בנימין (פואד) בן-אליעזר ב-2014 (צילום: פלאש90)
פלאש90

פס"ד העליון בפרשת השוחד של בן-אליעזר הוא מסר ישיר ליועמ"ש בעניין נתניהו

בית המשפט העליון החמיר את עונשו של אברהם נניקשווילי, שהורשע במתן שוחד לפואד בן-אליעזר ז"ל, וקבע כי עבירת השוחד מתקיימת גם אם המתת ניתנה על רקע חברי ● בנוסף, קבע השופט ניל הנדל כי הענישה על עבירות של שחיתות שלטונית חייבת להיות מחמירה ● המסר מיועד למנדלבליט, למקרה שהוא שוקל להתקפל בימיו האחרונים ולחתום עם נתניהו על עסקת טיעון נוחה ● פרשנות

פסק דינו של בית המשפט העליון מיום חמישי האחרון בערעורו של אברהם נניקשווילי, שהורשע במתן שוחד לפואד בן-אליעזר המנוח, איננו מהווה מסר לשופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, שישובו מחר בכוחות מחודשים לשמוע עדים במשפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.

אך פסק הדין הוא מסר ישיר ליועץ המשפטי לממשלה היוצא אביחי מנדלבליט, שלא יעז להתקפל בפני נתניהו בימיו האחרונים בתפקיד, ולהציע לו עסקת טיעון מהחלומות – ככל שמו"מ בין הצדדים אכן מתקיים במחשכים.

פסק הדין הוא מסר ישיר ליועמ"ש היוצא מנדלבליט, שלא יעז להתקפל בפני נתניהו בימיו האחרונים בתפקיד, ולהציע לו עסקת טיעון מהחלומות – ככל שמו"מ בין הצדדים אכן מתקיים במחשכים

לתשדורת שניסח השופט ניל הנדל, ושאמורה להיקלט בלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה, יש שני חלקים:

האחד, כי עבירת השוחד מתקיימת גם אם טובת ההנאה שנותן בעל הממון המשחד את עובד הציבור נעשית על רקע חברי – ואפילו אם הרקע החברי, ולא התועלתני, הוא הדומיננטי ביחסים שבין השניים. השני, כי הענישה על עבירות של שחיתות שלטונית היא ענישה מחמירה, וחייבת לכלול רכיב של מאסר בפועל לתקופה משמעותית.

אין לדעת האם באמת מתקיים מו"מ בין סנגוריו של נתניהו לבין אנשי הפרקליטות ולשכת היועץ לסגירת כלל תיקיו בהסדר טיעון. אם מגעים כאלה אכן מתקיימים, הם נעשים מתחת לרדאר הציבורי ובאופן חריג אינם דולפים. לכן, מדובר בשלב הנוכחי בספקולציה בלבד.

אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו ב-2015 (צילום: Gali Tibbon/Pool Photo via AP)
אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו ב-2015 (צילום: Gali Tibbon/Pool Photo via AP)

עם זאת, אם אכן מתבשלת עסקה, צריך להודות שכל התנאים בשלים לחתימתה: נתניהו יודע ששלושת השבועות הקרובים הם ימיו האחרונים של מנדלבליט בתפקיד היועמ"ש. ללשכת היועץ לא ייכנס אדם שיהיה פרטנר נוח יותר מבחינת נתניהו לחתימת הסדר הכולל ויתורים משמעותיים. לא בשלב הביניים, אז ישמש פרקליט המדינה עמית איסמן כממלא-מקום היועץ, ולא לאחר שייבחר יועץ חדש.

מנדלבליט בחר לסיים את כהונתו ברצף של החלטות המשדרות כולן התקפלות בפני השררה הפוליטית – הסדר הטיעון עם ח"כ אריה דרעי; הסדר הטיעון עם ח"כ חיים כץ; וההחלטה המתקרבת בעניינו של ח"כ יעקב ליצמן. את מנת הביקורת הציבורית המתבקשת, היועץ כבר ספג. עסקת טיעון עם נתניהו לא תשנה מן היסוד את המשוב שהוא סופג מהציבור, אלא רק תוסיף שכבה נוספת של אכזבה מגישתו הנרפית.

