זה התחיל כשאלון טל, הח"כ הירוק של כחול-לבן, ביקש לכבד את אורחי לשכתו באגוזים ופירות יבשים. זה מתאים לט"ו בשבט וכמובן בריא וסביבתי יותר לעומת תקרובת ממשפחת הערגליות ודומיה.
הוא פנה לחשב הכנסת וביקש, כמקובל, החזר על הוצאות כיבוד קל. התשובה הייתה שלילית. הנימוק: ההחזרים בכנסת תואמים את תקנות מס הכנסה, ועל פי התקנות, 'כיבוד קל' שמוגדר כהוצאה מוכרת הוא "שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה". שקדים, אגוזי מלך ותמרים אינם עוגיות, ומתברר שהם גם לא "כיוצא באלה".
טל זיהה כאן סוגיה עקרונית: שוב מתברר שהמדינה, באמצעות תמריץ כלכלי, בוחרת לעודד את הציבור לצרוך מזון שמזיק לבריאות ולסביבה. ההחזר על כיבוד הוא בשיעור 80% מההוצאה – שיקול מכריע בהחלטה איזו תקרובת לרכוש.
שוב מתברר שהמדינה, באמצעות תמריץ כלכלי, בוחרת לעודד את הציבור לצרוך מזון שמזיק לבריאות ולסביבה. ההחזר על כיבוד הוא בשיעור 80% מההוצאה – שיקול מכריע בהחלטה איזו תקרובת לרכוש
כשמחברים לזה את העובדה שהמדינה מפקחת כבר שנים על מחירי הלחם הלבן במקום לוודא שלציבור הרחב יש נגישות לרכישת לחם מלא ובריא יותר, מקבלים תמונה עגומה באשר לשימוש שנעשה בכלים כלכליים כדי לווסת את הרגלי הצריכה והתזונה.
בעוד ההכרה בשתייה חמה (תה או קפה) היא הגיונית, שתייה קרה משמעותה משקאות שמגיעים בבקבוקים, לרוב מפלסטיק, במקרים רבים עתירי סוכר. עוגיות הן עוגיות, בדרך כלל מדובר בפחמימות ריקות. מי שמגיש את אלה בתור כיבוד – לאו דווקא בכנסת, מדובר בכל משרד או חברה – יקבל החזר נדיב על תקן הוצאה מוכרת.
למה המדינה מסבסדת שתייה בבקבוקים, במקום לעודד את הציבור לשתות מי ברז (אפשר כאלה שצוננו בקנקן במקרר)? ומה האינטרס הציבורי בעידוד רכישת עוגיות על פני אגוזים?
למה המדינה מסבסדת שתייה בבקבוקים, במקום לעודד את הציבור לשתות מי ברז (אפשר כאלה שצוננו במקרר)? ומה האינטרס הציבורי בעידוד רכישת עוגיות על פני אגוזים?
בשלב הבא פנה ח"כ טל לרשות המיסים. ב-2018, אחרי לחץ של גורמי מקצוע בתחום הבריאות, ההגדרה "וכיוצא באלה" הורחבה כך שתכלול גם פירות וירקות טריים. זו כמובן התפתחות מבורכת, אבל טל טוען שניסיון החיים מלמד שחיי המדף של פירות וירקות טריים קצרים, ולעיתים קרובות הם נזרקים – עניין בעייתי בהתחשב בכך שישראל ממוקמת שנייה בין המדינות המפותחות בבזבוז מזון.
"הלכה למעשה מדינת ישראל, באמצעות תקנות מס הכנסה, מעודדת זלילת עוגיות ושתייה ממותקת", כתב טל לערן יעקב, ראש רשות המיסים, "על פני צריכת אגוזים, תמרים ופירות יבשים, זאת בניגוד למדיניות מוצהרת שלה בשנים האחרונות לעודד את הציבור להיגמל מאותם סוכרים המוסיפים למגפת הסוכרת. ראה מכתב זה כהצעה לתיקון הפקודה באופן שייצג מדיניות בריאה וראויה".
טל עדיין לא קיבל תשובה למכתבו. בתגובה לפניית זמן ישראל, נמסר מרשות המיסים כי "ההגדרה של כיבוד קל המוכר כהוצאה מוכרת נועדה לאפשר מחד הכרה בהוצאות על קיום ישיבות עבודה, ומאידך למנוע פגיעה בהכנסות המדינה כתוצאה מניכוי הוצאות על מזון שאינו משמש למטרה זו.
"אין בהגדרה הקיימת משום עידוד לצריכת משקאות ומזון שאינם בריאים ואף ניתנת העדפה למזון בריא דרך פרשנות המכירה בפירות וירקות טריים כ'כיבוד קל'".
"ההגדרה של כיבוד קל המוכר כהוצאה מוכרת נועדה לאפשר מחד הכרה בהוצאות על קיום ישיבות עבודה, ומאידך למנוע פגיעה בהכנסות המדינה כתוצאה מניכוי הוצאות על מזון שאינו משמש למטרה זו"
הרצון של רשות המיסים לתחום את ההגדרה של המזונות המוכרים ככיבוד מובנת: אם תגמיש אותה מדי, הקופה הציבורית עלולה למצוא את עצמה מממנת את ארוחות הצהריים או הקניות בסופר של העובדים. אבל גם בהתחשב באילוצים האלה, אין ספק שהתקנות הנוכחיות דורשות ריענון.
ד"ר דורית אדלר, בעבר התזונאית הראשית של המועצה הלאומית לביטחון תזונתי וכיום נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא, אומרת ש"לא הייתי מכניסה את כל הפירות היבשים להגדרת כיבוד קל, כי חלק מהפירות היבשים היום הם ממש ממתקים, אבל תמרים הם גם תוצרת ישראל וגם נטולי סוכר מלאכותי, אז אותם בהחלט הייתי מכניסה במקום עוגיות עבור מי שזקוק למשהו מתוק. מה עוד שבדרך כלל, משיקולי מחיר, קונים את העוגיות הכי תעשייתיות, זולות וירודות.
"כמובן שאין סיבה לעודד צריכת שתייה קלה בבקבוקים. אגוזים ושקדים מכל הסוגים בהחלט כדאי להכניס, ובאשר לשאלה מהו כיבוד בריא לישיבה – לחם מלא עם טחינה זה גם ממש בסדר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כבעל עסק אני יכול לומר שההוצאות על כיבוד הן כלכך זניחות שאנו אפילו לא מגישים אותם כהוצאה. אני יכול להבין את רשות המיסים אבל כשיורדים לרמה כזו מפספסים את הכסף הגדול שמסתובב בשחור. אולי זה נוח לחפש במוכר ובידוע