התקופה כאוטית, לא המדיניות

"בהלת האומיקרון והביקורת הציבורית", צילום מסך מערוץ 12
"בהלת האומיקרון והביקורת הציבורית", צילום מסך מערוץ 12

"להביא את מירב המידע לציבור על מנת שיוכל לקבל החלטות מושכלות על חייו" – כך הגדיר שירות השידור הבריטי את תפקידו ככלי תקשורת ציבורי במדינה דמוקרטית.

ובכן מה תפקידה של התקשורת בכלל, ובישראל בפרט, בעת חירום? במדינה הנתונה להתפרצות מגפה בריאותית, או מלחמה, או איום בלתי צפוי על שגרת חייה ואולי על קיומה?

"להביא את מירב המידע לציבור על מנת שיוכל לקבל החלטות מושכלות על חייו" – כך הגדיר שירות השידור הבריטי את תפקידו ככלי תקשורת ציבורי במדינה דמוקרטית

התפרצויות הקורונה והצורך להתמודד יומיום עם שינויי הווריאנטים, כמות ההדבקות, היקף החולים הקשים והתמותה, מעלה את השאלה התפקודית מול עוד מערכות במדינה חוץ מתפקודה של הממשלה.
כלי התקשורת למשל.
מתווכי המידע לציבור.

דומה שמרבית הפרשנים מתחומי תקשורת שונים – פוליטי, מדיני , כלכלי, חוץ וביטחון, חינוך ורווחה ותיירות, אימצו את עמדת המוכיח בשער. כולם הפכו למומחי קורונה וניהול משק תחת מגפה. אתה צופה בניסיון למתוח יומיום ביקורת על החלטות הממשלה, בדרישה להחלטות קבועות ובלתי משתנות. זאת  למרות שהנגיף משתנה יומיום, והצורך לשנות החלטות הוא אינהרנטי בדינמיקת המאבק הזה. אבל הם בשלהם. החליטו במועצת חכמי המדיה שאפשר לנהל את המאבק אחרת, בקביעות ויציבות והנחיות מדויקות לכל יום ולכל בית ספר.

למרות שאנחנו חיים בעידן של עודף מידע, דווקא מול הקורונה יש חוסר מידע עצום. מדענים וחברות מחקר ברחבי העולם כולו מתחבטים מול הפתרונות הנדרשים למנוע את המחלה, לזהות את סימניה ותהפוכותיה ולטפל בחולים עצמם/ן.

חברות התרופות החזקות בעולם, בעלות הידע, המעבדות ואנשי הפיתוח והמחקר הטובים בעולם, עוסקות יומיום במחקר ופיתוח כדי למצוא חיסון לגל הדלתא, האומיקרון, ותרופות שונות ומגוונות כדי לאפשר לעולם להמשיך את חייו למרות המגפה.

המצב בעצם דומה למלחמת עולם שנפתחה במפתיע על כלל האנושות.
מהו אם כן תפקידם של עיתונאים ופרשנים בתקופה כזו?

הפרשנים הפכו מומחי קורונה וניהול משק תחת מגפה. יומיום נמתחת ביקורת על החלטות הממשלה, בדרישה להחלטות קבועות ובלתי משתנות, למרות שהנגיף משתנה יומיום

ערב ערב מול מהדורות החדשות נראה שתחרות הכותרות סביב המילים: בלבול, כאוס, מחדל, משבר, בלגן, היא המובילה את הדיווחים.

פרשנית מדינית ממליצה לממשלה ורה"מ מה "צריך לעשות" מיד כאן ועכשיו, כתב חוץ מביא מספר דוגמאות ממדינות אחרות ומיד מקנח בשאלה צינית כלפי שרי ממשלת ישראל. כאילו רק לו ברור לגמרי מה "חייבים לעשות" בישראל .

פרשנית כלכלית עולה על כולם בהרמת קולה באולפן ועוד לפני שהממונה על בריאות הציבור עולה לשידור היא, המומחית מטעם עצמה, כבר מסבירה לציבור איך להיאבק באומיקרון ובשינויים התכופים במוטציות השונות כשהיא "יודעת" כמובן איך לנהל את משק המדינה, את האוצר, את התקציב ואת העתיד.

כתבי החינוך כבר דורשים ששרת החינוך תתפטר. כי ברור שמי שיחליף אותה (איש לא יודע מיהו כמובן) הוא מומחה מספר אחת בעולם לניהול מערכות חינוך בעידן של מגפת הקורונה.