אם אמנם ייחתם הסדר, אפשר יהיה לראות בדיעבד גם את התנהלותו של נתניהו בזירה הפוליטית והציבורית כתואמת את האינטרסים המשפטיים שלו.

העובדה שנתניהו ממשיך לנצח על ההתפרעות הפוליטית של תומכיו, בתוך הכנסת ומחוצה לה, שנראית כמתקפה מתמשכת על כלל המוסדות הדמוקרטיים והממלכתיים במדינה, עשויה להיתפס כעוד קלף מיקוח במו"מ להסדר טיעון, מעין הפגנת כוח שממחישה את הנזק שהוא מסוגל עדיין לעולל, ושייפסק באחת אם רק יקבל את הוויתורים הנדרשים.

העובדה שנתניהו ממשיך לנצח על ההתפרעות הפוליטית של תומכיו, שנראית כמתקפה מתמשכת על כלל המוסדות הדמוקרטיים והממלכתיים במדינה, עשויה להיתפס כעוד קלף מיקוח במו"מ להסדר טיעון

על הרקע הזה, מצא לנכון בית המשפט העליון לפרסם כעת את פסק הדין בעניין נניקשווילי. מדובר בספיח של פרשת השחיתות שנקשרה בשמו של בן-אליעזר. משפטו של בן-אליעזר נגדע סמוך לתחילתו נוכח מותו, אך בעניינם של יתר הנאשמים בתיק היה צורך להגיע להכרעה משפטית – לאחר משפט מלא או בהסדר טיעון.

בנימין (פואד) בן-אליעזר ב-2014 (צילום: יעקב נאומי/פלאש90)
בנימין (פואד) בן-אליעזר ב-2014 (צילום: יעקב נאומי/פלאש90)

נניקשווילי הוא איש עסקים בתחומי האנרגיה והנדל"ן ובעל מניות בחברת מנופים פיננסיים לישראל ובחברת שמן משאבי נפט וגז. הקשר בינו לבין בן-אליעזר החל בתקופה שבה שימש האחרון שר התשתיות הלאומיות, והתפתח מהתחום המקצועי לחברות אישית. אלא שחברות זו הייתה משולבת כל העת באינטרסים כלכליים הדדיים.

בשנת 2011 פנה בן-אליעזר לנניקשווילי וביקש ממנו סכום של 400 אלף דולר (שווה ערך ל-1.49 מיליון ש"ח). נניקשווילי נעתר לבקשה, ועל מנת להסוות את תשלום השוחד, נחתם בין השניים הסכם שנראה כמו הסכם למתן הלוואה, לצורך רכישת מגרש בנס ציונה. בהסכם נרשם כי נניקשווילי יעמיד לטובת בן-אליעזר הלוואה בסכום האמור, בכפוף לרישום הערת אזהרה בטאבו לטובת נניקשווילי.

עוד נקבע ב"הסכם ההלוואה" כי שיעור הריבית על ההלוואה יעמוד על 0%. מועד הפירעון נקבע לשישה חודשים מחתימת ההסכם, או מוקדם יותר, אם המגרש בנס-ציונה יימכר. הכסף עצמו הועבר מחשבון של נניקשווילי בבנק בשווייץ לחשבונו של בן-אליעזר בישראל.

אלא שמאוחר יותר גילתה המשטרה כי בעת חתימת ההסכם המגרש בנס-ציונה כבר נמכר, ואילו הכסף שימש את בן-אליעזר לרכישת בית מפואר ביפו. בן-אליעזר גם לא טרח לרשום בטאבו הערת אזהרה לטובת נניקשווילי כפי שנקבע בהסכם, ואף לא טרח להחזיר את ה"הלוואה" במועד שנקבע. נניקשווילי, מצידו, לא השמיע דרישה כלשהי לקבלת ההחזר.

