היטב ויודעים כמה זה קשה". את התועלת מפיקים שני הצדדים. בשביל רנה ראשל, אם מקומית, אחד הזיכרונות הטובים ביותר שלה מסגר הקורונה באביב 2020 היה ביקורה אצל האם שנבחרה ללוות, שהגיעה מקירגיזסטן.

ראשל נסעה במכוניתה מביתה באפר ווסט סייד לברוקלין כדי למסור חבילת בגדים וספרים, ולהתעדכן בשיחה בחצר הקדמית. "פשוט לראות פנים מוכרות ולקיים את הקשר מהסוג שהיה בינינו, היה ממש נחמד", היא סיפרה. "זה כל כך מרחיב את הקהילה שלי".

הולי שכטר, משתתפת מקומית נוספת וחברה בהנהלת הארגון, מסכימה איתה. "ניו יורק היא אחד המקומות המוזרים האלה שהם גדולים כל כך, אבל יכולים גם להיות קטנים כל כך", אמרה. "[השותפות] הזו גורמת איכשהו להרגיש שהיא קצת קטנה יותר, או קצת יותר מזמינה לאנשים חדשים כאן".

מהגרים בטקסס לאחר שחצו את הגבול ממקסיקו לארצות הברית, 23 במרץ 2021 (צילום: Julio Cortez, AP)

"המשפחות [המקומיות] האלה נמצאות כאן, משתפות איתי פעולה, שואלות אותי מה הילדים צריכים, מה שלומם, אם הן יכולות לעזור בהשגחה על הילדים או ברכישת חיסונים", אמרה באטיז. המשפחה שלה גם עזרה לה למצוא מסגרת ללימוד אנגלית.

"הידיעה שיש משפחה מאחוריך בתהליך הקליטה הקשה מוסיפה ערך עצום", היא אומרת. "זה הרבה יותר משמעותי מללכת לגוף קליטה ולקבל פריטי לבוש אנונימיים"

עם "שותפות השכנים החדשים" מקווה אקבס להתרחק מהתפיסה הישנה של מתן צדקה – שפעמים רבות נעשית כתרומה חד־פעמית, בלתי אישית – לעבר מערכת קהילתית של שיתוף ותמיכה. "הידיעה שיש משפחה מאחוריך בתהליך הקליטה הקשה מוסיפה ערך עצום", היא אומרת. "זה הרבה יותר משמעותי מללכת לגוף קליטה ולקבל פריטי לבוש אנונימיים שנתרמו".

באטיז זכתה לאחרונה במעמד של מהגרת חוקית בארצות הברית. היא חשה הקלה לאחר כל כך הרבה שנים של חוסר ודאות וחוסר ביטחון. היא מקווה לעבור בסופו של דבר עם משפחתה מהעיר למקום שבו תוכל לקנות בית, ממש כמו הבית שהותירה מאחוריה בהונדורס.

בינתיים, היא חוסכת כדי לרכוש השכלה לילדיה, ומתרגלת לחורפים בניו יורק. 18 חבילות הביגוד שקיבלה מהמשפחה המלווה שלה, מאז שקישרו ביניהן ביולי 2020, מסייעות לה מאוד לעשות זאת.

"לפי המקורות היהודיים, מלמדים אותנו לעיתים קרובות שמתן בסתר הוא צורת הנתינה הנעלה ביותר", אמרה אקבס. "אבל אני חושבת שיש גם מקום לנתינה שאינה בסתר, ששומרת על כבודם של כל חברי הקהילה. והייתי רוצה לחשוב שהתוכנית שלנו עושה את זה".