"כאוס במערכת החינוך", צילום מסך מערוץ 12
"כאוס במערכת החינוך", צילום מסך מערוץ 12

התקשורת הישראלית יצאה למעשה מדעתה. שכחה את תפקידה בדמוקרטיה. לרבים מהדוברים אין מושג ירוק איך להיאבק בדרך שונה במגפה, לעומת ההנחיות של הממשלה. אבל המוטיב המוביל הוא "להכניס" לשרים, להראות להם מי כאן משפיע ומי כאן אומר את המילה האחרונה.

התקשורת הישראלית יצאה למעשה מדעתה. שכחה את תפקידה בדמוקרטיה. לרבים מהדוברים אין מושג ירוק איך להיאבק בדרך שונה במגפה, לעומת ההנחיות של הממשלה. אבל המוטיב המוביל הוא "להכניס" לשרים

בתחנות רדיו שונות הזלזול, הציניות ונחרות הבוז עולים על גדותיהם.
אלא שמול כל אלה ניצבים הורים מתוסכלים, בעלי עסקים בקשיים, ילדים מותשים וזקנים החוששים לחייהם, חיילים ושוטרים, ציבור רחב אובד עצות, לא רק בגלל המחלה המשוגעת, לא רק בגלל הנחיות משתנות של הממשלה, אלה בגלל שטיפת המוח העיתונאית שאין בה שום דבר שעוזר לחיי האזרח. לא ניסיון להבין וללמוד את המחלה, לא ניסיון להבהיר את ההנחיות במקומות שונים ואירועים מורכבים, ולא דיווח הוגן המביא מידע רציני עובדתי על מנת שהציבור יוכל לקבל החלטות מושכלות על חייו.

הרי איך מתקבלות ההחלטות בחיינו? איך אנחנו מחליטים היכן לרכוש דירה, איפה ללמוד, מה לקנות ולעיתים גם מה לדעת ולחשוב? נאום של שר או רה"מ,  דיווח עיתונאי על המצב ולמחרת אנחנו יוצאים מהבית אל המציאות.
זה המידע שיש לנו.
שני מקורות.
הממשלה והעיתונות.

לרוב האזרחים אין שום אפשרות או כלים אחרים לאסוף מידע על מצב החירום בו נמצאת המדינה. אלא שהכלי התקשורתי עובד, כך נראה, נגד הכלי הראשון, הממשלתי, ונגד חיי האזרחים. נדמה שבבועה התקשורתית יש רק עניין אחד חשוב – מי אמר על מי מה וכמה צופים או גולשים צפו בזה.

מהדורות שלמות של תכניות עוסקות בתפל, ממחזרות אמירה או גיהוק, עוד  שביב רכילות מישיבת ממשלה, ונדמה שהן נהנות לתקוף, לבקר ולמרר את חיי הממשלה. קשה למצוא עיתונאי העוסק בשאלה כיצד לסייע לציבור הרחב לעבור את התקופה הכאוטית.

מהדורות שלמות עוסקות בתפל, ממחזרות אמירה, גיהוק, שביב רכילות מישיבת ממשלה, ונדמה שנהנות לתקוף ולמרר את חיי הממשלה. קשה למצוא עיתונאי העוסק בשאלה כיצד לסייע לציבור

התקופה הרי כאוטית לא רק בגלל הנחיות משתנות של הממשלה, שמנסה לטעות ולתעות במציאות משונה ומשתנה. היא כאוטית כי הנגיף הוא כאוטי. לא ידוע לא מוכר. התנהגותו טרם נחקרה עד הסוף והחיסונים והתרופות עוד לא נתנו מענה לכל הוואריאנטים.

הגיע הזמן לנסות תקשורת אחרת. כזו ששואלת מה היא יכולה לתרום ולסייע בעת חירום.

תקשורת חוקרת ומדווחת, אבל לא רק על בלבול, כאוס ומחדלים אלא על אפשרויות, עובדות, פתרונות. תקשורת שלומדת את המציאות הכאוטית ומנסה לעשות בה סדר. מנסה לתת מענה לציבור מכוח יכולתה להגיע למוקדי קבלת ההחלטות. יכולתה לאסוף מידע ממגוון מוקדי ידע ומחקר.

עיתונאים לא אמורים להחליף את מומחי הרפואה ובריאות הציבור, לא אמורים לתת הנחיות התנהגות לנדבקים מחלימים, או חולים. גם לא לשרי הממשלה. עיתונאים לא אמורים לנהל את המשבר במקום הממשלה.

עיתונאים לא אמורים לחלק ציונים ולשפוט יומיום את החלטות הממשלה, המומחים והשרים. בוודאי לא עיתונאים שליוו את תקופת הסגרים וקריסת העסקים של נתניהו בהנהון יומיומי במסיבות העיתונאים המושתקות שלו.