מאוחר יותר גילתה המשטרה כי בעת חתימת ההסכם המגרש בנס-ציונה כבר נמכר, ואילו הכסף שימש את בן-אליעזר לרכישת בית מפואר ביפו. בן-אליעזר גם לא טרח לרשום בטאבו הערת אזהרה לטובת נניקשווילי

בן-אליעזר לא רק קיבל מנניקשווילי – הוא גם נתן. לאיש העסקים היה סכסוך בעניין שומת מס הנוגעת לשנת 2005 והוא ביקש מבן-אליעזר למסור לבית המשפט תצהיר עדות מטעמו, על מנת לתמוך בטענה כי מרכז חייו אינו בישראל, ולכן אינו חב במס ביחס לאותה שנה. לא מדובר בסכומים זניחים: רשות המסים דרשה ממנו לשלם סכום של יותר מ-300 מיליון שקל.

איש העסקים אברהם נניקשווילי בבית המשפט בפברואר 2016 (צילום: פלאש90)
איש העסקים אברהם נניקשווילי בבית המשפט בפברואר 2016 (צילום: פלאש90)

בן-אליעזר מסר תצהיר כזה בשנת 2013 ואף הגיע לבית המשפט בינואר 2014 כדי להעיד על תצהירו. באותו מעמד הוא נשאל האם קיבל סיוע כלשהו מנניקשווילי, אך איכשהו נמנע מלציין את סכום הכסף העצום שקיבל.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב בני שגיא הרשיע את נניקשווילי באוגוסט 2019 בעבירות של מתן שוחד והלבנת הון, וגזר עליו 14 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך מיליון שקל. שני הצדדים ערערו על העונש, הנאשם במטרה להקל והפרקליטות במטרה להחמיר.

סנגוריו של נניקשווילי טענו כי הסיוע הכספי לבן-אליעזר ניתן על רקע יחסי החברות ביניהם ולא בשל אינטרסים כלכליים, ולכן לא מדובר בשוחד. הם הוסיפו כי במועד מתן ה"הלוואה", נניקשווילי כלל לא יכול היה לצפות את הצורך העתידי בעדותו של בן-אליעזר לטובתו, נוכח מצבו הרפואי של איש הציבור, ולכן לא התגבשה אצלו המחשבה הפלילית הנדרשת לעבירת השוחד.

אלא שהן בית המשפט המחוזי והן העליון דחו את הטענה שנניקשווילי לא העריך שיצטרך את סיועו של בן-אליעזר בתחום המס, בעת שנתן לו את כספי השוחד. אך חשוב מכך: השופט הנדל מסכים לאפיון הקשר בין נניקשווילי לבן-אליעזר כקשר שההיבט החברי בו היה ההיבט הדומיננטי, אך הדבר אינו משנה את המסקנה כי האינטרסים התועלתניים שבקשר מגבשים את עבירת השוחד.

השופט הנדל מסכים לאפיון הקשר בין נניקשווילי לבן-אליעזר כקשר שההיבט החברי בו היה ההיבט הדומיננטי, אך הדבר אינו משנה את המסקנה כי האינטרסים התועלתניים שבקשר מגבשים את עבירת השוחד

"התרשמתי כי נניקשווילי חש קרבה ודאגה לבן-אליעזר", כתב הנדל, "כי בין השניים נרקם קשר הדוק, אולם בחינת מכלול הנתונים אינה מאפשרת להגדיר את הקשר ביניהם כחברות נפש אמיצה. די בכך כדי להבין כי המניע החברי לא היה המניע היחיד אשר עמד במוקד העברת הכספים, אלא כי המערער פעל ממניע מעורב של יחסי ידידות לצד מניע כלכלי".

שופט בית המשפט העליון ניל הנדל בדיון על העתירות נגד החסינות שהוענקה לכץ בכנסת הקודמת. 3 בספטמבר 2020 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)
שופט בית המשפט העליון ניל הנדל בדיון על העתירות נגד החסינות שהוענקה לכץ בכנסת הקודמת. 3 בספטמבר 2020 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

כדי להמחיש את הדבר, הנדל פונה למעין ניתוח פילוסופי של נפש האדם:

"אדם ייצור מורכב הוא. הוא בעל מניעים, כוונות ומטרות שונות. המשפט הפלילי מכיר במורכבותו של האדם. ייתכן שהוא מתלבט הרבה לפני ביצוע המעשה, אך משנעשה, המעשה הפלילי מיוחס לו. כך גם במחשבה הפלילית. השאלה אינה מה כל המניעים, המטרות והסיבות שגרמו למעשה. השאלה שיש לענות עליה היא האם מתקיימים יסודות העבירה, לרבות הנסיבות והמחשבה הפלילית כהגדרתה בחוק העונשין.