התקופה הרי כאוטית לא רק בגלל הנחיות משתנות של הממשלה, שמנסה לטעות ולתעות במציאות משתנה. היא כאוטית כי הנגיף כאוטי, והחיסונים והתרופות עוד לא נתנו מענה לכל הוואריאנטים

עיתונאים אמורים לאסוף מידע, להצליב אותו, לבדוק אותו, לדווח ולהגיש אותו לציבור כדי שיוכל לנהל את חייו, לא רק ללגלג על מי שמנסה לנהל מדינה מוכת מגפה בעידן של חוסר ודאות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 914 מילים
כל הזמן // שבת, 29 בינואר 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

לשכת נתניהו: הטענה שהציע את מערכת פגסוס עבור הישגים מדיניים שקרית

בתחקיר נטען שבן סלמאן התקשר לנתניהו וכי ישראל קיבלה אישור טיסה מעל סעודיה עבור התרת השימוש בפגסוס ● זוהר: אם מישהו בליכוד מקיים שיחות עם איילת שקד הוא טועה ● השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים: לא נחכה לאישור בנט כדי להקים מדינה ● ישראל חתמה על הסכם לרכישת חיסונים של Novavax ● פרשת אהוביה סנדק: תוגברה האבטחה סביב ראשת מח״ש קרן בר מנחם

עוד 24 עדכונים

גם זקנים מנסים להתחדש ולהתרענן

"איזו ירידה!", אמרה לי לפני שנים עיתונאית מתחילה, בת עשרים ומשהו, בהקשר לקולגה ותיק שהיה בעבר מבכירי העורכים בעיתון. בשנים האחרונות לפני פרישתו לגמלאות הוא המיר את העריכה בכתיבת מדור שבועי, חכם וגם משעשע ובעל איכויות ספרותיות. "לא, זאת בכלל לא ירידה" הגבתי, והבחורה הופתעה מתגובתי. ספק אם יכולה הייתה לרדת לסוף דעתי.

"איזו ירידה!", אמרה לי לפני שנים עיתונאית מתחילה, בת עשרים ומשהו, בקשר לקולגה ותיק שהיה בעבר מבכירי העורכים בעיתון. בשנים האחרונות לפני פרישתו לגמלאות הוא המיר את העריכה בכתיבת מדור שבועי

עולמם של מזדקנים סמוי בדרך-כלל מעיניים צעירות. הצלחה נמדדת בעיניהם, מן הסתם, בתארים, בעמדות כוח ובמיקום גבוה בהיררכיה. אותה צעירה עדיין לא חוותה תחושות של שחיקה ומיצוי. היא וודאי לא מכירה את התחושה המדכדכת שאתה ממחזר את עצמך, שחדלת מזמן להתחדש ואתה עושה שוב ושוב עוד מאותו דבר.

המשפטנית המנוחה פרופסור רות בן-ישראל הורישה לנו דוגמה מופתית ואמיצה של התמודדות עם אותה תחושה. היא הייתה, בין השאר, דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב וגם כלת פרס ישראל לחקר המשפט.

לפני כשנה הלכה לעולמה כמעט בת 89. עם פרישתה לגמלאות בשנת 2000 הייתה לפרופסור אמריטוס בפקולטה. בשנת 2005, בגיל 74, פרשה לחלוטין מכל עיסוק במשפטים ופנתה לציור ממוחשב של סיפורי המקרא. בשנים הבאות פרסמה ספרים, הציגה בתערוכות. בפרק האחרון בחייה עסקה גם בריקוד (במסגרת להקת קשישות), במוזיקה ובכתיבת שירה.

וכך היא הסבירה את ההסבה המקצועית הקיצונית:

"הרגשתי צורך עז להתחדש, להתרענן, ולהגשים את עצמי בדרך חדשה ושונה".

לתפנית החדה בחייה התלווה (כצפוי) קושי רגשי הכרוך, כדבריה, בוויתור על מעמדה כדמות מובילה במקצועה הקודם ובמעבר לתחתית הסולם בעיסוקה החדש. היא שקלה את היתרון שבהתחדשות – מול החיסרון שבהתחלה מחדש.

"הכף נטתה בבירור אל עבר היתרון, כתבה. הסיכוי להתרעננות ולהנאה שבלימוד ובהתבטאות בתחום חדש, גברו על החשש מאובדן היוקרה המעמדית".

עולמם של מזדקנים סמוי בדרך-כלל מעיניים צעירות. אותה צעירה עדיין לא חוותה תחושות שחיקה ומיצוי. היא וודאי לא מכירה את התחושה המדכדכת שאתה ממחזר את עצמך

בודדים עושים בזקנתם תפנית כה חדה, הסבה מקצועית של 180 מעלות. אבל לא מעטים מצליחים להתחדש בתחום עיסוקם הישן וליצור ניואנסים חדשים גם בגיל השלישי, וכבר נאמר שוב ושוב שיצירה היא מעיין נעורים.

העיתונאית-סופרת-מתרגמת רות בונדי המחוננת היטיבה להגדיר את טעמה וכוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים ברשימה שחיברה בהיותה בת 85 (הרשימה פורסמה לאחר מותה בגיל 94, כבר ציטטתי אותה לאחרונה, בהקשר אחר).

"שיגרה היא סתם פיהוק עד שמגיעים לזיקנה… השיגרה היא משענת, בטחון, ידידה בשעת צרה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים. הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

גם רות בונדי נרתעה ונזהרה מ"עוד מאותו דבר".

שנתיים חלפו היום, ואת עוד לגמרי אתי ואיתנו. נשארת ותישארי. מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה. רק נותר הגעגוע,…

Posted by Tal Bashan on Wednesday, November 13, 2019

האם רוב היוצרים בכל תחומי היצירה – המדעית, הפילוסופית, הספרותית והאמנותית – דועכים בזקנתם? לא כאן המקום לדון בהרחבה בשאלה המורכבת. לפי דעה נפוצה, שיא היצירתיות צפוי בגיל 35-40. והיו מי שדימו יצירה מאוחרת לאוויר מעופש, משומש.

האם רוב היוצרים בכל תחומי היצירה – המדעית, הפילוסופית, הספרותית והאמנותית – דועכים בזקנתם? לפי דעה נפוצה, שיא היצירתיות צפוי בגיל 35-40. והיו מי שדימו יצירה מאוחרת לאוויר מעופש, משומש

לעומת זאת, מחקרים רבים הצביעו על מאפיינים ייחודיים של יצירה לעת זקנה. הבולטים שבהם: הצטמצמות המרחב החיצוני והתבוננות מעמיקה פנימה, חתירה לפשטות וחסכון בקישוטים אמנותיים, הבעה אינטנסיבית, אדישות יחסית למוסכמות האסתטיות של התקופה.

רות בונדי מראיינת את דוד בן גוריון (צילום: ויקיפדיה)
רות בונדי מראיינת את דוד בן גוריון (צילום: ויקיפדיה)

על כך כותבים ד"ר מירי ורון והפרופסור אמיר כהן-שלו בספרם (המומלץ!) "על שפע היש הנמלט – שירה בזקנה, זקנה בשירה".

ויש מי שמצליחים להתחדש אבל נתקלים במחסום של גילנות (אייג'יזם בלעז), באותה דעה קדומה המתייגת אדם בהתאם לסטריאוטיפ של גילו. כך, למשל, התקשורת כמעט לא מתייחסת לתערוכות של אמנים שהוכרו מזמן כמובילים. מבקרי אמנות מניחים, כנראה: כבר ראינו והכרנו אותם. דיינו. כבר לא מצפים למצוא באמנותם ניואנסים ועומקים חדשים.

הכרתי מקרוב את מכת הגילנות בתחום התקשורת. שחיקה, התיישנות ואיבוד רלוונטיות אכן אורבים לכל מי שעוסק בתחום התזזיתי. תוחלת החיים המקצועית של טאלנטים בטלוויזיה (ולעתים גם ברדיו) אינה עולה, במקרים רבים, על 15 שנים.

רבים מושכים ושורדים עד לפנסיה גם לאחר שכבר נשחקו, התיישנו ונהיו פתטיים. אבל יש גם מי שנדחקו ונעלמו בעודם במיטבם. לעתים קרובות זה קורה בגלל גישה סטריאוטיפית למבוגרים ותיוגם הסטריאוטיפי כארכאיים שזמנם עבר.

רבים מושכים ושורדים עד לפנסיה גם לאחר שכבר נשחקו, התיישנו ונהיו פתטיים. אבל יש גם מי שנדחקו ונעלמו בעודם במיטבם. לעתים קרובות בגלל גישה סטריאוטיפית למבוגרים ותיוגם כארכאיים שזמנם עבר

התופעה נפוצה למדי בעיתונות הדפוס. הנה, למשל, מעשה בכתבת, קולגה שלי לשעבר. היא ניחנה בכתיבה רעננה, קלילה וצבעונית כקצפת, אך חפה מוולגריות שנתפסה אז כסממן של "כתיבה צעירה". לעניות דעתי, קלילותה התאימה מאוד ל"ידיעות אחרונות". אבל בכירים העדיפו להטיל משימות על כתבים צעירים ממנה. "למה אתה דוחק אותי?" היא שאלה ישירות את רכז הכתבים. "עייפות החומר" הוא ענה חד וחלק.