"אף אם המניע החברי הוא הזרז לנתינה, וללא מניע זה המתת לא הייתה מועברת לעובד הציבור, נאשם כזה אינו יוצא בהכרח מגדר האחריות הפלילית. יכול להיות שאדם רוצה לתת כסף לעובד ציבור, ולעזור לו מתוך מניע חברי, אך אם הוא מקיים את כל רכיבי העבירה של מתן שוחד ואת המחשבה הפלילית הנדרשת, כי אז בוצעה עבירה פלילית. השאלה של דומיננטיות המניע החברי או 'האחוז' שלו אינה מכריעה לגבי האחריות הפלילית".

אלה הם דברים חשובים, אפילו דרמטיים, ביחס ליישומה של עבירת השוחד על מצב של מתן טובות הנאה בין מי שנטען לגביהם כי הם חברים קרובים. לא זו בלבד שבית המשפט העליון דוחק לקרן זווית את חשיבותה של אותה חברות, אלא שהוא מוסיף וקובע כי אפילו אם ייקבע שהיעדרה של החברות היה מונע את נתינת טובות ההנאה – עדיין מדובר בשוחד.

גם באשר לרמת הענישה, בית המשפט העליון מעביר מסר חד-משמעי – הן ברטוריקה והן בשורה התחתונה: תקופת מאסרו של נניקשווילי, שנקבעה במחוזי על 14 חודשים, הוארכה בעליון באופן משמעותי ל-21 חודשי מאסר בפועל.

"הדבר לא ייחשב לתגלית אם נאמר כי עבירת השוחד דורשת ענישה מחמירה", כתב הנדל. "במלחמה הקשה נגד שחיתות שלטונית, דרך המלך היא עונש מאסר כאמצעי הענישה ההולם והראוי. אין להתעלם ממגמת ההחמרה בעבירה זו".

"הדבר לא ייחשב לתגלית אם נאמר כי עבירת השוחד דורשת ענישה מחמירה. במלחמה הקשה נגד שחיתות שלטונית, דרך המלך היא עונש מאסר כאמצעי הענישה ההולם והראוי. אין להתעלם ממגמת ההחמרה בעבירה זו"

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
מנדלבליט נפגש עם ביבי מעל 100 פעם, כשביבי כבר נחקר. בלי תיעוד, בלי עדים. זאת אומרת, בלי תיעוד מהצד של מנדלבליט. אבל (ניחוש שלי) תיעוד מלא מהצד של ביבי. לא הפעם הראשונה שזה קורה (אבי גבא... המשך קריאה

מנדלבליט נפגש עם ביבי מעל 100 פעם, כשביבי כבר נחקר. בלי תיעוד, בלי עדים. זאת אומרת, בלי תיעוד מהצד של מנדלבליט. אבל (ניחוש שלי) תיעוד מלא מהצד של ביבי. לא הפעם הראשונה שזה קורה (אבי גבאי ודיוני קואליציה, זוכרים?). מרגע זה ואילך מנדלבליט הוא ביץ׳ של ביבי. כל השיקולים המשפטיים/ציבוריים/חוקתיים הם כלום ושום דבר. כשביבי מראה למנדלבליט סרטונים של הפגישה הראשונה שלהם, והפגישה ה 80 שלהם. מרגע זה אין צוללות, אין מניות, אין מתווה הגז, אין שוחד בתיק 1000 (!), מאחדים תיקים (!) ואני רוצה להתעקב על זה רגע – אם לא מאחדים את תיק 1000 עם התיקים האחרים, ביבי היום בכלא. זאת המתנה הכי גדולה שמנדלבליט העניק לביבי. עם אפס הגיון משפטי. אפס הגיון כלשהו, מלבד לקנות שנים של עיקובי/שיבושי חקירה. בתיקים הגדולים באמת – הצוללות והמניות. השיקולים השולטים אצל מנדלבליט הם יותר מסרטי הסנדק מאשר מהפקולטה למשפטים

עוד 1,296 מילים ו-2 תגובות
סגירה