האיש זכור לי כמי שהיה שקוע מאוד בגילוי כישרונות צעירים. אולי היה בזה גם עניין של אגו. הוא קיווה, מן הסתם, שהתגליות הצעירות ייזכרו לו ויירשמו על שמו. ספק אם טרח בכלל להכיר את כתיבתה הייחודית של אותה כתבת מקופחת. הלוא היא כבר התקרבה, אבוי! לגיל חמישים.

*  *  *

אני מנסה להיאחז באופטימיות ובדוגמאות מעודדות. אולי לגרש את הפחדים הנלווים להחלפת קידומת. אבל אי אפשר להתכחש כליל לאימת הזיקנה. במשך קרוב לשמונה שנים הייתי מתנדבת בעמותת "עמך" (המציעה סיוע חברתי ורגשי לניצולי שואה). זאת הייתה חוויה מאתגרת, מאלפת אבל גם מעציבה.

ומה הייתה האמירה הכי מדכאת (לטעמי) ששמעתי במהלך ההתנדבות? "זקנים, על מה יש להם לדבר?" אמרה לי בת 84. היא התאלמנה בגיל 80 אחרי 60 שנות נישואים, ומאז סבלה מכל רגע של לבד. בעידודו של בנה היחיד התחילה לבקר במתנ"ס, אבל ברחה משם במהירות. "כי מדברים שם רק על מחלות" אמרה. ואני חשבתי, מבועתת: "מה טעם בהמשך החיים כאשר אזלו כל הנושאים לשיחה ונשאר רק העיסוק במחלות?". הלוא כל פסיכולוג מתחיל יודע לומר שבגיל השלישי סם החיים הוא סקרנות. ההתעניינות במה שמעבר לצרותיך הפרטיות.

אני נזכרת במה שאמרה לי בראיון עיתונאי הפסיכולוגית והסופרת ניצה אייל ז"ל, שהרבתה לעבוד עם זקנים ולחקור את ההזדקנות והזקנה. לפני כשנתיים היא הלכה לעולמה. ההתפתחות הקוגנטיבית, כדבריה, אינה אמורה להיעצר עם הגיל. אבל יש במקומותינו תופעה מצערת מאוד. אנשים רבים מקדימים לעזוב את הראש שלהם, לעתים עוזבים אותו עשרות שנים לפני שהם עוזבים את גופם.

הסופרת והפסיכולוגית ניצה אייל ז"ל אמרה לי בראיון, שההתפתחות הקוגנטיבית אינה אמורה להיעצר עם הגיל. אך יש אנשים המקדימים לעזוב את ראשם, לעתים עשרות שנים לפני שהם עוזבים את גופם

הכרתי גם עמך חסרי השכלה ששימרו חיוניות גם בזקנתם. ובכל זאת, יש כנראה משהו באמירה התלמודית:

"תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים – חכמה נתווספה בהם, שנאמר: 'בשישים חכמה ולאורך ימים תבונה'. ועמי הארץ כל זמן שמזקינים טיפשות נתווספה בהם".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,022 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

הירקון זורם ומוקצף לים

הגלובוס הירוק של השבוע הולך לראש עיריית ירושלים משה ליאון, שהחליט לפתוח מחדש את הדיון על הבנייה ההרסנית ברכס לבן ● הגלובוס השחור ניתן למזהמי הנחלים, שסיפקו השבוע תזכורת עגומה למה שקורה כשגשמים חזקים פוגשים תשתיות כושלות ● והטיפ: נותרו ימים ספורים להשתתף במבצע ספירת הציפורים הארצית

עוד 720 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
מִילִּים 118

וורדל מחזיר אותנו למקד את מבטנו במילה אחת. בלי קונטקסט. בלי פוזיציה. בלי קונוטציות. בלי פרשנות. בלי ספינים. וכשכולנו עושים את זה ביחד, בלי חשיבות עצמית, בלי מיסטיקה, בלי אסטרטגיה, רק בשביל הכיף, אז לפחות לדקות אחדות אנחנו שוב רקמה אנושית אחת חיה

עוד 1,467 מילים

למקרה שפיספסת

מכירת סוף כהונה

הסדרי הטיעון המקלים עליהם חתם מנדלבליט - ללא בקרה ציבורית או צורך לתת דין וחשבון לציבור - תואמים את כלל כהונתו: התכופפות מתמשכת בפני פוליטיקאים שסרחו, תוך גרימת נזק חמור לעקרון השוויון ולשלטון החוק ● גם הודעתו של היועמ"ש לסנגורי נתניהו על הפסקת המו"מ להסדר טיעון אינה מסמנת סוף פסוק בפרשה ● ומילה על אתי כרייף והופעתה אמש ב"עובדה" ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
"...ומעל לכל: הטמעת המסקנה, הן בקרב הציבור והן בקרב הפוליטיקאים, כי נבחר ציבור משוכלל מספיק, הרוקם מבעוד מועד תוכנית למנות לצמרת מערכת אכיפת החוק מועמדים שיש להם חולשות, כלפיו או בכלל –... המשך קריאה

"…ומעל לכל: הטמעת המסקנה, הן בקרב הציבור והן בקרב הפוליטיקאים, כי נבחר ציבור משוכלל מספיק, הרוקם מבעוד מועד תוכנית למנות לצמרת מערכת אכיפת החוק מועמדים שיש להם חולשות, כלפיו או בכלל – עלול להצליח בתוכניתו."

זיקוק נהדר של סיפור המטלית והנוכל.

עוד 1,377 מילים ו-1 תגובות

ישראל וטורקיה - האם הצינה בין שתי המדינות מפשירה?

בימים האחרונים התגברו הסימנים להפשרה אפשרית במערכת היחסים בין ישראל וטורקיה. מדובר בניסיון טורקי, שמתקיים בחודשים האחרונים, כחלק ממאמץ לשפר את היחסים עם מספר מדינות באזור – מצרים, סעודיה, האמירויות וכאמור גם ישראל.

בימים האחרונים התגברו הסימנים להפשרה אפשרית במערכת היחסים בין ישראל וטורקיה. מדובר בניסיון טורקי, שמתקיים בחודשים האחרונים, כחלק ממאמץ לשפר את היחסים עם מספר מדינות באזור

דבריו של הנשיא ארדואן בדבר ביקור צפוי של הנשיא יצחק הרצוג בטורקיה בחודש הבא (שלא הוכחשו בישראל) מהווים את שיאה של המגמה בה חזינו בחודשים האחרונים.

קדמו לכך, כזכור, סיומה המהיר של פרשת מעצר בני הזוג הישראלים בטורקיה, שיחות הטלפון בין הנשיא ארדואן ועמיתו הישראלי הרצוג, ושיחת הטלפון הנדירה בין שרי החוץ (הטורקי דרש בשלומו של לפיד שחלה בקורונה).

המהלכים הללו ממחישים את ההבנה באנקרה, כי עקב הבידוד הטורקי באזור, ולנוכח הארכיטקטורה האזורית המרשימה שנבנתה בעשור האחרון והקשיים מבית של ארדואן (כלכלית ופוליטית), מתבקש מאמץ לחמם את מערכות היחסים הקרירות עם מספר מדינות מפתח באזור.

באנקרה מבינים כי הבידוד הטורקי באזור, הארכיטקטורה האזורית המרשימה שנבנתה והקשיים מבית של ארדואן – מחייבים מאמץ לחימום מערכות היחסים הקרירות באזור

ההבהרה האמריקאית לפיה וושינגטון איננה תומכת בפרויקט השאפתני – East Med Pipeline –  נסכו עידוד באנקרה, שמא ניתן להסב לעברה (ודרכה) תוכניות יצוא של גז ממזרח הים התיכון.

איך ישראל צריכה להגיב? האם להיענות לחיוכים ולמסרים? ואם כן, האם בתנאים מסוימים?

ובכן, עקרונית ערוצים פתוחים עדיפים על פני היעדר דיאלוג בין הדרגים המדיניים הבכירים בשתי המדינות, ובמיוחד לנוכח מעמדה ומשקלה של מדינה כטורקיה. אולם, בשנים האחרונות נקודות המחלוקת בין המדינות העמיקו עד מאד, ואף קיבלו, בעיקר מן הצד הטורקי, ביטויים פומביים חריפים.

המחלוקת מתמקדת בסכסוך הישראלי–פלסטיני ובהתנהלות הטורקית מול החמאס; במקומו של האסלאם הפוליטי באזור (וממשלו של ארדואן נושא אותו בגאון); ואל מול מערכת היחסים ההדוקה שהתבססה בשנים האחרונות בין ישראל, יוון, קפריסין ומצרים, כולל סביב הקמתו של פורום הגז האזורי, שלמעשה ממחישים את "מידורה" של אנקרה ממערך הבריתות שנוצקו באזור.

בנסיבות הנוכחיות שומה על ישראל להתנהל לאורם של מספר עקרונות:

  • מצבה האסטרטגי של ישראל ומרחב התמרון המדיני שלה משופרים. מבחינה זו המקח וממכר מול אנקרה צריך להתנהל בנחת ובאורך רוח.
  • חימום דו השיח המדיני עם אנקרה אסור שיבוא על חשבון מערכות היחסים הקרובות והאמון הרב שהושג עם יוון וקפריסין.
  • המחלוקת בסוגיה הפלסטינית תישאר בעינה, כולל האופן בו טורקיה רואה את החמאס. אולם, נוכחותם (הפעילה) של בכירי החמאס בטורקיה; הפעילות הטורקית המוגברת בירושלים; והרטוריקה החריפה (והפוגענית) כלפי ישראל (ובעיקר מצידו של הנשיא ארדואן) חייבים לקבל מענה ראוי, שישרת את האינטרסים הישראלים.
  • הפוטנציאל לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה ראוי (ובלתי נמנע) שיעלה על שולחן הדיונים בין המדינות. אולם מאליו ברור, שתנאי הכרחי לדיון מעשי בהקשר זה תלוי במידת האמון שנוצרת, או משתקמת, בין שתי המדינות, ומדובר בתהליך ממושך שלא נבנה במחי כף אחת.

בשורה התחתונה, חשוב לזכור, כי מדובר במדינה מרכזית באזור, עם רלוונטיות שלה לסוגיות מרובות, שנוגעות לאינטרסים ישראליים חיוניים. מבחינה זו, אם ניתן לגשר על הפערים והמחלוקות ראוי לעשות כן, ולו בכדי לבחון האם ועד כמה ניתן לאתר מחדש מפגשי אינטרסים בין ישראל וטורקיה, שבשנים האחרונות התמסמסו. חשוב גם לזכור את היקף הסחר העשיר בין המדינות ואת הקשרים האזרחיים, התרבותיים ואף ההיסטוריים.

כמדינה מרכזית עם רלוונטיות לסוגיות שנוגעות לאינטרסים ישראליים חיוניים, ראוי לנסות לגשר על המחלוקות עם טורקיה, אם ניתן, ולו כדי לבחון מחדש מפגשי אינטרסים

ישראל מצויה, כפי שתיארנו, בצומת אסטרטגית נוחה, ומשום כך חיוני מאד לבחון בחיוב את האיתותים מאנקרה, אולם באופן שיענה על האינטרסים החיוניים שלה, ומערך היחסים המרשים שכוננה באזור בשנים האחרונות.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 539 מילים
עודכן לפני 6 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

דווקא גנץ, ולא בנט, הוא זה שפועל להכשיר מאחזים

המתנחלים לא מבינים מה קפץ על גנץ, שהיה עד כה די עוין כלפיהם, אבל הם גם לא ממהרים לקבל אותו כאביר ההתנחלויות החדש ● פרסום ראשון: מזכ"ל מפלגת העבודה קורא לגדי איזנקוט להתמודד על ראשות המפלגה ומאתגר שוב את ההנהגה של מרב מיכאלי ● וליצמן קפץ על מכירת החיסול של מנדלבליט, שמוכר במחירי הפסד רגע לפני סיום הכהונה ● פרשנות

עוד 1,275 מילים ו-1 תגובות

אף על פי שהיא פועלת הרחק מתחת לרדאר הציבורי, הרכב ועדת השמות הממשלתית, כמו החלטותיה, מהווה מקור למחלוקת מתמשכת מאז קום המדינה ● הרגישות המיוחדת סביב מתן שמות ליישובים ולמקומות גאוגרפיים אינה מפתיעה: מדובר במאבק סמוי ברובו אך רווי יצרים - על ההיסטוריה, הזהות, הבעלות, הזיכרון והתודעה הקולקטיבית של תושבי הארץ ● דעה

עוד 1,289 מילים

מצרים מתחילה לשנות את יחסה להכחשת שואה

לפני שבוע אימצה עצרת האו"ם החלטה ישראלית נגד הכחשת שואה ● אחד התומכים בהחלטה היה השגריר המצרי לאו"ם, ימים ספורים לפני שמצרים ציינה בפעם הראשונה את יום השואה הבינלאומי ● בתוך כך, רוחות המלחמה במזרח אירופה מאיימות לפגוע בכלכלה האמריקאית: ארה"ב מאיימת בסנקציה טכנולוגית תקדימית, אך היא עשויה לחזור אליה כמו בומרנג ● פרשנות

עוד 871 מילים

הקורונה הורגת: בשנה שעברה, כמו ב-2020, נרשמה תמותה עודפת גבוהה בכל העולם ● שיטות הערכה שונות מציגות מספרים שונים, אבל כולן מראות שבזמנים ובמקומות שבהן התחלואה בקורונה עלתה, התמותה הכללית גדלה ● הסגרים לא עזרו אבל החיסונים הורידו את התמותה ● ובמדינות עם מערכת בריאות כושלת, כולל ארה"ב, נרשמה התמותה הגבוהה ביותר, ולא רק מקורונה

עוד 3,094 מילים

עיתון הבית של המנהיג העליון של איראן פרסם השבוע איום של בכיר ח'ותי נגד ישראל, בעקבות מתקפות המורדים על איחוד האמירויות ● בישראל לא הגיבו לאיום, אבל פוקחים עין על הזירה בתימן, במיוחד לנוכח אמצעי הלחימה הזורמים לשם מאיראן ● פרשנות

עוד 560 מילים ו-1 תגובות

משרד הבריאות: תלמידים שחלו בקורונה לא יידרשו להיבדק במשך 60 ימים מהחלמתם

מנדלבליט סגר את החקירה נגד השוטרים שרדפו אחר אהוביה סנדק ● ליצמן חתם על הסדר טיעון - יודה בהפרת אמונים בפרשת לייפר, וייגזר עליו מאסר על תנאי ● בנט על נתניהו: "כשהבין שלא אאפשר לו לגרור את ישראל לבחירות, הוא ממש איים - 'אני אפעיל עליך את כל המכונה שלי, את הצבא' ● בית הדין לעבודה ביטל את השביתה שעליה הכריזה מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד

עוד 45 עדכונים

"הוא נשאר כדי להגן על הקהילה היהודית"

הוא שלח את בנו לארה"ב עוד בשנות ה־50, התעקש להישאר באיראן אחרי המהפכה האסלאמית כדי לסייע לקהילה היהודית – והוצא להורג בכיתת יורים ● עורכת מדור הצילומים ברשת אן־בי־סי חושפת את הסיפור הנשכח של סבא שלה, חביב אלגניאן, מנהיגה החילוני של הקהילה היהודית באיראן: "הוא עזר ליהודי איראן לעלות לארץ הרבה לפני המהפכה"

עוד 1,008 מילים

הוועד הורה לעובדים להחרים את השופטת שמונתה לבדוק את התלונות

מעקב הנהלת הרכבת מינתה שופטת לבדוק עשרות תלונות של עובדים על התעמרות שיטתית מצידה של הסמנכ"לית ורד פרוינד ● אולם השבוע הצהיר ועד העובדים כי מדובר ב"מהלך מכור" והנחה את העובדים להימנע משיתוף פעולה עם השופטת ● יו"ר הוועד גילה אדרעי: "זה חלק מהמאמץ הכללי להפחיד, כדי שתזכרו מי יכול לפגוע בכם" ● הנהלת הרכבת: "יבוצעו שינויים והתאמות בתהליך לפי הצורך"

עוד 769 מילים

"אבא, זה נכון שאתה אדם רע?"

לרשויות המקומיות, שירותי הרווחה ולמערכת המשפטית אין את הכלים להתמודד עם הסתה מצד אחד ההורים, שעשויה להביא לניתוק קשר מוחלט ● ארגוני נשים טוענים ש"ניכור הורי" הוא כלי אסטרטגי שמכסה על התנהגות אלימה, מנגד נטען כי גם נשים סובלות מהתופעה ● במקרה הטוב מופנות המשפחות לטיפול אצל גורמים פרטיים: "זה סיוט כי אני ממש מזהה שינויים בהתנהגות הילדה שלי"

עוד 1,467 מילים ו-1 תגובות

יפעת שאשא-ביטון: התנהלות אגרסיבית - לא בבית ספרנו

במשרד החינוך פועלים להוצאת צווי מניעה ● משרד הבריאות מכחיש את הטענה כי שרון אלרעי-פרייס לחצה על יפה בן דויד להתנגד לביטול הבידודים; "ספינים שמטרתם להכפיש" ● נחמן אש אישר מתן חיסון רביעי לבני 18 ומעלה הסובלים ממחלות רקע ● ארדואן: הנשיא הרצוג יגיע לביקור רשמי בטורקיה בפברואר - ייתכן שהביקור ייפתח דף חדש ביחסי טורקיה וישראל

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה